איוב פרק י״ט

(מענה איוב) — תוגיון. ל' תוגה:

עשר פעמים — עשר פרשיות יש עד כאן:

תהכרו לי — תתנכרו לי:

אתי תלין — אני הוא הלוקח מכות על משוגתי:

אם אמנם — אתם נוספים עלי לצרתי ותוכיחו עלי חרפתי מראים ומוכיחים חרפתי על פני:

אצעק — על חמס ולא אענה:

ויסע — לשון עקירה:

ויסולו — לשון מסילה:

אך זרו — ל' אכזר:

לבני בטני — לאותם שגדלתי בביתי כאלו הם בני:

עוילים מאסו בי — נבזה אני בעיני נערים וכ"ש בעיני שרים:

דבקה עצמי — שאני כחוש מעובי בשרי:

בעור שיני — כל בשרי היה לקוי בשחין ובתולעים חוץ מחניכי שיניו:

בעט ברזל — יחצבון בצור ואח"כ מעבירין את העופרת עליהם לתת לאותיות מראה שחרורית להכירם וכן דרך חוקק אבן ולא יתכן לפרש עט של עופרת שהרי רך הוא אצל האבן:

ואני ידעתי גואלי חי — וא"ו זה חוזר למעלה אתם תרדפוני ואני ידעתי גואלי חי ליפרע והוא יתקיים ויעמוד:

ואחרון על עפר יקום — לאחר שיכלו כל שוכני עפר הוא אחרון יעמוד:

יקום — יתקיים:

ואחר עורי נקפו זאת — והם אינם נותנים לב לגואלי אלא אחר מכת עורי נקפו ונקרו הקניטה והרדיפה הזאת שאמרתי שהיא לי כנוקף וחותך בעורי כמו (ישעיהו י׳:ל״ד) ונקף סבכי היער:

ומבשרי — אני רואה משפטים:

אלוה — ל' משפט ויסורין:

כי תאמרו מה נרדף לו — כמו (דברים ז׳:י״ז) כי תאמר בלבבך שהוא משמש לשון דילמא כלומר ושתהיו נותנים לבכם לחמול ולומר למה נרדפנו:

ושרש דבר — הנמצא בו מה היא לעולם לא תעלה בלבבכם הטובה הזאת שרש דבר על מה הוא עומד:

כי חמה — שאתם מגדילים עון המביא לידי חרב:

למען תדעון — ותבינו סוד הפורענות הבא על הרשעים ויש אם למסורת שדין כתיב כמו שיש דין בעולם כמו (שופטים ה׳:ז׳) שקמתי דבורה כן ראיתי בתנחומא:

פתיחה למענה האחד עשר מענה איוב

גם על שיטת בלדד לא ערך תשובתו עדיין, כי חיכה להשיב לשלושת הריעים יחד כנ"ל בפתיחה למענה איוב הקודמת, רק התמרמר מאד על מה שמכאיבים אותו בדברים מרים ובחרפה ובוז, שהגם שידבר דבר לא נכון באמונה, אין אדם נתפס על צערו, ורואה הוא שכולם נהפכו לאויבים לו, וכאילו באו להוסיף מכאוב על מכאוביו וירדפוהו כצרים מבלי חמלה, והוא מוסר משפטו לדורות הבאים אשר יצדיקוהו בריבו, ומוסר דין עליהם לשמיים, על אשר ירדפו איש נגוע חולי כמוהו ונכאה לבב למותת, וסיפר צערו וצרתו, ומזהירם שיפחדו מעונש ה' על אונאת דברים אשר יונוהו תחת אהבתם.

עד אנה תוגיון נפשי, מ"ש לו שנפשו תאבד מארץ החיים, כי בכל מ"ש בעונש הרשע כיון על איוב:

זה עשר פעמים תכלימוני, כי גם אליפז וצופר אמרו לו שהוא רשע שהגם שדברו בסתם על רשע דעלמא. הלא לא תבושו תהכרו לי, תדברו באופן שיהיה ניכר שכונתכם לי, וכל מה שאמרתם בעונשי הרשעים הכל כוונתכם אלי, באשר כל זה קרה לי:

ואף, גם אם אאמין לכם כי שגיתי בדעותי בעקרי האמונה, הלא על זה אין מגיע לי עונש גדול כ"כ כי הלא אתי תלין משוגתי, הלא לא פרסמתי מעולם דעות אלה ברבים והיו רק דברים שבלב ובמחשבה שטעיתי בעיון, ואין מגיע לי על זה עונשים גדולים כאלה:

אם אמנם עלי תגדילו, ומה שאתם תרצו להגדיל עוני לפי העונש שנענשתי.

ותוכיחו עלי חרפתי, שמן היסורים עצמם תוכיחו את חרפתי — שמזה תבררו שעוני גדול מנשוא. אין מזה ראיה כי.

דעו אפו כי אלוה עותני — שהיסורים האלה אינם כפי הדין רק בעוות הדין ובעול, ומצודו עלי הקיף. תפס הלשון שאמר בלדד כי שולח ברשת ברגליו. ואמר שהקיף עלי מצודו שלא במשפט רק בעוות הדין:

הן אצעק חמס — וע"ז עצמו אצעק חמס כי נעשה אתי חמס ועשק. אבל ולא אענה. מצייר כמי שנפלו עליו שודדים בדרך וצועק לעוברים ושבים ואין עונה. ואח"כ אשוע לפני שופטי ארץ לבקש ישועה, ואין משפט :

ארחי — ועדיין היה לי תקוה שאעבור מפה אל שופטים הגדולים אשר במדינה לבקש משפט מלפניהם. אבל הוא גדר ארחי עד שלא אוכל לעבר מפה. ואחשב ללכת בנתיבות הקטנות של יחידים ועליהם שם חשך ולא אראה את מקומם:

כבודי, עתה צייר מה שעשה לו אחר שלכדו במצודתו, שאז הפשיט את כבודו ועטרת ראשו. הוא מה שלקח עשרו וגדולתו, ואח"כ.

יתצני סביב — מה שהרג את בניו סביבו.

ויסע את תקותי כעץ שעוקרים אותו משרשיו — כן עקר תקותו עם השורש. והוא מה שייסר את גופו במכאובים שאין להם רפואה:

ויחר — אח"כ גרה עלי את אפו, מציין את האף כעצם מופשט שליח ה'. וה' גירה אותו על איוב.

ויחשבני, והאף חשב אותי שאני לו כצריו — ועי"כ.

יחד יבואו גדודיו — שלח עלי את גדודיו. וכולם יבואו עלי למלחמה.

ויכבשו את דרכם עלי עד שחנו סביב לאהלי — ורמז בזה אם על גדודי שבא וכשדים שגרה עליו אף ה' בראשונה. אם על ריעיו שהם ג"כ גדודי אף ה' אשר יחשבו אותו כאחד מצוררי ה' המכחישים השגחתו. והמה לוחמים בו בדברים קשים ומרים בקנאתם לה':

(יג-יד) אחי — ועל ידי גדודי האף שחונים סביבי אין איש בא אלי אף אחי וקרובי ומיודעי:

גרי ביתי — מי יתן שלזר תחשבוני כי אני נכרי הייתי שאני בעיניהם כנכרי שבא מארץ רחוקה שאין מכירים אותי כלל מאיזה אומה ולשון אנכי:

גם לעבדי קראתי ולא יענה, הגם שבמו פי אתחנן לו בכל זה לא ישים לב לתחנוני:

רוחי זרה גם לאשתי, וחנותי ותחנוני זרה גם לבני בטני — שהם בני הבנים. או שהיה לו עוד בנים מפלגשים:

גם עוילים — נערים עושים עול גם המה מאסו בי, כי עת אקומה מן הוכוח ידברו בי לאמר. כי:

תעבוני כל מתי סודי — ידברו עלי גנאי. אשר כל מתי סודי שהם שלשת ריעי תעבו אותי כי דברו אתי קשות. וגם זה הריע אשר אהבתי, שהוא בלדד שהיה נחשב לו לאוהב יותר מכולם (כי בוכוח הראשון לא החליט בלדד עליו שחטא כמו שהחליטו אליפז וצופר) ועתה.

מתי סודי וזה אהבתי, כולם תעבוני ונהפכו בי לאויבים:

בעורי ובבשרי דבקה עצמי — עצמי דבקה בצד אחד בעור (כי אזל הבשר שבין העצם לבשר). ובצד אחר דבק אל בשרי. שהוא בשר של איברים הפנימים שנסרכו אל העצמות. ועי"כ ואתמלטה בער שני. אתמלט ואפליט ואקיא את מאכל שני. ואני כבהמה וכבעיר אשר תאכל ותעלה גרה את המאכל מן המעים. כן ימלט המאכל לחוץ. כי המעים וכלי המזון סרוכים אל העצמות ואין עושים פעולתם:

(כא-כב) חנוני — וא"כ אבקש אתם ריעי עשו אתי חנינה אחר שיד אלהים נגעה בי בנגעים, וא"כ הלא מבשרי לא תשבעו כי הבשר מלא נגעי ה' ולא יאכל. וא"כ א"א שתרדפוני להנאתכם לאכול את בשרי. וא"כ למה תרדפוני כמו אל שרדף אותי בלא שום הנאה. מה לכם לרדוף אותי באופן זה:

מי יתן אפו — אומר הגם שבדור הזה הם מרשיעים אותי על תלונותי.

מי יתן שיכתבון מלי — ומוסיף שמי יתן אשר מלי יוחקו בספר. להיות לזכרון לדור הבא. ומוסיף מי יתן אשר.

בעט ברזל ועופרת בצור יחצבון — כדי שישארו הדברים קיימים עד דור אחרון, ואז.

ואני ידעתי — בטח, כי גואלי חי. שימצא בעת מן העתים איש חי בימים האלה אשר יקרא את דברי ויגאל את דמי ויריב ריבי להצדיק אותי. הגם שהאחרון על עפר יקום. הגם שאיש הזה יהיה מן הדור האחרון שיקום עוד על עפר. עכ"פ בהכרח ימצא איש בעת מן העתים שיקבל דעתי ושטתי ויצדיק אותי עת יקרא דברי הכתובים על ספר ועל לוחות אבנים:

(כו-כח) ואחר — לעומת מה שנחמוהו בהשארת הנפש. שאז יחזה את האלהים ויתענג על טובו. אומר הוא להם. הכי אחרי עורי זאת אשר נקפו. אשר ניקף ונכתת בפצעים עד שנשחת כל העור ונמסס, או הכי מבשרי (אשר ניקף ונדכא כולו) הכי מהם אחזה אלוה? אשר על כן תאמרו מה נרדף לו? שאתם תאמרו שאיני נרדף כלל כי שורש דבר נמצא בי. שעדיין נמצא בי השורש שהוא הנפש שהיא השרש אל הגוף והיא לא נשחתה ע"י הנגעים שהשחיתו את הבשר. ועי"כ תאמרו שאיני נרדף כלל. ואני אשאלכם הכי אחרי עורי הניקף אוכל לחזות אלוה ולאור באור החיים? הלא אשר עיני ראו ולא זר הוא מה שכלו כליותי בחקי. ואחר שאני רואה בחוש שכליותי כלו. ושכל בשרי ועורי נגוע. וא"א עוד שיתרפא כי נגעה חרב עד הנפש, איך אחזה אלוה בלא גוף ובשר ובלא איברים. ואיך נמצא בי השורש לחיות עוד. איך אחיה בלא גוף. (כי לשטתו הנפש דבקה רק עם הגוף ובשאין לה לבוש לא תחיה באופן החיים שיתיחסו אל עניני הקודם לקבל גמול ועונש):

גורו לכם מפני חרב הדין המתוחה עליכם על חטא אונאת דברים שצערתם אותי בחנם.

כי חמה עונות חרב — העון שבעבורו בא החרב לכלות ולהשחית שהוא עון של אונאת דברים. בא בחמה גדולה. כמ"ש כל אלמנה ויתום לא תענון כי אם ענה תענה אותו וכו' וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב, למען תדעון שדין ואז תדעו שיש דין ומשפט בעולם. כפי שטתכם שהכל בדין ובמשפט אשר תאמרו עתה בפה ולא תדעון אותו בידיעה ברורה. כי לא תגורו מפני עונש ותענו את ריעכם בדברים מרים. ואז תדעון שיש דין: