ירמיה פרק ט״ז

בית מרזח — משתה בספרי בפרשת בית פעור ראיתי חזרו לעשות להם מרזיחין אבל רבותינו פירשו מרזח אבל:

תנוד — תקונן:

כי אספתי את שלומי וגו' — כשהיה אברהם אביהם עושה צדקה ומשפט נתתי לזרעו חסד ורחמים ושמר ה' אלהיך לך וגו' (דברים ז׳:י״ב) ונתן לך רחמים (שם יג) הם הפכו ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו (עמוס ה׳:ז׳) אף אני חזרתי ואספתי אלי את חסדי ואת רחמי:

אספתי — אטואי"ש בלעז כמו אסף אלהים את חרפתי (בראשית ל׳:כ״ג):

ומתו גדולים וקטנים — ואחר שהכל מתים מה לך לספוד:

ולא יתגודד ולא יקרח להם — דרך האבלים להתגודד ולשרוט בשרם ולקרוח קרחה בראשם ומכל מקום לישראל אסור ולא הזכירו כאן אלא לדוגמת אבל:

ולא יפרסו — ל' שבירה כמו (דניאל ה׳:כ״ה) מנא מנא תקל ופרסין שמברין את האבלים ברחבה ופורסין להם ברכת המוציא כי הוא יברך הזבח (שמואל א ט׳:י״ג) תירגם יונתן ארי הוא פריס על מזונא:

ולא ישקו אותם וגו' — הרי טעם למה שאמרתי אל תלך לספוד:

ובית משתה — אשר אמרתי לך למעלה לא תבא זה הטעם הנני משבית מן המקום הזה וגו':

ועבדתם שם את אלהים אחרים — תרגם יונתן ותפלחון תמן לעממיא פלחי טעוותא:

לכן — לשון שבועה אף על פי שבגדתם בי שבועה היא בידי שאגאול אתכם:

ולא יאמר עוד וגו' — רבותינו דרשו (ברכות יב) לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא גאולה אחרונה עיקר ויציאת מצרים טפל לה:

ודיגום — מה הדייג שולהו מתוך מקום גדולו אף אלו ילכדו אותם בתוך העיר ומה עסקו של דג משנלכד הוא מת כך אביא עליהם הורגים ואח"כ אשלח צידים לנשארים ולבורחים מן החרב על ההרים והגבעות וצדום להגלותם בשבי:

משנה עונם — את ששנו על עונם לעשות עונות אבותיהם ויונתן תירגם כן ואשלם לתניינין כקדמאין על חד תרין:

ה' עוזי ומעוזי ומנוסי — אנטיפויימאנ"ט בלעז ומנחם חברו ל' פלא כמו נתת ליראיך נס להתנוסס (תהילים ס׳:ו׳) וכן ה' נסי (שמות ז) ודונש פתר אותו ל' מנוס ממש:

אליך גוים יבאו — סוף האומות לשוב אליך ולעבדך שכם אחד ועמך איך עשו להם אלהים והמה לא אלהים:

מאפסי — כמו מקצה:

נחלו — ל' נחלה:

מועיל — ל' תועלת:

כי שמי ה' — כמשמעו מושל ושליט לקיים גזרתי:

במקום הזה, בענתות, כי עליהם נגזר שלא יהיה להם שארית (למעלה י"א כ"א):

על הבנים הילודים במקום הזה בעיר ענתות, ועל אמותם וכו' בארץ הזאת אף בכל הארץ, שעל האבות נגזר כליה בכל מקום שיהיו, ועל הבנים הקטנים לא נגזר רק על אלה שנולדו בעיר ענתות לא על הנולדים בעיר אחרת, ולכן נזכר בעזרא שעלו מאנשי ענתות בחזירתם בימי עזרא שהם היו מאלה שנולדו מאנשי ענתות בערים אחרות:

ממותי, תחלה ימותו בתחלואים עד שלא יספדו וגם לא יקברו, כי ייראו לגעת בם אחרי מותם, ויהיו לדומן על פני האדמה שלא ימצאו עדיין החיות לאכול פגריהם, ואח"כ בחרב וברעב יכלו הנשארים מן המגפה ואז ימצאו עוף וחיות לאכול בשרם:

אל תבא בית מרזח, שהוא האונן בעת שנקבר המת שבאים לדרוש שלום החיים, ואל תלך לספד על המתים, ואל תנוד אל האבלים לנחמם, ומפרש נגד אל תבא בית מרזח, כי אספתי את שלומי עד שאין לדרוש שלום החיים, ונגד אל תלך לספד שהוא חסד עם המתים אמר את החסד, ונגד אל תנוד להם שהוא מצד הרחמים אמר את הרחמים :

ומתו, וגם בארץ הזאת שהיא בכלל ארץ יהודה ימותו גדולים וקטנים, לא יקברו לא יעשה שום דבר מה שעושים אל המתים, שתחלה האבלים מתגודדים וקורחים שערם, ואח"כ סופדים ואח"כ קוברים, אומרים לא יקברו וגם לא יספדו וכו' ר"ל לא יתחילו לפנות אליהם בשום דבר:

ולא, וגם לא יתעסקו בצרכי האבלים שדרך להאכילם סעודת הבראה משל אחרים, ופורסים את הלחם לשנים, לא יפרסו, ואף לא ישקו אותם כוס תנחומים לשכך צערו אף שיהיה המת אביו ואמו:

ובית, וכן לא תבא אל בית משתה אף שלא לשמוח רק לשבת אתם בצוותא לכבודם, ואף לא לצרכך לאכול ולשתות :

כי הנני משבית מן המקום הזה לעיניכם, וההשבתה תמשך ימים רבים בימיכם ר"ל כל ימי הדור ההוא עד שבעים שנה ששבו מן הגולה, קול ששון ואף קול חתן וכלה בלא ששון ושמחה לא ישמע:

ואמרו אליך, א — על מה דבר ה' עלינו דוקא, הלא גם דורות הקודמים חטאו כדורו של מנשה ולא הביא עליהם הרעה, ב. ומה עוננו שאנחנו לא חטאנו כלל, לא במזיד ולא בשוגג:

ואמרת להם, שיש הבדל בינם לבין אבותיהם, שאבותיהם שכחו את התורה לגמרי ולא ידעו ממנה כלל, עד שכל מה שעשו היה מצד שלא ידעו את התורה כלל, והיו דומים כתינוק שנשבה לבין הנכרים שאינו יודע מתורת אבותיו מאומה שכל מה שעושה היא שגגה אחת, וז"ש על אשר עזבו אבותיכם אותי וכו' וילכו וכו', כ"ז היה מצד שאותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, שלא שמרו התורה כלל, ועי"כ שלא ידעו את התורה עזבו את ה' ועבדו אלהים אחרים, אבל ואתם הרעותם לעשות מאבותיכם שאתם יודעים את התורה, רק שהנכם הולכים איש אחר שרירות לבו הרע לבלתי שמוע אלי, אינכם רוצים לשמוע לדברי התורה הגם שידעתם אותה, מצד שרירות לבכם, שעל כל מצוה אתם מחפשים טענות ועלילות של מינות לבל תצטרכו לשמוע אלי, לפ"ז אבותיכם מצד שלא שמעו אלי הלכו בשרירות לבם, ואתם בהפך מצד שאתם הולכים בשרירות לב עי"כ אינכם שומעים אלי, עד שרשע אבותיכם היה מצד הסכלות והטעות, ורשעכם הוא בעצת השכל והזדון, אבותיכם לא ידעו את התורה ואתם יודעים אותה ומתכונים למרוד בה:

והטלתי, לכן אשליך אתכם וכו' ועבדתם שם כמו שעבדתם במרד בא"י להכעיס את ה' כן תעבדו שם בהכרח, מצד שלא אתן לכם חנינה ויכריחו אתכם לעבודת נכר:

לכן הנה ימים באים, ר"ל מצד זה יהיה נס של גאולה אחרונה גדול מנס של יצ"מ, עד שלא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה מא"מ כי אם חי ה' וכו' וזה מג' טעמים א. ששם הייתם בארץ אחת ואז יהיה מארץ צפון ומכל הארצות, ב. שהחטאים שבעבורם גליתם לשעבוד מלכיות היו חטאים גדולים עד אשר הדיחם שם כמי שמדיח את בנו המורד ומגרשו מביתו שקשה שישיב אותו אליו, ג. שהגאולה אז תהיה חשובה בעיניהם יותר מן הגאולה הראשונה שאז עדיין לא היה א"י שלהם, ועתה כבר זכו בארץ וכבר ירשו אותה שתגדל השמחה אם ישובו לארצם, וז"ש והשבותים על אדמתם אשר נתתי לאבותם :

הנני, עתה יבאר איך יגלם מן הארץ, תחלה אשלח לדיגים שהם צדים דגים רבים בפעם א' במכמורת, ואחר שלא ישארו רק מתי מספר, נחבאים במערות ועל ההרים, אשלח ציידים רבים שיחפשו אחריהם ויצודם מעל כל הר וכו':

כי עיני על כל דרכיהם, ר"ל אני מביט בין על הדרכים שהם דרכי הנפש והמדות שמהם צומחות העונות, בין על העונות עצמם שהם המעשים הרעים, והנה דרכי הנפש כמו דרך האכזריות הגאוה הנקמה תלוים בידיעה, ועז"א לא נסתרו מלפני היינו מפני ידיעתי, והעונות עצמם שהם המעשים הרעים תלוים בראיית החוש, ועז"א לא נצפן מנגד עיני, ר"ל כי יש הבדל בין משפטי ה' ובין משפט בשר ודם, בשר ודם אינו משקיף רק על המעשה, וה' ישקיף גם על דרכי הנפש והמדות שמהם יצמחו המעשים כמ"ש כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו (א יוב ל"ד):

ושלמתי, ובכ"ז אשלם ראשונה עונם וחטאתם שעשו בפועל, לא על הדרכים והמדות הצפונים בעומק הנפש, יען כי עונם הם משנה, א. מה שחללו את ארצי שלא שמרו שמטה ומצוות התלויות בארץ, גם מה שטמאו את הארץ במעשיהם כמ"ש כי הדם הוא יחניף את הארץ ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, ב. מה שעשו נגד הבהמ"ק כי בנבלת שקוציהם מלאו את נחלתי כמנשה שהעמיד צלם בהיכל, וזה אשלם ראשונה, כי הדרכים והמחשבות הם דברים נסתרים שבינם ובין המקום:

ה' עזי, הנביא שם פניו להתפלל על מה שא"ל ה' שיענישם בעון ע"א שעבדו, למה יענישם, הלא הוא דבר שאין בו ממש, והוא כשחוק תינוקות בעלמא, וכמו שטען משה רבינו ע"ה מי מתקנא במי כמ"ש במדרש, ואם מפני שעי"כ כחשו בה' הלא אתה עזי ומעזי וכולם יודעים אלהותך, והלא לעתיד אליך גוים יבואו מאפסי ארץ ויכירו ששקר נחלו אבותיהם, וא"כ מה תתקנא בע"א:

היעשה לו אדם אלהים והלא המה לא אלהים ומדוע תקנא על דברי הבל כאלה? לכן, ה' השיב לו, איני מקנא בע"א שאין בה ממש, רק מפני זה בעצמו שבוחרים דבר שאין בו ממש וכופרים בי אני רוצה להענישם, כדי שידעו את ידי ואת גבורתי, למען יכירו שאני המנהיג והמשגיח ושאני אוכל לשנות המערכה כחפצי, ושידעו כי שמי ה', וכן מפני שלעתיד כל גוים יכירו כבוד ה' אני רוצה להודיעם בפעם הזאת, שישראל ידעו תיכף ויכירו כח ה' ומלכותו, (וכן יל"פ שמ"ש לכן הנני מודיעם היינו לכל האומות, שע"י שיביא את נבוכדנצר על כולם יכירו כולם כח ה', ומה שאעניש את יהודה מפני שחטאת יהודה כתובה בעט ברזל כו'):