דברי הימים ב פרק י״ט

כי בערת האשרות — כדלעיל ועוד הסיר את הבמות וגו':

לדרוש האלהים — כדלעיל (ב' יז) כי לאלהי אביו וגו':

ויעמד שופטים — כשאמר לו החוזה דברים טובים נמצאו עמך כי בערת האשרות בא לו אצל סה"ת אם בערם כמשפט ומתחילה ראה כתיב אבד תאבדון עד ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ונזכר שכ' בכי תשא (שמות ל״ד:י״ג) ואת מצבותם תשברון וגו' תמה בעצמו על שהטיב בעיני ה' שבער האשרים אשירי ישראל שהרי לא הזהירם אלא על אשיריהם ושוב חזר בשופטים ושוטרים ומצא כתוב (דברים טו) לא תטע לך אשירה ואז שמח שבערם וגם ראה שם כתוב שופטים ושוטרים תתן לך (שם) מיד ויעמד שופטים מוחזקי' בכל ערי יהודה לעיר ועיר:

בכל ערי יהודה הבצרות — העמיד מוחזקים להכריחם ולכופן לדין מתחילה ושוב העמיד שופטים שאינן מוחזקים כל כך לעיירות שאינן בצורות לפי שהן יראי' להיות סרבנים יותר מאותן היושבים בערים בצורות שבוטחים בערי מבצרם:

כי לא לאדם תשפטו — פתרון אל תחשבו בלבבכם לומר מה לנו אם אנו מטים את הדין לזכות את אוהבינו להטות דין דלים ולישא פני עשירים הלא אין המשפט לה' לכך נאמר לה' שלו הוא אם חייבת את הזכאי כאלו נטלת ולקחת משל בוראך ודין שמים עקלת לתת משפט מעוקל לפיכך תראו מה שתעשו והיה לבבכם בכל דין ודין כאלו הקב"ה עומד לפניכם בדין וזהו ועמכם בדבר משפט ובסנהדרין מפורש מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' ושמא יאמר הדיין מה לי ולצער הזה ת"ל ועמכם בדבר משפט כלומר מוטל עליכם לעשות ואין לו לדיין לעשות אלא מה שעיניו רואות:

אין עם ה' אלהינו עולה ומשא פנים ומקח שוחד — והוא עמכם במשפט לפיכך אינו רוצה שתעשו עול במשפט:

וגם בירושלים העמיד — אע"פ שהוא בעצמו בירושלים:

למשפט ה' ולריב — משפט נופל לומר על דיני ממונות דוגמא (במדבר כ"ו) והיתה לבני ישראל לחקת משפט ולרוב נופל על דיני נפשות וחבלות דוגמת (שמות כ"א) וכי יריבון אנשים וגו':

כה תעשון — משום זריזות וזהירות ולחוזק הוסיף נו"ן כמו (רות ג׳:י״ח) עד אשר תדעין איך יפול דבר וכמו (בראשית ל״ב:ה׳) כה תאמרון לאדני לעשו וכה תדבקין וגו' אשר יקצרון (רות ב׳:ח׳):

בין דם לדם — בין דם רציחת שוגג למזיד:

והזהרתם אותם — אחיכם:

והיה קצף עליכם ועל אחיכם — לפיכך כה תעשון והזהרתם את אחיכם:

ולא תאשמו — אותם מכל מקום שאם תקבלו את האזהרה לא יהיה לכם קצף ואף לא יהיה בשום דבר אשם עליכם הואיל ועשיתם חובתכם המוטל עליכם לעשות:

ויהי ה' עם הטוב — עם עושה הטוב והישר:

הלרשע — א"ל הנה חטאת בין בפעל ובין במחשבה, בפעל הלרשע לעזר, הלא בזה אתה מסייע ידי עוברי עבירה, ובמחשבה הלשנאי ה' תאהב. כי העזר יצויר גם שלא מתוך אהבה אם יעזור לו בעבור שכר או תועלת, אבל לא יאות לעזור לרשע, והאהבה הוא דבר שבלב ולא יאות שיאהב לשונאי ה', כמ"ש (תהלים קלט, כא) הלא משנאך ה' אשנא, וא"כ היה ראוי שישנא את אחאב וגם שלא יעזרהו

ובזאת עליך קצף — והיה קטרוג עליך שתפול בחרב:

אבל — רק שנמצא עליך מלאך מליץ

הדברים הטובים שנמצאו בך — נגד החטא בפעל, בערת האשרות. ונגד חטא המחשבה, הכינות לבבך לדרוש האלהים:

וישיבם — במצות שבין אדם למקום, באמונות ודעות ומעשים:

ויעמד שופטים — לדון בדברים שבין אדם לחבירו:

כי לא — עפמ"ש (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל שהם הבע"ד, בקרב אלהים ישפוט הם השופטים, כי הוא בין השופטים ודן עמהם, ועז"א ועמכם בדבר המשפט, והוא ג"כ בין הבעלי דינים, כאלו הוא הנידון, והעול הנעשה לבעל דין כאלו נעשה אליו, ועז"א כי לא לאדם תשפטו כי לה':

ועתה יהי פחד ה' עליכם — אחר שהוא הדיין והנידון

שמרו — במצות ל"ת, כמו (דברים טז, יט) לא תקח שוחד לא תכיר פנים

ועשו — במ"ע, כמו (ויקרא יט, טו) בצדק תשפוט וכדומה. ומבאר אחר שאתם דנים ונדונים עם ה' והוא עמכם בדבר משפט, אין עמו לא עולה וכו', כי הטיית המשפט יהיה או ע"י עולה, או ע"י שנושאים פנים לאחד מן הבע"ד, או שיקחו שוחד והוא לטובת הדיין ובצעו, וכ"ז לא יתכן עם ה' אחרי שהוא כנידון לא יתכן משוא פנים, והוא הדיין ולא יתכן מקח שוחד. והנשיאת פנים יגרום לרוב שוא"ת שלא יזדקקו לדין אלם, נגד זה אמר עשו, ומקח שוחד יגרום קום ועשה להטות הדין, נגד זה אמר שמרו:

וגם — כמו שהעמיד סנהדרי קטנה בכל עיר ועיר כן העמיד סנהדרי גדולה בירושלים, והיו בם לוים וכהנים (כפי הדין שימצאו כהנים בסנהדרין)

ומראשי האבות — המופלאים, כמ"ש (דברים יז, ט) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט, והם היו למשפט ה', בדברים שבין אדם למקום

ולריב — בין אדם לחבירו (או ר"ל משפט ה' המשפט בענין גדול, ששם ה' בא לפעמים להגדיל, כמו רוח ה', שלהבת יה. וריב, ספיקות שיסתפקו חכמי ישראל)

וישובו — כי בחר את אלה מכלל יהודה ושבו עמו ירושלים לשבת בלשכת הגזית:

כה תעשון ביראת ה' — שלא לעבור על ל"ת

באמונה — בדברים העיונים

ובלבב שלם — שלא לשם פניה חיצונית ושלא לשמה בעשיית המצות עשה:

וכל ריב — כמ"ש (שם, ח) כי יפלא ממך דבר למשפט, ונגד בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע, אמר בין דם לדם לחקים, בדיני נגעים, ומשפטים. שהם דינים

ותורה — הוא החלק העיוני

ומצות — הוא החלק המעשיי, וכולל גם כן תורה שבעל פה כמ"ש חז"ל התורה זו מקרא והמצוה זו משנה

כה תעשון — ר"ל וגם אתם תעשו כן, כמ"ש (יבמות סג ב) יש נאה דורש ואין נאה מקיים וכו':

אמריהו — לענינים הנוגעים לדבר ה'

וזבדיהו הנגיד — להנוגע בדבר מלכות: