איכה פרק ג׳

אני הגבר ראה עני — היה מתאונן ירמיה לומר אני הגבר ראה עני אשר ראה עוני מכל הנביאים שנתנבאו על חורבן הבית שבימיהם לא נחרב הבית כי אם בימי:

בשבט עברתו — של רודה ומכה הוא הקב"ה:

אך בי ישוב — אני לבדי לוקה תמיד כי כל תשובות מכותיו עלי:

בלה בשרי — כמו (ישעיה מ) לבול עץ, ד"א בלה בשרי ועורי כמו (ישעיה נא) והארץ כבגד תבלה כלומר שכבו לארץ חוצות נער וזקן לא היה להם כר וכסת ובלה בשרם כשהם גולים:

ויקף — הקיפני:

ראש ותלאה — כמו (דברים כט) ראש ולענה, ומדרש אגדה ראש זה נבוכדנצר לגלות יהויכין, ותלאה נבוזראדן שגמר המכה בימי צדקיהו והלאני:

גדר בעדי — עשה חומה לנגדי להיות כלוא:

ולא אצא — הושיב סביבותי מחנות וגייסות של אורבים:

הכביד נחשתי — עשה לרגלי נחושתים כבדים שלא אוכל לילך פיר"ייש בלעז:

שתם תפלתי — סתם חלונות הרקיע בפניה:

נתיבותי עוה — אם באתי לצאת איני יוצאה בדרכים הסלולים בדרך ישרה מפני האויבים ואצא דרך עקלתון:

דוב אורב הוא לי — הקב"ה נהפך לי לדוב אורב:

דרכי סורר — לשון סירים קוצים סורר קווץ אותם מפזר קוצים בדרכי:

ויפשחני לשון פיסוק הרגלים שהעובר על הדרכים שאין מופנים צריך להרחיב צעדיו ויש דוגמא בלשון גמרא האי מאן דפשח דיקלא:

ויציבני כמטרא — העמידני לנגד חציו לירות בי כמטרא אשניי"לא בלעז:

בני אשפתו — חצים שנותנין בתוך אשפה שקורין קויכ"רא:

ויגרס — וישבר ודוגמתו (תהלים קיט) גרסה נפשי וכן (ויקרא ב) גרש כרמל:

בחצץ — אבנים דקים שבתוך העפר שהיו לשין עיסתן הגולי' בתוך הגומות שחופרים בקרקע והחצץ נכנס לתוכה כשאמר הקב"ה ליחזקאל (יחזקאל יב) עשה לך כלי גולה לשתות בו ללוש בתוכו חרדה קטנה כדי שילמדו הם ויעשו כן כענין שנאמר (שם כ"ד) והיה יחזקאל לכם למופת והם היו משחקים עליו ולא עשו כן לסוף נשתברו שיניהם:

הכפישני — כפה אותי באפר ככלי הכפוי על פיו ארנ"טיר בלעז ויש דומה במשנה (יבמות ק"ו) פישון הגמל במדה הכפושה מדד:

ואמר אבד נצחי — אמרתי בלבי ברוב צרותי אבד עולמי וסברי:

ומרודי — קומפלויי"נט בלעז:

זכור תזכור — נפשי את עניי ומרודי ותשוח עלי כך הוא פשוטו לפי ענין שיטת המקרא, ומ"א זכור תזכור ידעתי שסופך לזכור את העשוי לי אבל תשוח עלי נפשי להמתין עד זמן הזכירה ומכאן ייסד הפייט בזאת ידעתי כי יש לך לזכור אבל תשוח עלי נפשי עד שתזכור:

זאת אשיב אל לבי — אחר שאמר לי לבי אבדה תוחלתי מה' אשיב זאת לבי ואוחיל עוד ומה היא זאת שאשיב אל לבי:

חסדי ה' כי לא תמנו — וכל הענין עד מה יתאונן וגו':

כי לא תמנו — כמו כי לא תמו, ויש מפרשים כי לא תמנו כמו (במדבר טז) האם תמנו לגוע חסדי ה' הם אשר לא תמנו ולא כלינו בעונינו:

חדשים לבקרים — מתחדשים הם חסדיך מיום אל יום:

רבה אמונתך — גדולה היא הבטחתך ודבר גדול הוא להאמין בך שתקיים ותשמור מה שהבטחת לנו:

חלקי ה' אמרה נפשי — ה' מנת חלקי ודין הוא שאוחיל לו:

טוב ויחיל ודומם — וי"ו של ויחיל יתירה כמו וי"ו של (בראשית ל"ו) ואיה וענה טוב שיחול אדם וידום ויצפה לתשועות ה':

ישב בדד — מי שאירע לו אבל וצרה ישב גלמוד ויצפה לטובה:

וידום — לשון המתנה כמו (שמואל א יד) אם כה יאמרו אלינו דומו דיהונתן:

כי נטל עליו — כי בעל הגזרות נשא עליו הגזירה זו:

כי לא יזנח לעולם אד' — לכן טוב לידום:

כי אם הוגה — אם האדם מביא עליו יגון בשביל עונו ואחר כך וריחם כרוב חסדיו:

הוגה ויגה — לשון תוגה הם:

כי לא ענה — ויגה בני איש מלבו ומרצונו כי העון גורם:

לדכא תחת רגליו — מוסב על כי לא ענה מלבו להיות מדכה תחת רגליו וגו', ולא להטות משפט גבר וגו', ולא לעות אדם בריבו כל אלה ה' לא ראה לא נראה לו ולא עלתה לפניו במחשבתו לעשות כן:

לא ראה — לא הוכשר בעיניו שיעוותו בית דין של מעלה אדם בריבו כמו מה ראית כי עשית וגו':

מי זה אמר ותהי — וגו':

מפי עליון וגו' — ואם באתי לומר לא מידו באה אלי הרעה הזאת מקרה היא שהיה לי, אין זאת, כי אם בין רעות בין טובות מי זה אמר ותהי אם ה' לא צוה ומפיו לא תצא הן רעה הן טובה אבל מה יש להתאונן אדם חי גבר על חטאיו כל איש ואיש יתאונן על חטאיו כי הם המביאים עליו הרעה, מפי עליון לא תצא אמר רבי יוחנן מיום שאמר הקב"ה (דברים ל') ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וגו' לא יצא רעה וטובה מפיו אלא הרעה באה מאליה לעושה רע והטוב לעושה טוב לפיכך מה יתאונן למה יתרעם האדם אם לא על חטאיו:

נשא לבבינו אל כפים — כשאנו נושאים את כפינו אל השמים נשא אף לבבינו עמהם לשוב להשיב לבבינו לפני המקום ב"ה ד"א אל כפים. אל העננים אל שמים כמה דאת אמר (מלכים א יט) והנה עב קטנה ככף איש עולה וכן (איוב לו) על כפים כסה אור, ומדרש רבותינו נשא לבבינו באמת להקב"ה כאדם הרוחץ בנקיון כפיו שמשליך מידיו כל טינוף כי מודה ועוזב ירוחם והמודה ואינו עוזב כטובל ושרץ בידו:

נחנו פשענו ומרינו — זה דרכינו על ידי יצר הרע [:

אתה לא סלחת — ולך היתה נאה הסליחה כי כן דרכך:

סכותה באף — חצצת את האף להיות מחיצה בינך ובינינו ותרדפנו בו:

סחי ומאוס — הוא ניע בלשון משנה כיחו וניעו שניסח מתוך הריאה ויוצא דרך הגרון:

תשימנו — לשון הווה הוא:

פחד ופחת — כשנסנו מפני הפחד נפלנו אל הפחת שוחה:

השאת — לשון שאייה כמו השאת:

מאין הפוגות — מאין חליפין והעברה:

עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי — ירמיה ממשפחת כהנים היה ואמר עיני בדמעה עוללה וניוולה פני עלי נפשי מכל בנות עירי:

עוללה — לשון נוול כמו (איוב טז) ועוללתי בעפר קרני:

מכל בנות עירי — משפחתי יש לה לבכות מכל משפחות העיר שהיתה נבחרת לקדושה ולעבודת הקב"ה מכל ישראל:

צמתו בבור חיי — בבית הכלא:

צמתו — אסרו כמו צומת הגידין (שיר ד) מבעד לצמתך אישריי"טור:

וידו אבן בי — על פי הבאר כך עשו לדניאל וירמיה ראה ברוח הקדש:

צמתו בבור חיי — ואף על פי שצמתו בבור חיי שאיני יכול לעלות מתוכו לא שתו לבם גם לזאת עד שידו אבן בי:

צפו מים וגו' שבזמן שבא אדם במים עד מתניו עדיין יש תקוה אבל אם צפו מים על ראשו אז אמר אבדה תקותי אבל אני איני עושה כן אלא קראתי וגו':

צפו מים — אומות העולם:

קרבת ביום אקראך — כך היית רגיל בימים הראשונים לקרב אלי ביום קוראי:

רבת אד' ריבי — בימים שעברו:

ראיתה ה' עותתי — בצרה הזאת שעוותו בי אויבי:

שפטה משפטי — כאשר עשית כבר:

מגנת לב — שבר לב כמה דאת אומר (הושע יא) אמגנך ישראל (בראשית יד) אשר מגן צריך בידך ד"א מגנת לב. אוטם הלב צרה ואנחה אשר היא כמגן כנגד לבם, והמפרשו בלשון תוגה ויגון טועה שאין נו"ן נופלת בו שהנו"ן ביגון אינה שורש אלא כגון נו"ן של המון מגזרת המו גוים וכגון נו"ן של קלון מגזרת נקלה וכנו"ן של ציון מגזרת ציה וכן נו"ן של שברון מגזרת שבר (וכגון נו"ן של שממון שגעון נ"ל שצ"ל וק"ל):

תאלתך — לשון (ישעיה יט) נואלו שרי צוען: