דף ביאור
נחמיה פרק י׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורנחמיה פרק 10
נחמיה פרק 10 מציג 40 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.
פירוש רש״י
פסוק א׳׳
ובכל זאת - ובכל הרעה הזאת הבאה עלינו אנחנו כורתים אמנה להקב"ה להאמין ולבטוח בו:
וכותבים - ואנחנו כותבים בספר לקבל מלכותו עלינו למען תהיה לנו לעדות:
ועל החתום - שרוב גדולים וחשובים שבנו חתומים על ספר קבלת המצות להיות לנו לעדות:
פסוק ב׳׳
ועל החתומים - עתה מונה והולך החתומים בספר לעדות קבול המצות:
נחמיה התרשתא - שם אחד הוא וזהו שפירשתי (עזרא ב') דהתרשתא הוא נחמיה ולמה נקרא שמו התרשתא שהתירו לו חכמים לשתות יין נסך לפי שהיה משקה למלך:
פסוק כ״ט׳
וכל הנבדל - הם הגרים שנבדלו מתורת העכו"ם להיות דבוקים ומחוברים אל תורתו של הקדוש ברוך הוא ולשמור מצותיו:
פסוק ל׳׳
על אחיהם - עם אחיהם:
אדיריהם - גדולים שבהם:
פסוק ל״ב׳
המקחות - הסחורות:
שבר - תבואה כמו בשבר אשר הם שוברים (בראשית מ"ו):
וביום קדש - של י"ט:
ונטוש את השנה השביעית - כענין שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה (שמות כג):
ומשא כל יד - השמטת מלוה בשביעית:
פסוק ל״ד׳
וכל מלאכת בית אלהינו - לעשות מן הכסף:
פסוק ל״ה׳
הפלנו - כמה יביא כל אחד:
קרבן העצים - תקרובת של עצי המערכה למזבח:
לבית אבותינו - שהיא בית קדושת אבותינו:
פסוק ל״ו׳
ובכורי כל פרי כל עץ - בכורי של כל פרי האילן הם מדברי חכמים:
פסוק ל״ח׳
נביא לכהנים אל לשכות - כי שם היו רגילים:
המעשרים בכל ערי עבודתנו - שנוטלים מעשרותיה' בכל ערי ישראל:
פסוק ל״ט׳
בעשר - ל' בעשור:
את מעשר המעשר - שהיו הלוים מעשרים מעשר מן המעשר ומביאים אותו לכהנים שלא היו עוזבים את בית המקדש:
מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.
פירוש מלבי״ם
פסוק א׳׳
ובכל זאת, הגם שאנחנו בצרה, אנחנו כורתים אמנה היינו ברית נאמן וקיים, הפך אבותינו שלא עבדו את ה' מרוב כל, ועל החתום, היינו בספר שעליו חתמו, ויתכן לאמר שהיה דרכם בכל דבר הנעשה לקיום לכתוב הדבר בשני ספרים, אחד ספר הגלוי ואחד ספר החתום, וכמ"ש בירמי' (ל"ב י"א י"ד) ובס' הגלוי היו חותמים מבפני' ובספר החתו' היו חותמי' מבחוץ, כמ"ש חז"ל גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מבחוץ, וסדר החתימות היו הכהנים ואח"כ הלוים ואח"כ השרים, וזה היה בספר הגלוי, אבל בספר החתום שקפלו את החתומים לחוץ נתהפך ונקראו האחרון בראשונה, תחלה השרים ואח"כ הלוים ואח"כ הכהנים, וז"ש ועל החתום, היינו ספר החתום, היה הסדר שרינו לוינו וכהנינו:
פסוק ב׳׳
ועל החתומים, שהוא בספר הגלוי שם באו החתומים כסדר כהנים ואח"כ לוים ואח"כ שרי העם, וכשתמנה תמצא שחתמו א"ע פ"ג אנשים והם נגד שבעים סנהדרין וי"ג ממונים שחשב הרמב"ם פ"ד מה' כה"מ חוץ מן הכהן גדול (שלא נזכר בין החתומים) סגן ושני קתיקולין וז' אמרכלים וג' גזברים:
פסוק כ״ט׳
ושאר, ר"ל ושאר העם שלא באו עה"ח מחזיקים על אחיהם ומסכימים אל השבועה, וכל הנבדל, היינו הגרים, כל יודע, ר"ל בין נשיהם שאין יודעים בין היודע ומבין כולם מחזיקים וכו':
פסוק ל״א׳
אשר לא נתן, אף שאינם מז' עממין:
פסוק ל״ב׳
ועמי הארץ, קבלו על עצמם איסור מקח וממכר שלא נזכר בתורה בפירוש, ונטוש, לאפוקי ממ"ד שאם אין יובל אין שמיטה, ואין יובל נוהג רק בזמן שכל יושביה עליה:
פסוק ל״ג׳
שלישית השקל, נוסף על מחצית השקל למפ', ועי' (מלכים א' ז' כ"ו) שאז נשתנה המטבע, ושלישית השקל היה כמחצית השקל הקודם, וכמ"ש ביחזקאל (מ"ה י"ב):
פסוק ל״ד׳
ולעולת התמיד, (ולעולת) השבתות והחדשים והמועדים ולקדשים, כמו העומר וכבשי עצרת ושתי הלחם, ולחטאות, שעירי ר"ח ושל מועדות:
פסוק ל״ה׳
והגורלות הפלנו, כמו שבארו זה חז"ל בתענית:
פסוק ל״ו׳
ולהביא את בכורי אדמתנו, חטה ושעורה, ובכורי כל פרי כל עץ, גפן ותאנה ורמון וכו'. ורש"י כתב בכורי כל פרי באילן הם מדברי חכמים, והוא תמוה דמבואר בירושלמי בכורים דאם הביא בכורים חוץ מז' המינים לא נתקדשו, ונראה מפני שמן התורה אין שיעור לבכורים קבלו עליהם להביא לבית ה' מתנה ראויה אחד מששים כתקנת חכמים:
פסוק ל״ז׳
ואת בכורות בנינו ובהמתנו, היינו בהמה טמאה, שא"צ להביא הפדיון לבית ה', ובכורי בקרינו להביא לבית אלהינו להקרבה:
פסוק ל״ח׳
ואת ראשית, הוא נכון מאד לדעת הרמב"ם דבימות עזרא לא היו חייבים בחלה ותו"מ רק מדבריהם [כמ"ש בה' תרומות סוף פ"א] וא"כ כל מה שקבלו ע"ע היה מדברי חכמים, ולדעת הראב"ד שהתרומ' היא מה"ת ורק חלה דרבנן, י"ל שקבלו עליהם תרומות שאר פירות כמ"ש ופרי כל עץ, שלשטתיה [פ"א מה' מעשרות ה"ט] אין חייב מה"ת רק דגן תירוש ויצהר, ועז"א ומעשר אדמתנו, ר"ל מכל מה שגדל באדמה, והם הלוים המעשרים, שהם לוקחים המעשר בכל ערי עבודתנו בכ"מ שעובדים בשדה:
פסוק ל״ט׳
והיה הכהן עם הלוים, לדעת חז"ל קנסו ללוים אז שיקחו גם הכהנים את המעשר [עי' מ"ש ביבמות דף פ"ו ע"ב ובחולין קל"א], ור"ל הכהנים היו יכולים ליקח גם את המעשר, ומעשר מן המעשר היו צריכים לתת לכהנים אף מתבואת הלוי:
מהדורה: Malbim on Nehemiah -- Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.
לשון המקור
וּבְכׇל־זֹ֕את אֲנַ֛חְנוּ כֹּרְתִ֥ים אֲמָנָ֖ה וְכֹתְבִ֑ים וְעַל֙ הֶֽחָת֔וּם שָׂרֵ֥ינוּ לְוִיֵּ֖נוּ כֹּהֲנֵֽינוּ׃
וְעַ֖ל הַחֲתוּמִ֑ים נְחֶמְיָ֧ה הַתִּרְשָׁ֛תָא בֶּן־חֲכַלְיָ֖ה וְצִדְקִיָּֽה׃
שְׂרָיָ֥ה עֲזַרְיָ֖ה יִרְמְיָֽה׃
פַּשְׁח֥וּר אֲמַרְיָ֖ה מַלְכִּיָּֽה׃
חַטּ֥וּשׁ שְׁבַנְיָ֖ה מַלּֽוּךְ׃
חָרִ֥ם מְרֵמ֖וֹת עֹֽבַדְיָֽה׃
דָּנִיֵּ֥אל גִּנְּת֖וֹן בָּרֽוּךְ׃
מְשֻׁלָּ֥ם אֲבִיָּ֖ה מִיָּמִֽן׃
מַֽעַזְיָ֥ה בִלְגַּ֖י שְׁמַֽעְיָ֑ה אֵ֖לֶּה הַכֹּהֲנִֽים׃
וְֽהַלְוִיִּ֑ם וְיֵשׁ֙וּעַ֙ בֶּן־אֲזַנְיָ֔ה בִּנּ֕וּי מִבְּנֵ֥י חֵנָדָ֖ד קַדְמִיאֵֽל׃
וַאֲחֵיהֶ֑ם שְׁבַנְיָ֧ה הֽוֹדִיָּ֛ה קְלִיטָ֖א פְּלָאיָ֥ה חָנָֽן׃
מִיכָ֥א רְח֖וֹב חֲשַׁבְיָֽה׃
זַכּ֥וּר שֵׁרֵֽבְיָ֖ה שְׁבַנְיָֽה׃
הוֹדִיָּ֥ה בָנִ֖י בְּנִֽינוּ׃ {ס}
רָאשֵׁ֖י הָעָ֑ם פַּרְעֹשׁ֙ פַּחַ֣ת מוֹאָ֔ב עֵילָ֥ם זַתּ֖וּא בָּנִֽי׃
בֻּנִּ֥י עַזְגָּ֖ד בֵּבָֽי׃
אֲדֹנִיָּ֥ה בִגְוַ֖י עָדִֽין׃
אָטֵ֥ר חִזְקִיָּ֖ה עַזּֽוּר׃
הוֹדִיָּ֥ה חָשֻׁ֖ם בֵּצָֽי׃
חָרִ֥יף עֲנָת֖וֹת (נובי) [נֵיבָֽי]׃
מַגְפִּיעָ֥שׁ מְשֻׁלָּ֖ם חֵזִֽיר׃
מְשֵׁיזַבְאֵ֥ל צָד֖וֹק יַדּֽוּעַ׃
פְּלַטְיָ֥ה חָנָ֖ן עֲנָיָֽה׃
הוֹשֵׁ֥עַ חֲנַנְיָ֖ה חַשּֽׁוּב׃
הַלּוֹחֵ֥שׁ פִּלְחָ֖א שׁוֹבֵֽק׃
רְח֥וּם חֲשַׁבְנָ֖ה מַעֲשֵׂיָֽה׃
וַאֲחִיָּ֥ה חָנָ֖ן עָנָֽן׃
מַלּ֥וּךְ חָרִ֖ם בַּעֲנָֽה׃
וּשְׁאָ֣ר הָעָ֡ם הַכֹּהֲנִ֣ים הַ֠לְוִיִּ֠ם הַשּׁוֹעֲרִ֨ים הַמְשֹׁרְרִ֜ים הַנְּתִינִ֗ים וְֽכׇל־הַנִּבְדָּ֞ל מֵעַמֵּ֤י הָאֲרָצוֹת֙ אֶל־תּוֹרַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים נְשֵׁיהֶ֖ם בְּנֵיהֶ֣ם וּבְנֹתֵיהֶ֑ם כֹּ֖ל יוֹדֵ֥עַ מֵבִֽין׃
מַחֲזִיקִ֣ים עַל־אֲחֵיהֶם֮ אַדִּירֵיהֶם֒ וּבָאִ֞ים בְּאָלָ֣ה וּבִשְׁבוּעָ֗ה לָלֶ֙כֶת֙ בְּתוֹרַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר נִתְּנָ֔ה בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־הָֽאֱלֹהִ֑ים וְלִשְׁמ֣וֹר וְלַעֲשׂ֗וֹת אֶת־כׇּל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֲדֹנֵ֔ינוּ וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְחֻקָּֽיו׃
וַאֲשֶׁ֛ר לֹא־נִתֵּ֥ן בְּנֹתֵ֖ינוּ לְעַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ וְאֶת־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם לֹ֥א נִקַּ֖ח לְבָנֵֽינוּ׃
וְעַמֵּ֣י הָאָ֡רֶץ הַֽמְבִיאִים֩ אֶת־הַמַּקָּח֨וֹת וְכׇל־שֶׁ֜בֶר בְּי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ לִמְכּ֔וֹר לֹא־נִקַּ֥ח מֵהֶ֛ם בַּשַּׁבָּ֖ת וּבְי֣וֹם קֹ֑דֶשׁ וְנִטֹּ֛שׁ אֶת־הַשָּׁנָ֥ה הַשְּׁבִיעִ֖ית וּמַשָּׁ֥א כׇל־יָֽד׃
וְהֶעֱמַ֤דְנוּ עָלֵ֙ינוּ֙ מִצְוֺ֔ת לָתֵ֥ת עָלֵ֛ינוּ שְׁלִישִׁ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בַּשָּׁנָ֑ה לַעֲבֹדַ֖ת בֵּ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃
לְלֶ֣חֶם הַֽמַּעֲרֶ֡כֶת וּמִנְחַ֣ת הַתָּמִ֣יד וּלְעוֹלַ֣ת הַ֠תָּמִ֠יד הַשַּׁבָּת֨וֹת הֶחֳדָשִׁ֜ים לַמּוֹעֲדִ֗ים וְלַקֳּדָשִׁים֙ וְלַ֣חַטָּא֔וֹת לְכַפֵּ֖ר עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכֹ֖ל מְלֶ֥אכֶת בֵּית־אֱלֹהֵֽינוּ׃ {ס}
וְהַגּוֹרָל֨וֹת הִפַּ֜לְנוּ עַל־קֻרְבַּ֣ן הָעֵצִ֗ים הַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּם֮ וְהָעָם֒ לְ֠הָבִ֠יא לְבֵ֨ית אֱלֹהֵ֧ינוּ לְבֵית־אֲבֹתֵ֛ינוּ לְעִתִּ֥ים מְזֻמָּנִ֖ים שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה לְבַעֵ֗ר עַל־מִזְבַּח֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ כַּכָּת֖וּב בַּתּוֹרָֽה׃
וּלְהָבִ֞יא אֶת־בִּכּוּרֵ֣י אַדְמָתֵ֗נוּ וּבִכּוּרֵ֛י כׇּל־פְּרִ֥י כׇל־עֵ֖ץ שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה לְבֵ֖ית יְהֹוָֽה׃
וְאֶת־בְּכֹר֤וֹת בָּנֵ֙ינוּ֙ וּבְהֶמְתֵּ֔נוּ כַּכָּת֖וּב בַּתּוֹרָ֑ה וְאֶת־בְּכוֹרֵ֨י בְקָרֵ֜ינוּ וְצֹאנֵ֗ינוּ לְהָבִיא֙ לְבֵ֣ית אֱלֹהֵ֔ינוּ לַכֹּ֣הֲנִ֔ים הַמְשָׁרְתִ֖ים בְּבֵ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃
וְאֶת־רֵאשִׁ֣ית עֲרִיסֹתֵ֣ינוּ וּ֠תְרוּמֹתֵ֠ינוּ וּפְרִ֨י כׇל־עֵ֜ץ תִּיר֣וֹשׁ וְיִצְהָ֗ר נָבִ֤יא לַכֹּהֲנִים֙ אֶל־לִשְׁכ֣וֹת בֵּית־אֱלֹהֵ֔ינוּ וּמַעְשַׂ֥ר אַדְמָתֵ֖נוּ לַלְוִיִּ֑ם וְהֵם֙ הַלְוִיִּ֔ם הַֽמְעַשְּׂרִ֔ים בְּכֹ֖ל עָרֵ֥י עֲבֹדָתֵֽנוּ׃
וְהָיָ֨ה הַכֹּהֵ֧ן בֶּֽן־אַהֲרֹ֛ן עִם־הַלְוִיִּ֖ם בַּעְשֵׂ֣ר הַלְוִיִּ֑ם וְהַלְוִיִּ֞ם יַעֲל֨וּ אֶת־מַעֲשַׂ֤ר הַֽמַּעֲשֵׂר֙ לְבֵ֣ית אֱלֹהֵ֔ינוּ אֶל־הַלְּשָׁכ֖וֹת לְבֵ֥ית הָאוֹצָֽר׃
כִּ֣י אֶל־הַ֠לְּשָׁכ֠וֹת יָבִ֨יאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבְנֵ֣י הַלֵּוִ֗י אֶת־תְּרוּמַ֣ת הַדָּגָן֮ הַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָר֒ וְשָׁם֙ כְּלֵ֣י הַמִּקְדָּ֔שׁ וְהַכֹּהֲנִים֙ הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים וְהַשּׁוֹעֲרִ֖ים וְהַמְשֹׁרְרִ֑ים וְלֹ֥א נַעֲזֹ֖ב אֶת־בֵּ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃