ירמיה פרק נ׳

ושאו נס — פורק"א בלע"ז סימן אסיפה הוא:

בל — ומרודך שמות עבודת כוכבים של בבל:

גוי מצפון — מדי ופרס:

דרך הנה — דרך המקום הזה ירושלים יסבו פניהם כשתחרב בבל ויצאו מתוכה ברשיון כורש מלך פרס:

רועיהם התעום — גדוליהם התעום מעלי:

הרים שובבים — אל ההרים אל עבודת כוכבים שבהרים, שובבום אנווייזאנ"ץ בלע"ז שובבום מלכיהם, וי"ת הרים שובבום שלטוניא בזונון:

ומקוה אבותיהם — וסבור אבהתהון:

נודו מתוך בבל — מעתה צאו משם:

כעתודים לפני צאן — דרך העתודים ללכת לפני העדר בראש העזים:

וערכו לה — ויסדרון עלה קרב:

שוסי נחלתי — בוזזי נחלתי:

כי תפושו — ל' שומן:

כעגלה דשה — הדשה בתבואה ואוכלת תמיד:

אמכם — כניסתכם:

אחרית — אתם הכשדים אם ראשיתכם גדול אחריתכם יהיו מדבר:

ידו אליה — זרקו לה אבנים כמו וידו אבן בי (איכה ג׳:נ״ג):

ונתנה ידה — כאדם שאין בו כח ומושיט יד לכל מי שרואה לבקש רחמים ועזרה וכן מצרים נתנו יד (שם ה) הושטנו יד למצרים לבקש מהם עזרה:

אשיותיה — חוזק יסודותיה וכן ואשיא יחיטו (עזרא ד׳:י״ב) ובלשון משנה כגון אלו התופרים לאושין וכן והתאוששו והתחזקו:

כאשר עשתה — לעיר ה':

כרתו זורע — שיצו מלכא מבבל ואחידו חרבא בעידן קטול:

הראשון אכלו — שהגלה י' השבטים:

עצמו — גרמו גירם עצמותיו שגמר השיריים יהודה ובנימן, עצמו דישושא"ר בלע"ז:

ורעה הכרמל — ל' מרעה:

מרתים — שהמרתני והרגזתני:

פקוד — שם מדינה וכן פקוד ושוע וקוע (יחזקאל כ״ג:כ״ג) ת"י שם מדינות:

ועשה ככל אשר צויתיך — אתה כורש ביד ישעיה הנביא (מ"ה):

פטיש כל הארץ — שהיה מפוצץ ומכתת את הכל:

יקשתי לך — לשון מוקש:

באו לה מקץ — מסוף העיר התחילו בה שלא תדע ותתפש פתאום:

פתחו מאבוסיה — ת"י אבולהא שעריה ואין לו דמיון, ומנחם חברו לשון אבוס:

סלוה — דושו אותה:

כמו ערמים — גרנות:

כל פריה — שריה כן דרך הנביאי' להמשיל השרים לפרים אבירים ולעתודים:

השמיעו אל בבל רבים — ל' וישמע שאול את העם (שמואל טז) הזעיקו להאסף אל בבל מורים בחצים כמו יסובו עלי רביו (איוב ט״ז:י״ג):

לכן — ל' שבועה:

הרגיע את הארץ — כשתפול בבל יהי מרגוע והנחה לכל:

אל הבדים — אל הקוסמים שלה:

ונואלו — בקסמיהם ודומה לו מפר אותות בדים (ישעיה מד) וכן ת"י על שם שבודים ואומרים דברי כזב:

הערב — סומכוותא גרנטיא"ה בלע"ז:

ובאימים יתהללו — ישתטו ל"א פורוונטרונט בלע"ז וכת"י משתבחין באלהי הענקים שהיו להם:

ציים את איים — יערעון תמון בחתולין מיני חיות המצויין בחורבה:

הנה כאריה — אשר יעלה מגאון הירדן כן יבא השודד אל נוה איתן כך תירגם יונתן הא מלך במשרייתיה ייסק עליהון כאריה דסלק מרום ירדנא למדנו שגאון הירדן מקום אריות הוא ואף כך תרגמו יונתן ואיך תעשה בגאון הירדן לקבל חיות ברא ברום ירדנא:

כי ארגיעה — כשאביא השעה:

מעליה — ממעל לה:

ומי יועידני — למלחמה:

צעירי הצאן — פרס צעיר לבני יפת:

הגידו בגוים ויותר מזה השמיעו הכריזו בפרסום, ויותר מזה שאו נס, השמיעו את כל הפרטים ואל תכחדו דבר, אמרו נלכדה בבל, הוביש בל שעבדוהו בבל וכן יתר הגלולים:

כי עלה עליה גוי מצפון, כמו שהם עלו על ישראל מצפון:

בני ישראל ר"ל שבט לוי ובנימין יתחברו עם שבט יהודה, הלוך ובכו ילכו כמי שנאבד לו אביו המוליכו בדרך כן יבקשו למצוא את ה' לשוב אליו:

ציון ישאלו דרך, הם ישאלו את הדרך ההולך לציון, כי עד עתה הנה פניהם היה פניהם לציון בתפלתם, כמ"ש וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלים באו, ציון תשיב להם לאמר באו ונלוו אל ה' כי ברית עולם שהיה לו עמכם לא תשכח :

צאן (דברי השם) עמי היו דומים כצאן אבדות במדבר שהם הפקר, ומה היתה הסבה לזה, כי רעיהם התעום ועלו על ההרים, ן וההרים שובבו אותם, ור"ל תחילה עבדו ע"א בארצם, ועי"כ הלכו מן ההר אל הגבעה שתחת ההר, ועי"כ שכחו רבצם הקודם, ור"ל שאחר כך עבדו ע"א בארצות אויביהם:

כל, ועי"ז נעשו הפקר עד אשר כל מצאיהם אכלום להנאתן, וצריהם שהם השחיתו אותם מפני שנאה שלא להנאתם כלל, אמרו לא נאשם בעבור זאת, כי ראוים לכליה תחת אשר חטאו לה', שבזה חטאו בשתים, א. שהוא היה נוה צדק, הנוה מיוחד אל הצאן ובנוה ה' שם שכן הצדק, ב. ושם שכן ה' שהוא מקוה אבותיהם, ר"ל שעזבו הצדק בין אדם לחבירו, ואת ה' אלהי אבותיהם בענינים שבין אדם למקום:

נדו, ה' אומר לצאן עמו, נדו מעיר המלוכה בבל, כי בבל תתהפך ואח"כ צאו מכלל ארץ כשדים, והגם שאין לכם רועים שיוליכו אתכם, היו כעתודים ההולכים לפני הצאן והצאן הולכים אחריהם, והם המנהיגים שהלכו לפניהם שהם עזרא ונחמיה וראשי הגולה:

כי, עתה יספר בפרטות איך נפלה בבל, א — כי אנכי מעיר בהשגחה, ב. שיהיה קהל גוים גדולים מארץ צפון, ג. שיערכו לה ומשם תלכד, ר"ל שיכבשו החומה מצד צפון, ד. חציו כגבור משכיל, חצי האויב יהיו דומים כאילו יש להם שכל ויבואו מעצמם אל המטרה לא ישובו ריקם כגבור שיש לו שכל, (ולנוסח שכתב משכיל בשי"ן ימנית, פי' שיהיו דומים כגבור שבעת שלא ימצא את מי להרוג הורג ילדים קטנים ומשכיל את האב לבל ישוב ריקם):

והיתה, הודיע עוד, ה — כי אחר שינצחו את בבל אז הכשדים בני המדינה לא ילחמו עוד רק יהיו כשלל שנשאר אחרי המלחמה, ו. שלא יהיה ככובש את הארץ אחרי מלחמות רבות שיסתירו את כל אשר להם או יאבדוהו בל יבא לידי האויב, כי כל שולליה ישבעו, כי ימצאו די והותר:

מהר,, י קרא כי, עתה יודיע הזמן מתי יהיה זה, שזה יהיה בעת שאתם שוסי נחלתי תשמחו בלב ותעלזו בפעל, בעת (שעשה בלטשצאר משתה ושמח בכלי בהמ"ק ששסה מישראל), בעת כי תפושו כעגלה דשא, כן תשמנו מרוב טוב, אז בעת ההיא בושה אמכם, היינו הארץ שילדה אתכם, כי האחרית של גוים גדולים שילדה האם הזאת והיינו הגוים שישבו בארץ, אחריתם יהיה שתשאר שם מדבר ציה וערבה :

מקצף, ותהיה עוד גרועה מן המדבר בג' דברים, א — המדבר שמם בטבע והיא לא תשב מסבת קצף ה', ב. במדבר ימצאו מקומות שאינם שוממים והיא והיתה שממה כלה, ג. על שממות המדבר לא ישתומם איש, אבל היא כל עבר על בבל ישם וישרק :

ערכו, (עתה יבאר איכות הכיבוש) ערכו על בבל סביב אתם כל דרכי קשת, מוסיף לאמר ידו אליה, אל תשליכו את החצים ע"י הקשת רק השליכו אותם בידכם, כי גם ביד תקלעו למטרה, ומוסיף אל תחמלו אל חץ שתיראו פן תשליכו החץ בחנם, כי לה' חטאה, ובודאי תשיגם החץ:

הריעו עליה מסביב, לסימן שנכבשה החומה, כי כבר נתנה ידה וחדלה להלחם, ומוסיף נפלו אשיותיה שכבר נפלו יסודות החומה כמו שהיה בחומת יריחו, עי"ז נהרסו חומותיה ממילא, כי נקמת ה' הנקמו, א. תנקמו נקמת ה' מה שהחריבו בהמ"ק וחללו את שמו, ב. כאשר עשתה עשו לה כי גם היא החריבה גוים רבים:

כרתו זורע מבבל, בל תשאירו בה לכורמים וליוגבים, ומוסיף שלא ימצא אף תופש מגל בעת קציר, שגם הנזרע כבר לא ימצא מי שיקצרנו, ויען שעד עתה היו בני הנכר שבה אכריהם והקוצרים שדותיהם, אומר שעתה איש אל עמו יפנו, ויתחברו יחד וינוסו איש לארצו :

שה פזורה שיעור הכתוב אריות הדיחו שה פזורה ישראל שהדיחוהו ממקומו, האריה הראשון אכלו, אכל הבשר, והוא מלך אשור, וזה האריה האחרון עצמו שבר וכתת עצמותיו, והוא מלך בבל :

לכן כה אמר ה', הנני פקד כמו שפקדתי על אשור כן אפקוד על מלך בבל:

ושבבתי אשיב את השה אל נוהו שהוא מרעה הצאן, ושם ירעה הכרמל והבשן ששם מרעה צאן, וגם בהר אפרים תשבע נפשו בשביעה די והותר:

בימים ההם יבקש את עון ישראל, ישראל הם עשרת השבטים שהם עבדו ע"ז שזה נקרא עון, שמורה על עוות השכל והכפירה, זה לא יהיה במציאות כלל כי יתבטל יצרא דע"ז ואת חטאת יהודה, יהודה לא הכחישו את ה' רק היו להם חטאים מצד התאוה שזה נקרא חטאת, והגם שזה יהיה בעולם במציאות, בכ"ז לא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר לאלה שאשאיר מן הגולה אסלח להם חטאתיהם ולכן לא ימצאו:

על הארץ מרתים, רק אתה מרתים ומרי, על ארץ בבל עלה עליה, אתה מרתים עלה אל יושבי פקוד שהם הכשדים שעליהם אפקוד עונם (כמ"ש הנני פוקד על מלך בבל), ועשה ר"ל אתה מרתים עשה כאשר צויתיך להחריב ולהשמיד הכל:

קול מלחמה בארץ בבל, ותיכף נשמע קול שבר גדול שנשברה בבל:

איך, עפ"ז יתמה, א — על קול המלחמה שאיך נגדע וישבר פטיש כל הארץ, הלא בבל היתה כפטיש יפוצץ סלע כי פזרו כל האומות לשברים, ואיך התחברו שנית למלחמה, איה הפטיש המפוצץ חבורם, ונגד השבר הגדול שואל, ב. איך היתה בבל לשמה בגוים אחר שהיו תמיד בעזרתה גוים רבים ועצומים:

יקשתי, נגד השאלה הראשונה משיב אני נתתי לך מוקש ועל ידו נלכדת בהפח, ונגד השאלה השניה משיב נמצאת וגם נתפשת שאחר שכבר היית בהפח נמצאת שם, וגם תפשו אותך, וכ"ז היה יען כי בה' התגרית, ועל ידי זה פתח ה' את אוצרו, שהמלחמה שלחמו בך היה בכלי זעם של ה', (ולעומת שהם פתחו האוצר ולקחו כלי ה' אל המשתה, שזה רמז במ"ש כי בה' התגרית, פתח גם הוא את אוצרו ויוצא כליו שהם כלי זעמו ) כי המלאכה היא לה', מלאכה הזאת תתיחס אל ה' שהוא החריבה, ואתם האויבים באו לה מקץ, בסוף וגמר המלאכה שיעשה ה' אז בואו אתם, (כי ע"י כתיבת המלאך נהרג בלשצאר ואח"כ באו חיל מדי ופרס), פתחו מאבוסיה אין לכם לעשות רק לשלול שלל, שתפתחו את אוצרות התבואה שנותנים אל האבוס שיתפטמו שם הפרים (ר"ל תקחו עשרם), סלוה כמו ערמים, ר"ל אשר הם סללו ורוממו את התבואה באבוסים כמו ערמים, ערמות של תבואה, פתחו אותם, ואח"כ והחרימוה עד שלא תשאר שארית:

חרבו, אח"כ הכו בחרב את כל הפרים, וקראו הוי עליהם כי בא יומם להשחט, ובא עת פקדתם הזמן לפקוד את עונם:

קול נסים שילכו להגיד בציון את נקמת ה' מה שחללו כבודו, ואת נקמת היכלו ששרפו המקדש ושחללו כלי המקדש:

השמיעו צייר שאחר שישראל נסו מארץ בבל מצוה שנית שיקבצו עמים רבים, וכל דרכי קשת, ויחנו עליה מסביב כדי שאל יהי לה פליטה, שלא יניחו איש לנוס עוד מן העיר שלמו לה כפעלה, הפעל הוא העסק, והמעשה הוא גמר הדבר, ושלמו לה תשלומין לפי העסק שהתעסקה, ותעשו לה מדה במדה, ככל אשר עשתה, ומפרש שלמו לה כפעלה, כי אל ה' זדה, העסק שלה היה מצד שזדה אל ה' לכפור ביכלתו, וככל אשר עשתה עשו לה כי זדה אל קדוש ישראל המעשה עצמה ששרפו בהמ"ק ועיר הקדש שהוא מעשה נגד קדוש ישראל, שבשם זה נקרא בו מצד קדושת ישראל וקדושת הקדש והמקדש השוכן בה:

לכן יפלו בחוריה ברחובתיה ע"י שיחנו עליה מסביב ולא יוכלו להמלט:

הנני אליך זדון, עתה מתחיל לדבר על מפלת המלך, כי בא יומך מצד המערכה שערבה שמש הצלחתך, ובא גם עת פקדתיך מצד ההשגחה על עונך:

וכשל זדון ועי"כ יפול, והצתי אש בעריו ומן הערים תאכל כל סביבותיך הפך מכיבוש מלחמה הרגיל, שיכבשו תחלה את הסביבות ואח"כ ערי הממלכה:

כה אמר ה', עשוקים, ר"ל הנה בדרך הטבע א"א כלל שיגאלו ישראל, כי א"א שקצתם שאינם בגלות יפדו את השבוים, כי עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו, ולא שמקצת השובים לא יחזיקו בם לעבדים, כי כל שוביהם החזיקו בם, ולא שישלחו אותם אח"ז לחפשי כי מאנו שלחם, אבל גאלם חזק שמו הוא ה' צבאות המושל בכל הצבאות, והוא ריב יריב את ריבם ומן הריב הזה תצא תועלת כללי א] למען הרגיע את הארץ מאויביהם ב] עונש לבבל והרגיז לישבי בבל ועל ידי הריב הזה חרב על כשדים נאום ה' הוא על המדינה, ואל ישבי בבל עיר המלוכה, ואל שריה ואל חכמיה אשר יושבים ג"כ בבבל:

חרב על הבדים חוזי כוכבים, ונואלו כי לא יחכמו עוד באצטגנינות שלהם, והגבורים יחתו :

חרב אל סוסיו המוכנים למלחמה:

חרב אל מימיה שהיה סביב העיר למצור, כי ארץ פסילים היא ר"ל יען שעושים ליראתם פסילים משונים, ויתהללו וישתגעו בפסילים אימים תמונות מחיות משונות המטילים אימה ופחד:

לכן ישבו ציים אשלח לשם חיות נוראות כדמות חיות האימים שהיו להם לפסילים והם ישבו בארץ לא תשב עוד לנצח :

הנה עם בא מצפון, כשם שנבא פסוק זה על ביאת הכשדים לא"י (למעלה ו') אמר שכן יבא עליהם עם מצפון, ועל ידיהם יערו גוי גדול ומלכים רבים מירכתי ארץ שיעזרו למדי ופרס:

קשת וכידן יחזיקו במלחמתם ועל סוסים ירכבו אשר הסוסים ערוכים למלחמה כאנשים :

הנה כאריה יעלה מלך פרס ורגע הריץ אותו מבבל ואח"כ חזר עליה עם כל בחורי הגבורים, וכלשון הזה נבא על אדום למעלה מ"ט י"ט כ' ע"ש פירושו, שנבא על בבל ועל אדום ששניהם החריבו מקדשי ה' בסגנון א':