ישעיה פרק מ׳

נחמו נחמו — חוזר על נבואותיו העתידות לפי שמכאן ועד סוף הספר דברי נחמו' הפסיק פרשה זו בינם לבין הפורענו' נחמו אתם נביאי נחמו את עמי:

כי מלאה צבאה — ת"י עתידה דתיתמלי מעם גלוותהא כמו כי מלאה מצבאה ויש פותרין צבאה כמו (איוב ז׳:א׳) הלא צבא לאנוש עלי ארץ:

נרצה — נתפייס:

כי לקחה וגו' — ארי קבילת כס תנחומין מן קדם ה' כאילו לקת על חד תרין בכל חטאתהא ולפי פשוטו יתכן לפרש כי לקחה פורענות כפלים וא"ת היאך מדתו של הקב"ה לשלם לאדם כפלים בחטאו מצינו מקרא מלא (ירמיהו ט״ז:י״ח) ושלוותי ראשונה משנה עוונם וחטאתם:

קול — רוח הקדש קורא במדבר:

פנו דרך ה' — דרך ירושלים לשוב גליותיה לתוכה:

כל גיא ינשא — וההר ישפל הרי דרך חלקה ושוה ונוחה:

והרכסים — הרים הסמוכים זה לזה ומתוך סמיכתן מורד שביניהם זקוף ואינו מעוקם שיהא נוח לירד ולעלות (הרכסים מתורגם גדודיו ל' גובה כמו גדודי הנהר):

הרכסים — כמו וירכסו את החשן (שמות כ״ח:כ״ח):

לבקעה — קנפנייא בלע"ז ארץ חלקה ושוה:

קול — מאת הקב"ה אומר אלי קרא:

ואמר — רוחי אליו מה אקרא והקול משיבו זאת קרא כל הבש' חציר כל המגביהי' תהפך גדולתם ותהיה כחציר, (ד"א כל הבשר חציר) סוף אדם למות לפיכך אם אמר לעשות חסד הרי הוא כציץ השדה אשר ימולל ויבש ואין לסמוך עליו שאין בידו לקיים שמא ימות שכשיבש חציר נבל ציץ כן כשמת האדם בטלה הבטחתו אבל דבר אלהינו יקום כי הוא חי וקיים ובידו לקיים לפיכך על הר גבוה עלי בשרי מבשרת ציון כי מפי החי לעולם היא הבטחת הבשורה:

וכל חסדו כציץ השדה — כי חסד וגו' חטאת (משלי יד):

נבל — כמש:

מבשרת ציון — נבייא דמבשרין לציון ובמקום אחר הוא אומר רגלי מבשר (לקמן כב) זכו קל כזכר לא זכו תש כנקבה ומאחר פעמיו עד הקץ:

בחזק יבוא — על האומות ליפרע:

הנה שכרו אתו — מזומן אתו לצדיקים:

ופעולתו — שכר פעולה שעליו ליתן להם:

כרועה — אשר עדרו ירעה בזרועו מקבץ טלאים ובחיקו נושאם:

עלות ינהל — מיניקתא בניח מדבר, הצאן המניקות:

ינהל — כמו מנהל:

מי מדד וגו' — כל זה היה בו כח לעשות וכ"ש שיש בו כח לשמור הבטחות הללו:

בשעלו — בהליכתו שנא' דרכת בים סוסיך (חבקוק ג׳:ט״ו), בשעלו כמו (במדבר כ״ב:כ״ד) במשעול הכרמים שביל, ד"א שעל שם כלי הוא וכן בשעלי שעורים (יחזקאל יג):

תכן — אמולאי"ר בלע"ז ל' מדה ומנין כמו ותוכן לבנים תתנו (שמות ה):

וכל בשליש — ומדד בשלישיו' שליש מדבר שליש ישוב שליש ימי' ונהרות, ל"א בשליש מגודל עד אמה שלישי לאצבעות, ומנחם פי' שהוא שם כלי וכן ותשקמו בדמעות שליש (תהלים ס):

ושקל בפלס הרים — הכל לפי הארץ הר כבד תקע בארץ קשה והקלים בארץ רכה:

מי תכן — את רוח הקודש בפי הנביאים ה' תכנו וכדאי הוא להאמן:

ואיש עצתו יודיענו — רוחו כן ת"י ולפי משמעו ואיש עצתו מוסב לראש המקרא מי תכן את רוחו ומי איש עצתו אשר יודיענו להקב"ה עצה:

את מי נועץ ויבינהו — את מי מן העכו"ם נועץ כמו שנועץ עם הנביאי' כמו שנא' באברהם וה' אמר המכסה אני מאברהם (בראשית כו) וגו':

ויבינהו וילמדהו באורח משפט — את מי מן העכו"ם עשה כן שלמדו חכמה כמו שעשה לאברהם שנתן לב להכירו מאליו ולהבין בתור' שנא' וישמור משמרתי ואומר למען אשר יצוה (שם יח) וגו' וכליותיו היו נובעות חכמה שנא' אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז) ( את מי נועץ ויבינהו. האיש להקב"ה הן כל גוים לפניו כמר מדלי ואיך ילמדו לו):

הן גוים כמר מדלי — העכו"ם הממאנים להכיר את בוראם ואין חשובין לו להעמיד מהם לנביאים לגלות סודו:

כמר מדלי — כטיפה מרה המטפטפת משולי הדלי ומשקע טנופת המים ורוקבין העץ, לימוניד"א בלע"ז:

וכשחק מאזנים — שהנחוש' מעלה עיפוש ומשתחק:

כדק — אבק דק:

יטול — כאבק הנישא ועולה על ידי רוח כדק אשר ינטל:

אין די בער — על מזבחו:

וחיתו — של לבנון, אין די עולה, ד"א ולבנון אין די בער וגו' לכפר על עון האומות:

כאין נגדו — כאין הם בעיניו ואין חשובין לפניו:

נסך — לו מסכה:

נסך חרש — חרש של ברזל נוסכו מברזל או מנחושת ואח"כ הצורף מרקעו בטסי זהב ומצפהו מלמעלה:

ורתקות — שלשלאות:

המסכן תרומה — או אם בא לעשותו של עץ המלומד להבחין בין עץ המתקיים לשאר עצים שלא ירקב מהר יבחר:

המסכן — המלומד כמו (במדבר כ״ב:ל׳) ההסכן הסכנתי:

תרומה — הפרשה ברירת העצים:

הלא תדעו — מוסדות הארץ מי יסדה ואותו היה לכם לעבוד:

חוג — ל' מחוגה (לקמן מד) עוגל קומפ"ש בלע"ז:

ויושביה — לפניו כחגבים:

כדוק — כיריעה טייל"א בלע"ז:

אף בל נטעו — אף הרי הם כמי שלא נטעו:

אף בל זרעו — ועוד יתר מכאן שישורשו ויעקרו כאלו לא זורעו, זריע' פחותה מנטיעה:

בל שורש בארץ גזעם — לכשיעקרו לא ישריש הגזע בארץ שיהא מחליף כל שורש שבמקרא טעמו באות ראשונה ונקודה הרי"ש פתח וזה טעמו למטה ונקוד קמץ לפי שהוא לשון פועל אינרצינ"י בלע"ז:

מי ברא אלה — כל הצבא אשר תראו במרום:

מרוב אונים — שיש לו ושהוא אמיץ כח איש מהצבא לא נעדר שלא יקרא בשם:

למה תאמר — עמי יעקב ותדבר בגלות:

נסתרה דרכי מה' — העלים מנגד עיניו כל מה שעבדנוהו והמשיל עלינו אות' שלא ידעוהו:

ומאלהי משפטי יעבור — העביר מלפניו משפט הגמול הטוב שהי' לו לשלם לאבותינו ולנו:

בורא קצות הארץ וגו' אין חקר לתבונתו — ומי שיש לו כח כזה וחכמה כזו הוא יודע את המחשבות למה הוא מאחר טובתכם אלא כדי לכלות את הפשע ולהתם את החטאת ע"י היסורין:

נותן ליעף כח — וסופו להחליף כח לעייפותכם:

ויעפו נערים — גבורת הכשדי' המנוערים מן המצות תיעף:

ובחורים כשול יכשלו — אותם שהם עכשיו גבורים וחזקים יכשלו ואתם קוי ה' תחליפו כח חדש וחזק:

אבר — כנף: