ישעיה פרק כ״ד

הנה ה' בוקק הארץ ובולקה — הרי נבואה זו פורענות לישראל לפי שניבא להם נחמה זו והם עתידים לראות לפניה צרה רבה לכך אמר להם לא לכם אני אומר שתירשוה כי הנה הקב"ה בוקק ובולק אתכם והנותרים מכם ליום הגאולה המה ישאו קולם ירונו זהו סוף הענין ולהם נבאתי הנבואה הטובה:

בוקק — מרוקן:

ובולקה — מחריבה:

ועוה פניה — והבהיל חשוביה עוה ל' נעותי משמע (לעיל כא):

תוספת, והיה כעם ככהן — לא כשאר הולכי דרכים שהאדון מוליכו עבדו והגבירה מוליכה שפחתה האדון נכבד והעבד נקלה הגביר' נכבדת והשפחה נקלית אבל כשהשבאי מוליך השבויים הכל שוין לפניו:

כקונה כמוכר — בזמן שהעם יושב על נחלתו לבטח הקונה שמח והמוכר עצב שלא ישוב ממכרו אבל כשהשבאי מוליכם הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל וכן כמלוה כלוה שניהם שוים שהלוה אין לו לפרוע והמלוה אם לא הלוה לזה היה השבאי נוטלו כמו כן כנושה כאשר נושה בו לוה נופל בכסף ונושה נופל בכל שאר דברים כגון יין ושמן ותבואה ודבש כדכתיב (דברים כ״ד:י׳) כי תשה ברעך משאת מאומה ע"כ:

הבוק תבוק — תתרוקן:

הבוז תבוז — ל' בזה ושלל:

נבלה — כמו (ירמיהו ח׳:י״ג) והעלה נבל ל' כמש ותשות כח:

אומללה — ל' שפלות כמו היהודים האמללים (נחמיה ה' ג):

תבל — היא א"י שהיא מתובלת במצות הרבה:

מרום עם הארץ — גאון עם הארץ:

והארץ חנפה — כמין חניפות עושה עשב ואינו עושה קמה מראה קמה ואין חטין בקשיה:

תחת יושביה — בשביל יושביה:

ברית עולם — היא התורה שקיבלו בברית:

על כן אלה — בעון שבועת שוא:

חרו — ל' יבש וצמא בחום חורב כמו נחר מפוח (ירמיה ו):

משוש תפים — שהייתם אומרים הנה ששון ושמחה (לעיל כב):

קרית תוהו — כשתשבר נקראת קרית תהו:

מבוא — מלבוא לתוכה איש:

ערבה — החשיכה:

משוש הארץ — היא ירושלים:

ושאיה יוכת שער — על ידי שאיית גלמוד שיהו הבתים שואין מאין יושב יוכתו השערים ע"י מזיקין:

כי כה — ישארו ישראל בקרב העמים אחד בעיר ושנים במשפחה:

כנוקף זית — המשאיר גרגרים בראש אמיר:

המה ישאו קולם — לאותו המעט הנשאר תבא הטובה שנבאתי למעלה:

צהלו מים — יותר ממה שצהלו על הים בגאולת מצרים:

על כן בארים — ת"י במיתי נהורא לצדיקיא על שתי (ס"א מאורות) של גאולת בבל ושל אדום ומנחם אמר אורים לשון נקיעים וסעיפים שהיו בורחים שם וכן אור כשדים (בראשית יא) בקעת כשדים, וכן מאורת צפעוני (לעיל יא) נקע חור מעונתו:

מכנף הארץ — תרגם יונתן מבית מקדשא שהוא בסוף א"י במזרחה כמו ששנינו לוד מן המערב וירדן מן המזרח נמצא מירושלים לירדן מהלך יום ואני אומר לפי פשוטו שמענו מאחורי הפרגוד שעתידין להעלות זמירות מכנף הארץ ומה הן הזמירות צבי לצדיק עתיד להיות מצב ותקומה לצדיקים:

ואמר רזי לי וגו' — אוי לי שנגלו לי שני רזים רז פורענות ורז ישועה והרי תרחק הישועה עד שיבאו אויבים בוזזים אחר בוזזים אחרים ושודדים אחרי שודדים ה' בגידות אמורות כאן:

פחד ופחת ופח עליך — על העמים יושבי הארץ:

פחת — גומא ליפול בה כמו שמפרש ואומר:

הנס — (מפני) [מקול] הפחד יפול אל הפחת וגו' הנמלט מחרב משיח בן יוסף יפול אל חרב משיח בן דוד והנמלט משם ילכד בפח במלחמת גוג:

רועה התרועעה — לשון שבר כמו (תהילים ב׳:ט׳) תרועם בשבט ברזל:

פור התפוררה — לשון פירורין:

כמלונה — סוכת נוצרים שבראש האילן:

צבא המרום — יפיל שרי האומות תחילה:

ואוספו — העכו"ם אספה. שהוא לרעתם להכניס אסיר אל בור המוכן לו מחוייבי גיהנם לגיהנם:

וסוגרו על מסגר — הם שבעה מדורי גיהנם:

ומרוב ימים יפקדו — עונות ימים רבים יפקדו עליהם וזהו שיסד הקלירי (בסילוק של יוצר דפרשת זכור) לרוב ימים להמנות לחשוב להם חשבונות:

וחפרה הלבנה וגו' — ת"י ויבהתון דפלחין לסיהרא ויתכנעון דסגדין לשמשא: