ישעיה פרק י׳

חקקי און — שטרי און, שטרות מזוייפין:

ומכתבים — לשון ערבי הוא כמו מכתבין (שהמ"ם חירק וכ"ף שוא ות' קמוצה) בלשון עברי:

להטות — על ידי שטרות שקר את הדלי' מדין זכות הראוי להם:

ליום פקודה — שיפקד הקב"ה עליכם עוניכם:

שואה — לשון חורבן:

על מי תנוסו לעזרה — הקב"ה אינו בעזרתכ':

ואנה תעזבו — את כל הכבוד אשר אתם קובצים מן הגזל כשתלכו בגולה:

בלתי כרע תחת אסיר — במקום אשר לא כרע ולא יבין אחד מכם שלא היה שם כריעת המרבץ שם באותו המקום תהיו אסורים כלומר חוץ מארצכם תאסרו וכן תירגם יונתן בר מן ארעכון אסירין תתאסרון:

תחת — מקום כמו שבו איש תחתיו (שמות ט״ז:כ״ט):

ותחת הרוגים יפלו — ובאותו מקום יפלו הרוגים:

הוי — כי עשיתי את אשור שבט אפי לרדות בו את עמי:

ומטה הוא — זעמי בידם של בני אשור:

בגוי חנף — ישראל:

והוא — סנחרב:

לא כן ידמה — שהגזרה מאתי ואני שולחו, ידמה קוויידייר בלע"ז:

ולבבו לא כן יחשוב — ששלחתיו על עסקי ממון לשלול ולבוז בז כי בלבבו להשמיד את הכל בגאותו:

כי יאמר וגו' — לכך גבה לבו:

הלא ככרכמיש — כאשר בני כרכמיש שרים ושלטונים כן בני כלנו על כן אם לא כארפד אשר הוא משלטנות חמת שלקחתי מיד ארם ואם לא כדמשק שלקחתי מיד ארם כן עשיתי לשומרון אם לא כארפד חמת דבוק הוא כארפד של חמת לכך נקוד פתח:

ופסיליהם — היו מירושלים ומשומרון מכאן שרשעי ישראל היו מספיקין דמות עכו"ם שלהם לכל האומות סביבותם ואחרי שעובדי פסילי שומרון וירושלים נפלו בידי ולא הצילום פסיליהם כך שומרון וירושלים לא תנצל:

כאשר עשיתי לשומרון וגו' — זאת יאמר לאחר שיכבוש את שומרון:

והיה כי יבצע וגו' — אבל לא היה כמו שדימה אלא מאחר שיגמור הקב"ה את כל מעשהו ונקמתו בישראל ובקצה ערי יהודה ומאותה יראה יכנעו בני ציון וירושלים לשוב אלי אודיע למלך אשור כי לא בכוחו גבר:

אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור — על אשר הפרה והרבה גודל לבב מלך אשור להתהלל בכחו על שקר פרי גודל קריישמנ"ס דגרנדיי"א בלע"ז של לב סנחריב:

תפארת רום עיניו — על שנתפאר בגאותו, תפארת ונטמנ"ט בלע"ז:

רום עיניו — גסות רוחו כעניין שנא' גבה עינים ורחב לבב (תהילים ק״א:ה׳):

כי אמר בכח ידי עשיתי — כל גבורתי לא מאת הקב"ה:

נבונותי — חכמתי:

ועתידותיהם — מעמדם ומצבם:

ואוריד — הורדתים מגדולתם:

כביר יושבים — יושבים רבים, כביר פולשור"ש:

כקן — כקיני עופות הפקר:

וכאסוף ביצים עזובות — וכאשר יאסוף איש ביצים עזובות שעזבתם אמם ואין מוחה בידם לכסות עליהם:

נודד כנף ופוצה פה ומצפצף — כל הל' הזה נופל בעופות לפי שדימה אותם הגולים לקן צפרים ולביצים עזובות אמר לשון זה לא צפצפו עליה' האב והאם:

היתפאר הגרזן — הקב"ה אומר לא היה לך להתהלל בזאת כי אינך אלא כגרזן שלי ואני החוצב בך נפרע על ידך מאויבי אתה המשור ואני המניפו וכי דרך המשור להתהלל על מניפו משור מייר"א בלע"ז:

כהניף שבט את מרימיו — כאלו היה השבט מניף את עצמו ואת יד המרימו והלא אין שבט מניפו אלא האדם:

כהרים מטה לא עץ — לא העץ הוא המרים אלא האדם הוא המרים:

ותחת כבודו — תחת בגדיהם יהיו נשרפין, הבגדים הם מכבדים את האדם:

יקד יקוד — ישרף שריפה כשריפת אש, ומדרש אגדה כאן פרע לבני שם הכבוד שעשה שם לאביו כשכסה ערות נח אביו שנאמר (בראשית טז) ויקח שם ויפת וגו':

אור ישראל — התורה שעוסק בה חזקיהו תהיה לאש לסנחרב:

וקדושו — הקב"ה ד"א וקדושו צדיקים שבדור:

שיתו ושמירו — שריו וגבוריו:

וכבוד יערו וכרמילו — הם רבוי חיילותיו:

כרמל — יער גבוה:

כמסוס נוסס — לפי שדימה אותם לעצי יער דימה פורענותם לתולעת הנוסר בפיו וטוחן העץ וקורהו סס כמו כצמר יאכלם סס (לקמן נא):

כמסוס נוסס — כמגור המגורר:

כמסוס נוסס — כמסוס של נוסס שהוא נטחן דק דק שהתולעת טוחן כך היה האפר ושריפת גופן דק, מסוס הוא הנטחן ונופל ע"י תולעת, נוסס הוא התולעת:

ושאר עץ יערו — הנותרים בחיילותיו:

מספר יהיו — נחים לספור כי מעט הם ונער יוכל לכתבם ואמרו רבותינו עשרה נשאר מהם שאין לך קטן שאינו כותב יו"ד קטנה:

להשען על מכהו — לסמוך על מלכי מצרי' שהם היו תחלת המציקים להם:

שאר ישוב — השארית שבהן ישובו אל הקב"ה:

אל גבור — שהראה להם גבורה בסנחרב:

כי אם יהיה עמך — לחזקיהו אמר הנביא אם יהיה עמך כחול הים השאר שישוב בו למוטב תשטף את כליון החרוץ לבא עליהם ויעכבנו מלבא בצדקה שיתנהג בה:

כי כלה ונחרצה — תראו שהקב"ה עושה (דין) ברשעים ותכנעו ותשובו אליו:

לכן — לפי שידעתי שתשובו אליו חזקיה וסיעתו (דבר אחר לכן. ל' שבועה לכן באמת).

כה אמר ה' אל תירא מאשור בשבט יככה — בשבט פיו יחרף ויגדף אתכם על ידי רבשקה:

ומטהו ישא עליך — לאיים כדרך שעשה למצרים, ועוד יש לפרש בשבט יככה אשר עד הנה הכך בשבט והורגל לשאת עליך מטהו ואימתו כדרך המצריים משום ר' מנחם אמר לי ר' יוסף:

כי עוד — ימים מעט מזער וכלה, הזעם שלי שניתן למטה ביד אשור כמ"ש למעלה ומטה הוא בידם זעמי:

ואפי — שהיה לשבט ישוב על תבליתם ל' תבל עשו (ויקרא כ׳:י״ב) על חירופין וגידופין אשר גדפו נערי מלך אשור אותי:

ועורר עליו — ולעורר עליו:

שוט — מכת יסורין:

כמכת מדין — שנהרגו בלילה אחת והמלכים שברחו מהם ונמלטו נהרגו עורב בצור עורב כדמפורש בספר שופטים אף זה לאחר שישוב לארצו ימות שם בחרב:

ומטהו על הים — ועוד יעורר עליו את מטהו אשר היה על הים בפרעה ובחילו:

ונשאו — וטילטלו מן העולם כדרך שנשא את מצרים:

וחובל עול — סנחריב מפני חזקיהו שהיה נוח לדורו כשמן, ורבותינו פירשו מפני שמנו של חזקיהו שהי' דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שהשיאם לעסוק בתורה כענין שנאמר אשר העתיקו אנשי חזקיהו וגו' (משלי כה):

בא על עית — מונה והולך מסעות שנסע סנחרב ובא על ערי יהודה לבא ירושלים ביום מפלתו עית מגרון ומכמש רמה גבעת שאול בת גלים לישה ענתות מדמנה גבים. כולן מקומות הן:

לנו — לשון לינה:

נסה — ברחה ברחו כולן מפני חיילותיו:

צהלי קולך — להזהיר לעם:

הקשיבי לישה — את קול השופר וברחו לכם וכן עניה ענתות:

העיזו — נאספו לברוח, ורבותינו דרשו צהלי קולך וכל המקרא במדרש אחר באגדת חלק והעמידו המסעות על עשר אבל יונתן תירגם את כולן שמות מקומו':

עוד היום בנוב לעמוד — כל הדרך הזה נתלבט כדי לעמוד בעוד היום בנוב לפי שאמרו לו איצטגניניו אם תלח' בה היום תכבשנ' וכשעמד בנוב וראה את ירושלים קטנה לא חש לדברי איצטגניניו והתחיל להניף ידו בגאו' וכי על עיר כזו הרגזתי כל החיילות הללו לינו פה הלילה ולמחר ישליך בה איש אבנו:

הר — בת ציון להר בת ציון:

הנה האדון — בלילה ההוא:

מסעף פארה במערצה — יפשח פארותיו עיקר ענפי אילנותיו:

במערצה — במשור המקצץ הענפים אין פארה זו לשון גת שהרי לא נכתב בוי"ו כמו פורה דרכתי (לקמן ס"ג) וכמו לחשוף חמשים פורה (חגי ב׳:ט״ז) אלא באל"ף כמו ותארכנה פאורותיו (יחזקאל ל״א:ה׳) ומסעף הוא לשון מקצץ ענפים אישברנקיי"ר בלע"ז כמו וכלה סעיפיה (לקמן כז) וכן בסעיפיה פוריה (לקמן יז):

במערצה — בכלי משחית העורץ ושובר אותם:

ורמי הקומה — המלכים והשרים:

גדועים — אין לשון גידוע נופל אלא באילנות ודבר קשה:

ונקף — אף זה לשון קציצה כמו כנוקף זית ונקף לשון ונפעל:

סבכי היער — הענפים החשובים והגבורים:

והלבנון — עובי יערו וכרמילו הן מרבית חיילותיו:

באדיר יפול — על ידי מלאך יפלו, ד"א באדיר בזכות חזקיהו שהוא אדירם ומושלם של ישראל כמה שנאמ' והיה אדירו ממנו (ירמיהו ל׳:כ״א):