ישעיה פרק י״ט

רוכב על עב קל — מהרה לשלוח קל מהרה גזרת דברו ליפרע ממצרים:

ונעו אלילי מצרים מפניו — לא יהיה להם כח להציל את עמם מיד שלוחיו של אשור וזה שאמר הנביא פורענות מצרים בלשון הזה מה שלא אמר בלשון הזה לשאר אומות מפני שהם למודים ללקות במדה הזאת ועברתי בארץ מצרים (שמות יב) ובכל אלהי מצרים (שם) ודרך ארץ מייראין את האדם במכה שכבר לקה בה:

וסכסכתי מצרים במצרים — סופו מפרש את תחלתו ונלחמו איש באחיו:

ונבקה רוח — תתרוקן חכמתו כמו (לקמן כד) בוקק הארץ:

האטים — א' מן השמות של עו"ג:

וסכרתי — כמו וסגרתי, ויש עוד לפרש לשון ויסכרו מעיינות תהום (בראשי' ח) אסתמנו ואחבשנו:

ביד אדונים קשה — כל לשון אדנות קרוי בלשון רבים ואפי' יחיד כמו (שם לט) אדני יוסף, עד בא אדוניו (שם):

ומלך עז — מלך אשור:

ונשתו מים מהים — ונחרבו מים מן הים:

ונשתו — ל' השאת והשבר (איכה ג׳:מ״ז) לפי שכל שבח ארץ מצרים ע"י נילוס הוא שאין גשמים יורדים שם אלא נילוס עולה ומשקה אותה דרך יאורי' העשויים בידי אדם לפיכך הוא מדמה פורענות שלה ליובש יאורים:

ונשתו מים מהים — ולא יחזיר הים את נילוס לאחוריו וירד נילוס לתוכו ולא יעלה וישקה את מצרים:

ונהר — זה נילוס:

והאזניחו — כשהמים מתמעטין הטיט ניכר בהם ונעשין רפש ונזנחין:

דללו — במחברת אם דל הוא (ויקרא יד):

יאורי מצור — יאורים עמוקים בחריצי מצורי עיירות:

קנה וסוף — שהיו גדלים שם מרוב מימיהם:

קמלו — כשיבשו היאורים עמדו הקנים מלגדל עוד והם מתייבשים ונופלים ת"י קמלו לא יסקון ובמקום אחר תירגם החפיר לבנון קמל נתר ואומר אני שהוא לשון קציצה שנקצצי' מאליהן מחמת יובשן ונופלין:

ערות על יאור על פי יאור, וכל מזרע יאור וגו' — ערות לשון דבר המעורה ונשרש יפה יפה ודומה לו (תהלים לו) רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן וכן חברו מנחם במחברתו זרעים הנשרשים על נילוס ואפי' ע"פ שפתו וכל הנזרעים עליו הכל יבש ונדף:

ואנו — לשון אוני ואבל:

הדייגים — הם מצרים שצדין דגים מנילוס שהוא מתפשט ועולה ביאורים רבים העשויין על שפתו על פני ארץ מצרים כולה מה שאין כן בכל הנהרות:

חכה — אמ"ו בלע"ז:

עובדי פשתים — זורעי פשתים על הנהר:

שריקות — פשתים שסורקין אותן ואורגין מהם מצודות דגים שהן עשויות חורין חורין:

חורי — כמו בהמות שדי (שם ח) וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד):

והיו שתותיה מדוכאים כל עושי שכר — אישקלוש"א בלע"ז כמו (בראשית ח׳:ב׳) ויסכרו מעינות תהום שסוכרים המים היוצאין חוץ לשפת הנהר ומתפשטים ונעשים אגם מים הנקוים ועומדין במקומן ורבים שם דגים ואמר הנביא שיהו יסודות חפירותיהן מדוכאים ויפלו אגמי השכר שעשו:

אגמי נפש — אגמי שבת לשון שבת וינפש (שמות לב) שמי האגמים נוחים ועומדים במקום אחד וי"ת דהוו עבדין סוכרא וכנשין מיא גבר לנפשיה:

איך תאמרו — מעתה לפרעה כל איש מכם על עצמו בן חכמים אני ומאח' שיכשל בעצתכם איך תתהללו לפניו לאמר בני חכמים אנחנו אתה בן מלכי קדם:

נואלו — ל' אוילים:

נשאו — כמו הנחש השיאני (בראשית ג):

מסך בקרבה — משקה מזג להם בתוכה שעיוה את רוחם לשון מסכה יינה (משלי ט׳:ב׳) עירוב משקה בחבית עד שמעמידו בטעמו קרוי מסך:

עועים — שם חולי של טירוף הדעת:

אשר יעשה ראש וזנב כפה ואגמון — הם החרטומים ואיצטגנינים החוזים בכוכבים שיש ברקיע מזלות וכוכבים המכונים כן ועשויין דוגמת ראש וזנב והם נתונים בתלי (ס"א בטלה) ויש לפרש כתרגומו ראש והגמון שלטון ואטרון:

והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא — כשישמעו הנותרים במצרים משבי סנחרב את מפלתו שיפול בארץ יהודה בלא שום מלחמות זרוע בשר ידעו כי יש שכינה בישראל ומושיעם חזק וייראו ויפחדו מפני אדמת יהודה:

חגא — לשון שבר ואימה ופחד לשון יחוגו וינועו כשכור (תהילים ק״ז:כ״ז) וכן חגוי הסלע (שיר ב):

מפני עצת ה' צבאות אשר הוא יועץ עליו — להפילו ביד סנחרב ויהודה ימלט מידו:

ביום ההוא יהיו חמש ערים וגו' — שנינו בסדר עולם אחר מפלתו של סנחרב עמד חזקיהו ופטר את האוכלוסין שהביא עמו ממצרים ומכוש בקולרין לפני ירושלים וקבלו עליהם מלכות שמים וחזרו למקומן שנאמר ביום ההוא יהיו חמש ערים וגו' והלכו ובנו מזבח לה' בארץ מצרים ומקריבין עליו קרבן לשמים לקיים מה שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח לה' בארץ מצרים, ויש מרבותינו שדרשוהו במסכת מנחות על מזבח בית חוניו בנו של שמעון הצדיק שברח לו למצרים ועשה שם מזבח:

מדברות שפת כנען — כישראל שבארץ כנען:

עיר ההרס יאמר לאחת — (ת"י קרתא דבית שמש דעתידא למיחרב יתאמר היא חדא מנהון) ההרס ת"י לשני פנים לשון האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט׳:ז׳) ולשון הריסה וחורבן ומהיכן למדה יונתן מנבואתו של ירמיה שנבא בתחפנחס ושבר את מצבות בית השמש אשר בארץ מצרים (ירמיהו מ״ג:י״ג) למדנו שבית שמש שבארץ מצרים ומצבה עתידה ליחרב ומצבות האמורות שם היא מצבה אצל גבולה לה' האמורה כאן ויש לומר שהיתה בית שמש יושבת בגבול מצרים על הספר לכך נאמר אצלה גבולה:

והיה — המזבח לאות ולעד בינם ובין המקום:

מושיע ורב — מושיע ושר:

ונודע ה' — יהיה כח גבורתו ניכר להם:

ונגף — לשון מכה הוא:

נגוף ורפוא — ואחר המכה יביא להם רפואה:

ונעתר להם — ירצה להם:

תהיה מסלה — תהיה דרך כבושה שיהלכו בה תמיד ממצרי' לאשור:

ובא אשור במצרים — ת"י ויגיחון אתוראי למצראי:

יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור — לשלום ולברכה לפי שלא היתה אומה חשובה בעולם באותו הזמן כמצרים וכאשור וישראל היו שפלים בימי אחז ובימי הושע בן אלה ואמר הנביא על ידי הנס שיעשה לחזקיהו יגדל שם של ישראל למעלה ויהיו חשובים כאחת מאלו הממלכות לברכה ולגדולה:

אשר ברכו — לישראל:

ברוך עמי — ישראל אשר בחרתי לי לעם בהיותם במצרים:

ומעשה ידי — הראתי להם בגבורות שהפלאתי באשור וע"י אותם ניסים ישובו אלי ויהיו כאילו עתה עשיתים מחדש והם יהיו נחלתי ישראל ודוגמא זו ת"י: