בוני התלמוד

    דף ביאור

    איוב פרק י״ז

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תנ״ך · מדריך קריאת פרק

    איוב פרק 17

    איוב פרק 17 מציג 16 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

    מפת הטקסט

    התחילו בפסוקים הפותחים, שימו לב לחזרות ולמעברים, והשתמשו באינדקס הפסוקים כדי לחזור לשורה המדויקת. אינדקס הפסוקים שימושי במיוחד למעקב אחר מילים חוזרות ושינויי מקום או קול.

    מפתח לקריאה

    קראו את הקטע פעם אחת כדי לזהות את רצף הרעיונות, ולאחר מכן חזרו למילים שמחזיקות את הטיעון או את התמונה המרכזית. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.

    מפת פסוק אחר פסוק של כל 16 הפסוקים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו פסוק במקור.

    1. פסוק 16 מילים

      נפתחת ב״רוּחִ֣י חֻ֭בָּלָה יָמַ֥י נִזְעָ֗כוּ קְבָרִ֥ים לִֽי׃…״

    2. פסוק 26 מילים

      נפתחת ב״אִם־לֹ֣א הֲ֭תֻלִים עִמָּדִ֑י וּ֝בְהַמְּרוֹתָ֗ם תָּלַ֥ן עֵינִֽי׃…״

    3. פסוק 37 מילים

      נפתחת ב״שִֽׂימָה־נָּ֭א עׇרְבֵ֣נִי עִמָּ֑ךְ מִ֥י ה֝֗וּא לְיָדִ֥י יִתָּקֵֽעַ׃…״

    4. פסוק 46 מילים

      נפתחת ב״כִּֽי־לִ֭בָּם צָפַ֣נְתָּ מִשָּׂ֑כֶל עַל־כֵּ֝֗ן לֹ֣א תְרֹמֵֽם׃…״

    5. פסוק 56 מילים

      נפתחת ב״לְ֭חֵלֶק יַגִּ֣יד רֵעִ֑ים וְעֵינֵ֖י בָנָ֣יו תִּכְלֶֽנָה׃…״

    6. פסוק 66 מילים

      נפתחת ב״וְֽ֭הִצִּיגַנִי לִמְשֹׁ֣ל עַמִּ֑ים וְתֹ֖פֶת לְפָנִ֣ים אֶהְיֶֽה׃…״

    7. פסוק 76 מילים

      נפתחת ב״וַתֵּ֣כַהּ מִכַּ֣עַשׂ עֵינִ֑י וִיצֻרַ֖י כַּצֵּ֣ל כֻּלָּֽם׃…״

    8. פסוק 86 מילים

      נפתחת ב״יָשֹׁ֣מּוּ יְשָׁרִ֣ים עַל־זֹ֑את וְ֝נָקִ֗י עַל־חָנֵ֥ף יִתְעֹרָֽר׃…״

    9. פסוק 96 מילים

      נפתחת ב״וְיֹאחֵ֣ז צַדִּ֣יק דַּרְכּ֑וֹ וּֽטְהׇר־יָ֝דַ֗יִם יֹסִ֥יף אֹֽמֶץ׃…״

    10. פסוק 108 מילים

      נפתחת ב״וְֽאוּלָ֗ם כֻּלָּ֣ם תָּ֭שֻׁבוּ וּבֹ֣אוּ נָ֑א וְלֹֽא־אֶמְצָ֖א בָכֶ֣ם…״

    11. פסוק 116 מילים

      נפתחת ב״יָמַ֣י עָ֭בְרוּ זִמֹּתַ֣י נִתְּק֑וּ מ֖וֹרָשֵׁ֣י לְבָבִֽי׃…״

    12. פסוק 126 מילים

      נפתחת ב״לַ֭יְלָה לְי֣וֹם יָשִׂ֑ימוּ א֝֗וֹר קָר֥וֹב מִפְּנֵי־חֹֽשֶׁךְ׃…״

    13. פסוק 136 מילים

      נפתחת ב״אִם־אֲ֭קַוֶּה שְׁא֣וֹל בֵּיתִ֑י בַּ֝חֹ֗שֶׁךְ רִפַּ֥דְתִּי יְצוּעָֽי׃…״

    14. פסוק 147 מילים

      נפתחת ב״לַשַּׁ֣חַת קָ֭רָאתִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אִמִּ֥י וַ֝אֲחֹתִ֗י לָרִמָּֽה׃…״

    15. פסוק 156 מילים

      נפתחת ב״וְ֭אַיֵּה אֵפ֣וֹ תִקְוָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י מִ֣י יְשׁוּרֶֽנָּה׃…״

    16. פסוק 167 מילים

      נפתחת ב״בַּדֵּ֣י שְׁאֹ֣ל תֵּרַ֑דְנָה אִם־יַ֖חַד עַל־עָפָ֣ר נָֽחַת׃ {פ}…״

    פירוש רש״י

    1. פסוק א׳׳

      נזעכונקפצו כמו נדעכו (לעיל י):

      קברים לימוכן אני לקבר:

    2. פסוק ב׳׳

      אם לאאם לא זאת באתני שבני אדם התולים נועדו עמי בתנחומי להתל בי:

      ובהמרותםכמו וימרו בי (יחזקאל כ׳:ח׳) ממרים הייתם (דברים ט׳:ז׳) ל' בהקנטתכם:

      תלן עיניעיני ולבי ומחשבתי לנוח בהן:

    3. פסוק ג׳׳

      שימה נאהבורא:

      ערבניבתקע כף להתווכח יחד כמו מי הוא מאלה לידי יתקע וייטיב לו:

    4. פסוק ד׳׳

      כי לבם צפנת משכלועל כן לא תרומם תפארתך על ידיהם:

    5. פסוק ה׳׳

      לחלק יגידלחלקלקות יגיד כל אחד מהם את רעו וזאת תבא להם עיני בניו תכלינה:

    6. פסוק ו׳׳

      ותופתכמו תוף:

      לפניםשל בריות אני:

    7. פסוק ז׳׳

      ויצוריאיברים שאני נוצר בהם:

    8. פסוק ח׳׳

      ישומויתמהו:

      ונקיאם יש צדיק שומע בהתולות החניפים האלה:

      יתעוררלריב בכם:

    9. פסוק ט׳׳

      ויאחזכל צדיק דרכו לעמוד כנגד כת חניפים:

    10. פסוק י׳׳

      ואולם כולםאני אומר לכם תשובו נא ובאו נא:

      ולא אמצא בכם חכםבמה שאתם מלעיגי' על קבלתי:

    11. פסוק י״א׳

      ימי וגו'הנה ימי טובתי שהורגלתי בהם עברו:

      זמותישזמותי להאריך בטובה:

      נתקו מורשי לבבימחשבות שלבי מורשני שהיה לבי אומר לי לירש טובה לפי דרכי:

    12. פסוק י״ב׳

      לילה ליום ישימוהתולים אלה הופכי' לי לילה ליום כי מצרת התולים לא אישן בלילה:

      אור קרובוקצר לי מפני צרות חשך לילה, אור קרוב כאשר יבא השמש נראה לי שעתה מקרוב האיר היום ונקצר וחלף לו כמו (בראשית י״ט:כ׳) העיר הזאת קרובה נתיישב' מקרוב מחדש, וכמו כי רננת רשעים מקרוב (לקמן כ) וכמו חדשים מקרוב באו (דברים ל״ב:י״ז):

    13. פסוק י״ג׳

      אם אקוה שאולכמו אם חרוצים ימיו (לעיל יד) כלומר מאחר שאני מקוה שאול ביתי:

      ובחשך רפדתישיטחתי יצועי בקבר:

    14. פסוק י״ד׳

      לשחת קראתי אבי אתהלהתלונן בו ימים רבים כאילו הוא אבי מאחר שתקותי זאת היא:

    15. פסוק ט״ו׳

      ואיה אפו תקותיואת למה נמשכת ומי ישורנה להריצה עדי:

    16. פסוק ט״ז׳

      בדי שאול תרדנהאותם אברים שסופן לירד שאול שתהא יחד על עפר נחת:

      נחתמלונן ל' ותנח עליהם הרוח (במדבר י״א:כ״ו):

    מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    פירוש מלבי״ם

    1. פסוק א׳׳

      רוחי חבלה, שהגם שיכלו חיי העה"ז ביסורים ובלי גמול על מעשי, הלא הרוח שלי הוא אצלי במשכון ופקדון רק לזמן נועד, ובכלות הזמן ישוב המשכון אל בעליו, כמ"ש והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ואז אקבל גמול מעשי בעולם הנשמות, ע"ז משיב הלא ימי (אשר) נזעכו קברים לי, מצייר במליצתו שחיי האדם הזמנים הוא משך ימי מציאותו בזמן מוגבל, שהימים הקצובים לימי חייו הם הם חיי האדם, וכל יום ויום מחייו הוא חלק מחייו, וכל יום החולף מחיי האדם ונעשה מן יום ההוה יום העבר, חלף ומת חלק מימי חייו, ובזה הזמן הוא הקבר אל חיי האדם, שכל יום החולף ונקבר בקבר הזמן העבר אשר לא ישוב, נקבר בו חלק מחיי האדם וז"ש שימי אשר נזעכו וחלפו, הם קברים לי, שכל יום ויום הוא קבר למציאות האדם ביום ההוא, שלא ישוב עוד כמו שלא ישוב זמן החולף, וכל ימי האדם בצרופם הם קבר כללי למציאותו בכלל, עד שנאמר שאדם פלוני חי בזמן פלוני העבר ובו מצא קבר לו:

    2. פסוק ב׳׳

      אם לא, ר"ל הימים הנזעכים הם קברים לי, כי לא נשאר ממציאות האדם בהם שום רושם רק נשאר מהם התולים עמדי שהתולי הזמן ורעתו בזמן העבר נשאר עמדו בזכרונו לא זולת זה, ורק זאת נשאר מן העבר מה שעוד בהמרותם תלן עיני, הרעה שנעשה לי בזמן העבר עדן קיימת במציאות והיא לנגד עיני, אבל דבר אחר לא נשאר ממנו, כי העבר חלף הלך לו ולא ישוב עוד, וא"כ על מה שאתה אומר שרוחי חבלה ושחיי הרוח הוא קיים ונצחי ובלתי חולף עם הזמן, והמשכון הזה ישוב לבית בעליו אחר מות הגוף, (כענין עד בא השמש תשיבנו לו) ואז אקבל שכרי בעולם הנצחי, אני משיב לך.

    3. פסוק ג׳׳

      שימה נא ערבני עמך, תן לי ערבות על המשכון הזה שיושב לבעליו, כי אחר שחיי הרוח והנשמה הרוחנית אין החוש משיג אותם, ואין עליו מופת מצד השכל, אין לי ערב ע"ז, ומי הוא לידי יתקע? מי יהיה ערב ע"ז ומי יתקע כף על הערבות שיהיה בטוח, ר"ל מי יוכל להבטיח לי באמונה ענין השארת הנפש, וישבע בבירור שהרוח ישאר אחר המות:

    4. פסוק ד׳׳

      כי לבם צפנת משכל, הלא לב האנשים צפון מלהשכיל דבר זה איך תשאר הנפש אחר מות הגוף, כי אין להם השגה שכלית ממהות הנפש ואיך תתקיים אחר התפשטותה מן החומר, שטבע שכל אדם ערוך בענין שלא ישכיל דברים המופשטים מחומר שאין לחוש מבוא בהם, ואין איש משכיל ויודע זאת בבירור, על כן לא תרומם לא תתרומם הרוח בעיניהם, שיכירו מעלתו שהוא נצחי ושהוא חי ורב פעלים גם אחר התפשטו מן הגויה, כי רבים חושבים שהוא כח היולאני תלוי בחיי הגוף, ובמות הגוף יכלה גם הרוח, כי הלא תראה, כי.

    5. פסוק ה׳׳

      לחלק יגיד רעים, כל איש בבוא פקודתו למות, לא יזכור כלל בחיי הרוח שעוד יחיה בעולם הנשמות, ואינו חושב על עניני נשמתו כלל, רק יכין א"ע לחלק נכסיו וקניניו אשר אסף בעוה"ז, ויגיד בצואתו את הריעים והאוהבים שלו המוכנים לחלק, לקחת חלק בעזבונו ולירש את נכסיו, ועיני בניו תכלינה ומי שיש לו בנים תכלינה עיני בניו המצפים שימות אביהם כדי שיירשו נכסיו, ואין איש זוכר כלל בחיי הנשמה ולהכין לו צידה ליום מועד לזכות את נשמתו בעולם הנצחי:

    6. פסוק ו׳׳

      והציגני, ר"ל וא"כ אחר שעל התקוה שהבטחת לי לאמר שרוחי חובלה, ושאחיה ואקבל גמולי בעולם הנשמות אין לי ערב ע"ז, ורוב העולם לא ישכילו את זאת ולא יביטו רק על חיי הגוף ועל הצלחתו בעוה"ז, וא"כ אחר שה' הציג אותי למשול עמים, שהיסורים הקשים שהביא עלי יהיו בפי כל העמים למשל, שבכל קללה יאמרו שיתיסר כאיוב ותופת לפנים אהיה מה שאתה אומר שיש תופת שהוא גיהנם שבו ידונו את הרשע אחר המות, כבר אני התופת לפנים, לפני המות אני הגיהנם, שיסורי הם יסורי גיהנם בעודי בחיים:

    7. פסוק ז׳׳

      ותכה, וע"י הכעס שיש לי מדבר זה, תכה עיני מראות, וכל יצורי ואיברי נהיה כצל שאין בו ממש, ומפרש את הכעס שי"ל ע"ז, כי.

    8. פסוק ח׳׳

      ישמו ישרים על זאת, שהישרים בלבותם, שלא ידונו אותי לכף חובה להעליל עלי עי"כ שאני רשע, הם ישומו על זאת ויתפלאו על הנהגת ה' מדוע ייסר אותי בחנם, ושאר כתות בני אדם אשר לא ידונו אותי לכף זכות ויוכיחו מזה שאני רשע ישימו את עניני לתוכחת מוסר, שהנקי יתעורר מזה על החנף, ויאמר לו מוסר שילמד מן איוב שהיה חנף וצדקתו היתה רק בחנופה למראה עינים וראה מה היה סופו:

    9. פסוק ט׳׳

      ויאחז, והצדיק ילמד מזה מוסר לאחז דרכו דרך צדקתו, כי בחשבו שנתיסרתי ע"י חטאי יתירא מעונשי ה' ויוסיף לאחוז בצדקתו, וטהר ידים שיחשוב בלבו שנתיסרתי על שלא עבדתי את ה' באומץ גדול, כמ"ש אליפז האנוש מאלוה יצדק, הוא יוסיף אומץ בעבודת ה' לעבדו בכל כחו, ואין בכל אלה שיאמר כי אני צדיק ושכרי שמור בעולם הנשמות, כי כולם יתפעלו מראות עיניהם שרואים שהגיע אלי כמעשה הרשעים, ועי"כ או שיחטאו להרשיעני בחנם, או שיחשבו עול בהשגחת ה' ויכפרו בעקרי האמונה, וא"כ בין כך ובין כך, יתן בזה מכשול לרבים, והיה ראוי שישלם לצדיק כצדקתו בעוה"ז להרים מוקש מדרך העם לבל יתעו עי"כ מארחות יושר:

    10. פסוק י׳׳

      ואולם כלם, אני אומר לכולם בין להישרים הדנים אותי לזכות, ובין לנקי וצדיק וטהר ידים הדנים אותי לחובה, אני אומר להם תשובו לעיין בדבר שנית, ובאו אלי להתוכח עמדי ולא אמצא בכם חכם, כי כולכם טועים גם יחד:

    11. פסוק י״א׳

      ימי, כי הלא ימי חיי עברו וחלפו, וזמותי ומחשבותי נתקו, וכן נתקו כל מורשי לבבי, עד שלא נשאר לי עת תקוה בעוה"ז כל מאומה, וא"כ איך.

    12. פסוק י״ב׳

      לילה ליום ישימו? איך יאמרו שחשכת הלילה שהיא המות והקבר שבו יחשך היום של חיי העוה"ז הוא הוא יום האמתי, שאז אחל לאור באור החיים, או שיאמרו כי אור קרוב מפני חשך, שכמו שאחר הלילה יבא האור והיום והוא מצרני לו, כן אחר ליל המות וחשכתו יזרח אור החיים הנצחיים שבאורו אראה אור:

    13. פסוק י״ג׳

      אם, אחר שאקוה שהשאול והקבר יהיה ביתי, ששם אשכון, ויצועי משכבי יהיה בחשך:

    14. פסוק י״ד׳

      לשחת קראתי אבי אתה, כי יאמרו ששם אולד פעם שנית להיות בריאה חדשה, והאב המוליד אותי שנית יהיה השחת והבילוי והרקבון שישחית הגוף, ואחר שהשחית המשחית את הגוף יוליד ג"כ את הרימה, א"כ יהיה הרמה אחי ואחותי, כי שנינו נהיה בני אב אחד. אם תאמר שבשחת אולד שנית לקבל שם את גמול מעשי, אני שואל.

    15. פסוק ט״ו׳

      איה אפו תקותי הלא שם אשוב אל ההעדר והאפס, ועל איזה דבר תחול התקוה של החיים האחרים, וגם אם יש לי תקוה על חיי הנפש, תקותי מי ישורנה, כי הלא.

    16. פסוק ט״ז׳

      בדי שאול תרדנה, שדלתות השאול והקבר ירדו למטה ויסתמו את הקבר, שעת שיחד על עפר נחת, שבעת שנרד אל עפר להקבר שם, ירדו הבדים שהם צירי דלתות הקבר והדלת תסתום את פי הקבר, ואין איש מביט ורואה עוד מה יעשה שם עם המת ור"ל שאף אם אחיה בחיי הנפש לנצח, אין איש יודע מזה בעוה"ז, ופה ישאר תמיד התלונה, או עלי שיחזיקו אותי לרשע, או על ה' שיתנו תפלה בהנהגתו, וא"כ הנהגה זאת אינה בחכמה, ואתם שרציתם להצדיק בזה הנהגת ה' לא אמצא בכם חכם:

    מהדורה: Malbim on Job -- Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    לשון המקור

    רוּחִ֣י חֻ֭בָּלָה יָמַ֥י נִזְעָ֗כוּ קְבָרִ֥ים לִֽי׃

    אִם־לֹ֣א הֲ֭תֻלִים עִמָּדִ֑י וּ֝בְהַמְּרוֹתָ֗ם תָּלַ֥ן עֵינִֽי׃

    שִֽׂימָה־נָּ֭א עׇרְבֵ֣נִי עִמָּ֑ךְ מִ֥י ה֝֗וּא לְיָדִ֥י יִתָּקֵֽעַ׃

    כִּֽי־לִ֭בָּם צָפַ֣נְתָּ מִשָּׂ֑כֶל עַל־כֵּ֝֗ן לֹ֣א תְרֹמֵֽם׃

    לְ֭חֵלֶק יַגִּ֣יד רֵעִ֑ים וְעֵינֵ֖י בָנָ֣יו תִּכְלֶֽנָה׃

    וְֽ֭הִצִּיגַנִי לִמְשֹׁ֣ל עַמִּ֑ים וְתֹ֖פֶת לְפָנִ֣ים אֶהְיֶֽה׃

    וַתֵּ֣כַהּ מִכַּ֣עַשׂ עֵינִ֑י וִיצֻרַ֖י כַּצֵּ֣ל כֻּלָּֽם׃

    יָשֹׁ֣מּוּ יְשָׁרִ֣ים עַל־זֹ֑את וְ֝נָקִ֗י עַל־חָנֵ֥ף יִתְעֹרָֽר׃

    וְיֹאחֵ֣ז צַדִּ֣יק דַּרְכּ֑וֹ וּֽטְהׇר־יָ֝דַ֗יִם יֹסִ֥יף אֹֽמֶץ׃

    וְֽאוּלָ֗ם כֻּלָּ֣ם תָּ֭שֻׁבוּ וּבֹ֣אוּ נָ֑א וְלֹֽא־אֶמְצָ֖א בָכֶ֣ם חָכָֽם׃

    יָמַ֣י עָ֭בְרוּ זִמֹּתַ֣י נִתְּק֑וּ מ֖וֹרָשֵׁ֣י לְבָבִֽי׃

    לַ֭יְלָה לְי֣וֹם יָשִׂ֑ימוּ א֝֗וֹר קָר֥וֹב מִפְּנֵי־חֹֽשֶׁךְ׃

    אִם־אֲ֭קַוֶּה שְׁא֣וֹל בֵּיתִ֑י בַּ֝חֹ֗שֶׁךְ רִפַּ֥דְתִּי יְצוּעָֽי׃

    לַשַּׁ֣חַת קָ֭רָאתִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אִמִּ֥י וַ֝אֲחֹתִ֗י לָרִמָּֽה׃

    וְ֭אַיֵּה אֵפ֣וֹ תִקְוָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י מִ֣י יְשׁוּרֶֽנָּה׃

    בַּדֵּ֣י שְׁאֹ֣ל תֵּרַ֑דְנָה אִם־יַ֖חַד עַל־עָפָ֣ר נָֽחַת׃ {פ}