איוב פרק כ״ח

כי יש לכסף מוצא — גם זה טעם אחר לדברו הראשון שאמר בצדקתי החזקתי כי למה אהיה רשע אם בשביל כסף וזהב לכל יש מוצא וסוף אבל החכמה מאין תבוא זה סוף הפרשה היא יקרה מכל, על כן כל ימי נתתי לבי עליה ללמוד:

ומקום — יש לזהב שמשם יזוקו ויתכו אותו:

ואבן יצוק נחושה — מן ההר יצק האומן את הנחושה הרי תחילה וסוף יש לכל דבר שכל העולם יכלה וכל אשר בו:

קץ שם — המקום מתי תהיה החושך שהשמים נמלחו והארץ תבלה ולכל תכלית דבר הוא חוקר לו:

אבן — אשר משם יצא לו חשך וצלמות אבן מקום מוצא פורענו' לכן נקרא אבן במקום פורענות כאדם הנוגף את רגליו באבן שיש לו צער, כ"ש, כמו קו תוהו ואבני בוהו, (ישעיהו ל״ד:י״א) דמן טורא אתגזרת אבן וגומר (דניאל ד):

פרץ נחל — על סדום ועמורה נחלי אש וגפרית:

מעם גר — ממקום שהוא נובע ונוגר:

הנשכחים מני רגל — אלו אנשי סדום ששיכחו תורת רגלי אורחים מארצם שהיו משכיבים האורח במטה אם היה ארוך יותר מקטעין רגליו ואם היה קצר מאריכין אותו כך מפורש באגדה:

דלו — ע"י פריצת נחל זה ומאנוש נעו:

ארץ — אשר ממנה יצא לחם נהפך מקומה כמו אש:

מקום ספיר — היו אבניה:

לא ידעו עיט — לא עבר עליהן חיל של ליסטין:

ולא שזפתו עין איה — לפי שהיא רואה יותר משאר עופות ולכך נקראה ראה שהיא עומדת בבבל ורואה נבילות בארץ ישראל כך מפורש באגדת (חולין סג ע"א) כלומר לא חפרוה מרגלים:

לא עדה עליו — עבר כדמתרגמינן אשר עבר בין הבתרים (בראשית טו) (צ"ל הגזרים וע' בתרגום) דעדא:

שחץ ושחל — משבעה שמות האריה הם (בסנהדרין צה) ששה שמות יש לאריה, והקב"ה מה עשה:

בחלמיש שלח ידו — והפך שרשי ההרים מלמעלה למטה:

בצורות יאורים בקע — חוזר לתחילת ענינו שאמר כי לכל דבר יש מוצא, ובצורות בקע למוצא היאורים וכן כל יקר ראתה עינו. מהיכן יצא לבריות (כמו שעשה לישראל הך סלע ויזובו מימיו):

מבכי נהרות חבש — בבריאת העולם כשבכו מים התחתונים, בכי כמו נבכי ים (איוב לט):

חבש — כמו ויחבש את חמורו (בראשית כ״ב:ג׳) כ"ש, (ס"א מבכי וגו' מפני בכייתן של ישראל שהיו בוכין לאמר מה נשתה חבש ותיקן להם נהרי מים מן הסלע ויחבש להם מתרגם ואתקין):

ותעלומה יוציא אור — חלון יש ברקיע ושמו תעלומה משם תולדות השמש לתקופתו (בפרקי ר' אליעזר) כלומר לכל דבר יש מוצא וסוף רק לחכמה לא מוצא לה אלא מפיו ולא סוף עולמות:

והחכמה — התורה:

ולא תמצא בארץ החיים — במי שמחיה אלא במי שממית עצמו עליה ביגיעה וברעבון:

תהום אמר לא בי היא — אם תשאלנה ליורדי תהום העוסקים במוצא מרגליות ובמוצא זהב וכסף ממקום תהומות הארץ יאמרו לך לא בי היא, איני בקי בהוראה (שבת פט ע"א, ע"ש היטב וצ"ע):

וים אמר — ויורדי הים לסחורה יאמרו לך לא עמדי חכמה למה לפי שאינם יכולים לקנותה כשאר פרקמטיא לתת מעושרם בדמיה, ובאגדה הוא אומר שבשעת מתן תורה בא השטן לפני הקב"ה ואמר לו היכן תורה א"ל אצל בן עמרם, בא לו אצל משה אמר לו היכן תורה אצל ים בא לו אצל ים אמר לו היכן תורה לא בי היא לך אצל בן עמרם בא לו אצל בן עמרם אמר לו היכן תורה אצל תהום בא לו אצל תהום אמר לו היכן תורה א"ל אין עמדי לך אצל בן עמרם בא לו אצל בן עמרם אמר לו היכן תורה אצל הקב"ה וזהו שאמר תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי:

לא יותן סגור — זהב סגור זהו זהב טוב שבשעה שנפתח כל חנויות של זהב נסגרות:

לא תסולה — לא תשתבח לשון סולו לרוכב בערבות (תלים סח) המשבחה לומר חשובה היא ככתם אופיר וכשוהם יקר לא שבח הוא לה וכן המסולאים בפז (איכה ד):

זהב — טהור מנהיר כמרגלית:

ותמורתה וגו' — ותמורתה לא בכלי פז:

ראמות וגביש — שמות אבנים טובות שבים הם:

לא יזכר — אצלה:

פטדת כוש — אבן טובה היא כמו אודם פטדה, כתם היא קבוצת עדי לתכשיטי נשים ונקראת הקבוצה כתם בלשון עברי ובלשון ערבי אלחלו והוא נזם זהב וחלי כתם (משלי כ״ה:י״ב) וכן ותעד נזמה וחלייתה (הושע ב׳:ט״ו) ויש פותרים כתם כתר ולא נכון כי לא מצינו פעולה בלשון זה כאשר מצינו בלשון כתר מכתיר כותרות:

ומעוף השמים — מלאכים המעופפים:

אבדון ומות אמרו — המאבדין וממיתין עצמן עליה אמרו באזנינו שמענו שמעה שהמיגע בה מתקיימת בו, וי"א כאשר באגדה אשר פירשתי למעל' שבא השטן לפני המקום אמר לו היכן תורה א"ל וכו' והיינו דכתיב אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה כשנתנה לישראל, אבל:

אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה — שיודע הוא היכן שורה וגם ישבחוה ויאמרו לה כי אלהים הבין דרכה נסתכל בה וברא את העולם באותיותי' כסדרם ומשקלן יצר כל היצורים כאשר כתוב בסוד ספר יצירה:

כי הוא לקצות הארץ יביט — בה היאך יבנם ויבראם ותחת כל השמים צרכי ברייתן ראה בה:

לעשות וגו' — בה משקל לרוח, לכל ארץ לפי כחה וכן המים לפי המדה לפי מה שהיתה ארץ צריכה להשקותה יש ארץ נגובה וצריכה הרבה גשמים ויש ארץ שאינה צריכה כל כך:

חק — גזירה קצובה לפי כל ארצות ומעיין ופלג להשקות כל ארץ וארץ ובעשותו דרך לכל החזיזים שלא יצאו שני קולות דרך נקב אחד פן יחריב את העולם:

אז ראה — ראה אותה נסתכל בה ובעצתה יעשה הכל:

ויספרה — ספר אותיותיה כפולו' ופשוטות ראשונ' ואמצעית ואחרונית היא אמת חותמו של הקב"ה וכן בשאר סדרים ברא כל דבר ודבר באותיות הללו והכל מפורש בסוד ספר יצירה:

הכינה — זימנה ליצירה:

הן יראת אד' היא חכמה — זו צריכה לזו ואין חכמה יפה בלא יראה:

כי יש, כל הדברים היקרים במציאות ונכבדים בעיני בני אדם והם נעלמים ונסתרים, כמו מיני המתכיות שבני אדם יחפשו אותם מפני צרכם לתשמיש האדם כמו הנחשת והברזל, או שהם אוצרים אותם לכבוד ולתפארת כמו הכסף והזהב, על כולם חקרו בני אדם ודרשו ומצאו את מקומם היכן הם נמצאים, ויש כמה תחבולות טבעיות ומלאכתיות שעל ידם יגלה מצפוניהם במעמקי הארץ ובסתרי הרים, הכסף י"ל מוצא ומקור שמשם ילקחוהו, ויש מקום לזהב שמשם יזוקו אותו מן החול והעפר שהוא מעורב במו:

הברזל יוקח מעפר, ויש אבן אשר יציקו ויתיכו אותו ויציקו ממנו את הנחשת:

קץ, אחר שבאר שכ"א מן המתכיות היקרים בעיני בני אדם י"ל מקום ומוצא באדמה, מתחיל לבאר האופנים שעל ידם יתגלה מקומם הנעלם, שהגם שהם במקום חשך ובעומק הארץ יש אבן אופל וצלמות, שעל ידו יתגלה מקום מוצא המתכיות, והוא האבן שאמרו עליו הקדמונים שמי שי"ל האבן הזה יכיר ע"י את המקום ששם ימצאו מיני מתכיות במעבה האדמה, והיא אבן שמושך אליו את המתכיות כאבן המאגניט שמושך אליו את הברזל, ומי שנושא האבן הזה ירגיש על ידו מקום המתכיות, וקראו אבן אופל וצלמות, ע"ש מראהו שהיה שחור, וע"ש שענינו נסתר ונעלם, ואמרו עליו שמשכן האבן הזה בגיא צלמות ובמקום אופל. והאבן הזה שם קץ לחשך, כי מגלה המתכיות הצפונים בחשך, והוא חוקר לכל תכלית לדעת את מקור המתכיות ומוצאם:

פרץ, (אופן שני שעל ידו יתגלו המתכיות) שהזהב הנמצא בצור נחלים, או שהוא מעורב עם החול שתחת הנחל ומקומו נעלם, יתגלה לפעמים ע"י שהנחל יפרץ מן המקום שהוא גר וניגר, ויטה דרכו ליגר מימיו במקום אחר, והחול והצורים שתחתיו שהם מלאים זהב הנשכחים מני רגל שנשכחו מן הרוגל והמחפש אחר הזהב עד שאינו יודע עוד שיש שם זהב מפני שהיה הנחל גר ונגר שם, עתה ע"י שפרץ הנחל גבולו, דלו ויתרוממו המקומות אשר עד עתה מאנוש נעו, אשר נשכחו ונעו מעין אנוש והיו מכוסים בעמקי המים, ועתה דלו לעלות אל היבשה:

(ה-ו) ארץ (אופן ג' להתגלות המתכיות) לפעמים יתגלו המתכות הנמצאים בעומק אדמה ע"י רעש הארץ, שמוסדי הרים ירגזו ויתהפכו ע"י האש המלהטת בבטן האדמה בחומריים שמנים גפריתים ומלחיים ואידים אשיים הנעצרים שמה, ועת תקיא הארץ אותם יתהפכו תחתונים למעלה ועפרות זהב ואבני ספיר אשר בעומק הארץ יבא למעלה, וז"ש ארץ ממנה יצא לחם, שהאדמה למעלה היא ראויה לשדי תבואה, אבל תחתיה בעומק האדמה נהפך כמו אש, וע"י התהפכות הזה שתבא תחתית הארץ למעלה ע"י הרעש, יבא תחת שדי תבואה מקום אשר ספיר אבניה ועפרות זהב לו, ויתגלו עי"כ האוצרות שהיו אצורים בעומק תחתית:

(ז-ח-ט) נתיב לא ידעו עיט, שלח בחלמיש ידו (אופן ד' להתגלות המתכיות), שלפעמים ע"י נתיב אחד נעלם שבו נגר צינור מים מראש ההר אל מחילה שתחת ההר בצדו וימלא את המחילה, עי"כ לפי חקי כובד המים ודחקם יגביה את ההר ויעקרנו בכח גדול מאד כמו שבארו חכמי הטבע. והצינור הזה שהוא נתיב צר שלא ידעו עיט ולא הלך שם שום בע"ח, הוא שלח ידו בחלמיש והפך את ההר משרשו, והוא

בוקע בצורות יאורים, היינו מכסה ההר שהיה מבוצר על היאורים, שהוא היאור הנמצא בבטן ההר במחילה שבו המלאה מים, וההר מעכב על המים בל יעלו עד גובה המעין, ואחר שנבקע ההר נתגלו המטמונים שהיו טמונים בבטנו, שהיה שם כל יקר זהב ואבנים טובות:

מבכי (אופן ה' להתגלות המתכיות), לפעמים יחבוש ה' מרוצת הנהרות ההולכות נבוכים בלא דרך כבושה, ויחבוש ויקשור מהלכם שינהרו בדרך מיוחד, ועי"כ תעלומה יוציא אור, כי כשהנהר ישים לו דרך מיוחד בין ההרים ישטוף את אדמת ההרים שאצלו, ועי"כ יתגלה תעלומות ההרים ומטמוני מסתרים הצפון בתוכם, כנודע:

והחכמה, אבל החכמה שהיא הדבר היותר יקר בעולם לא נודע לנו, לא האופנים שע"י תמצא ותתגלה, שעז"א מאין תמצא, היינו ע"י איזה תחבולה, וגם לא המקום ששם מציאותה, ועז"א ואיזה מקום בינה. והנה החכמה ידענו את מקומה שהיא אצל ה', כי החכמה לא תושג ע"י מחקר וע"י בינת האדם רק יקבלוה מה' לבד ושם מקומה, רק שלא נודע לנו באיזה אופן תמצא לנו, והבינה ששרשה בשכל האדם שהוא מבין דבר מתוך דבר ע"י היקשים ומופתים, ידענו מאין תמצא, רק שלא נודע לנו מקום בינה, היינו מה שרשה ויסודה שמשם תקח התחלותיה:

לא, ויש שני חסרונות להשגת החכמה ודרישתה נגד השגת הזהב ודברים היקרים הנ"ל, שהמתכיות היקרות כל אנוש יודע ערכם וצרכי הגופות אליהם, שכל איש יודע צרכי גופו ושהזהב והכסף יעזרו לו למלא מחסוריו, אבל החכמה שהיא רק סגולת הנפשות אין האנוש מכיר ערכם, וע"כ לא ידרשו אחריה כלל, זאת שנית שגם אם ידע ערכה ויחפש אחריה לא תמצא בארץ החיים, כי היא מעולם השכלי ובשמים כבודה:

תהום, ונגד מה שהמתכיות היקרות ימצאו בתהום ועומק האדמה, תהום אמר לא בי היא, ונגד מה שהמתכיות והפנינים ימצאו במצולות ימים ונהרות, ים אמר אין עמדי :

לא, ואינה מושגת לא ע"י חליפין, כי לא יתן סגור תחתיה, ולא ע"י מקח וממכר כי לא ישקל כסף מחירה :

לא תסולה, דרך הדברים היקרים לשבצם במשבצות של דברים פחותי הערך מהם, כמ"ש תפוחי זהב במשכיות כסף (משלי כ"ה), אבל היא יקרה כ"כ עד שלא תסולה ע"י שישבצו אותה בכתם אופיר ובשוהם יקר, כי כולם כאין לנגדם, וידמה כמו שימלאו את הזהב בעץ רקבון:

לא יערכנה, ואם יבקשו לתת לה ערך ושיווי לא יוכלו לערך כנגדה זהב וזכוכית, ולא לתת תמורתה כלי פז, שהם יקרים מצד יוקר מלאכתם, כי מלאכת החכמה גבוה ונעלה עליהם:

ראמות גם הדברים היקרים מצד מקומם, כמו ראמות וגביש שהם אבנים שאומרים עליהם שירדו ממרום, גם אלה לא יזכרו לערכה, כי מקום החכמה גבוה יותר ויותר, ומשך חכמה המקום שמשם מושכים את החכמה, הוא עמוק יותר מפנינים שמושכים אותם ממצולות ים:

לא יערכנה, גם הדבר היקר מכל הדברים, שהיא פטדת כוש אשר לא תסולה לשבצה בכתם טהור, כי הפטדה חשובה כ"כ עד שהכתם טהור אינו חשוב כנגדה אף לסלא אותה להיות לה למשבצות ולמשכיות סביב, גם הוא לא יערכנה ואין לו ערך עם החכמה:

והחכמה, אחר כל ההנחות האלה שבאר שהחכמה אין מקומה ושרשה בעולם הזה, כי היא באה מלמעלה מעולם העליון ומחכמת אלהים, שואל א"כ מאין תבוא אלינו לעולם הזה.

ואיה מקום ושרשי ויסודות הבינה והתחלותיה בעולם השכל:

ונעלמה מעיני כל חי, מציאותה נעלם בעוה"ז ששם יתהלכו כל הבע"ח, וגם מעוף השמים המגביהים עוף לעופף למרום היא ג"כ נסתרה, שהגם שבעולם העליון אינה נעלמה, היא נסתרה מבני תמותה שלא ישיגו ענינה ואמתתה:

אבדון ומות, אולם אחרי שהחכמה האלהית שהיא לדעת דרכי הנהגתו את העולם וסדרי ההשגחה וחכמתה, היא נעלמה, ואין בני אדם משיגים אותה כי הם רואים תהפוכות בהנהגת העולם במה שהצדיק מיוסר והרשע מצליח, לכן יאמרו אבדון ומות שהם שמעו שמע החכמה הזאת באזניהם, וכיון על מה שאמרו חבריו שאחר המות ואבדון הגוף אז יקבל הצדיק גמולו והרשע ענשו בעולם הרוחני הנצחי, ושאז יודע חכמת אלהים ויושר הנהגתו וגמולו וענשו, ויאמר עוד, כי.

אלהים הבין דרכה, שרק ה' הוא יודע דרך החכמה הזאת איך תלך בדרכה אל הנהגת התחתונים להשכיר ולהעניש כפי הצדק והרשע, והוא ידע את מקום החכמה, ושרשה למעלה אצל ה' המנהיג את הכל בצדק לפי חכמתו הנעלמת מעיני כל חי:

כי הוא, ומביאים ראיה על השגחתו הפרטית גם על הארץ, מן החק אשר שם בהתפשטות האויר שהזכיר בסי' כ"ו במ"ש חק חג על פני מים עד תכלית אור עם חשך שע"י החק הזה יסד ארץ על מכוניה, שתחלה היתה הארץ טבועה במים וע"י החק הזה נפרדו המים ועלו ע"י האור שנברא ביום הראשון אל עיגול הנשימה ומקום העבים, ובזה לקצות הארץ יביט השגיח שיצאו קצות הארץ מן המים ותראה היבשה ותחת כל השמים יראה, שבזה ראה והשגיח תחת השמים, היינו על עולם השפל, שמתחיל ממקום כלות השמים ותחתם שהוא ממקום הסגריר והעבים, שמשם ולמעלה הוא גבול השמים:

לעשות, וזה היה ע"י שהשגיח לעשות לרוח משקל, שיסוד האויר יש לו משקל וכובד, ועי"ז יעלו האדים לגבול העבים ע"י כובד האויר התחתון אשר משקלו כבד מן האדים הקלים, ועל ידי כן מים תכן במדה, עי"כ מדד את המים כמה ישארו תלוים למעלה בעבים ועננים, וכמה ירדו אל הימים והנחלים ולא ישובון לכסות הארץ:

בעשותו, וזה היה בעת שעשה למטר חק — ע"י שעשה החק שיעלו האדים למעלה ע"י התפשטות האויר וע"י כח החום ועלעקטריציטעט הצרור בעבים, שע"י החום יקלו האדים ויעלו למעלה, ובעת תצא החום מן האדים אז יתקמצו המים ויכבדו וירד המטר, ואז עשה דרך לחזיז קולות, שע"י שיצא החום וכח העלעקטרי מן העבים יתהוה הברק והרעם כנודע, וכ"ז מברר היטב שיש השגחה פרטית בסדרי הטבע והנהגת הארץ להחיות הארץ וכל אשר עליה:

אז ראה את החכמה וחקיה, ויספרה הוא מה שהוציא אותה מכח אל הפועל וממחשבה לידי מעשה, הכינה והכין אותה אל התכלית להנהגת העולם, וגם חקרה שתהיה מכוונת לפי מעשה המונהגים, ולפי הצורך לעומת המעשים הבחיריים שיעשו ב"א לצורך הגמול והעונש, שהכל נחקר ע"י מדות החכמה וחקיה:

ויאמר לאדם, אבל את שכל האדם ברא באופן שא"א לו להשיג מהות החכמה ועצמותה רק יקבלנה מאת החכם העליון בקבלה, ויאמין באמונת לבב ע"י יראת ה' אשר בלבו, שהוא היסוד אל החכמה, שע"י יראת ה' יאמין בחקי החכמה אשר מאת ה' נתנו, וילך בחקותיה, וזה הוא החכמה כמ"ש ראשית חכמה יראת ה', יראת ה' מוסר חכמה, וכמו שבארתי זה בארך בספר משלי, יסור מרע בינה, וגם הבינה שיתבונן מדעתו עקרה הוא שיסור מרע, שעי"ז שם בינה בלב האדם להתבונן עפ"י המוסר אשר נטע בלבו לסור מן הרע, ויותר מזה לא יחכם האדם מעצמו ולא ישיג מהנהגת ה' כל מאומה, וזה מן תרעומותו אשר הוא מתרעם מדוע נברא האדם באופן זה אשר לא יחכם ולא יבין דרכי ה' ויצטרך לסמוך כסומא בארובה על האמונה והיראה: