שופטים פרק ח׳

מה עשיתי עתה ככם — מה חשוב מה שעשיתי בתחילתו, כמה שעשיתם אתם בסוף:

הלא טוב עללות — שבאו לידכם בסוף מתחלת הבציר שבצרנו אני ומשפחתי, שהרי בידכם נתן ה' את המלכים:

ומה יכלתי — לעשות שיהא חשוב כמעשה שלכם:

עבר הוא ושלש מאות האיש — עוברים את הירדן אחרי זבח וצלמונע שעברו את הירדן תחלה, והיו משחיתים מעבר לירדן את ארץ ראובן וגד ומנשה, ועבר שם כדי לנקום אף בהם:

לאנשי סכות — ישראל היו:

הכף זבח וצלמנע בידך — שאתה מתפאר שהצלתנו מיד מדין:

הברקנים — רונצי"ש בלע"ז:

בקרקר — שם מקום:

דרך השכוני באהלים — דרך ארץ קדר וערב השוכנים במדבר באהליהם, שרועים מקנה תמיד ואין דרים בבתים:

מקדם לנבח ויגבהה — שהם ערי ישראל, ולא רצה לילך שם אלא דרך עקלתון, כדי שלא ירגישו בהם, ויהומם פתאום:

מלמעלה החרס — עד שלא שקעה השמש, בעוד החמה נראית גבוה:

וידע בהם — (תרגום:) ותבר בהון:

אחד כתאר בני המלך — יונתן תרגם: אחד היה בהם שתוארו כתואר בני המלך. ויש לפותרו: כמוך כמוהם, תואר אחד לכם, כי כתואר בני מלכים היו:

ולא שלף הנער חרבו — להורגם, שהיה ירא מהם:

השהרנים — לוינ"ש בלע"ז, של זהב:

השהרנים והנטפות — (תרגום:) ענקיא וכלילא:

ויעש אותו גדעון לאפוד — להיות לזכרון על תשועה גדולה, לראות כמה היה חילם כבד שבנזמי חשוביהם היה כל הזהב הזה:

ויזנו כל ישראל אחריו — לאחר מיתת גדעון:

בעל ברית — כך שמו:

ולא עשו חסד וגו' — שהרגו את בניו, כמו שכתוב בענין (להלן ט ה):

השאלות (א) הלא מלאכים שלח בכל הר אפרים?

מה הדבר אשר עשית לנו — כי תחלה שלח מלאכים במנשה אשר זבולון נפתלי ולא באפרים (ו' לה) רק עתה שלח מלאכים בהר אפרים וזה חרפה גדולה להם, וזה שאמר לבלתי קראות לנו כי הלכת, רק אחר כך בעת גמר המלחמה (ומלת קראות מקור מורכב ממשקל פעלי ל"א ופעלי ל"ה, גלות ירושלים, קרוא מקרא).

השאלות (ב-ג) למה כפל מה עשיתי עתה ככם ומה יכלתי עשות ככם?

ויאמר — השיב למה תריבו אלי, אם באשר לקחתי הכבוד לעצמי להיות אני המתחיל, הלא אתם הגומרים ומה עשיתי עתה ככם, הלא עתה בגמר לא עשיתי נגדכם מאומה (ואמר עתה כי עוד קוה ללכד זבח וצלמונע רק עתה עדיין לא עשיתי) והגם שאני הייתי הבוצר שהוא המתחיל, הלא העוללות שעוללתם לבסוף טוב מן הבציר, וא"כ מצד הפעולה מעשיכם גדולים הגם שהיו לבסוף.

זאת שנית מצד הגבורה הלא בידכם נתן אלהים את שרי מדין, שבזה הראיתם גבורה עצומה עד שהתיחס לה' שהוא נתן בידכם, ומה יכלתי עשות ככם הלא זה דבר שלא יכלתי לעשות, ובזה רפה כעסם.

השאלות (ה-יז) הוא דבר לאנשי סכות ומדוע ענו אותו שרי סכות? הם אמרו כי ניתן לצבאך לחם, בפסוק טו הזכיר שאמרו כי נתן לאנשיך היעפים לחם, בפסוק טו טז אמר שבא אל אנשי סכות ושלקח זקני העיר ויודע את אנשי סוכות, משמע שלא יסר את הזקנים דא"כ היל"ל ויודע אותם, ולמה עשה כן שלא הכה להזקנים? ולמה הרג אנשי פנואל ולא אנשי סכות?

ויאמר לאנשי סכות — הנה היו מחויבים לתת להם לחם מצד שני ענינים: א) מצד מצות צדקה אחר שהם עיפים ורעבים ומצוה זו מוטלת על כלל העם, ב) מצד החיוב באשר הם צבא מלחמה ורודפים אחר האויב, ודבר זה מוטל על השרים לתת להם מן המס אחר שהוא טובת הכלל, ובאשר היו עיפים ורודפים פנה גדעון תחלה אל העם וזה שאמר ויאמר לאנשי סכות, ואמר הטעם שיתנו להם לחם כי עיפים הם שלכן יתנו להם מצד מצות צדקה, והוסיף שהם שלוחי מצוה לרדוף אחר זבח וצלמנע.

ויאמר שרי סכות — המובן שהעם לא רצו לתת לו מצד הצדקה מצד שאנשיו יעפים, ואז פנה אל השרים שיתנו לו מצד החיוב, כמו שאמר בסוף דבריו שהוא רודף אחר זבח וצלמונע, והשיבו לו השרים: הכף זבח וצלמנע עתה בידך כי נתן לצבאך לחם, אתה רוצה שאנחנו נתן לך מצד שהם צבאך רצה לומר צבא מלחמה שהחיוב מוטל על השרים, אבל עדיין לא נצחת את האויב, ומובן שהתיראו שאם יתנו לו מצד זה יענשו אם תגבר יד האויב. (ומלת ויאמר שא' מן הרים ענה בשביל כולם):

בשובי בשלום אתץ את המגדל — רצה לומר כי הם אין להם תירוץ שיראים מפני אויב אחר שבוטחים במגדל עוז ולכן יתוץ את המגדל מדה כנגד מדה.

מלמעלה החרס — פי' שנפל על המחנה בלילה כמו שבפעם הראשון החרידם בלילה ובעת שעלה החרס על הארץ שב, ורצה לומר ששב מסבה שעלה החרס כי אנשיו היו מועטים, ולא יכלו להלחם רק בלילה.

ויקח את זקני העיר ואת קוצי כו' ויודע בהם — רצה לומר על ידם, שצוה שהזקנים ייסרו את אנשי סכות בקוצים על שמרעב מנעו לחם.

ואת מגדל פנואל נתץ — כנ"ל, ויהרג את אנשי העיר שלא היה להם תירוץ כאנשי סכות כנ"ל.

השאלות (יח) מה שהשיבו כמוך כמוהם אין בזה התנצלות:

איפה האנשים אשר הרגתם בתבור — עת ברחו זבח וצלמונע לעבור הירדן עברו דרך תבור ושם הרגו את אחי גדעון. והנה מחוקי המדינה שלא להרוג את המלכים הנכבשים במלחמה רק אם יש עליהם טענה, כמו מלכים שהיו נכנעים ומרדו. וא"כ לא היה ראוי להרג את זבח וצלמונע (שהיו אדוני הארץ) בלא משפט, לכן דן אותם על שהרגו את אחיו, והם השיבו כמוך כמוהם אחד רצה לומר שהם היו חייבים מיתה כמוך, כי היו מורדים בנו כמוך, כי ראינום כתאר בני המלך רצה לומר מתנהגים בטכסיסי מלכות ולכן חשבנום למורדים בנו ונתחייבו מיתה אצלנו, כמו שאם היינו כובשים אותך היית חייב מיתה על המרד, והם חשבו שהם בניו בני המלך והם חייבים מיתה על מרד אביהם לפי נמוסי מדין.

ויאמר אחי בני אמי הם — רצה לומר אינם בני רק אחי, והם לא מרדו ובחנם הרגתם אותם ואם החייתם אותם, לא הייתי הורג אתכם בלא משפט.

ויאמר ליתר — כי הוא גואל הדם על הריגת אחי אביו.

כי כאיש גבורתו — הגבורה צריכה להיות נערכת עם האיש פועל הגבורה, והגבורה הזאת להרוג מלכי ארץ יאתה לך.

משל בנו — א"ל א) שהוא ימשול מצד שראוי לזה וישיגו תועלת ממנו, ב) שגם בניו ימשלו מצד כי הושעתנו כו':

ויאמר וכו' לא אמשל וכו' — רצה לומר בין התועלת ממני בין התשועה הכל מתיחסת לה' והוא ימשול בכם.

אשאלה כו' — אחרי ספר שלא רדף אחר השררה, ספר שהיה שונא בצע, כי מן הדין מגיע אליו חצי השלל והוא לא לקח רק דבר מועט ורק דרך מתנה.

כי ישמעאלים הם — שהמדינים מנהגם כישמעאלים, ומתערבים עמהם, כמו שאמר ויעברו אנשים מדינים וימכרו את יוסף לישמעאלים (בראשית לו) רד"ק.

לבד מן השהרונים — שזה שלל בעצמו ויהי לו.

ויעש — מן הנזמים עשה אפוד תכשיט לזכר הנס, ואחרי מותו זנו אחיו, ויהי לגדעון ולביתו למוקש אחר שנכשלו בסבתו נענש במה שנהרגו בניו.

ארבעים שנה — עם ז' שני השעבוד.

ויכתב אליו את שרי סכות וכו' ויבא אל אנשי סכות — הנה ראה כי שרי סכות אינם ראוים לעונש כי טענו כדין שעדיין לא היו מחויבים לתת לו מס, וגם כי היו יראים לעשות זאת. אבל אנשי סכות שמהם שאל בתורת יעפים הם ראוים לעונש, לכן בא אל אנשי סוכות לא אל השרים. ובאר טעם העונש מצד שחרפו אותו הכף זבח וצלמונע עתה בידך כי נתן לאנשיך היעפים לחם, לא תפס לשון השרים כי נתן לצבאך לחם, שזה לא היה חירוף שעדיין לא הוחזקו בצבא מלחמה לכלכלם בתורת מס, אבל אנשי סכות שאמרו כי נתן לאנשיך היעפים לחם שמהם שאל צדקה לאנשים עיפים לא מס לצבא מלחמה זה היה חירוף.

וישב בביתו — כי לא הוצרך ללחום כי אין שטן.

כאשר מת וישובו — כמו שאמר והיה במות השופט וכו' (למעלה ב' יט):

ולא זכרו כו' את ה' ולא עשו חסד עם בית ירובעל וכו' — רצה לומר כי בתשועה זו היה ענין נסיי אלהי והיה ראוי לזכור את ה', והם לא זכרו את ה' כי יחסוהו לענין טבעי ולגבורת גדעון וא"כ היה להם לזכור את גדעון ככל הטובה וכו' והם שלמו רעה תחת טובה כמו שיבא בסמוך, וכפל בית ירובעל גדעון, שלא עשו חסד עם גדעון מצד שהוא בית ירובעל שיש לומר מריבה עם הבעל והם החלו לזבוח אל הבעל אחרי מותו.