תהלים פרק ק״ח

נכון לבי — נאמן עמך:

אף כבודי — הוא מה שאני משורר לך ד"א אף כבודי. אף לפי כבודי לא אמנע לשורר לו ולא אחלק לעצמי כבוד:

אעירה שחר — דרך שאר מלכים השחר מעוררם ואני מעורר את השחר שאני קם חצות לילה שהנבל והכנור מעוררני כמו שאמרו רבותינו כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצי הלילה רוח צפונית מנשבת בו והוא מנגן מאליו:

מעל שמים — וכתוב אחד אומר (לעיל נ"ז) עד שמים פירשו רבותינו כאן בעושין לשמה כאן בעושין שלא לשמה:

וענני — שכל עמך וידידיך תלוין בי:

אלהים דבר בקדשו — שאמלוך ויבא העת ואעלוז בדברו, (עיין לעיל פרשה ס' פסוק ח):

אחלקה שכם — אחלקה ארץ אויבי לישראל, שכם חלק כמו (בראשית מ״ח:כ״ב) שכם אחד על אחיך, (ועמק סכות אמדד):

מואב סיר רחצי — כלומר עבדי ושמשי ככלי תשמיש שמשתמשין בו:

על אדום אשליך — עבודתי שיהיו מלכיהם נוטלין מנעלי ברגלי:

אתרועע — אריע להם קול ליראם מפני:

מי יובילני — לימות המשיח לפשוט יד בעשו בערי מבצרים, מי שנחני כבר על אדום שהכיתי בהם בגיא מלח שמנה עשר אלף:

שיר מזמור לדוד, המזמור הזה הוא לקוח משני מזמורים שכבר נאמרו, מן פסוק ב' עד פסוק ז' נאמר בסוף מזמור נ"ז בברחו מפני שאול במערה, שהיה בתכלית היאוש ונושע פתאום, והתעורר כבודו ואור שחרו, ומן פסוק ז' עד סוף המזמור הוא סוף מזמור ס' ששם ספר ג"כ שכלל ישראל היו בתכלית היאוש, ונדמה להם שה' עזבום ופתאום נושעו, ואח"כ חבר שני הענינים למזמור בפני עצמו לזמר לה' על תשועת היחיד ועל תשועת הכלל, ולזכור על ידו הנס שנעשה לו ושנעשה לעמו, ופרטי פרושי הכתובים כתבנו למעלה במקומות הנזכרים, עיי"ש: