דברי הימים ב פרק כ׳

ועמהם מהעמונים — זה עמלק ולמה נקראו עמונים לפי ששינה כסותו ולשונו כעמונים ונתערבו בהם ובא להלחם בישראל וכן מוכח למטה בענין ובעת החלו ברינה ותהלה נתן ה' מארבים על בני עמון ומואב והר שעיר וגו' נמצא שהעמונים שנאמר כאן הם עמלקים ששינו לשונם וכסותם והוא שיסד הקליר בפרשת זכור זכור עריץ בעמונים נחבא פרץ כרמי עין גדי כהובא כלומר זכור מה שעשה עמלק העריץ שנחבא בין העמונים ובא לפרוץ כרמי ישראל באותו זמן כדכתיב והנם בחצצון תמר היא עין גדי ועין גדי סמוך למחוז של עמלק כמו שנאמר בלך לך (בראשית י״ד:ז׳) ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמורי היושב בחצצון תמר:

היא עין גדי — כלומר שאמרו לו כבר באו כל כך בקרוב לנו:

גם מכל ערי יהודה — שלא תאמר כשאמר בתחלה ויקבצו יהודה לבקש אלו יושבי ירושלים לבד הם אלא מכל ערי יהודה באו:

ואתה מושל בכל ממלכות הגוים ובידך כח וגבורה — לנהוג ממשלתך עליהם לכך אנו מבקשים ממך לעזרונו מהם:

ובידך כח — בעל כח וגבורה הרדי"ן בלע"ז:

ואין עמך להתיצב — אין שום בריה יכולה לעמוד נגדך בכל ממלכות הגוים דוגמתו (יהושע א׳:ה׳) לא יתיצב איש לפניך וכן (מ"א) מי הוא לפניו יתיצב (כך פי' רבינו מנחם בר חלבו זצ"ל):

ותתנה לזרע אברהם — לפיכך עליך להחזיקה בידם ולגרש העמי' האלה כי אפי' מלך ואפי' שום אדם כשנתן מתנה לאוהבו ובא אחר לגוזלו הימנו דוחק בעצמו להחזיקה בידו כ"ש אתה ושמא תאמר לא נתתיה לכם אלא לפי שעה בשביל כך נאמר לעיל ירושת עולם נתת לנו:

ויבנו לך בה מקדש לשמך לאמר — שאם תבוא עלינו רעה חרב שפוט או שום דין ודבר ורעב:

ונזעק אליך מצרתינו — בבית המקדש:

ותשמע ותושיע — כאשר התפלל לפניך שלמה והבטחתו לעשות כך כמ"ש (לעיל ב' ו') ואם ינגף עמך וכל הפרשה עד וסלחת ונתת לאיש ככל דרכיו ויעתר לו ה' כדכתיב (שם) וירא ה' אל שלמה ויאמר לו שמעתי את תפלתך וכל הפרשה עד ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם ועתה אני מתפלל שתזכור אותה הבטחה שהבטחתו ותשמע ותושיענו מאויבינו הבאים עלינו:

ועתה — על כל זאת שהבטחתנו להושיענו מאויבנו הבאים עלינו:

הנה בני עמון ומואב והר שעיר אשר לא נתתה לישראל לבוא בהם — להלחם:

בבואם מארץ מצרים — ועליהם היה לזכור את החסד ולבא בעזרתינו והם לא די להם שאינן זוכרין לנו אותו החסד להיות עמנו בכל צרותינו אלא שגומלין אלינו רעה ובאין עלינו:

לגרשינו מירושתך אשר הורשתנו — אתה בעצמך ולפיכך מה יש להם לערער על ירושתינו:

כי עליך עינינו — להושיענו:

גם טפם — כמנהג שהגדודים באים על הארץ בורחים מן הכפרים לערי מבצריהם טפם נשיהם ובניהם:

אל תיראו ואל תחתו — מוסב על שאמרו אין בנו כח לפני ההמון והנביא אמר להם אף על פי שהם רבים מכם אל תיראו מהם:

כי לא לכם המלחמה כי לאלהים — מוסב על ואנחנו לא נדע והשיב הנביא ודאי כאשר אמרתם שעל הקב"ה עיניכם ובטחונכם להושיעכם כן יעשה כי לא לכם המלחמה כי לאלהים:

במעלה הציץ — שם מקום:

התיצבו — מוסב על לא לכם המלחמה:

וראו את ישועת ה' — מוסב למעלה הלא אתה אלהינו הורשתנו ואמר להם הקב"ה הדין עמכם עלי להחזיקה בידכם:

מחר צאו — ואלחם בעדיכם והם האמינו ונזדרזו וישכימו בבקר:

ותאמנו — ותהיו בני אמונה ותצליחו דוגמא (ישעי' ז') לא תאמינו:

נתן ה' מארבים — נתן מארבים להשמידם ולהחרימם דוגמא באביה בן רחבעם (לעיל ב' י"ג) וירבעם היסב את המארב כמו כן הסיבם הקב"ה זה בזה ושוב חזר מואב ועזר לבני עמון וקמו שניהם על בני שעיר:

ויעמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר להחרים ולהשמיד וככלותם ביושבי שעיר עזרו איש ברעהו. הסיבן הקב"ה זה אל זה להשחיתם עד כלותם עד שנפלו ההגרים לארץ לאין פליטה:

לאין משא — מרוב:

נקהלו לעמק ברכה — לאותו עמק שלאחר כן נקרא עמק ברכה על שם המעשה כמו שמפורש בסמוך כדאמר כי שם ברכו את ה' והודו על כל הטובה אשר עשה להם שעזרם מעכומ"ז:

ויבאו ירושלים בנבלים ובכנרות ובחצצרות — הרי ג' כלי שיר כנגד ג' כל איש יהודה וירושלים ויהושפט:

וילך בדרך אביו אסא — מאיזה דבר לא סר מלעשות הישר מדרך הטוב והישר של אביו לא סר אבל מדרכו הרעה של אסא סר כמו שכתוב (לעיל ב' טו) ויוצא אסא כסף וזהב וכל הפרשה אבל יהושפט לא עשה כן אלא בטח כל ימיו בהקב"ה:

בדברי יהוא בן חנני — שאמר אל המלך יהושפט (שם י"ט) הלרשע לעזור:

ולא עצרו — פתרון לא עצרו כח האניות ללכת וישברו:

מהעמונים — מבואר לקמן שהיו מיושבי הר שעיר, וצ"ל ששם ישבו עמונים בעת ההיא:

מעבר לים מארם — ארם הוא בצפון, והם היו מצד דרום ארץ ישראל, רק שהמגיד לא ידע איזה אומות הם וחשב שהם מארם:

גם מכל ערי יהודה — כולל הערים מאפרים שהיו עתה תחת מלכות יהודה:

הלא אתה — ר"ל שא"א שתעזוב אותנו לא ע"י חסרון היכולת ולא ע"י שינוי רצון ולא ע"י חסרון ידיעה. ואמר נגד חסרון היכולת, שא"א שנאמר שמזל האומות האלה וכח השר שלהם בשמים חזק ולא תוכל לנצחו, כי אתה הוא האלהים בשמים. ולא שיתגברו מצד חזקם בארץ, כי אתה מושל בכל ממלכות הגוים. ולא מצד גבורתם כי בידך כח וגבורה, שלא נמצא כח ביד שום נמצא רק בידך, עד שכל גבורה וכח היא אצילות ושפע מכחך, כמ"ש (דהי"א כט, יב) ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל, וא"כ אין עמך להתיצב, א"א שיתיצב מי עמך, כי אינך צריך להתגבר עליו רק שלא תשפיע עליו כח וגבורה רגע והיה כאין:

הלא — ולא מצד שינוי רצון, שהלא אתה הורשת את יושבי הארץ הזאת מלפני עמך ישראל, ואם היית רוצה שישבו בה או"ה הלא כבר היו שם ולמה הורשת אותם, ואתה הלא בלתי משתנה ואם הורשת גוים מפני ישראל (כמ"ש) [כ"ש] שלא תטעם שם אחר שגרשתמו. ולא תאמר שאז היו ישראל זוכים לזה ע"פ מעשיהם ועתה נשתנה מעשיהם ונשתנה הרצון, כי הלא ותתנה לזרע אברהם אוהבך, שלא היה הנתינה מצד מעשי ישראל בעת ההיא כי הנתינה הובטחה לאברהם לתת לזרעו מבלי השקף על מעשה, וא"כ היתה הנתינה לעולם, וא"א שישתנה רצון זה:

וישובו — וא"א שיתגברו מצד חסרון ההשגחה, כי בעת ישבו בה בנו לך מקדש ששם תשכון בתוכם, והיה לשמך הגדול שיתקדש על ידו בראותם כי אתה משגיח ומושיע, לאמר:

אם תבא עלינו רעה נעמדה לפני הבית הזה — ובזה נעמוד לפניך, אחר כי שמך בבית הזה, וממילא שכינתך והשגחתך עלינו ע"י המקדש, וכן אתה מוכן להושיע ע"י התפלה במקדש (כמ"ש שלמה בתפלתו), וז"ש ונצעק אליך ותשמע ותושיע:

ועתה — ר"ל ולא תאמר שהעמים האלה באים עלינו בדין ובמשפט, עז"א הלא הם בני עמון ומואב ושעיר, שסרו ישראל מגבולם בעת שנכנסו לארץ, יען שאמר ה' שארצם (שכבשוהו מן הענקים שהוריש ה' מפניהם) ניתן להם ואין לישראל שם ירושה:

והנה — ואיך יהיה זה הגמול לעשות לנו תחת זה לגרשנו מירושתנו, וא"כ אנו מבקשים משפט על העול הזה:

אלהינו הלא תשפט בם — ולא תאמר שאנחנו בעצמנו נכין עצה וגבורה למלחמה, שאין לנו גבורה, כי אין בנו כח לפני ההמון הרב הזה. ולא עצה, כי אנחנו לא נדע מה נעשה, רק עליך עינינו:

אל תיראו ואל תחתו — החתת הוא השפלת הרוח מצד שרואה א"ע חלוש נגד חברו הגם שאין ירא מרעתו, ור"ל אל תיראו שיעשו עמכם רעה ואל תחתו מצד שתחשבו שאתם חלשים נגדם ולא תוכלו לעשות להם רעה

כי המלחמה הזאת היא לא לכם, רק האלהים ילחם עמם — וגם רצו לומר שהם אינם לוחמים עמכם רק עם האל (כמ"ש בתהלות סי' פ"ג שנוסד ע"ז (כמש"ש) כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרותו), וא"כ גם ה' ילחם עמהם:

הנם עולים — עתה

ומצאתם אותם — בעת שתפגשו אותם:

לא לכם — ר"ל מה שאמרתי מחר רדו עליהם, אל תחשבו כי תרדו כדי להלחם, לא כן, רק תחלה התיצבו בחוזק, ואח"כ עמדו, שא"צ להתחזק רק לעמוד ולראות (כמ"ש כ"פ בהבדל שבין נצב ובין עומד) את ישועת ה'. ומה שאמרתי מחר רדו עליהם, היינו שמחר צאו לפניהם מבלי לעשות כל מאומה, כי ה' עמכם, והוא יעשה:

האמינו בה' — לעומת שצריך עצה וגבורה למלחמה, על הגבורה שהוא לחזק לב העם, אמר אינכם צריכים גבורה וחיזוק רק האמינו בה', ובזה תאמנו, יאמין לכם ולא ישנה מה שהבטיח לכם. וכן האמינו בנביאיו, שאמר שלא תעשו מאומה, כי בזה תצליחו, בזכות האמונה:

ויועץ — נגד העצה

והעמיד משוררים לה' — מצד עצמו, שהוא בורא העולם

ומהללים — מצד פעולותיו והשגחתו על ישראל בפרטות

להדרת קדש — שמתראה לפניהם בהדרו

בצאת — במה שהוא יוצא לפני החלוץ, להלחם עם אויביהם

ואומרים הודו לה' כי טוב — שאינו יוצא כדי להרע לאו"ה, רק כדי להטיב עי"כ לישראל, כי לעולם חסדו קיים עליהם:

ובעת החלו ברנה — כמ"ש משוררים לה'

ותהלה — כמ"ש ומהללים

נתן ה' מארבים — הענין היה כך, כי באשר היו שם ג' אומות מפורדות, מואב ועמון ושעיר, שהם היו שונאים זל"ז רק שהתאחדו נגד ישראל, ונתן ה' בלב מואב שיחשב מחשבות להשמיד את עמון ושעיר שכניו, והתחבר בלאט עם בני שעיר להשחית את עמון, וז"ש שנתן ה' מארבים על בני עמון, שארב לו בערמה, ומי היו המארבים מואב והר שעיר, וינגפו. בני עמון, ואז אחר שראה מואב שנחלשו בני עמון, רצה להחליש גם את בני שעיר והשלים עם בני עמון הנותרים בתנאי שיעזרוהו נגד הר שעיר, ואז:

ויעמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר — והרגו בהם להחרים ולהשמיד. כי מבני עמון לא הרגו רק מקצתם, כי רצה מואב שישאר מהם פליטה שהם יעזרו לו נגד בני שעיר, אבל את בני שעיר השמיד לגמרי, ועז"א וככלותם ביושבי שעיר, שהם כלו לגמרי, ואז לא נשארו רק הפליטה מבני עמון, ולנגדם היה יכול מואב לעמוד

עזרו איש ברעהו למשחית — ר"ל שאז נודע שמה שעזרו איש ברעהו היה להם למשחית, שע"י שעזרו בני שעיר תחלה על בני עמון ובני עמון אח"ז על בני שעיר עי"כ נשחתו מיד מואב. וגם ר"ל שאז היה מהומה ביניהם וחרב איש ברעהו והשחית כל איש לרעהו, כ"ז נראה מפשטות הכתובים. אולם בהשקפה הנכונה יפלא מאד איך היו אדום ומואב ובני עמון למחנה כבדה כ"כ עד שהתירא יהושפט מהם, והלא מואב היה תחת יד ישראל כל הזמן הזה ולא פשעו עד אחרי מות אחאב, כנזכר (מלכים ב' א, א; ג, ו), ואדום היה תח"י יהושפט ומלך אין באדום נצב מלך (מ"א כב, מח), ויהושפט ויהורם ומלך אדום הכו את מואב (מלכים ב ג׳:ט׳), ואיך התירא יהושפט מהם, ואם אסא שלא היה לו רק תק"פ אלף אנשי חיל נצח את הכושים שהיו אלף אלפים, איך התירא יהושפט שהיו לו חיל אלף אלפים וק"ס אלף? גם מ"ש בפסוק ג' ויגידו ליהושפט בא עליך המון רב מעבר לים מארם, פליאה מאד, שמואב ואדום ובני עמון היו בנגב יהודה, וארם בצפון, והים במערב? ומ"ש שהמגיד טעה הוא דוחק מאד. וע"כ כי מואב ואדום רצו לפרק אז עול שעבוד ישראל מעליהם והם שכרו גדודים רבים מעבר לים, והם האומות הנחשבים בתהלות סי' פ"ג שנוסדה על מלחמה זאת, פלשת עם יושבי צור באו מצד הים, וישמעאלים ובני אשור באו דרך ארם, והם התחברו ע"פ מואב ואדום ועמון להשחית את יהודה, ובאו מעבר לים מארם ומשם סבבו אל צד נגב א"י להתחבר עם בני עמון אדום ומואב, ובעברם דרך גבול מזרח א"י התחברו עמהם ההגריים שהיו שם (כמ"ש דה"א ה, י), ובחצצון תמר התחברו העמלקים עמהם (כמ"ש בראשית יד, ז), ועז"א שם אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלהים, מזכיר מ"ש בפסוק י"א לגרשנו מירושתך, ובעת המהומה עזרו לכל א' החיל שהיו מבעלי בריתו, ועי"כ היה מהומה ביניהם וחרב איש ברעהו:

על המצפה למדבר — זה היה מדבר ירואל (בפסוק טז):

רכוש — כסף וזהב

ופגרים — הלבושים בכלי חמודות

וינצלו — לא יכלו לקחת כל השלל, ונצלו והפרישו לאין משא, היינו דברים שאינם משא כבדה, ובכ"ז בזזו ימים שלשה יען שהיה השלל רב:

לשוב — גמרו בדעתם לשוב בשמחה, כמ"ש ויבואו בנבלים וכו'

כי שמחם ה' מאויביהם — ראו שמה שבאו עליהם אויבים היה מאת ה' כדי לשמחם בישועתו:

ותשקט — תוך המדינה

וינח מסביב — מאומות שסביב א"י:

הבמות לא סרו — וזה לא היה מאשמת יהושפט שהוא לא הקריב בבמה כמו אסא אביו, רק מצד העם שלא הכינו לבבם, ואם היה מסיר הבמות היו מורדים נגדו, כי היה זה מצוה בעיניהם שיהיה מוקטר מוגש לשמו בכל מקום, וכמ"ש הלא הוא אשר הסיר חזקיה את במותיו, ולא הכינו לבבם לדעת שהעבודה לאל המיוחד הוא רק במקום מיוחד:

בדברי יהוא — שהוא כתב דברי הימים למלכי יהודה בעת ההיא

אשר — כמו ואשר העלה, ר"ל הספור שנזכר במלכים ב' סימן ג':

הוא הרשיע — כי אחאב הסתה אותו איזבל אשתו, והוא הרשיע מעצמו:

ויחברהו — תחלה עשו האניות בשותפות ונשברו, וזה פו' למ"ש במ"א (כב, מט) שיהושפט עשה אניות ונשברו, היינו בשותפות עם אחזיה. ומש"ש אניות תרשיש, פי' עזרא דהיינו ללכת תרשיש, להוציא מדברי הרי"א (שהבאתי בפי' מ"א י, כב)

בעציון גבר — שם היה החוף, וישברו אניות בעציון גבר כמ"ש במלכים שם, ועיי"ש פסוק נ':