דף ביאור
איוב פרק מ׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקוראיוב פרק 40
איוב פרק 40 מציג 32 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.
מפת הטקסט
התחילו בפסוקים הפותחים, שימו לב לחזרות ולמעברים, והשתמשו באינדקס הפסוקים כדי לחזור לשורה המדויקת. אינדקס הפסוקים שימושי במיוחד למעקב אחר מילים חוזרות ושינויי מקום או קול.
מפתח לקריאה
קראו את הקטע פעם אחת כדי לזהות את רצף הרעיונות, ולאחר מכן חזרו למילים שמחזיקות את הטיעון או את התמונה המרכזית. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת פסוק אחר פסוק של כל 32 הפסוקים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו פסוק במקור.
- פסוק 14 מילים
נפתחת ב״וַיַּ֖עַן יְהֹוָ֥ה אֶת־אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃…״
- פסוק 27 מילים
נפתחת ב״הֲ֭רֹב עִם־שַׁדַּ֣י יִסּ֑וֹר מוֹכִ֖יחַ אֱל֣וֹהַּ יַעֲנֶֽנָּה׃ {פ}…״
- פסוק 34 מילים
נפתחת ב״וַיַּ֖עַן אִיּ֥וֹב אֶת־יְהֹוָ֗ה וַיֹּאמַֽר׃…״
- פסוק 47 מילים
נפתחת ב״הֵ֣ן קַ֭לֹּתִי מָ֣ה אֲשִׁיבֶ֑ךָּ יָ֝דִ֗י שַׂ֣מְתִּי לְמוֹ־פִֽי׃…״
- פסוק 58 מילים
נפתחת ב״אַחַ֣ת דִּ֭בַּרְתִּי וְלֹ֣א אֶעֱנֶ֑ה וּ֝שְׁתַּ֗יִם וְלֹ֣א אוֹסִֽיף׃…״
- פסוק 65 מילים
נפתחת ב״וַיַּעַן־יְהֹוָ֣ה אֶת־אִ֭יּוֹב (מנסערה) [מִ֥ן׀סְעָרָ֗ה] וַיֹּאמַֽר׃…״
- פסוק 75 מילים
נפתחת ב״אֱזׇר־נָ֣א כְגֶ֣בֶר חֲלָצֶ֑יךָ אֶ֝שְׁאָלְךָ֗ וְהוֹדִיעֵֽנִי׃…״
- פסוק 86 מילים
נפתחת ב״הַ֭אַף תָּפֵ֣ר מִשְׁפָּטִ֑י תַּ֝רְשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן תִּצְדָּֽק׃…״
- פסוק 95 מילים
נפתחת ב״וְאִם־זְר֖וֹעַ כָּאֵ֥ל׀לָ֑ךְ וּ֝בְק֗וֹל כָּמֹ֥הוּ תַרְעֵֽם׃…״
- פסוק 107 מילים
נפתחת ב״עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ וְה֖וֹד וְהָדָ֣ר תִּלְבָּֽשׁ׃…״
- פסוק 116 מילים
נפתחת ב״הָ֭פֵץ עֶבְר֣וֹת אַפֶּ֑ךָ וּרְאֵ֥ה כׇל־גֵּ֝אֶ֗ה וְהַשְׁפִּילֵֽהוּ׃…״
- פסוק 126 מילים
נפתחת ב״רְאֵ֣ה כׇל־גֵּ֭אֶה הַכְנִיעֵ֑הוּ וַהֲדֹ֖ךְ רְשָׁעִ֣ים תַּחְתָּֽם׃…״
- פסוק 136 מילים
נפתחת ב״טׇמְנֵ֣ם בֶּעָפָ֣ר יָ֑חַד פְּ֝נֵיהֶ֗ם חֲבֹ֣שׁ בַּטָּמֽוּן׃…״
- פסוק 145 מילים
נפתחת ב״וְגַם־אֲנִ֥י אוֹדֶ֑ךָּ כִּֽי־תוֹשִׁ֖עַ לְךָ֣ יְמִינֶֽךָ׃…״
- פסוק 157 מילים
נפתחת ב״הִנֵּה־נָ֣א בְ֭הֵמוֹת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתִי עִמָּ֑ךְ חָ֝צִ֗יר כַּבָּקָ֥ר יֹאכֵֽל׃…״
- פסוק 166 מילים
נפתחת ב״הִנֵּה־נָ֣א כֹח֣וֹ בְמׇתְנָ֑יו וְ֝אוֹנ֗וֹ בִּשְׁרִירֵ֥י בִטְנֽוֹ׃…״
- פסוק 176 מילים
נפתחת ב״יַחְפֹּ֣ץ זְנָב֣וֹ כְמוֹ־אָ֑רֶז גִּידֵ֖י פַחֲדָ֣ו יְשֹׂרָֽגוּ׃…״
- פסוק 186 מילים
נפתחת ב״עֲ֭צָמָיו אֲפִיקֵ֣י נְחֻשָׁ֑ה גְּ֝רָמָ֗יו כִּמְטִ֥יל בַּרְזֶֽל׃…״
- פסוק 196 מילים
נפתחת ב״ה֭וּא רֵאשִׁ֣ית דַּרְכֵי־אֵ֑ל הָ֝עֹשׂ֗וֹ יַגֵּ֥שׁ חַרְבּֽוֹ׃…״
- פסוק 206 מילים
נפתחת ב״כִּי־ב֭וּל הָרִ֣ים יִשְׂאוּ־ל֑וֹ וְֽכׇל־חַיַּ֥ת הַ֝שָּׂדֶ֗ה יְשַׂחֲקוּ־שָֽׁם׃…״
- פסוק 215 מילים
נפתחת ב״תַּֽחַת־צֶאֱלִ֥ים יִשְׁכָּ֑ב בְּסֵ֖תֶר קָנֶ֣ה וּבִצָּֽה׃…״
- פסוק 225 מילים
נפתחת ב״יְסֻכֻּ֣הוּ צֶאֱלִ֣ים צִֽלְל֑וֹ יְ֝סֻבּ֗וּהוּ עַרְבֵי־נָֽחַל׃…״
- פסוק 239 מילים
נפתחת ב״הֵ֤ן יַעֲשֹׁ֣ק נָ֭הָר לֹ֣א יַחְפּ֑וֹז יִבְטַ֓ח׀ כִּֽי־יָגִ֖יחַ…״
- פסוק 244 מילים
נפתחת ב״בְּעֵינָ֥יו יִקָּחֶ֑נּוּ בְּ֝מוֹקְשִׁ֗ים יִנְקׇב־אָֽף׃…״
- פסוק 256 מילים
נפתחת ב״תִּמְשֹׁ֣ךְ לִוְיָתָ֣ן בְּחַכָּ֑ה וּ֝בְחֶ֗בֶל תַּשְׁקִ֥יעַ לְשֹׁנֽוֹ׃…״
- פסוק 266 מילים
נפתחת ב״הֲתָשִׂ֣ים אַגְמֹ֣ן בְּאַפּ֑וֹ וּ֝בְח֗וֹחַ תִּקֹּ֥ב לֶחֱיֽוֹ׃…״
- פסוק 276 מילים
נפתחת ב״הֲיַרְבֶּ֣ה אֵ֭לֶיךָ תַּחֲנוּנִ֑ים אִם־יְדַבֵּ֖ר אֵלֶ֣יךָ רַכּֽוֹת׃…״
- פסוק 286 מילים
נפתחת ב״הֲיִכְרֹ֣ת בְּרִ֣ית עִמָּ֑ךְ תִּ֝קָּחֶ֗נּוּ לְעֶ֣בֶד עוֹלָֽם׃…״
- פסוק 294 מילים
נפתחת ב״הַֽתְשַׂחֶק־בּ֭וֹ כַּצִּפּ֑וֹר וְ֝תִקְשְׁרֶ֗נּוּ לְנַעֲרוֹתֶֽיךָ׃…״
- פסוק 306 מילים
נפתחת ב״יִכְר֣וּ עָ֭לָיו חַבָּרִ֑ים יֶ֝חֱצ֗וּהוּ בֵּ֣ין כְּֽנַעֲנִֽים׃…״
- פסוק 316 מילים
נפתחת ב״הַֽתְמַלֵּ֣א בְשֻׂכּ֣וֹת עוֹר֑וֹ וּבְצִלְצַ֖ל דָּגִ֣ים רֹאשֽׁוֹ׃…״
- פסוק 325 מילים
נפתחת ב״שִׂים־עָלָ֥יו כַּפֶּ֑ךָ זְכֹ֥ר מִ֝לְחָמָ֗ה אַל־תּוֹסַֽף׃…״
פירוש רש״י
פסוק ב׳׳
(מענה ה') — הרוב עם שדי וסור. האם שדי אדם ישתרר:
מוכיח אלוה יעננה — הבא להתווכח יענה דבריו
פסוק ה׳׳
(מענה איוב) — אחת דברתי. כלומר מעט אמרתי ולא אוסיף עוד, ויש פותרים אחת דברתי, אשר אמרתי (לעיל ט) תם ורשע הוא מכלה לא אענה עוד:
ושתים — שאמרתי (לעיל יג) אל תעש עמדי לא אוסיף:
פסוק ח׳׳
(מענה ה' מן הסערה) — האף תפר משפטי. האף תוכיח שדבריך להפר משפטי ולהראות שהוא מעוקל:
פסוק י׳׳
עדה — לשון עדי ותכשיט:
פסוק י״ב׳
והדוך — ל' דכו במדוכה (במדבר טו):
פסוק ט״ו׳
בהמות — מוכן לעתיד:
פסוק ט״ז׳
כחו במתניו — ביציו מעוכים ונסתרים ולא נתקו לגמרי:
בשרירי — כמו שררך (שיר ז):
פסוק י״ז׳
יחפוץ — כמו יחפוז מתקשה וכן בלשון חכמים דחפיזא כי אופתא (חולין מז) קשה כעץ:
פחדיו — ביציו:
ישורגו — גדילים כמו וישתרגו (איכה א) או שריגי מטה בל' משנה והוא ל' גדיל:
פסוק י״ח׳
אפיקי — חוזק:
גרמיו — עצמיו:
כמטיל — כמשאוי של ברזל:
פסוק י״ט׳
ראשית דרכי אל — מבראשית נברא ראש לבהמות:
העושו — הקב"ה בעצמו ישחטנו:
פסוק כ׳׳
כי בול הרים ישאו לו — ובספר תהלים כתוב בהמות בהררי אלף, אלף הרים נשאו לו יבול ובכל יום רועה את כולם, (ע"כ יסד רש"י מכאן ואילך אינו ל' רש"י):
פסוק כ״א׳
צאלים — צל אילנות:
פסוק כ״ב׳
יסוכהו צאלים צללו — אותו צל של סתר קנה וביצה מסובך ומסוכך באילנות (הרבה):
פסוק כ״ג׳
הן יעשוק נהר ולא יחפוז — פרת שמימיו פרים ורבים והוא נהר גדול עושקו וגוזלו מן הבריות בשתותו:
ולא יחפוז — לא מתקשה בטנו על שתייתו כמו יחפוז זנבו:
יבטח כי יגיח ירדן — בטוח הוא למשוך כל הירדן לפיהו אילו היה שותה שם כמו גוחי מבטן (תלים כב):
פסוק כ״ד׳
בעיניו יקחנו — המקום יקחנו בהביטו בו ונרעד מאימתו:
במוקשים — כלי אומנו' של ציידים ששולים בהם דגים:
פסוק כ״ה׳
תמשך לויתן וגו' — כאשר תמשכנו בחכה ותשים אגמון באפו הידבר אליך תחנונים כלו' לא תוכל (להתקרב אליו) בכלי מצודה:
תשקיע לשונו — תשקיע חבל בלשונו להוציאו ממקומו:
פסוק כ״ו׳
אגמון — הוא כפוף כמו כיפה ואגמון (ישעיה ט') ועשוי של ברזל לצוד בו דגים:
התשים — אם תשים אגמון באפו להוציאו מן הים:
ובחוח — כלי של ציידי דגים:
תקוב — כמו תנקוב:
פסוק כ״ז׳
הירבה אליך תחנונים — אם ירבה לך תחנונים ויבקש על נפשו שתניחהו:
אם ידבר — כפל מלה:
רכות — דברים של תחנונים:
פסוק כ״ח׳
היכרות ברית עמך — אם יכרות ברית לעבדך שתקחנו להיות לך עבד עולם:
פסוק כ״ט׳
התשחק — אם תשחק ותטייל בו כאילו הוא צפור קטן:
ואם תקשרנו — לצוארי (ס"א לצורך) נעריך הקטנים שיטיילו בו כצפרים קטנים שנותנין לתינוקות לטייל ולפייסו:
פסוק ל׳׳
יכרו עליו חברים — אם יכרו ויחכמו עליו חברים ומכשפים לצוד אותו להוציאו מן הים ע"י מכשפות שיחצוהו ויחלקוהו בין תגרים כעניין שעושים ציידי הים שצדין דגים גדולים בחכמתם ובאים התגרים וקונים מהם:
יכרו — ל' כורה שוחה (ירמיה יח):
חברים — ל' וחובר חבר:
כנענים — תגרים:
פסוק ל״א׳
התמלא — אם תמלא תאותך ותעשה סוכות מעורו:
ובצלצל דגים ראשו — ואם תעשה מראשו צלצל דגים כפל לשון:
צלצל — סוכת דגים ולסוכה עשויה מראשו קורא אותה צלצל דגים לפי שעשויה ממנו:
צלצל — אמבוריץ בלע"ז ל' צל הוא והוא מתיבות כפולות כמו ירקרק אדמדם (ויקרא יד) פתלתל (דברי' לב) קעקע (ויקרא יט):
פסוק ל״ב׳
שים עליו כפך — התגבר לערוך לפניו שתשים עליו כפיך להכותו:
זכור מלחמה אל תוסף — ואל תוסיף זכור גבורתך להלחם בו במלחמה:
אל תוסף — מן יסף כמו ולא יסף עוד לדעתה (בראשית ל״ח:כ״ו) ובלע"ז רקרייטר"ש, אל תוסף סמ"ך נפתחת מפני סוף פסוק כמו אל תותר (בראשית מט) ותותר (רות ב) וכן הרבה כמוהו:
מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.
פירוש מלבי״ם
פסוק ב׳׳
הרוב, באשר החריש איוב ולא ענה כל מאומה, וה' ידע כי עוד דברים בלבבו, א"ל, הלא מי שרב עם שדי אשר יסור, לאלוה מוכיח יעננה, אחר שתחלה יסר ה' אותך ביסורים ובכ"ז עמדת כנגדו לריב אתו ובקשת שיתוכח עמך פנים אל פנים, וא"כ עתה שנסתלקו היסורים ממך ואני רק אלוה מוכיח, שאני מתוכח עמך בדברים ובראיות בדרך הוכוח, כ"ש שראוי שיעננה, ומדוע החרשת עתה ולא ענית מענה:
פסוק ד׳׳
הן קלותי השיב אליו הנה על מה שנתוכחתי עד עתה על יסורי שבאו בחנם וטענתי טענות נגד ההשגחה, ראיתי כי קלותי בדבר זה, ואין לי מה להשיבך, כי נתברר לי עתה השגחת ה' ממה שראה שענהו ושמשגיח על עניניו, וממה שראה שנרפא מיסוריו ואינו צדיק אובד, וממה שראה שיש השארת הנפש, כי מן הנבואה נודע השארת הנפש ודבוקה באלהים כמ"ש בפתיחה, וא"כ ידעתי שיש עוד עולם אחר להשיב גמול לצדיקים על יסוריהם, ולכן ידי שמתי למו פי :
פסוק ה׳׳
אחת דברתי, ר"ל הנה הוכוח שלי היה על שני ענינים,
• א) על צדיק ורע לו, וע"ז כבר קבלתי תשובה כנ"ל, ולכן על האחת שדברתי שהוא שאלת צדיק ורע לו לא אענה עוד, אבל ושתים הלא היה וכוחי על שתי ענינים, שנתוכחתי ג"כ על רשע וטוב לו, ועל שיש רשעים שמחריבים הישוב ומאבדים נפשות רבות ומדוע אין ה' מסלק היזקם, גם ע"ז אני רוצה תשובה, ואז ולא אוסיף עוד לשאול:
פסוק ו׳׳
ויען, לכן ענהו ה' שנית תשובה על רשע וטוב לו:
פסוק ז׳׳
אזר נא, תוכן התשובה על מה ששאל מדוע מניח ה' את הרשעים העריצים והגבורים המפילים מוראם על בני אדם והמשמידים אותם, כי הלא שאלה זאת תשאל על כלל הבריאה, שראינו שה' ברא בריות גדולות ונוראות שמפילים חתיתם על כל בע"ח, וטורפים מהם ומאבדים אותם, ולמה יניחם ה', וכבר באר לו שהשגחתו כוללת כל הבע"ח למיניהם, ולמה לא יעביר את הטורפים והמשחיתים, אבל זו שאלה סכלה, שהאומר כן יבקש שיברא ה' רק ברואים חלשים רפויי כח, עד שלא ימצא בע"ח יהיה לו כח להתקומם על החלוש ממנו, ואין זה מכבוד הבורא שיברא תולעים ונמלים ושבלול תמס יהלך, וזו כבודו שימצא ברואים גבורים ואדירים גאים ורמים, והבורא רם על רמים ומתגאה עליהם ומכניע כולם בכחו, ומשגיח שבכ"ז יתקיימו המינים, במה שהכין לכל חי כלים ותכונות בם ישמר מאויביו, וכן ברא בני אדם גבורים וענקים אמיצי כח, ואם הם בבחירתם לפעמים יעריצו בגבורתם להרע לעניים וחלשים, ה' משגיח והכין לבני אדם שכל ואהבת משפט ונימוסים וטבע ההתחברות שעל ידם ישתמרו מגאות עריצים, וה' בהשגחתו יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות, עפ"ז צוה לו שיאזר חלציו להשיב על שאלתו:
פסוק ח׳׳
(ח-ט) האף תפר משפטי ואם זרוע כאל לך אני שואל אותך אם יצוייר שיהיה לך זרוע וכח כמו שיש לאלהים, ותוכל להרעים בקול כמהו ולהפחיד את כל העריצים, האם גם אז תפר את משפטי והנהגתי, ותאמר שאין הנהגתי נכונה, ותרשיעני למען תצדק, אם כשיהיה לך כח כמו לה' האם אז תנהיג אתה את ההנהגה באופן אחר למען תראה שהנהגתי היתה בלתי נכונה ולא בצדק:
פסוק י׳׳
עדה נא, עפ"ז אני אומר לך הנני נותן לך כח וגבורה כמו שיש לאל, נס נא ועדה גאון וגובה ותלבש הוד והדר כמו שלובש האל, שיהיה לך כח כמהו:
פסוק י״א׳
הפץ עברות אפך, ובכח האלהות שיש לך תפיץ אפך להשפיל כל גאה אשר תראה, כל בעל חי ואדם שנמצא בעולם שהוא חזק מחבירו ומתגאה עליו בכח, תשפיל שיהיו כולם רפויי כח:
פסוק י״ב׳
ראה, וגם כל גאה המתגאה בדעתו תכניעהו, עד שיכנע גם בלבבו, ועי"כ והדך רשעים תחתם, שאחר שלא ימצא לא בעל כח ולא גאות בעולם לא ימצאו עוד רשעים משחיתים את ריעיהם:
פסוק י״ג׳
טמנם בעפר יחד, כי כולם יתבטלו ממציאותם וישובו אל העפר:
פסוק י״ד׳
וגם אני אודך, אם תוכל להנהיג הנהגה כזאת ושבכ"ז תקרא בשם אל ואלהים בורא ויוצר, שזה לא יהיה רק אם ברא עולם מלא וברואים גדולים מתיחסים אל כחו הגדול:
פסוק ט״ו׳
הנה, עפ"י הציור הזה שצייר במליצה שמוסר בידו כח אלהות לקיים ולבטל כל יצור, ורוצה לנסות אם ייטב בעיניו לבטל ולהשבית כל דבר חזק ואביר ובעל כח שיש במציאות, בהכרח יחל מעשה ההשחתה מן הברואים היותר גדולים שיש בעולם, עפ"ז אמר לו, שיש לו שני ברואים היותר תקיפים בעולם השפל, א' ביבשה אוכל עשב ומשחית כל מזון הברואים וחייתם, וא' בים טורף טרף, וצריך הוא להתחיל בם להשחיתם ולהעבירם מן העולם עז"א הנה הבהמות אשר עשיתי הם עמך והוא אוכל חציר כבקר :
פסוק ט״ז׳
הנה נא כחו במתניו, כי החיות הטורפות האוכלות בשר, כחם בכלי הטרף שלהם בצפרניהם ושניהם וקולם וארסם, אבל בהמות זה שמזונו חציר עקר כחו תלוי במתניו:
פסוק י״ז׳
יחפץ בעת יגיע לו החפץ והתאוה, אז זנבו כמו ארז, וגידי ביציו יהיו כשריגים וכסעיפי אלנות:
פסוק י״ח׳
ועצמיו דומים כאפיקי נחושה, מרוב חזקו ואמצו, כי כחו תלוי בבנין גופו ועצמותיו וגידיו החזקים:
פסוק י״ט׳
הוא ראשית דרכי אל, אחר שגמרת אומר בהיותך במקום האל וכחך ככחו, להכרית כל אביר ורב כח, הדרך הראשון שילך האל להשחית הבריות האדירות הוא לילך אל בהמות זה להשחיתו ראשונה, עד שהעושו הוא צריך שיגיש חרבו להשחית אותו:
פסוק כ׳׳
כי, בזה ירויח הרבה, שעי"כ הרים בול ישאו לו, שישאו לה' יבול ותבואה, כי הבהמה הזאת תשחית יבול ההרים, ואם יאבדנה ישאו לו הרים יבול, וכל חית השדה ישחקו שם בההרים, כי עתה תברח כל חיה משם מפני מוראו:
פסוק כ״א׳
תחת, וראוי שישכב תחת צאלים אחרי מותו, ושישכב בסתר קנה ובצה, שלשם ישליכו את נבלתו במקום נסתר מכוסה בצללים:
פסוק כ״ב׳
יסכהו, הצללים יעשו סכך על צללו, דהיינו על נבלתו שהוא הצל הנשאר אחריו, ושם יסבוהו ערבי נחל עד שלא תראהו בריה:
פסוק כ״ג׳
הן, עתה מראה לו הבריאה השניה הנוראה שראוי לאבדה לפי דעתו, והוא הלויתן שנמצא במים וטורף שם כל חיות המים, הן יעשק נהר, ראה נא שם נמצא בריאה שרוצה לעשוק את כל הנהר עם הבע"ח אשר בו, עצור בעדו שלא יחפז לעשק את הנהר, כי הלא הוא בוטח שיגיח את כל הירדן אל פיהו וישחית את כל חי הנמצא בו:
פסוק כ״ד׳
בעיניו, הלא רוצה לקחת את כל הירדן עם המעינות שלו ובמוקשים ינקב אף, הלא פותח נקבי אפיו המלאים מוקשים, שבם ילכדו כל הבע"ח שבירדן:
פסוק כ״ה׳
תמשוך, ולכן ראוי שתמשוך את הלויתן בחכה, שבה צדים את הדגים הגדולים, ותשקיע לשונו בחבל, שלא ישחית דגי הים והירדן:
פסוק כ״ו׳
התשים, לכן צריך חכה כי לא תוכל לצודו כמו שצדים את הדגים הקטנים ע"י אגמון וחוח, וכן א"א שתתנהג עמו כמו עם בע"ח הטובים והרכים בטבעם שייראו מגערתך ולא יעשו רעה, כי.
פסוק כ״ז׳
(כז-כט) הירבה אליך תחנונים, ולכן לא תוכל להתנהג עמו כמו עם בע"ח שיוכל האדם להכניעם תחת רשותו שיעבדו עבודתו כמו הסוס והפרד, כי היכרת ברית עמך, וכן לא תוכל להתנהג עמו כמו עם בע"ח שצדים אותם ומראים אותם למשחק, כי התשחק בו כצפור, ולכן אין לו תקנה אלא סכין, וראוי כי.
פסוק ל׳׳
יכרו עליו חברים, שיתחברו עליו חבורות חבורות לאכל מבשרו, וגם יחצוהו בין כנענים הסוחרים הקטנים למכור את בשרו למסחר:
פסוק ל״א׳
התמלא, וכי תוכל למלול ולהכרית ראשו בסוכות, שהם הסכינין הגדולים שכורתין בהם את הדגים, או התכרות ראשו בצלצל דגים, הוא קופיץ גדול שקוצצים בו ראשי הדגים הגדולים, ר"ל שא"א שתכניעו בשום כלי משחית, ומ"מ אני אומר לך.
פסוק ל״ב׳
שים עליו כפך, אחר שנתתי לך הכח שיש לאל, די בשתשים עליו כפיך שבזה ישוב אל האפס, ואל תוסף זכר מלחמה, לא תזכור כלל שתצטרך להלחם אתו בדרך מלחמה (שבדרך זה א"א שתנצחנו), כי רק ע"י שימת כפים יתבטל ממציאותו, ומפרש.
מהדורה: Malbim on Job -- Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.
לשון המקור
וַיַּ֖עַן יְהֹוָ֥ה אֶת־אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃
הֲ֭רֹב עִם־שַׁדַּ֣י יִסּ֑וֹר מוֹכִ֖יחַ אֱל֣וֹהַּ יַעֲנֶֽנָּה׃ {פ}
וַיַּ֖עַן אִיּ֥וֹב אֶת־יְהֹוָ֗ה וַיֹּאמַֽר׃
הֵ֣ן קַ֭לֹּתִי מָ֣ה אֲשִׁיבֶ֑ךָּ יָ֝דִ֗י שַׂ֣מְתִּי לְמוֹ־פִֽי׃
אַחַ֣ת דִּ֭בַּרְתִּי וְלֹ֣א אֶעֱנֶ֑ה וּ֝שְׁתַּ֗יִם וְלֹ֣א אוֹסִֽיף׃ {פ}
וַיַּעַן־יְהֹוָ֣ה אֶת־אִ֭יּוֹב (מנסערה) [מִ֥ן׀סְעָרָ֗ה] וַיֹּאמַֽר׃
אֱזׇר־נָ֣א כְגֶ֣בֶר חֲלָצֶ֑יךָ אֶ֝שְׁאָלְךָ֗ וְהוֹדִיעֵֽנִי׃
הַ֭אַף תָּפֵ֣ר מִשְׁפָּטִ֑י תַּ֝רְשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן תִּצְדָּֽק׃
וְאִם־זְר֖וֹעַ כָּאֵ֥ל׀לָ֑ךְ וּ֝בְק֗וֹל כָּמֹ֥הוּ תַרְעֵֽם׃
עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ וְה֖וֹד וְהָדָ֣ר תִּלְבָּֽשׁ׃
הָ֭פֵץ עֶבְר֣וֹת אַפֶּ֑ךָ וּרְאֵ֥ה כׇל־גֵּ֝אֶ֗ה וְהַשְׁפִּילֵֽהוּ׃
רְאֵ֣ה כׇל־גֵּ֭אֶה הַכְנִיעֵ֑הוּ וַהֲדֹ֖ךְ רְשָׁעִ֣ים תַּחְתָּֽם׃
טׇמְנֵ֣ם בֶּעָפָ֣ר יָ֑חַד פְּ֝נֵיהֶ֗ם חֲבֹ֣שׁ בַּטָּמֽוּן׃
וְגַם־אֲנִ֥י אוֹדֶ֑ךָּ כִּֽי־תוֹשִׁ֖עַ לְךָ֣ יְמִינֶֽךָ׃
הִנֵּה־נָ֣א בְ֭הֵמוֹת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתִי עִמָּ֑ךְ חָ֝צִ֗יר כַּבָּקָ֥ר יֹאכֵֽל׃
הִנֵּה־נָ֣א כֹח֣וֹ בְמׇתְנָ֑יו וְ֝אוֹנ֗וֹ בִּשְׁרִירֵ֥י בִטְנֽוֹ׃
יַחְפֹּ֣ץ זְנָב֣וֹ כְמוֹ־אָ֑רֶז גִּידֵ֖י פַחֲדָ֣ו יְשֹׂרָֽגוּ׃
עֲ֭צָמָיו אֲפִיקֵ֣י נְחֻשָׁ֑ה גְּ֝רָמָ֗יו כִּמְטִ֥יל בַּרְזֶֽל׃
ה֭וּא רֵאשִׁ֣ית דַּרְכֵי־אֵ֑ל הָ֝עֹשׂ֗וֹ יַגֵּ֥שׁ חַרְבּֽוֹ׃
כִּי־ב֭וּל הָרִ֣ים יִשְׂאוּ־ל֑וֹ וְֽכׇל־חַיַּ֥ת הַ֝שָּׂדֶ֗ה יְשַׂחֲקוּ־שָֽׁם׃
תַּֽחַת־צֶאֱלִ֥ים יִשְׁכָּ֑ב בְּסֵ֖תֶר קָנֶ֣ה וּבִצָּֽה׃
יְסֻכֻּ֣הוּ צֶאֱלִ֣ים צִֽלְל֑וֹ יְ֝סֻבּ֗וּהוּ עַרְבֵי־נָֽחַל׃
הֵ֤ן יַעֲשֹׁ֣ק נָ֭הָר לֹ֣א יַחְפּ֑וֹז יִבְטַ֓ח׀ כִּֽי־יָגִ֖יחַ יַרְדֵּ֣ן אֶל־פִּֽיהוּ׃
בְּעֵינָ֥יו יִקָּחֶ֑נּוּ בְּ֝מוֹקְשִׁ֗ים יִנְקׇב־אָֽף׃
תִּמְשֹׁ֣ךְ לִוְיָתָ֣ן בְּחַכָּ֑ה וּ֝בְחֶ֗בֶל תַּשְׁקִ֥יעַ לְשֹׁנֽוֹ׃
הֲתָשִׂ֣ים אַגְמֹ֣ן בְּאַפּ֑וֹ וּ֝בְח֗וֹחַ תִּקֹּ֥ב לֶחֱיֽוֹ׃
הֲיַרְבֶּ֣ה אֵ֭לֶיךָ תַּחֲנוּנִ֑ים אִם־יְדַבֵּ֖ר אֵלֶ֣יךָ רַכּֽוֹת׃
הֲיִכְרֹ֣ת בְּרִ֣ית עִמָּ֑ךְ תִּ֝קָּחֶ֗נּוּ לְעֶ֣בֶד עוֹלָֽם׃
הַֽתְשַׂחֶק־בּ֭וֹ כַּצִּפּ֑וֹר וְ֝תִקְשְׁרֶ֗נּוּ לְנַעֲרוֹתֶֽיךָ׃
יִכְר֣וּ עָ֭לָיו חַבָּרִ֑ים יֶ֝חֱצ֗וּהוּ בֵּ֣ין כְּֽנַעֲנִֽים׃
הַֽתְמַלֵּ֣א בְשֻׂכּ֣וֹת עוֹר֑וֹ וּבְצִלְצַ֖ל דָּגִ֣ים רֹאשֽׁוֹ׃
שִׂים־עָלָ֥יו כַּפֶּ֑ךָ זְכֹ֥ר מִ֝לְחָמָ֗ה אַל־תּוֹסַֽף׃