ישעיה פרק מ״ב

הן עבדי אתמך בו — הן עבדי יעקב אינו כמותכם כי אתמוך בו:

בחירי — ישראל קרוי בחירי (תהילים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה ואומר (לקמן מה) למען עבדי יעקב ישראל בחירי:

רצתה נפשי — עליו נתתי רוחי להודיע נביאיו את סודו וסופו משפט לגוים יוציא שנאמר (לעיל ב) והלכו גוים רבים וגו' ויורנו מדרכיו וגו':

ולא ישא — לא יגביה קול לא יצטרך להוכיח ולהתנבאות אל הגוים שהם מעצמם יבואו ללמוד מהם כענין שנאמר (זכריה ח׳:כ״ג) נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם:

קנה רצוץ לא ישבור — ת"י עינותניא דאינון כקניא רעיע לא יתברון וחשיכיא דאינין כבוצין עמי (פי' כנר כבה) לא יטפון:

ופשתה כהה — פתילת פשתה לחה שקרובה ליכבות מלך שלהם לא יגזול את הדלים ולא ירצץ את העניים ואת החלשים:

ולא ירוץ — כמו לא ירצץ כי מלאה הארץ דעה (לעיל יא) וישמעו להן כענין שנא' (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים וגו' וזהו לתורתו איים ייחלו כולם ישמעו לתורתו:

האל ה' — בעל הדין ובעל הרחמי':

בורא השמים — תחילה כמין פקיע של שתי ואח"כ נטה אותם כדאיתא במס' חגיגה:

וצאצאיה — בורא את היוצא ממנה:

נותן נשמה — נשמת חיים:

לעם עליה — לכולם בשוה:

ורוח — קדושה:

להולכים בה — למתהלכים לפניו:

קראתיך — לישעיה הוא אומר:

ואצרך — כשיצרתיך זאת היתה מחשבתי שתשי' את עמי לבריתי ולהאיר להם:

לאור גוים — כל שבט קרוי גוי לעצמו כענין שנא' גוי וקהל גוים:

לפקוח עינים עורות — שאינ' רואין את גבורתו לתת לב לשוב אלי:

להוציא ממסגר אסיר — וע"י שיתפקחו עיניהם יצאו אסירים ממסגר ד"א לבשרם על גלות בבל העתיד' לבא עליהן שסופן לצאת ממנה:

הוא שמי — הוא מפור' בל' אדנות וכח ועלי להראות שאדון אני לפיכך כבודי לאחר לא אתן:

הראשונות — שהבטחתי לאברהם על גלות מצרים (בראש' טו) וגם את הגוי וגו':

הנה באו — שמרתי הבטחתי ועת' חדשות אני מגיד לעמי להבטיח על גלות שנייה:

תהלתו מקצה הארץ — על כרחם כשיראו את גבורתי לישראל יודו כל העכו"ם כי אלהים אני:

יורדי הים — פורשי בספינות:

ומלואו — הקבועים בים ולא באיים אלא בתוך המים שופכים עפר כל אחד ואחד כדי בית והולכים מבית לבית בספינה כגון עיר ווניציי"א:

ישאו מדבר — קול בשיר:

חצרים תשב קדר — (מוסב על ישאו) מדבר קדר שהם דרים עתה באוהלים ישאו קול וירונו (כמו והחצרים אשר תשב קדר), במדבר קדר שהם דרים עתה באהליהם יהיו ערים וחצרים קבועים:

יושבי סלע — המתים שיחיו כן ת"י:

מראש הרים יצווחו — מריש טוריא ירימון קליהון:

החשיתי מעולם — זה ימים רבים החשיתי על חרבן ביתי ותמיד אחריש:

אתאפק — לשון הווה עד עתה הציקתני רוחי ומעתה כיולדה אפעה:

אשום — אתבהל:

ואשאף — ואתאוה להשמיד הכל יחד כל אויבי:

אחריב הרים וגבעות — אהרוג מלכים ושלטונים של עכו"ם:

וכל עשבם — כל הנלוים עליהם:

אוביש — ל' יובש הוא לענין דבר לח כגון עשב ונהרות:

והולכתי — ישראל שהיו עורים עד הנה מהביט אלי בדרך הטוב אשר לא ידעו להלוך בה:

עשיתים — אעשה כן ל' נבואה לדבר על העתיד כאילו עשוי:

החרשים — והעורים על ישראל הוא אומר:

מי עור — בכם אין אחד כי אם עבדי הוא העור שבכלכם, וחרש שבכם הרי הוא כמלאכי אשר אני שולח להנבא נבואות:

מי עור כמשולם — מי היה עור בכם כבר קבל יסוריו והרי הוא כמשולם כל תגמוליו ויוצא נקי:

ראות רבות — ראיות הרבה לפניכם ואינכם שומרים להביט במעשי ולשוב אלי:

פקוח אזנים — אני עסוק לפקוח אזניכם ע"י נביאי ולא ישמע איש מכם את דברי ולשון הוה הוא:

ה' חפץ — להראותכם ולפקוח אזניכם למען צדק ולכך הוא מגדיל ומאדיר לכם תורה:

והוא — העם הזה בזוי ושסוי וסוף הענין ולא ישים על לב כל זה לומר למה קראתנו זאת מי נתן למשיסה יעקב:

הפח בחורים כולם — בחוריהם פחי נפש כולם, תו' ד"א הפח בחורים כולם ישימו את עצמם בפחי האדמה ובחורים ובבתי כלאים החבאו יוכיח שכן הוא:

ואין אומר השב — כמו השב לפיכך הוא רפי אבל השב באמתחתינו הוא דגש:

יאזין — לתת לב לזאת מי נתן למשיסה יעקב:

לאחור — יקשיב וישמע דבר שיעמוד לו באחרונה וכן ת"י לאחור לסופ' וכן כל לאחור שבמקרא עתיד להיות הוא:

זו חטאנו לו — זו היא שגרמה את המשיסה והבז את אשר חטאנו לו:

ולא אבו — אבותינו בדרכיו הלוך:

ותלהטהו מסביב — כדי שיראו ויקחו מוסר כענין שנאמ' (צפניה ג ו) הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי וגו':

ולא ידע — יודע הוא אלא שדש בעקב לא חש להבין זאת ולשוב מרשעו:

ותבער בו — אחר פורענו' העכו"ם שמסביב בערה בעצמו: