נחום פרק ב׳

שלמי נדריך — אשר נדרת להקב"ה אם יצילך מכף סנחריב מלך אשור כי עתה נצלת:

כי לא יוסיף עוד לעבר בך — אותו הבליעל:

כלה נכרת — הוא וזרעו:

עלה מפיץ על פניך נצור מצורה — המפיץ אשר עלה על פניך אל ארץ יהודה בימי יחזקיהו עכשיו הוא נצור מצורה נבוכדנצר מלך בבל שהוא צר עליו:

צפה דרך — הבט אתה איש יהודה על אם הדרכים ותראה את ההולכים לצור עליו ויתחזקו מתניך ואמץ כח מאד:

כגאון ישראל — כמו שהיה כבר:

בקקום — בזזום והריקום לשון בקיקה נופל על גפן:

מגן גבוריהו — של נבוכדנצר הצרים על אשור:

מאדם — מאודמים הם. ואנשי חילם מתולעים. לבושי זהורית:

באש פלדות הרכב ביום הכינו — ביום שהוא מוכן לצאת בצבא מצחצח רכב ברזל שלו ולא ידעתי מהו פלדות ואומר אני שהוא מין המצחצחת ברזל יפה ויש פותרין פלדות לשון לפיד אש בדרך ההפך:

והברושים הרעלו — ת"י ורבני משריתהון מסרבלין בצבעונין:

הרעלו — מעוטפין ודומה לו (ישעיהו ג׳:י״ט) הנטיפות והשרות והרעלות ובל' משנה שנינו מדיות רעולות מסכת שבת (דף ס"ה ע"ש):

יתהוללו — ינהגו עצמן בשגעון:

ישתקשקון — ת"י קל נקוש זיניהון משתמע והוא מלשון והשיקו היקבים (יואל ב׳:כ״ד) כמשק גבים (ישעיהו ל״ג:ד׳) ל' השמעת קול:

ירוצצו — ירועעו את השומעים כברקים הללו הטורדים את הבריות כן ת"י:

יזכור — מלך אשור את אדיריו וגבוריו וידמה בלבו לצאת ולהלחם והם יכשלו בהליכתם:

ימהרו חומתה — לנוס לרוץ אל חומת העיר כל תיבה הצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה:

והוכן הסוכך — ת"י יבנון מגדליא ויש לפרש והוכן הסוכך והמלך נזדיין בכלי זיונו כמו ממשח הסוכך לשון מושל:

שערי הנהרות — שערי העיר אשר מצד הנהרות:

וההיכל נמוג — נרעד ונע מכח אבני בליסטרא הנזרקי' בכתליו הנקרא בומ"א:

והוצב — היא המלכה הנצבת לימין המלך כד"א (תהילים מ״ה:י׳) נצבה שגל לימינך:

גלתה הועלתה — בגלוי הלכה בשבי והעלתה מן העיר:

מנהגות כקול יונים — מנהגות עצמן בקינה כקול יונים המקוננים. מנהגות שרימייצנ"ט בלע"ז:

מתופפות על לבבהן — ת"י מקישות ידיהן על לבן כהקיש בתופים:

ונינוה כברכת מים מימי היא — מיום שהיא נעשית ישבה בשלוה ואין מניד כבריכת מים מכונסין שאין זזים ממקומם:

והמה — עתה מרוב דוחקם למדו לנוס ונסים:

עמדו עמודו — אומרים להם ואין מפנה לבו לשמוע ולעמוד:

בזו כסף — אתם הבאים על נינוה:

ואין קצה — אין חשבון:

לתכונה — לאוצרותיהם על שם שהכסף והזהב הנתון באוצר נתון בחשבון כמה דאת אמר את הכסף המתוכן (מלכים ב י״ב:י״ב):

כבוד מכל כלי חמדה — לשון הכבדה כמו (לקמן ג) התכבד כילק לשון מכבד הבית אשקוונ"ט בלע"ז ולכבד אותם מכל כלי חמדתא וכן ת"י ספו מכל מני חמדתא, כבוד כמו זכור ושמור:

בוקה — ריקנית:

ומבוקה — ומרוקנת על ידי בוקקים:

ומבולקה — מפורצת בחומותיה אישברטיר"א בלע"ז:

ופיק ברכים — כשלון ברכים כמו (שמואל א כה) לפוקה ולמכשול:

קבצו פארור — שחרורית כקדירה:

איה מעון אריות — קינה היא על נינוה שהיתה מדור מלכים גבורים וחזקים כאריות:

אשר הלך אריה לביא שם — ת"י אתר דהוו אזלין מלכין ושבקין תמן בניהון הא כאריה דשרי לרוחצן:

אריה טורף בדי גורותיו — כתרגומו מלכיה היו מביאים שלל רב עד שהיה די לבני ביתם:

ומחנק — בהמות לצורך לבאותיו כלומר מרבה אוצרותיו לבניו:

וימלא טרף חוריו — ת"י וממלן אוצרותיהן חטוף:

רכבה — רוב רכב שבה קרטדי"ן בלע"ז ה"א יתירה היפך הלשון לריבוי מרכבות וכן (יחזקאל כ״ד:ו׳) סיר אשר חלאתה בה זוהם רב:

ולא ישמע עוד קול מלאככה — קול מלאכיך כמו שעשה כבר רבשקה וחביריו שלוחי אשור (ישעיה לז) ויקרא בקול גדול יהודית:

הנה על ההרים רגלי מבשר, כי מלך זה רצה להכניע את יהודה, והם התיראו מפניו, ובאה להם הבשורה מן מפלתו, והנה לדעת המבארים שהיה מעשה זו בימי מנשה מבואר בד"ה ששרי הצבא אשר למלך אשור לקחו את מנשה ויביאוהו לבבל בחוחים ויעתר מנשה אל ה' וישיבהו למלכותו, מבואר כי נלקח ע"י בעליזאס שר צבא בבל שהיה אז תחת פקודת מלך אשור, ואח"ז כשמרד שר צבא בבל בסרדנאפל מלך אשור השיב את מנשה למלכותו, ומבואר בד"ה שם שמנשה נדר אז נדרים לעבוד את השם, ולפי פרושי הוסד ע"ז מזמור ס"ו בתהלות ואמר שם אשלם לך נדרי אשר פצו שפתי כו', ואז יצאו מבשרים על הרי יהודה משמיע שלום כי אין פחד מן הצר, ואמר להם שיחוגו את חגיהם כי נבנה המזבח והחלו לעבוד את ה' וישלמו נדריהם אשר נדרו בצר להם, כי אין פחד מן מלך אשור שקראו למעלה בשם יועץ בליעל, כי לא יוסיף עוד לעבר בך בליעל כי כלה נכרת ר"ל הוא וביתו, (וגם למ"ש אני שנראה שהיה מעשה זאת קודם, היה דעתו להלחם ביהודה, וכבר החל להרע לעשרת השבטים ולא נזכר בכתוב מפני שלא יצאה רעתו אל הפועל):

עלה, כבר עלה המפיץ על פניך הוא מלך אשור שהפיץ (או שהיה דעתו להפיץ) את ישראל בגולה, אמנם עתה הוא נצור מצורה ששרי הצבא אשר לו צרו עליו והוא נתון במצור (כנ"ל א' א') על כן צפה דרך לשמוע בשורה טובה ממפלתו, וחזק מתנים ואמץ כח מאד כי תשמע בשורות טובות:

כי שב ה' את גאון יעקב, שגם עשרת השבטים שהיו בגלות תחת ידו נתן להם רשות לשוב לארצם, ויהיה גאונם דומה כגאון ישראל שהוא שבט יהודה שלא היו תחת ידו, כי עד עתה בקקום בוקקים היו דומים כגפן שהריקו את פירותיו, וגם זמורותיהם שחתו ששחתו זמורות הגפן עצמו, ר"ל שמלבד ששללו את ממונם הגלום מארצם עד שלא יוכלו עוד לשאת ענף ולעשות פרי, (וגם אם נאמר שהיה מעשה זו בימי קדם, צ"ל שמלך אשור כבר התחיל להשליח חילו בעשרת השבטים מזמן קדם הגם שלא נזכר בכתוב :

מגן, עתה חוזר לספר חורבן הראשון של נינוה בפרטות, תחלה בטח המלך סרדנאפל על המון גבוריו שנצחו את המלחמה עד שמגן גבוריהו היה מאדם צבוע אדום, שהוא אות שישפכו דם רב ולא יחמולו, אנשי חיל שלו הם מתולעים לבשו מלבושים צבועים בדם תולע לסימן רצח ודם, באש פלדות הרכב, הרכב שהוכנו עתה מחדש למלחמה נתנו באש פלדות דהיינו בלפידי אש שיהיו חדשים כאילו הוכנו היום, והברושים הרעלו, החניתות שהיו מעצי ברושים המשחו ברעל וסם המות:

בחוצות, החוץ היא אחורי הבתים שם יתהוללו הרכב וישתגעו כמשוגעים, וברחובות שהם מקומות הרחבות לפני הבתים ישתקשקון יתקבצו כמו שמתקבצים על השוק רבים ביחד, ומראיהם דומה כלפידים וירוצו כברקים במהירות גדול. ע"כ ספר איך הכין כל גבוריו ורכבו והמונו למלחמה:

יזכר אדיריו, חוץ מזה זוכר האדירים שהוא המחנה שהלכו לעזרתו מן באקטריען שעליהם סמך לנצח את האויב, אבל יכשלו בהליכתם, בעת לכתם נכשלו בדרך, ר"ל שהיה רוח אחרת עמם והתחברו אל המורדים והיו כנגדו, כאילו נכשלו ע"י המכשילים ומפתים אותם מלכת לעזרתו ועפ"ז נכשלו כל גבורי חילו ונפלו במלחמה כמבואר בספור אשר הבאתי בריש הספר, אז ימהרו חומתה, אז נסגרו בחומת העיר להשגב מני צר, והוכן הסוכך שהכינו את המבצר שיסוכך בעדם מן האויב:

שערי הנהרות נפתחו, אח"כ עבר נהר חדקל את חקו ונפתחו שעריו והציף את העיר, ואז ההיכל נמוג, ר"ל המלך וכל בני היכלו נמוגו מפחד, כי מכשפיו אמרו לו שעת יציף הנהר את העיר ימסר ביד האויב:

והוצב גלתה הועלתה, ואז הוכן מדורת אש לשרוף את המלכה ואת כל פלגשיו וגולתה היינו המלכה הועלתה על המוקד מכוסה בצב שהוא כסא מכוסה שבו נושאים את השרים, ואמהותיה גם הם הועלו על האש, והם מנהגות ומקוננות כקול יונים, ומתופפות על לבביהן מכים על לבבם מרוב הצער:

ונינוה כברכת מים, שע"י נהר חדקל שהציף אותה נעשית כברכה מלאה מים, אמנם הלא מימי היא, הלא כן דרכה מימי קדם שהנהר מציף אותה בכל פעם, וכבר כתב הרי"א שנינוה היתה תמיד מלאה מים והוצרכו לבנות בתיהם ע"ג עליות וא"כ הלא זה דבר רגיל שם, ובכ"ז והמה נסים, בא עליהם פחד ע"י הסימן שהיה להם מקוסמיהם מהצפת הנהר ונסו כולם, עמדו כבר בארנו את אשר סופר בדה"י הקדמונים כי החיל שכבשו אז את נינוה הבטיחו לבני העיר שלא יעשו להם רעה כי לא באו למלחמה על העיר רק להשפיל גאון הבליעל סרדנאפל וצעקו אליהם שלא יברחו, וז"ש עמדו עמודו, כן צעקו אליהם שלא יברחו, ואין מפנה כי רעדה אחזתם ונסו ואין רודף:

בזו, עוד סופר בדה"י שהמנצחים לא רצו לגעת בשלל נינוה ובבזה לא שלחו את ידם כי היה די להם בכבוד הנצחון שכבשו את העיר ולא באו בעבור בז ושלל, עפ"ז ימליץ, שאומר אל המנצים בזו כסף בזו זהב, הלא נמצא שלל רב כי אין קצה לתכונה, ויש שם אוצרות אין קץ, והמנצחים משיבים כבוד מכל כלי חמדה ר"ל הכבוד של הנצחון הוא יקר וגדול אצלנו מכל כלי חמדה, באנו בעבור הכבוד לא בעבור השלל:

בוקה, מצייר מעמד אנשי העיר, הכל נתרוקן וזה בוקה ומבוקה, והכל נשחת וזה מבולקה, ולב אנשי העיר נמס מרוב הפחד, ופיק ברכים בעת הניסה והבריחה, וחלחלה בכל מתנים מרוב שבר ויגון:

איה עתה ישים המליץ פניו אל בית המלך, אשר חרב ושמם, ויתפלא על האכזריות של סרדנאפל ששרף את נשיו ואת ילדיו הרג כאכזר ולא חמל, ואומר איה מעון אריות, הוא בית המלכות ששם ישבו המלכים שהם האריות הזקנים, ומרעה היא לכפירים שסביב ארמון המלך רעו הכפירים שהם צעירי האריות ר"ל בני המלך, אשר הלך אריה ולביא שם ששם היה הולך תמיד האריה והלביא שהוא נקבת האריה, רצה לומר המלך והמלכה, וגם שם הלך גור אריה היינו הילדים הקטנים בני מלכים, ואין מחריד כי היו בטוחים שמה:

אריה, ואיך נעשה שם עתה האכזריות הזה שהאריה טורף את גורותיו, ר"ל שהמלך הרג את ילדיו הקטנים, והאריה מחנק ללבאותיו שצוה לחנק את נשיו שהם הלביאות. כי נתחנקו ע"י העשן, וימלא טרף חוריו ומעונותיו טרפה, מה שטרף את נשיו קורא טרפה בלשון נקבה ומה שטרף את גוריו קורא טרף בלשון זכר, ומצייר שהנשים דרו במעונות והגורים שכנו בחורים קטנים, (כמשל האריה) ר"ל שהילדים היו בחדרים קטנים ומלא אותם טרף, ונשיו היו בארמנותיו וימלא אותם טרפה, הנשמע כזאת?

הנני משיב הנני אליך נאום ה', ר"ל זה היה בגזרת ה', והבערתי בעשן רכבה של המלכה, שהיא הועלתה למוקד עם רכב שלה ועגלת צב כמ"ש והוצב גולתה הועלתה ונחנקה בעשן המוקד, וכפיריך תאכל חרב גם יתר בניו שנשארו תאכל אותם חרב האויב (וכבר מובא בדברי המפ' שדרך צודי אריות להבעיר עשן במעון האריה ואז יצאו הכפירים מחוריהם ויהרגום הציידים בחרב) ועי"כ והכרתי מארץ טרפך שלא תטרף עוד גוים רבים, וגם לא ישמע עוד קול מלאככה אשר ביד מלאכיך חרפת ה':