איוב פרק כ״א

(מענה איוב) — ותהי זאת תנחומותיכם. את אשר תחרישו ותשמעו אלי זאת תהי לי תנחום מאתכם:

שאוני — סבלוני:

האנכי לאדם שיחי — למה תעמדו על צעקתי וכי אני לאדם כמוני משיח שישמע קולי ואם מדוע לא תקצר רוחי, לצעוק מצרה לי:

פנו אלי — לשמוע:

והשמו — התמהו לדברי:

ושימו יד על פה — שלא תדעו להשיב:

ואם זכרתי — דבר שאני רוצה לומר מדוע רשעים יחיו:

ונבהלתי — שאני רואה רשעי דור המבול עתקו גם גברו חיל:

שלום מפחד — שלא היו מזיקין שולטין בהן:

שורו עבר — את הנקבה:

ולא יגעיל — לא יורה בה זרע פסולת שיהא חוזר ונפלט מגופה בלא הריון כל לשון הגעלה פליטה הוא וכן בל' משנה מגעילן ברותחין וכן כי שם נגעל מגן גבורים (שמואל ב א) נפלט משיחתו והיה כאילו לא נמשח בשמן שהיו רגילין למשוח מגיני עור כדי שיהא חלק ומחליק את הרומח והחנית המכה בו והוא כמו שרים משחו מגן (ישעי' כא):

תפלט פרתו — בעת תלד את וולדה:

ולא תשכל — בלא עת:

ישלחו כצאן עויליהם וגו' — בעת לידתו היה הולך ומרקד מיד ואם פוגע במזיק נלחם בו והיתה אומרת לו אמו הבא לי מספריים ואחתוך שערך בהגדת בראשית, לך והדליק לי את הנר בראשית רבה:

ישאו — היו נושאין קול בשיר בתוף וכנור, עוגב אינו אלא ל' שחוק על שם העגבות אשביימנ"ט בלע"ז, כ"ש:

וברגע שאול יחתו — כשמגיע יום מותו היה מת לפי שעה בנחת בלא יסורין:

יחתו — ירדו ובתרגום נחיתו:

ומה נועיל — מה הנאה יש לנו כי נפגע בו אין אנו צריכין לו אפי' לטיפת גשמים כי אד יעלה מן הארץ (בראשית ב):

הן לא בידם טובם — בתמיה וכי אין כל טובם בידם:

ועצת רשעים רחקה מני — איוב היה משבח בעצמו שראה אותם ולא נמנה עמהם:

כמה נר רשעים ידעך — למעלה הוא חוזר למה רשעים יחיו כמה תאריך זמן זה וחזר ומקללם נר רשעים ידעך וגו':

חבלים — גורל הראוי להם:

אלוה יצפון לבניו אונו — בתמיה וכי מדה היא שכן זה הרשיע כל ימיו ויהא בשלום וימות בשלום ואונו ורשעו יצפון הקב"ה לבניו ללקות להם:

ישלם אליו וידע — שבח הוא להקב"ה שישלם לרשע עצמו גמולו ויבין שהרשיע לעשות:

יראו עיניו כידו — שברו, ואיני יכול למצוא לו דמיון בתורה כי אם לפי ענין הפסוק נראה שבר וכן הרב לא מצא לו דמיון: (כידו. לשון אידו א' מתחלף בכ"ף):

כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו — כי מה הוא חושש שקלירי"ר בלע"ז וחפץ בביתו לאח' מותו לדאג בחייו בפורענו' העתידה לבא עליהם אחרי שמספר חדשיו נקבצו ויכלו לפני הרעה שהבטיחם המקום והיו ימיו מאה ועשרים שנה (שם ו) זאת היא שאמרתי לכם פנו אלי והשמו:

הלאל ילמד דעת — היש אחד מכם אשר הוא תחת האל שילמד דעת מה היא המדה הזאת:

והוא רמים ישפוט — כגון אני והצדיקים והחשובים הוא מייסר ודן ונפרע מהם כמו (לקמן כד) ולא יפנה דרך כרמים האמור בנח ובמתושלח באגדת חלק, ל"א הלאל ילמד דעת כלומר האני צריך ללמדו דעת לשפוט אמת הוא עצמו נודע שכן אבל הוא ישפוט דינים רמים בגבהו ונגדלו ואינו חש לדקדק, זה שמעתי ולא הראשון:

זה — הרשע:

ימות — נענש בעצם תומו במראה שלימתו לא חסר:

שלאנן — כמו שאנן:

עטיניו מלאו חלב — ל' משנה הוא (מנחות פו ע"א) עוטנו בבית הבד צוברים הזיתי' יחד ושומנן מתעגל ומתאסף לתוכו כדי שיהא מוכן כשעוצרו בבית הבד ואותו כלי שצוברין אותו כדי להאסף שמנו לתוכו נקרא מעטן אף כאן חלבו ולחלוחו ושומנו נקרא עטיניו:

וזה ימות בנפש מרה — הרמים והקדושים אליו יפרע מיד מהם:

יחד על עפר ישכבו — ולאחר מותן אין ניכר לבריות מי הרע מי הטוב כי כזה כן זה יחד על עפר ישכבו:

הן ידעתי מחשבותיכם — והמזמות אשר עלי תחמוסו תריעו לחשוב חמס:

כי תאמרו וגו' — בשביל הרעה אשר באתני אתם אומרים ראו איה ביתו של זה שהיה נדיב ואיה אהל ומשכנות שאר רשעים כלומר כמוהו כמוהם ברשעו אבד ביתו, (ולמה אתם בוטחים בשלותכם):

הלא שאלתם וגו' — כל זה אתם מושלים עלי משלות:

ואותתם — אשר הודיעו אתכם לא תנכרום משום על לב כמו ויתנכר אליהם (בראשית מב):

כי ליום — אמרו לכם אשר ליום איד יחשך רע, הרשע מונע ונחשך מרעה ושמור ליום הקבוע לאידו כמו אשר חשכתי לעת צר (לקמן לח) הצנעתים וחשכתים להודיעם עד יום קרב ומלחמה:

מי יגיד על פניו דרכו — מי הוא המלך הגדול אשר יגיד על פניו דרכו ולא יראו ממנו כמה הוא נשגב זה הקב"ה שעשה:

ומי ישלם לו — וגמול רשעו מי ישלם לו:

והוא לקברות יובל — סופו יובל לקבר:

ועל גדיש ישקוד — כשהוא נקבר בשדות אצל הגדישים: (ועל גדיש ישקוד ידונו אותו על שלא קיים המצות השייכים בשדה לקט שכחה ופאה ושאר מצות הנוהגים בעומר ובגדיש ולכן שקדו וימהרו עליו הפורענות הג"ה מר"ע):

רגבי — בלשט"ז בלע"ז:

ולפניו אין מספר — לנמשכים לאותו דרך כל אלה מזימות תחמסו עלי:

ואיך תנחמוני הבל — מאחר שתשובותיכם נשאר מעל נשכחה ואבדה מכם תשובות החכמה ותשובותיכם לא נשארה בידכם אלא תשובת מעל, מעל שם דבר הוא לכך ננקד כולו קמץ וטעמו מלעיל כ"ש:

פתיחה למענה השלושה עשר מענה איוב

אחרי שהגידו שלושת הריעים דעתם על השאלה של שלוות הרשעים, בא איוב במענה הזה להשיב תשובה כוללת על כל דבריהם, כי הם בתשובותיהם כוננו את חצים על יתר לירות אליו למטרה, שהרעות שהשיגו את איוב, שהוא רשע בעיניהם, היה אצלם תשובה כוללת על הצלחת הרשעים, שלא יהיה להם אחרית, כמו שלא נתקיימה ההצלחה ביד איוב, על זה השיב להם דברים נכוחים, כי הלא שאלתו היא שאלה כוללת על כלל בני האדם שנמצא ביניהם רשעים מצליחים (ד ה ו), ובזה לא העלו ארוכה בתשובותיהם:

• לא כמו שאמר אליפז, שהרשעים מלאים פחד תמיד ואינם בוטחים בהצלחתם, כי נמצאו רשעים בוטחים ושלוים (ט י יא),

• ולא תשובת בלדד, שייכרת מינם ושאריתם המיני והאישיי, כי נמצאו רשעים שבניהם חיים ומצליחים (ח), וביתם מתקיים זמן רב (כ-כט), ומה שיאמר שנפשם תיכרת ויקבלו עונש בעולם הנצחי, מי יודע מעונש זה הצפון והנעלם מעיני כל, והמוות פורש כנפיו על כל בשר באין הבדל, כצדיק כרשע לקברות יובל, ומי יודע אם יש חכמה ודעת וחשבון בשאול אשר הם הולכים שמה (ל-לד),

• ולא תשובת צופר, שהרשע מת פתאום וירד חיים שאולה, שזה גם כן מהצלחתו, שימות בלא ייסורים, וזאת אשר יתאווה (יב יג), והכי זה מן היושר והצדק, שהצדיק שסבל מכאובות ימות בנפש מרה, והרשע ימות בעצם תומו ובשלוה, ושניהם ירדו אלי קבר בשווה כצדיק כרשע (כב-כו)?! וגם אם ייכרתו בניו אחרי מותו, בעונש זה לא ירגיש הרשע אחרי שכבר אינו במציאות, והיה ראוי שישיגו עונשי ה' אותו בעצמו, ושיארכו ימי יסוריו למען יכיר את עונשי ה' (יז-כג).

ובזה נסתרו כל תשובותיהם, ונשארו מעל.

שמעו שמוע מלתי, בזה ישיב לשלשה ריעיו על מה שאמרו להצדיק משפטי ה' בשאלה של רשע וטוב לו, ותהי זאת תנחומותיכם, שתחת שאתם מחוייבים לנחם אותי, שמעו עכ"פ את דברי ובזה אמצא תנחומין, כי ידעתי שאצטדק:

שאוני, או אם דעתכם להתוכח ולהשיב על דברי שנית, עכ"פ שאו וסבלו אותי לשמוע ולשתוק כ"ז שאדבר, ואחרי שאכלה את דברי אז תלעיגו עלי:

האנכי לאדם שיחי, הנה התשובות שהשבתם על הצלחת הרשע, שהוא מלא פחד כתשובת אליפז, או שיכרתו זרעו ונפשו כתשובת בלדד, או שימות פתאום כתשובת צופר, שכ"ז השיבו לכוין על איוב שהוא רשע בעיניהם והצלחתו לא נתקיימה, ע"ז משיב להם וכי היתה שאלתי על אדם אחד מדוע הוא מצליח והוא רשע, שע"ז היתה תשובתכם נכונה, וז"ש האנכי שיחי ווכוחי לאדם יחידי, או האם שיחי ווכוחי הוא מדוע לא תקצר רוחי, שכל וכוחי יהיה רק עלי להתוכח עמכם על סבת קוצר רוחי שאיני יכול לסבול היסורים, כמו שבוכוח הראשון של צדיק ורע לו שהיה הוכוח רק מעניני איוב ועל יסוריו לבד, שאז היו תשובותיכם נכונים, אבל הלא שאלתי היא שאלה כללית על כל בני אדם, שנמצאו רשעים הרבה מצליחים, ובזה היה צריך שתשיבו ג"כ תשובה כללית שכל רשע מלא פחד או זרעו נכרת או מת בקוצר ימים, וזה אינו אמת כמו שיבאר, וז"ש.

(ה-ו) פנו אלי לשמוע היטב את שאלתי, והשמו ושימו יד על פה, כי אראכם באר היטב שלות הרשעים והצלחתם, עדי שאם זכרתי ונבהלתי.

מדוע, אני לא לאדם אחד שיחי ושאלתי, כי שאלתי היא כוללת, מדוע רשעים יחיו שאתם אמרתם שמתים בקוצר ימים, והרי ראינו רשעים שיחיו ויאריכו ימים, אתם אמרתם שהם חלשים ורפויי כח, והרי ראינו רשעים שעתקו גם גברו חיל, אתם אמרתם שזרעם בלתי מתקיימים, והלא מצאנו רשעים אשר.

זרעם נכון לפניהם, וגם לא יתרחקו מהם לבקש לחם כי הם עמם ביחד, ולא לבד זרעם הגדולים, כי גם צאצאיהם הקטנים ובני בניהם, נכון לעיניהם, אתם אמרתם שהם תמיד מלאי פחד, והלא מצאנו רשעים אשר.

בתיהם שלום מפחד, שאין להם פחד לא בעבור בתיהם וב"ב, ולא בעבור יסורי עצמו כי לא שבט אלוה עליהם, ולא בעבור הפסד קנינים, כי.

שורו הזכר עבר ולא יגעיל הזרע, ופרתו תפלט את הולד ולא תשכל — ואתם אמרתם שהוא מתחבא ומתירא מבני אדם כמ"ש וישכון ערים נכחדות, והלא ראינו כי.

ישלחו כצאן עויליהם בלי פחד ואימה, וילדיהם הקטנים ירקדון בלי שום פגע, ומה שאמרתם שהם מתים פתאום במיתה חטופה בלי חולי קדם לה כמ"ש צופר, עז"א הלא זאת כל מגמתם ושאלתם שימותו בלא יסורים, והם.

(יב-יג) ישאו בתוף וכנור, שישאו דברי שיר על תוף וכנור, ויאמרו בשירתם כי הם מבקשים שיבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו, שכ"ז שהם חיים יהיה להם כל טוב, וכשיגיע זמן מותם לא יהיה להם שום חולי, רק ירדו שאול פתאום ברגע א' בלי שום חולי ויסורים, זאת יזמרו תמיד עלי תוף וכנור ועוגב, וא"כ מ"ש צופר עצמותיו מלאו עלומיו ועמו על עפר תשכב, זה הוא כל תאות הרשע, ואין זה דבר רע בעיניו כי הוא בעיניו הצלחה גדולה:

ויאמרו, ולא תוכל לומר עליהם שאינם רשעים ושלכן הם מצליחים, שהלא הם אומרים לאל סור ממנו, כי לא חפצנו לדעת דרכיך שהם חסד ורחמים וחנינה כי הם רעים בין אדם לחבירו, וכן בדברים שבין אדם למקום הם אומרים.

מה שדי כי נעבדנו, שמכחישים מציאות ה' וגם אם הוא נמצא מה נועיל כי נפגע בו, כי עכ"פ יכחישו שאינו משגיח לשמוע תפלה ולפנות אל מעשה ב"א, וא"כ אשאל הלא:

הן לא בידם טובם, הלא טובם והצלחתם אינו בידם רק בא להם מאת ה', א"כ עצת רשעים רחקה מני, וא"כ לא אוכל להשיג עצת ה' והנהגתו בענין הרשעים, מדוע יתן להם הטוב, אחר שהם מנאצים אותו ומכחישים בו:

כמה, ר"ל הלא ראוי,

• א) שדעיכת נרם והשקעת שמש הצלחתם יהיה בכמות גדול ובתכלית ההפלגה, וכמה פעמים ידעך נרם,

• ב) שיבא עליהם אידם לא על בניהם רק עליהם עצמם,

• ג) שלא יבא עליהם אידם בפעם אחת כמ"ש וברגע שאול יחתו, רק יחלק את החבלים לכמה חלקים ויבואו עליהם פעם אחר פעם, ולא יהיה זה ברחמים שלפעמים מחלקים את החבלים להקל העונש של המיוסר, רק זה יהיה באפו ובחמתו להרבות יסוריהם, ובאר זה שתחלה.

יהיו כתבן הנישא לפני רוח ומתפזר אחד אחד, ואח"כ יהיו כמוץ אשר גנבתו סופה שתשא את כולו בפעם אחת:

אלוה, ר"ל מה שאמרתם שלכן אין ה' מענישו, מפני שאלוה יצפון לבניו אונו, שישלם עונש של אונו וגזלתו אל חיק בניו, אני אומר ישלם אליו ויעניש אותו בעצמו, מצד שני טעמים,

• א) וידע, כדי שידע ויכיר כי יש אלהים שופטים בארץ,

• ב) מצד הגמול בעצמו שראוי שהחוטא הוא יקבל העונש ולא אחר, וז"ש למען.

יראו עיניו כידו, שיראה בעצמו את הכד שבו המים המרים והתרעלה המוכן לו, וישתה מחמת שדי בעצמו:

כי מה חפצו בביתו אחריו, שהגם שכ"ז שהאדם חי הוא חפץ בשלום בני ביתו ובניו, וכשיאבדו בניו הוא מרגיש ומצטער עליהם, אבל מה חפצו בביתו אחר מותו, שאז בטל חפצו זה שהיה חפץ בביתו, ולא ירגיש אז בצער בניו אחר שמספר חדשיו חוצצו שהוא חי כל זמנו בשלוה, מה אכפת לו אחר מותו באבדן ביתו, וא"כ אין זה עונש כלל:

הלאל, הלא לאל א"צ ללמד דעת איך יעניש ובאיזה אופן יעניש את הרשע כפי רשעתו, וא"כ אשאל איך הוא רמים ישפוט ויגזר ממרום, לאמר.

(כג-כד) זה הרשע, ימות בעצם תומו כולו שלאנן בלא שום חולי כלל, הגם שכל ימיו היה בטוב עד שעטיניו מלאו חלב מרוב טובה ותענוגות בשר:

וזה הצדיק, ימות בנפש מרה מתוך חולי ומכאוב, הגם שכל ימיו לא אכל בטובה, והיה כל ימיו דלים ורעים, ובכ"ז אין הבדל ביניהם אחר המות כי אח"כ.

יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם, וא"כ הזה משפט צדק שנאמר שהוא רמים ישפוט כמשפט זה, הלא מזה מבואר שלא הוא ישפוט זאת רק שכ"ז בא מפאת המערכת:

(כז-כח) הן ידעתי מחשבותיכם, ידעתי מה שחשבתם בלבכם בכל מה שעניתם על הצלחת הרשע, ומזמות עלי תחמסו כי תאמרו איה בית נדיב, במה שאמרתם בתשובתכם איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים שאהלם וביתם אינו מתקיים בזה חמסתם מזימות עלי, ועלי כוונתם, להביא ראיה מחורבן ביתי שהיה בית נדיב אל חורבן בית רשעים שביתם אינו מתקיים, והגם שלא דברתם זאת בפירוש בפיכם, כן היה מחשבותיכם וכוונת מזמותיכם עלי, אבל אני משיב לכם מה תביאו ראיה ממקרה שקרה אל איש אחד:

הלא שאלתם עוברי דרך, אם שאלתם לעוברים במדינות שהם ראו רשעים רבים שביתם קיים ומצליח, ואז אותותם בל תנכרו, לא תוכלו לנכר ולהכחיש את האותות שיתנו לכם ממשכנות רשעים רבים שעומדים בשלוה ובהצלחה, שמזה יש אות וראיה הפך דבריכם ואין להביא ראיה מן הפרט רק מן הכלל:

כי, ואם תאמרו כי מחשיכים את הרע ליום איד, היינו שלא ישלמו להרע את ענשו עד שיבוא יום אידו המיועד לו, והוא ליום עברות יובלו שהוא יום המיתה, שאז יקבל גמולו אחר המות, ולכן לא ישלמו ענשו בעוה"ז כדעת בלדד, ע"ז משיב.

• א) מי יגיד על פניו דרכו, הלא צריך שיקבל העונש במקום שהרשיע, ששם יעמדו נגדו העדים שיעידו על דרכו הרע שבעבורו יקבל העונש, אבל מי יעיד שם בפניו,

• ב) שצריך שימצא מי שישלם לו, אבל שם את אשר עשה מי ישלם לו, ומפרש דבריו נגד מ"ש מי יגיד על פניו דרכו, כי הלא.

הוא לקברות יובל, ושם אין עד ומגיד, ונגד מי ישלם לו, אומר שהלא על גדיש ישקוד, שנטמן תחת הגדיש מקום שאין יד השופט משגת אותו, והוא שוקד שם בתמידות ואינו יוצא משם, וא"א שימצא אותו השופט במק"א לשופטו, וא"ת שהקבר עצמו הוא מקום המשפט, שהלא.

מתקו לו רגבי נחל, ואין לו צער מהם, והוא לא אחד שנקבר שם כי אחריו כל אדם ימשוך, שזה סוף כל האדם הבאים אחריו, וגם לפניו כבר נמשכו לקבורה אנשים אין מספר, וא"כ.

איך תנחמוני הבל, אחר שתשובותיכם נשאר מעל, שהמבואר שתכלית תשובותיכם לא היה לנחם אותי ולהגיד האמת, רק היה מעל ובגד בברית אחים, שאמרתם במעל שאני רשע לא לנחם כאח לאחיו: