איוב פרק כ״ט

(מענה איוב) — מי יתנני כירחי קדם. כימים קדמונים שהייתי בגדולתי:

בהלו נרו — לשון אור ושמחה:

לאורו — הייתי הולך בכל חשך וצרה שהיתה באה לעולם לי היה אור:

בימי חרפי — בימי קדמותי לשון ארמי הוא חרפי ואפלי:

בסוד אלוה עלי אהלי — כשהיו כשרי הדור באים לאהלי להווסד בדברי הקב"ה בתורה ובגדר סייג לשעה:

נערי — משרתי:

הליכי — רגלי:

בחמה — כמו בחמאה:

וצור יצוק עמדי פלגי שמן — כלומר נחת רוח וכל תאות לב הנוחים כנחלי שמן:

יצוק — כמו ויצקת:

קרת — תקרה גבוה מוכנת ככסא לשבת לזקני העיר:

ברחוב וגו' — וכאשר ברחוב הייתי מכין מושבי:

היו נערים — אים אותי ונחבאים וישישים עמדו מפני:

שרים עצרו במילים — ומצפים שאפתח אני תחלה:

כי אזן — אשר שמעה מלתי ותאשרני:

ועין ראתה — בכל מקום בגודלי וכושר מידתי:

ברכת אובד — אדם מת בעונו ונטרד:

עלי תבא — כי הייתי זן את בניו ואת אשתו ורבותינו אמרו שהיה גוזל שדה יתומים ומשביחה ומחזירה להם ופשטיה דקרא אינו נראה כך שאין קרוי אובד אלא דבר שהוא עצמו אובד כמו ככלי אובד (תהילים ל״א:י״ג) וכן תעיתי כשה אובד (שם קיט) צאן אובדות (ירמיה כ):

ולב אלמנה ארנין — שהיה מטיל שמו על אלמנות לאמר קרובתי היא או אני אשיאנה כדי שיקפצו עליה תובעים:

צדק לבשתי וילבשני — רדפתי אחרי הצדק והוא נמצא לי כמעיל וצניף שהם תכשיטים נאים כן היה משפטי נאה וטהור:

ואומר עם קני אגוע — בשביל כושר מדתי הייתי אומר בלבי כשאמות יהיה קני וביתי נכון עמי:

וכחול ארבה ימים — עוף ושמו חול ולא נקנסה עליו מיתה שלא טעם מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחד' וחוזר לנערותו:

שרשי פתוח וגו' — כל זה הייתי אומר בלבי שלא יבש שרשי ולא ימות קצירי כמו ועשה קציר (לעיל יד) והן יונקות ענפים רכים של אילן, ואמרתי:

שכבודי — יתחדש עמדי תמיד:

וקשתי — ואיתני תחליף תמיד לטובה:

לי שמעו ויחלו — השומעים דברי היו מיחלים שיתקיימו והיו מתקיימות כי מסורת חכמה היה בידי:

תטוף מלתי — ל' נבואה וכן לא תטיף על בית ישחק (עמוס ז׳:ט״ז) כלומר כנבואה היה דברי:

למלקוש — לזמן ארוך היו מדברים כי רוב שעותיהם שתיקה שהיו תאיבים לשמוע דברי:

לא יאמינו — שאני משחק עמהם מפני חשיבותי:

ואור פני לא יפילון — היו יראים להתקרב אלי ולהגיס לבם בי:

אבחר דרכם — כל דרכיהם ועצתם אני הייתי בוחר להם שהיו שואלים לי איזה דרך נלך ומה נעשה:

ואשב ראש — אם היו מסובים אני הייתי מסב בראש המסובים:

מי יתנני כירחי קדם, בעת שהיה מוצלח ואלהים שמר אותו מרע:

בהלו, ספר כל פרטי הצלחותיו,

• א) ההצלחה הנפשיית, וממשיל זה כנר אלוה שהיה מאיר על ראשו להשפיע עליו חכמה ודעת, עד שלאור הזה היה יכול לילך גם בחשך, כי אינו אור הפועל על החוש רק המאיר בנפשו, נר אלהים החופש חדרי בטן:

כאשר,

• ב) הצלחת הגוף מהבריאות, כאשר הייתי בימי חרפי, שהוא בימי הנערות, בסוד אלוה עלי אהלי, שכחותיו הטבעיים והחיונית שהם מונהגים מסוד ה' ועצתו והשפעתו וחברת כחות אלהים, היו פועלים בכח באהל גופו עד שהיה בריא אולם:

בעוד,

• ג) הצלחת הבנים, בעוד שהיה שדי עמדי ונערי שהם בני היו סביבותי :

ברחוץ,

• ד) הצלחת הקנינים בעת שרחצתי את מהלכי בחמאה עד שהיה הדרך חלק לעבור בו, וגם צור יצוק עמדי פלגי שמן, מן הצור החזק כשהיה עמדי, יצקו ממנו פלגי שמן, ר"ל שגם דברים הבלתי מוכנים להרויח ולהתעשר מהם כמו שהצור אינו מוכן שיצא ממנו משקה, בכל זה נהפכו עמדי להצלחה ולפלגי שמן ועושר רב:

בצאתי,

• ה) הכבוד שהיה לי בעת שיצאתי לשער ששם מושב הזקנים ומקום המשפט ואכין מושבי ברחוב בין האנשים, אז.

ראוני נערים ונחבאו מיראת כבודי, והישישים שדרך לקום מפניהם היה בהפך שהם קמו מפני, ולא שקמו לפי שעה, רק עמדו נשארו עומדים:

שרים שדרכם לדבר ולצוות ולפקד, הם עצרו במלים נגדי, שאני הייתי הפוקד במקומם:

קול הנגידים שדרכם להתפאר בעשרם ובמעלתם, נחבאו בקולם מפני:

כי אזן ששמעה שמעי ותאשרני, חשבה אותי למאושר באושר הנפשי, ולא לבד השומע מרחוק שלפעמים יגזם השומע יותר ממה שהוא באמת. כי גם עין אשר ראתה תעידני, העידה שאמת הדבר אשר שמעו, כמ"ש ולא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיני (מלכים א י׳:ז׳) ור"ל שהייתי מוצלח וגם ראוי אל ההצלחה מצד מעשי, שזה עיקר ההצלחה אם ראוי אליה:

כי, הנה הזקנים מוכנים לעצה ולעשות משפט, והשרים ליסר עושי עול, והנגידים לעשות צדקה וחסד, מבאר כי לו היה היתרון על כולם בכל אלה, אני אמלט את העני ואת היתום המשוע, דהיינו הצועק לישועה ואין עוזר לו אמלטהו אנכי:

ברכת האובד מן העולם ברכתו תבא אלי, כי אני ארנין לב אלמנתו לתת לאשתו ויתומיו הנעזבים טרף חקם:

צדק, את הצדק לבשתי כלבוש, והמשפט היה לי כמעיל וצניף — והנה הצדק הוא מה שיעשה לפנים משורת הדין, שזה היה מיוחד לו לבדו, וע"כ ממשילו ללבוש שהוא הבגד התחתון, והמשפט הוא מה שיעשה כפי שורת הדין, וזה היה ענין כולל במעיל וצניף שלובשים אותם מלמעלה,

עינים הייתי לעור ורגלים הייתי לפסח, ומוסיף שלא הייתי עושה כמי שמרכיב חגר על גבי סומא שישמשו זא"ז, רק רגלים לפסח הייתי אני לבדי, דהיינו שנתן מעות לכ"א בפ"ע, והמליצה שהיה נותן עצות למי שהוא עור בדבר:

אב אנכי לאביונים, שאין להם מאומה, וריב של איש אשר לא ידעתיו אחקרהו לראות אם הוא צדיק בריבו, ואז.

ואשברה מתלעות עול שבם יאכל את הטרף, והטרף הנמצא בין שיניו אשליכהו משניו ואחזרהו לבעלים, והטרף שכבר אכל אשבר מתלעותיו, ר"ל אעניש אותו על השוד והעושק:

ואומר, עפ"ז אמרתי שהצלחתי תמשך לעולם, בין הצלחת ביתו וקניניו שחשבתי שקני תתקיים כל ימי חיי עד שאגוע עם קני, ושחיי יהיו ארוכים כחיי העוף ששמו חול, כי ראיתי שאין שום סבה שישקע שמש הצלחתי, כי

שרשי פתוח אלי מים, אשר לא ייבש ליחותו, ר"ל בריאת גופו היה חזק מאד, וטל ילין בקצירי וענפי מלמעלה, ר"ל שלום בניו וב"ב וקניניו:

כבודי חדש עמדי, ר"ל שכבודי היה מתחדש תמיד, שתחת שתחלה היו מכבדים אותי מפני היראה, היה אח"כ מצד האהבה ומצד שראו שאני ראוי לכבוד. עד שכבודי לא היה רק כבוד הסכמיי ע"י העם המכבדים אותי, רק שהיה עמדי, מצד עצמי ומעלתי, עד שקשתי אשר היה בידי תחליף, שלא הוצרכתי עוד לקשת מלחמה, כי כולם שמעו לקולי מצד האהבה ומצד מעלתי:

לי, ובאר הסימנים שבם יוכר שלא היה הכנעתם לפניו מפני היראה, רק מפני האהבה ורוממות מעלתו, וזה מצד ארבעה סימנים,

• א) שהנכנע מפני היראה לא ישתדל שהשר יצוהו ויפקידהו, רק שומע לפקודתו מפני ההכרח לבד, אבל הם לי שמעו ויחלו שהיו מקוים לשמוע דברי, וידמו למו עצתי שהיו באים עליו ומבקשים עצתו,

• ב) שהנכנע מפני היראה אם יוכל לשנות את דבריו בסתר ישנה אותם, אבל הם.

אחרי דברי לא ישנו,

• ג) שהנכנע מפני היראה לא יעשה רק הציווי המוכרחת לא שישים לב לאיכות הצווי ונוסחה לשמור מלותיה המוסריים ומליצותיה הממשיכים את הלב, כי לבו רחוק מן הדבר, אבל הם גם עת עלימו תטוף מלתי להגיד להם דברי מוסר וחכמה, אז.

ויחלו כמטר לי, כמו שהצמחים שואפים למטר שהוא חייהם, וגם אם חזרתי שנית להוכיחם היו דומים כצמחים אשר פיהם פערו למלקוש לקבל בצמאון גם המטר היורד באחרונה:

אשחק,

• ד) שגם בעת שאשחק אליהם להראות להם פנים שוחקות, לא יאמינו ולא יפילו אור פני, שבכ"ז היו עומדים ביראה כאלו איני שוחק כלל, ואור פני היה מפיל עליהם יראת הרוממות:

אבחר, עד שלא הוצרכתי כלל להבדל מדרכי העם ומנהגיהם כאשר יעשו השרים כדי להפיל יראתם על העם, רק בחרתי דרכם להתנהג כאחד העם, ובכ"ז אשב ראש תמיד, עד שהייתי דומה מצד אחד כמלך בגדוד המושל ופוקד, ומצד אחר הייתי דומה כאשר אבלים ינחם, שהוא יושב ג"כ בראש לא מצד השררה רק מצד שהוא מטיף דברי מוסר ותנחומין ודברי לקח טוב: