ישעיה פרק כ״ב

גיא חזיון — היא ירושלים גיא שנתנבאו עליה רוב נבואות:

כי עלית כולך לגגות — כשבא עליהם חיל עולים על גגותיהם לראות החיל ולהלחם ורבותינו פירשו על כהנים שעלו על גגו של היכל ומפתחות העזרה בידם כדאיתא במסכת תענית, ומדרש אגדה אומר שהיו גסי הרוח, באיכה רבתי:

תשואות מלאה — עיר שהיתה מלאה תשואות קול רוב אדם הומיה ועליזה עכשיו מה לך מתאבלת:

חלליך לא חללי חרב — טובים היו אילו חללי חרב היו מעכשיו שהם חללי רעב:

כל קציניך נדדו יחד — צדקיהו ושריו שיצאו לברוח בלילה:

מקשת אוסרו — אשר מאימת המורים חצים בקשת היו נאסרים להסגר בתוך העיר וכל הנמצאים בו אוסרו יחד בזיקים ורובן מרחוק ברחו קודם לכן:

שעו מני — חדלו ממני כך הקב"ה אומר למלאכי השרת:

ומבוסה — מרמס כמו בוססו את חלקתי (ירמיה יב) וכמו כגבורים בוסים בטיט חוצות (זכריה י):

מקרקר קיר — יום קירקור קיר החומה:

ושוע אל ההר — וקול שוועה לנוס אל ההרים להמלט:

נשא אשפה — אשפות חצים קויבר"ץ בלע"ז:

וקיר ערה מגן — ת"י ועל שור דבקו תריסין והוא כמו ערות על יאור (לעיל יט) ומתערה כאזרח רענן (תהילים ל״ז:ל״ה), ויש לפרש וקיר ערה מגן קיר שם העיר כמו (מ"ב טו) ויגלה קירה בני אותה מדינה גלו מגיניהם על ירושלים:

שת שתו השערה — שמו מצור על השערים ודוגמתו יש במלכים במלחמת בן הדד שימו על העיר (שם א כ):

ויגל — לשון גילוי:

מסך יהודה — הוא בית המקדש שהי' מגין ומיסך ומסכך עליהם:

ותבט ביום ההוא — תחבולות להלחם בם:

אל נשק בית היער — הם המגינים שלש מאות ומאתים (צנה) שעשה שלמה ויתנם המלך בית יער הלבנון (שם א ז):

בקיעי עיר דוד — בקיעי החומה ראיתם כי רבו:

ותקבצו את מי הברכה — י"ת וכנישתון ית עמא למי בריכתא ארעיתא שהוא אצל בקיעי עיר דוד להלחם שם לפי שראיתם שיש שם תורפה לירושלים ונוחה לכבש משם:

ואת בתי ירושלים ספרתם — כמה בתים יש לכל אחד שיתנו מהם לפי חשבון כדי לקחת האבנים והעצים לבצר את החומה:

לבצר — לחזק לשון ערים בצורות (במדבר יב):

ומקוה עשיתם — אגם מים להיות חוזק לעיר:

בין החומותים — החומות כפולות חיל וחומה ובין מי הברכה הישנה:

ולא הבטתם אל עושיה — ואם תאמרו אף חזקיה עשה כן שנאמר (ד"ה ב לה) ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלי' ולחוצה החומה האחרת ויחזק את המלא עיר דוד, חזקיהו בה' אלהי ישראל בטח וגו' (מלכים ב י״ח:ה׳) אבל אתם בימי יהויקים וצדקיה לא הבטתם אל עושיה:

ויוצרה מרחוק — מאז שברא את העולם עלתה ירושלי' ובית המקדש במחשבה:

לא ראיתם — לא חשבתם:

והנה ששון ושמחה — הקב"ה כביכול אבל לפניו ואתם אוכלים ושמחים:

כי מחר נמות — בעולם הבא הנביאים אומרים לנו מאת הקב"ה שלא יהיה לנו חלק לעוה"ב נעשה לנו הנאה בחיינו:

עד תמותון — ת"י מותא תניינא לעולם הבא:

הסוכן — בעל הנאות היה וכן (שם א א) ותהי לו סוכנת ומ"א אומר מן סכני היה ובא לו לירושלים בויקרא רבה:

אשר על הבית — ממונה היה על בית המקדש י"א כהן גדול וי"א אמרכל:

מה לך פה — הכתוב מגנהו לפי שרצה להסגיר את חזקיהו למלך אשור כדאמרינן בסנהדרין כתב פיתקא ושדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו:

ומי לך פה — מי ממשפחתך קבור כאן:

חצבי מרום קברו — שחצב לו קבר בקברי בית דוד ליקבר בין המלכים לכך הוא אומר לו מה ירושה לך בקברות הללו:

חצבי חקקי — יו"ד יתירה כמו שוכני סנה (דברים ל״ג:ט״ז) מקימי מעפר דל (תהילים קי״ג:ז׳):

טלטלה גבר — כהדין תרנגולא דמטלטל מאתר לאתר ורבותינו אמרו טלטולא דגברא קשה מדאיתת':

ועוטך עטה — כמו (שמואל א כ״ה:י״ד) ויעט בהם לשון עיט יפריחך כעוף בגלות, ורבותינו אמרו צרעת פרחה בו כד"א (ויקרא י״ג:מ״ה) על שפם יעטה:

צנוף יצנפך — כמצנפת המקפת את הראש יקיפוך אויבים ומציקים:

כדור — כשור מקף ורבותינו פירשו לשון כדור שקורין פלוט"א בלע"ז שזורקין אותו ומקבלין מיד ליד:

אל ארץ רחבת ידים — בכסיפיא שם המקום:

שמה תמות — ולא תקבר בקברי בית דוד ושמה יהיו מרכבות כבודך נהפכים לקלון בית אדוניך שבקשת:

וממעמדך — ומשימושך במקדש יהרסך:

לאליקים — הוא היה על הבית כשנפל סנחריב כמו שמצינו כשיצאו אל רבשקה וגלה לו שבנא וסיעתו וגררוהו בזנבות סוסיהם כדאיתא בסנהדרין כשהלך סנחריב אל תרהקא מלך כוש שטף שבנא וסייעתו והלך לו כך שנינו בסדר עולם:

מפתח בית דוד — ת"י מפתח בית מקדשא ושולטן בית דוד:

ותקעתיו יתד במקום נאמן — ואמניניה אמרכל מהימן משמש באתר קיים ת"י נאמן ל' קיום מקום שהוא נאמן לנשענים עליו כי לא ימוט סרס את המקרא ותקעתיו יתד נאמן במקום:

הצאצאים והצפיעות — ת"י בניא ובני בניא ומנחם חברו עם צפיעי הבקר (יחזקאל ד׳:ט״ו) לימד שהוא ל' עוללים דקים היוצאים ממעי אמן ויהיה צפיעי לשון יציאה דבר היוצא:

כל כלי הקטן — הקטנים שבמשפחותם יהיו מתפארין בו ונסמכין עליו:

מכלי האגנות ועד כל כלי הנבלים — ת"י מכהניא לבשי אפודא ועד בני לוי אחדי נבליא, ויהיה אגנות ל' כלי שרת שמשרתין בהם הכהנים בבית המקדש:

הנבלים — שאומרים בני לוי בהן השיר:

תמוש היתד — גדולתו של שבנא:

ונכרת המשא אשר עליה — בני משפחתו וסיעתו הנסמכין עליו והתולים בו כלי תפארתם ולפי שדימהו ליתד דימה המתפארים בו ונשענים עליו למשא שמטעינים על היתד ויש פותרים אותו ותתקיים הנבואה שנתנבאה עליו: