ישעיה פרק ל״ג

הוי — האויב שאתה שודד תמיד ואתה לא שדוד ובוגד אתה תמיד ואין אדם בוגדך ובוזזך:

כהתימך — להיות שודד ככלותך שדידתך באותם שנגזרה גזרה עליהם להיות שדודים על ידך תושד:

כנלותך לבגוד — מנחם חיבר כנלותך עם לא יטה לארץ מנלם בחלק אחד ומנלם המ"ם הראשונה בו יסוד נופל כמו מ"ם של מאמר ושל מדע ויתכן להיות ל' כליון לפי הענין:

כנלותך — ל' ככלותך ולא יטה לארץ מנלם כליון הנגזר עליהם לא יטה לארץ להיות בטל והולך אלא הולך וחזק:

היה זרועם — של שדודים ביד השודד:

לבקרים — מדי יום יום כשהוא מיצר להם אף ישועתינו תהיה בעת צרה:

מקול המון — הבא מלפניך נדדו עמים עד הנה כשהפלאת לנו נסיך:

ואוסף שללכם — זה מוסב על כנלותך לבגוד יבגדו בך ואוסף שללכם אתם הבוגדים את עמי בבא פקודתכם יבוז אתכם שארית עמי ויאספו שללכם כאסיפת חסיל שאוסף לו תבואה בקיץ כל א' לעצמו אף כאן יבוזו איש לו:

כמשק גבים שוקק — כקול נהם מים הנאספים ונופלין בגבים בנהם כן ינהמו הבאים לשלול ולבוז, משק ל' נהם כמו (משלי כ״ח:ט״ו) ארי נוהם ודוב שוקק, וכן ממשק חרול (צפניה ב׳:ט׳) כשהרוח מנשבת בחרולים והם מכים זה על זה נותנים קול וכן בעיר ישוקו (יואל ב):

גבים — כמו לחשוף מים מגבא ורבותינו דרשוהו באגדת חלק בביזת אוכלוסי סנחרב:

כי שוכן מרום — הראה גבורתו שהוא רם על כל וידו על העליונה:

והיה אמונת עתיך וגו' — והיה לחוסן ישועות ולחכמה ודעת את אשר תאמין לבוראך עתים שקבע לך לתרומות ולמעשרות בעת הפרשתן ללקט שכחה ופיאה בעתם לקיים שמיטין ויובלות בעתם ד"א אמונת עתך. את שהאמנת בהקב"ה בעתים שעברו עליך וצפית לישועה תהיה לך לחוסן:

יראת ה' — שתירא מלפניו היא אוצר טוב להפתח לך מאתו על ידה:

הן אראלם צעקו חוצה — היה הנביא מתנבא נחמות ואומר שהפורענות כבר אכלוהו ומעתה אקום ואנשא לגאלם, הן על אראלים שלהם הוא המזבח כבר צעקו וספדו בחוצותם וברחובות' בבכי ונהי:

מלאכי שלום — מלאכי שליחותם שהיו רגילין לבשר שלום מר יבכיון ואומרים נשמו מסילות שבת עובר אורח:

הפר — האויב ברית שכרת לישראל:

מאס ערים — ביזה בעיניו כל שונא אינו חושב אנוש:

אבל — ל' אבילות:

קמל — יבש ונכרת:

היה — ל' עבר הוא:

השרון — שם מחוז מרעה בהמות כמו ששנינו אילים ממואב עגלים משרון:

כערבה — חורבה:

ונוער — ל' תשנוק כמו (שמות יד) וינער ה':

עתה אקום — מרוב רעות שעשה האויב לעמי לא אתאפק עוד עתה אקו' וארומם ואנשא:

חשש — מין מוץ דבר שנוח לידלק:

רוחכם אש — מגופכם תצא רוח אש ותאכל החשש והקש:

כסוחים — קצוצים, כסוחים כמו (ויקרא כה, ד) לא תזמר ת"א לא תכסח:

רחוקים — המאמינים בי ועושים רצוני מנעוריהם:

קרובים — בעלי תשובה שנתקרבו אלי מחדש:

פחדו בציון חטאים — היאך ימצאו פתח לתשובה:

מי יגור לנו אש אוכלה — כלומר מי יעמוד בעדנו לשכך חימה בוערת, ל"א מי יגור לנו פי' מי הוא לנו שיגור בציון עם הצור שהוא אש אוכלה והוא משיב אוהב צדקות וגו':

הולך צדקות — מי הוא ימצא הולך צדקות:

נוער כפיו — אשקו"ט בלע"ז:

אוטם — סותם וכן שקופים אטומים (מלכי' א ו'):

עוצם — סוגר וכן (לעיל כט) ויעצם את עיניכם:

לחמו נתן — לא יהא מבקש לחם כי מן השמים יספיקו לו מזון:

מימיו נאמנים — מקור מימיו לא יכזב, כלומר זרעו יגדל וכל צרכיו יסופקו:

מלך ביפיו תחזינה עיניך — פי' תזכה לראות מארץ מרחקים מלכך בהדר גאונו, או פי' (הקב"ה שהוא מלך אותו תחזה מארץ מרחקים שאתה עומד תראה הניסים והגדולה שאעשה לך ועם נועז עמקי שפה לא יראה שכינת המלך ביפיו ע"כ, כל זה בספרים אחרים אינו):

מלך ביפיו תחזינה עיניך — לך הצדיק אני אומר שתזכה לראות זיו שכינתו של מקום:

תראינה ארץ מרחקים — תירגם יונתן תסתכל ותחזי בנחתי ארע גיהנם:

לבך יהגה אימה — כשתראה השרים והחכמים של עכו"ם שהיו שליטים בחייהן והרי הם נידונים בגיהנם יהגה לבך אימה ותאמר איה חכמתן וגדולתן של אלו איה שהיה סופר בחייו ושוקל כל דבר חכמה שהיו שואלין ממנו כל עצת מלכות:

איה סופר את המגדלים — פירוש שהיה סופר המגדלים אשר בעיר ועיר כי אותם הבתים הגבוהים היו חשובים ונותנים יותר במס וכל אותה המחשבה והפחד לא יהיה לך עוד:

את עם נועז — כמו לועז אלו אשור ובבל שאין לשונם לשון הקודש:

לא תראה — לא תחשוב בלבך כי כולם יהיו חשכים ושפלים:

עמקו שפה — כמו ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית י״א:א׳):

נלעג לשון — עגלים, ועמקי שפה (לעיל כג) כל זה לשון נכרית שאינן מכירין בלשון הקודש:

חזה ציון — ואת מי תראה בלבך להחשב מלוכה ושררה את ציון אשר היא קרית בית וועד לנו:

בל יצען — בל יסח ודומה לו אילון בצעננים (שופטי' ד') ומתרג' מישר אגניא והם נקעי' שבשדו' שקורין פושי"ץ בלע"ז כמו אגני דארעא מקרי שהמים נאספי' שם מן ההרי' והגבשושיו' ובי"ת של בצעננים אומר אני שאינה נשרשת בתבה אלא משמשת היא:

בל יסע יתדותיו — היתדות שקושרין בו מיתרי האהל בל יסע אותם מן הארץ ממקום תקיעתם כמו ויסיעו אבנים גדולות (מלכים א ה׳:ל״א) וכן ויסעם עם הבריח (שופטים ט״ז:ג׳) ל' תלישה:

כי אם שם — כי אם מוסב על בל יסע יתדותיו ועל בל ינתקו, הרעה לא תהיה כי אם הטובה ה' יהיה שם אדיר לנו והעיר תהיה מקום נהרים יאורים כענין שנא' (ביחזקאל ד) וימד אלף ויעבירני נחל אשר לא אוכל לעבור וכן ניבא יואל ומעין מבית ה' יצא (יואל ד יח) והוא הנחל שיהא מתגבר והולך:

אני שיט — אניה השטה במים:

וצי אדיר — ובורני רבתא:

כי ה' שופטינו — שר ושופט שלנו:

נטשו חבליך — המושכים את הספינה את רומי החייבת:

כן — הכן היטב:

תרנם — תורן הספינה:

בל פרשו נס — לא יוכלו לפרוס וילון המנהיג את הספינה:

אז חולק עד שלל — עדאה:

מרבה — הרבה יחלקו שלל סנחריב:

פסחים — (ישראל) שהיו עד עכשיו חלשים:

ובל יאמר שכן — של ישראל:

חליתי — בשביל האומה הזאת באתני הרעה כי העם. ישראל שנקראו עם היושב בירושלים יהיה סלוח עון: