ישעיה פרק מ״א

החרישו אלי — כדי לשמוע דבר:

איים — אומות של עכו"ם:

יחליפו כח — יתקשטו ויתחזקו בכל גבורתם אולי יעמדו בדין בכח:

יגשו — הלום ואז משיגשו ידברו:

למשפט נקרבה — להוכיח' על פניהם:

מי העיר ממזרח — אותו שצדק יקראהו לרגלו מי העיר את אברה' להביאו מארם שהוא במזרח וצדק שהיה עושה היא היתה לקראת רגליו בכל אשר הלך:

יתן לפניו גוים — מי שהעירו ממקומו להסיע הוא נתן לפניו ארבעה מלכים וחיילותיהם:

ירד — ירדה:

יתן כעפר חרבו — רמא כעפרא קטולין קדם חרביה, נתן את חרבו ועושה חללים רבים כעפר ואת קשתו נתן מרבה הרוגים ונופלים כקש נדף:

ירדפם יעבור שלום — הלך על מעברותיו בשלום לא נכשל ברדפו אותם:

אורח ברגליו לא יבא — דרך אשר לא בא קודם לכן ברגליו, לא יבא לא היה רגיל לבא:

מי פעל ועשה — לו את זאת מי שהוא קורא הדורות מראש לאדם הראשון הוא עשה לאברהם גם את זאת:

אני ה' ראשון — להפליא פלא ולעזור:

ואת אחרונים אני הוא — אף עמכם בנים אחרונים אהיה ואעזור אתכם:

ראו איים — עובדי עכו"ם הגבורות שאעשה וייראו:

קרבו ויאתיון — זה אצל זה נאספים להלחם כשיראו הגאולה:

איש את רעהו וגו' — יאמר חזק למלחמה אולי יעמדו להם אלהיהם:

ויחזק חרש — נוסך הפסל:

את צורף — המרקעו בזהב:

מחליק פטיש — באחרונה כשהוא מכה בנחת להחליק את המלאכה:

את הולם פעם — הוא המתחיל בה כשהיא עשת ומכה בכל כחו:

אומר לדבק טוב הוא — על אותן שהיו מחזירין אחר קרקע טובה לדבק בה עששיות ברזל:

דבק — שולדור"א:

ויחזקהו — לצלם:

במסמרים לא ימוט — כולם יחזקו זה את זה:

ואתה ישראל עבדי — ועלי יש לעזור לך סוף המקרא אל תירא כי אתך אני כך נראה לי חבור הענין לפי פשוטו ומ"א בבראשית רבה דורש כל הענין במלכי צדק ואברה'

(ה) ראו איים — אותה מלחמ' וייראו שם נתיירא מאברהם פן יאמר לו העמדת רשעים אלו בעולם ואברהם נתיירא משם לפי שהרג את בני עילם שהם משם:

איים — כשם שאיי הים מסויימין בעולם כך אברהם ושם היו מסויימין בעולם:

איש את רעהו יעזורו — זה עוזר את זה בברכו' ברוך אברם (בראשית י״ד:כ׳) וזה עוזר את זה במתנות (שם) ויתן לו מעשר מכל:

ויחזק חרש — זה שם שהיה נפח לעשות מסמרות ובריחים לתבה:

את צורף — זה אברהם שהוא צורף את הבריות לקרבן אל השכינה:

את הולם פעם — זה אברהם שהלם כל המלכים האלה פעם אחת:

אומר לדבק טוב הוא — טוב לידבק באלוה של זה:

ויחזקהו — שם לאברה' להיו' דבק בהקב"ה ולא ימוט:

ואתה ישראל עבדי — אברהם שלא היה מזרע צדיקים עשיתי לו כל זאת ואתה ישראל עבדי. הקנוי לי משני אבות:

זרע אברהם אוהבי — שלא הכירני מתוך תוכחה ולימוד אבותיו אלא מתוך אהבה:

אשר החזקתיך — לקחתיך לחלקי כמו (שמות ד׳:ד׳) וישלח ידו ויחזק בו:

מקצות הארץ — משאר העכו"ם:

ומאציליה — מן הגדולים שבהן:

קראתיך — בשם לחלקי בני בכורי ישראל:

ולא מאסתיך — כזה שנאמר בו (מלאכי א) שנאתי:

אל תשתע — אל ימס לבך להיות כשעוה זו וזה הכלל כל תיבה שתחל' יסודה שי"ן כשבא לדבר בל' מתפעל התפעל או יתפעל התי"ו חולקת ונכנסת בין שתי אותיות שרשי התיבה כמו (ישעיה כט) וישתומם (מיכה ז) וישתמר חוקות עמרי (ש"א א) תשתכרין (איוב ל) תשתפך נפשי:

תולעת יעקב — משפחת יעקב החלשה כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה, תולעת וירמונ"א בלע"ז:

מתי ישראל — מספר ישראל:

למורג חרוץ — כלי הוא של עץ וכבד ועשוי חריצים חריצים כעין כלי נפחים של ברזל שקורין לימ"א בלע"ז וגוררין על הקשין של שבלין ומחתכן עד שנעשו תבן דק:

חדש — כשהוא חדש עד שלא הוחלקו פיות חריציו הוא חותך הרבה אבל משנתישן הוחלקו פיות חריציו:

בעל פיפיות — הם חידודי החריצין:

תדוש הרים — מלכים ושרים:

תזרם — תזרה אותם כבמזרה לרוח:

ורוח תשאם — מאליהם לגיהנם:

מבקשים מים — נתנבא הנביא על אחרית הימים (עמוס ח׳:י״א) לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו וכשישוב אפו יכין להם לחם ומים וישכון שכינתו ורוח בפי נביאיהם:

נשתה — ל' ונשתו מים מהים (לעיל יט) לשון השאת והשבר (איכה ג׳:מ״ז) וכולן ל' חורבה ויובש ולכך התי"ו מודגשת שהרי באה במקום שתים שאין שאת בלא תי"ו והיה לו לומר לנקבה נשתתה שהרי לזכר יחיד יאמר נשתה ולרבי' ונשתו:

נהרות — לב מבין לתורה ולנבואה:

מדבר — מקום שלא היתה חכמת התורה:

אתן במדבר ארז שטה — כל מיני ישוב אף בם אתן כל מיני חכמה וטובה ושלום:

תדהר ותאשור — שמות אילני סרק העשויין לבנין:

קרבו ריבכם — כל העכו"ם בואו וריבו והתוכחו עם בני:

עצומותיכם — טענות בריאות וחזקות שלכם ול' ריב הוא זה בל' משנה שנים שהיו מתעצמין בדין במסכת סנהדרין:

יגישו — העכו"ם את נביאיהם וקוסמיהם:

ויגידו לנו — את אשר תקרינה לעתיד:

הראשונות — שהיו קודם בריאת עולם ועל מה נברא מה הנה (ס"א מאורעות שהתחילו כבר מה יהא בסופן):

או הבאות — לעתיד ישמיענו ונראה אם יש בהם ממש שיתקיימו דבריהם:

הגידו האותיות לאחור — המופתים הבאים באחרונה:

ונשתעה — ונספר דבריה' ויספר מתרגמינן ואישתעי:

הן אתם מאין — ודבריכם איך יתקיימו:

ופעלכם מאפע — אינכם אלא פועים ומרימים קול להטעו' בדברי כזב:

תועבה — הנתעבים הם יבחרו בכם ולא הקב"ה ולא עבדיו ולא משרתיו:

העירותי מצפון ויאת — אני מגיד העתידות הנני מעיר לבנות חרבות ירושלם את כורש מצפון ויאת את בבל להחריבה:

ממזרח שמש, יקרא בשמי — כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים (עזרא א׳:ב׳) ונראה שארץ פרס במזרחית צפונית היא לארץ ישראל, ד"א העירותי מצפון את נבוכדנצר להחריב את עירי ויאת, וכורש העירותי ממזרח שיקרא בשמי לבנות את עירי שמלכות פרס ממזרח ארץ ישראל היא שנא' ראיתי את האיל וגו' וי"ת אייתיתי בגלאי מלך דתקוף מרוח צפונא וייתי כמפק שמשא בגבורתיה ממדינתא אגבריני' בשמי:

ויבא סגנים — ויבא על מלך בבל ועל שריו כאשר בא לרמוס על חומר וכמו יוצר חרשים ירמוס טיט לכלי חרס כן ירמוס הוא סגנים:

מי — מנביאי הבעל הגיד כמוני דבר העתיד לבוא, ומי מלפנים הגידה ולכשתבא נאמר שהיא צדיק שנבואתו צדק:

אף אין מגיד — אבל אין בכם שיגיד עתידות ותתקיים:

אף אין שומע אמריכם — שיעיד בבא עתידה פלוני נביא הבעל נבא אותה מלפנים:

ראשון לציון הנה הנם — מלך ראשון שיתן לב לציון הנה זה הוא שאמרתי ואע"פ שלא תגמר הגאולה על ידו הוא יהיה המתחיל מי בכם מכל עמו (עזרא א׳:ג׳):

הנם — זקני ישראל יהיו נכונים על פי דברו לעלות מן הגולה ולהתחיל:

ולירושלים מבשר אתן — באותן הימים חגי זכריה אשר יזרזום לבנות בימי דריוש השלישי לפרס:

וארא ואין איש — תמיד אני מביט בנביאי הבעל ואין איש מגיד דבר עתיד:

ומאלה — מכל אלה העתידות לבא ואין מהם יועץ שעמד בסוף ה' וידע אותם:

ואשאלם וישיבו דבר — אשר ישיבו דבר אם אשאלם:

הן כולם און — יש לכם לדעת שכל נביאי מכחישי תורה און ואפס כל מעשיהם נסכיהם.

דמות מסכותם — כמו הפסל נסך חרש וי"ת בענין אחר. ראשון לציון וגו'. פתגמי נחמתא דאתנביאו נבייא מלקדמין על ציון הא אתו ולפי התרגום כל העניין מדבר ממלך המשיח ובגאולה אחרונה אבל אני רואה נבואה שנתנבא ישעיה על כורש כולם בל' הסיגנון של פרשה זו אני ה' העירותיהו בצדק קורא ממזרח עיט האותיות שאלוני מגיד מראשית אחרית כולה נוטה אחר ענין פרשה זו: