ישעיה פרק ט״ז

שלחו כר מושל ארץ — אל תתגאו בגאותכם הלא ידעתם שמושל ארץ שלכם מישע מלך מואב במלכים (ב' ג') היה נוקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים שלחו אותו כר המושל שלכם מסלע מדברה אל הר בת ציון:

כעוף נודד — מקינו:

קן משולח — כאפרוחים משולחים מקינם שהולכים מטולטלין כן תהיינה בנות מואב למעברות ארנון:

עשי פלילה — הוא לשון ויכוח משפט לבחור לך את הטוב כמו (איוב ל״ד:ד׳) משפט נבחרה לנו:

שיתי כליל צלך — שיתי לך צל בצהרים שיחשיך צלך כלילה להסתר בו מפני אויביך:

סתרי נדחים — אם יברחו עוד נדחי עמי דרך עליכם בימי נבוכדנצר אל תסגירם אלא תסתירם:

יגורו בך נדחי — בני ישראל הבורחים:

הוי סתר למו — כי גם את דעי נפש הנודדים מה היא צרתם:

כי אפס המץ — המץ שלך עשרך וכבודך שהיה לך על ידי צאנך ובקרך שאת מוצצת מהם חלב וחמאה:

כלה שד — לשון שדים המספיקין חלב כמו (לקמן ס) ושד מלכים תינקי:

תמו רומס — הבהמות שלך הרומסות בארץ:

והוכן בחסד כסא — כשיבא עליך השבר הזה אז יכון כסא דוד ויגדל שבאותו הפרק יפול סנחרב ע"י חזקיהו ויהיה נכון כסאו בחסד שיעשה כמו שמצינו שהיה גומל חסד שנא' בדברי הימים (ב ל) כי חזקיהו מלך יהודה הרים לקהל אלף פרים ושבעת אלפי צאן:

וישב עליו וגו' — שופט ודורש משפט ומהיר צדק, ת"י ועביד קשוט:

גא מאד — נתגאה מאד:

גאותו וגאונו — שלא כדין הוא כי עיקר גידולי בניו ע"י ממזרות וניאוף הבנות מאביהן:

עברתו — עיבורו והריון שלו, ד"א עברתו חמתו ששמר לישראל:

לא כן — גבוריו עשו שהיו כפויי טובה:

ייליל מואב למואב — על מואב:

לאשישי קיר חרשת — אל חומות קיר חרשת, אשישי כמו (ירמיה מ) נפלו אשיותיה:

תהגו אך נכאים — שברים:

תהגו — תקוננו:

שדמות — שדות תבואה:

גפן שבמה — יש ללמד שחשבון היתה מקום שדות ושבמה מקום כרמים ואם תאמר כל אלה ערי עבר הירדן הם וישראל לקחום מיד סיחון ואימתי חזרו ליד מואב כשהגלה סנחריב לראובני ולגדי באו המואבים הסמוכים להם וישבו בהם:

אמלל — חרב:

שרוקיה — נטיעות שורק שלה:

עד יעזר נגעו — שדמות הגפן ושורק הנזכרים כאן אינם אלא משל והם מחנות וסיעות בימי העמים האלה וכת"י:

עד יעזר נגעו — הלכו בגול':

תעו מדבר — למדבר:

שלוחותיה — זמורותיה והם משל גליותיה:

נטשו — נפצו כמו ונטשתיך המדברה (יחזקאל כ״ט:ה׳) והנם נטושים (שמואל א ל׳:ט״ז) וינטשו בעמק רפאים (שם כ"ה):

אבכה בבכי יעזר — ת"י כמא דאייתיתי משריין על יעזר כן אייתי קטולין על שבמה ולשון המקרא הנביא אומר כעין קינות יעזר יש לי עליך לקונן את הגפן שבמה:

אריוך דמעתי — אתרוה עליך דמעה יש תיבה משמשת כשתי תיבות כמו בני יצאוני (ירמיהו י׳:כ׳) ארץ הנגב נתתני (יהושע טז) דברו לשלום (בראשית לז):

קיצך — תאנים שמייבשין בקיץ:

הידד — קול שודדים ובוזזים:

מן הכרמל — הוא מקום יער ושדות תבואה:

לא ירועע — ל' תרועת שמחה:

הידד השבתי — קול המתאספים להטיל הקורה לעצור הענבים:

יהמו — בקינה:

כי נלאה מואב — להלחם על במות המגדלים:

ובא אל מקדשו — אל מקום אשר הם מתקדשים שם ומזדמנים שם להתפלל:

זה הדבר — סוף כלייתו של מואב ביד נבוכדנצר:

אשר דבר ה' אל מואב מאז — מימים רבים לפני בא הרעה עליו ניבא לו ישעיה את זאת, ד"א מאז מאת אשר שכר בלק את בלעם:

ועתה דבר ה' — לקרב את הפורענות להם:

בשלש שנים כשני שכיר — בשביל שלש שנים שסייעו את סנחרב כשצר על שומרון ועזרוהו בלי בצע כאלו היו לו שכירים לפיכך ונקלה כבוד מואב בין כל שאר המונו של סנחריב ששיטפם בשבי מתוך אותו החיל וילך לו וכן מפורש בסדר עולם שטף עמונים ומואבים שהיו מסייעין אותם כשצר על שומרון שלש שנים לקיים מה שנאמר שלש שנים כשני שכיר וגו', ועוד יש לפרש שלש שנים כשני שכיר שלש שנים נגזרו עליכם לאורך זמן אבל מצומצמין יהיו ולא תאחר עוד הפורענות כאשר ידקדק השכיר בשני שכירותו לצמצם:

ונקלה כבוד מואב — בעיני כל המון סנחריב הרב:

ושאר — פליטה הנשארת למואב:

מעט מזער — תהיה:

לוא כביר — לשון רוב: