דף ביאור

דברי הימים א פרק כ״ג

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תנ״ך · מדריך קריאת פרק

דברי הימים א פרק 23

דברי הימים א פרק 23 מציג 32 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

פירוש רש״י

פסוק כ״ז׳
המה מספר בני לוי מבן עשרים שנה ולמעלה — כלומר אז תיקן דוד משמרות אלו כשיבא שלמה בנו שיהיו מזומנים לו:
פסוק כ״ח׳
כי מעמדם ליד בני אהרן וגו' — דוגמא וילוו עליך וישרתוך:
ועל טהרת לכל קדש — שאם יטמא הבית וכליו שיהיו הם ממונים לטהרו שכן מצינו בחזקיהו כדכתיב (לקמן ב' כ"ט) ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון חוצה וכתיב ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש וגו':
פסוק ל״א׳
ולכל העלות עלות לה' לשבתות לחדשים — פתרון הם יהיו ממונים על הלשכות וגם על לשכת בית הטלאים שהקרבנות שם והם יביאו אל הכהנים תמיד בכל יום במספר מה שצריכים בכל יום בין בחול בין בשבתות ובחדשים ובמועדים שמוסיפים על התמיד כל אלה יביאו במספר כמשפט וגם מסייעים לכהנים להפשיט הזבח וכן מצינו בחזקיהו רק הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את כל העולות ויחזקום אחיהם הלוים וגו':

מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

פירוש מלבי״ם

פסוק א׳׳
ודוד וכו' וימלך — שכבר המליך את שלמה כנזכר במלכים, ופה בא לספר מה שעשה דוד לפני מותו אחר שהמליך את שלמה והכין א"ע ללכת בדרך כל הארץ, שאז סדר משמרות כהונה ולויה, ואח"כ צוה את שלמה ונאסף על עמיו:
פסוק ג׳׳
מבן שלשים שנה — שמאז יתחיל זמן עבודת הלוי כמ"ש בתורה (במדבר ד, ג):
פסוק ד׳׳
מאלה — זה דברי דוד, כמו שסיים (בפסוק ה) אשר עשיתי, צוה איך יתחלקו לעבודתם:
פסוק ו׳׳
ויחלקם — כמו ויחלקם:
פסוק ז׳׳
לעדן — לדעת הרד"ק הוא לבני (הנזכר בתורה ולמעלה ו' ב'), ולפי דבריו פי' המפ' שיחיאל וזתם ויואל הם יחת זימה ויואח שהם למעלה (שם ה) בני לבני. וכל זה טעות, כי למעלה חושב מאב לבן, כמו שמוכח (שם כז - כח), והעקר שלעדן אינו לבני, רק א' מבני לבני שמשם התחיל הבית אב, ושמעי (הנזכר בפסוק ט) הוא שמעי בן יחת בן לבני, הנזכר למעלה (שם פסוק כז - כח), כמ"ש בפי' שם שיחת היה בן לבני. ובזה נבין איך נתפרדו מלבני שני בתי אבות לעדן בן לבני, ובני לעדן היו יחיאל, וזתם ויואל היו בני יחיאל כמו שמבואר לקמן (כו, כב), ובאמת נראה שם שיחיאל וזתם היו רחוקים כמה דורות מלבני, דהא היו בימי דוד ובני שמעי בן יחת היו שלומית וכו' והיה לו עוד בן ששמו זמה הנזכר למעלה שם, ולא היה לבית אב מיוחד, ובני שמעי שבפסוק י' הם בני שמעי בן גרשון:
פסוק י״א׳
ויהיו לבית אב — וא"כ היה מגרשון תשעה בתי אבות (ומה שכתב בפי' הגר"א ווילנער שלא נהיה לבית אב א' עד ימי עזרא, אינו נכון, כי פה מדבר מימי דוד):
פסוק י״ג׳
בני עמרם — ר"ל ואין לחשב מבניו אל שבט הלוי רק משה לבדו, כי אהרן נבדל מן הלוים להיות קדש קדשים:
פסוק י״ז׳
ולא היה לאליעזר — ומ"ש לקמן (כו, כה) לאליעזר רחביה בנו וישעיה בנו, פי' בנו של רחביה
רבו — בא כמשפט נחי ל"ה, ויל"פ שהוא מענין גדולה והתנשאות, כי מבואר לקמן ששלומית מבני רחביה ואחיו היו ממונים על כל אוצרות הקדשים שהקדישו לבהמ"ק, שהיו מטמונים גדולים והון עתק ולא ימסרו רק לאנשים גדולי המעלה מאד:
פסוק י״ט׳
אמריה השני — השלשה האחרונים הם בני יריהו כמפורש לקמן כד, כג.
פסוק כ״ב׳
וימת אלעזר — ולפ"ז לא נמצא רק כ"ב משמרות, אבל דברי תורה עשירים במק"א, שלקמן (כד, כז) אמר בני מררי מחלי ומושי בני יעזיהו בנו, בני מררי ליעזיהו בנו ושוהם וזכור ועברי, ופי' שממחלי יצאו בני יעזיהו בנו, היינו בן בנו, והוא הנזכר למעלה (ו, י) בני מררי מחלי לבני בנו שמעי בנו עזה בנו שמעה בנו, ועוזה הוא יעזיהו המוזכר פה, ובני יעזיהו היו שוהם הוא שמעה הנזכר למעלה, ולשוהם היו שני בנים זכור ועברי, והם היו ראשי אבות אחר שמת אלעזר בלא בנים, והם השלימו הכ"ד משמרות, שהיו ט' משמרות מגרשון וט' מקהת וששה ממררי:
פסוק כ״ד׳
עושה המלאכה מבן עשרים — דוד הקדים להם זמן החנוך מבן עשרים, ובאר הטעם כי אמר דויד, שדוד פירש שמה שאמרה תורה שיהיה בן שלשים הוא רק במדבר, שהיה שם משא בכתף שצריך שיהיה בעל כח, ובן שלשים לכח, אבל אחר שהניח ה' לעמו וא"כ אין ללוים לשאת את המשכן, וא"צ שיהיה בן שלשים. וזה כפי תירוץ האחרון שכתב הכ"מ (פ"ג מה' כה"מ ה"ז) לישב דברי הרמב"ם שם, שמה שצריך שיהיה בן שלשים הוא רק בזמן שהיו נושאים בכתף, ולתירוץ הא' שכתב שהוא רק לעבודת השיר י"ל שהלוים הצעירים היה משתמש בהם לענינים אחרים כמו שית':
פסוק כ״ז׳
כי — בל תשאל הא למעלה (פסוק ג) אמר ויספרו הלוים מבן שלשים, ע"ז משיב שאח"ז צוה דוד לספרם מבן עשרים:
פסוק כ״ח׳
כי מעמדם — וע"י שהיה צריך עבודות רבות והלוים הגדולים מבן שלשים לא היו מספיקים, נתנו עבודות שאינם עקרים להפחותים מבן שלשים, והשיר והשוער וכדומה להלוים שהם מבן שלשים
ועל טהרת — לטהר את הטומאה שנמצאה בקדש, כמ"ש (לקמן דה"י ב' כט, טז) ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון, ופי' על החצרות וטהרת כלי קדש של החצרות והלשכות, כי טומאה הנמצא במקדש מצוה בכהנים להוציאה, כמבואר בסוף עירובין:
פסוק כ״ט׳
וללחם המערכת — כמ"ש למעלה (ט, לב)
ולסלת למנחה — (שם כט)
ולמחבת ולמורבכת — (שם לא)
ולכל משורה ומדה — מדת הלח והיבש:
פסוק ל׳׳
ולעמד בבקר — הוא השירה, וע"ז היה צריך לוים מבן שלשים ומעלה:
פסוק ל״א׳
ולכל העלות — כי השיר היו אומרים בעת העלאת עולת צבור. וגם יל"פ שהיו משגיחים לבקר את הטלאים ועל ההפשט והנתוח:

מהדורה: Malbim on I Chronicles -- Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.

לשון המקור

פסוק 1

וְדָוִ֥יד זָקֵ֖ן וְשָׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיַּמְלֵ֛ךְ אֶת־שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃

פסוק 2

וַיֶּֽאֱסֹף֙ אֶת־כׇּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּֽם׃

פסוק 3

וַיִּסָּֽפְרוּ֙ הַלְוִיִּ֔ם מִבֶּ֛ן שְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה וַיְהִ֨י מִסְפָּרָ֤ם לְגֻלְגְּלֹתָם֙ לִגְבָרִ֔ים שְׁלֹשִׁ֥ים וּשְׁמוֹנָ֖ה אָֽלֶף׃

פסוק 4

מֵאֵ֗לֶּה לְנַצֵּ֙חַ֙ עַל־מְלֶ֣אכֶת בֵּית־יְהֹוָ֔ה עֶשְׂרִ֥ים וְאַרְבָּעָ֖ה אָ֑לֶף וְשֹׁטְרִ֥ים וְשֹׁפְטִ֖ים שֵׁ֥שֶׁת אֲלָפִֽים׃

פסוק 5

וְאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים שֹׁעֲרִ֑ים וְאַרְבַּ֤עַת אֲלָפִים֙ מְהַֽלְלִ֣ים לַיהֹוָ֔ה בַּכֵּלִ֕ים אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְהַלֵּֽל׃ {ס}

פסוק 6

וַיֶּחָלְקֵ֥ם דָּוִ֖יד מַחְלְק֑וֹת {ס} לִבְנֵ֣י לֵוִ֔י לְגֵרְשׁ֖וֹן קְהָ֥ת וּמְרָרִֽי׃ {ס}

פסוק 7

לַגֵּרְשֻׁנִּ֖י לַעְדָּ֥ן וְשִׁמְעִֽי׃ {ס}

פסוק 8

בְּנֵ֣י לַעְדָּ֗ן הָרֹ֧אשׁ יְחִיאֵ֛ל וְזֵתָ֥ם וְיוֹאֵ֖ל שְׁלֹשָֽׁה׃ {ס}

פסוק 9

בְּנֵ֣י שִׁמְעִ֗י (שלמות) [שְׁלֹמִ֧ית] וַחֲזִיאֵ֛ל וְהָרָ֖ן שְׁלֹשָׁ֑ה אֵ֛לֶּה רָאשֵׁ֥י הָאָב֖וֹת לְלַעְדָּֽן׃ {ס}

פסוק 10

וּבְנֵ֣י שִׁמְעִ֔י יַ֣חַת זִינָ֔א וִיע֖וּשׁ וּבְרִיעָ֑ה אֵ֥לֶּה בְנֵֽי־שִׁמְעִ֖י אַרְבָּעָֽה׃

פסוק 11

וַיְהִי־יַ֣חַת הָרֹ֔אשׁ וְזִיזָ֖ה הַשֵּׁנִ֑י וִיע֤וּשׁ וּבְרִיעָה֙ לֹא־הִרְבּ֣וּ בָנִ֔ים וַיִּֽהְיוּ֙ לְבֵ֣ית אָ֔ב לִפְקֻדָּ֖ה אֶחָֽת׃ {ס}

פסוק 12

בְּנֵ֣י קְהָ֗ת עַמְרָ֥ם יִצְהָ֛ר חֶבְר֥וֹן וְעֻזִּיאֵ֖ל אַרְבָּעָֽה׃ {ס}

פסוק 13

בְּנֵ֥י עַמְרָ֖ם אַהֲרֹ֣ן וּמֹשֶׁ֑ה וַיִּבָּדֵ֣ל אַהֲרֹ֡ן לְֽהַקְדִּישׁוֹ֩ קֹ֨דֶשׁ קׇדָשִׁ֤ים הֽוּא־וּבָנָיו֙ עַד־עוֹלָ֔ם לְהַקְטִיר֩ לִפְנֵ֨י יְהֹוָ֧ה לְשָׁרְת֛וֹ וּלְבָרֵ֥ךְ בִּשְׁמ֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃

פסוק 14

וּמֹשֶׁ֖ה אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים בָּנָ֕יו יִקָּרְא֖וּ עַל־שֵׁ֥בֶט הַלֵּוִֽי׃ {ס}

פסוק 15

בְּנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה גֵּרְשׁ֖וֹם וֶאֱלִיעֶֽזֶר׃

פסוק 16

בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֖וֹם שְׁבוּאֵ֥ל הָרֹֽאשׁ׃

פסוק 17

וַיִּהְי֥וּ בְנֵֽי־אֱלִיעֶ֖זֶר רְחַבְיָ֣ה הָרֹ֑אשׁ וְלֹא־הָיָ֤ה לֶאֱלִיעֶ֙זֶר֙ בָּנִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וּבְנֵ֥י רְחַבְיָ֖ה רָב֥וּ לְמָֽעְלָה׃ {ס}

פסוק 18

בְּנֵ֥י יִצְהָ֖ר שְׁלֹמִ֥ית הָרֹֽאשׁ׃

פסוק 19

בְּנֵ֖י חֶבְר֑וֹן יְרִיָּ֤הוּ הָרֹאשׁ֙ אֲמַרְיָ֣ה הַשֵּׁנִ֔י יַֽחֲזִיאֵל֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י וִֽיקַמְעָ֖ם הָרְבִיעִֽי׃

פסוק 20

בְּנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל מִיכָ֣ה הָרֹ֔אשׁ וְיִשִּׁיָּ֖ה הַשֵּׁנִֽי׃

פסוק 21

בְּנֵ֤י מְרָרִי֙ מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֔י בְּנֵ֥י מַחְלִ֖י אֶלְעָזָ֥ר וְקִֽישׁ׃

פסוק 22

וַיָּ֙מׇת֙ אֶלְעָזָ֔ר וְלֹא־הָ֥יוּ ל֛וֹ בָּנִ֖ים כִּ֣י אִם־בָּנ֑וֹת וַיִּשָּׂא֥וּם בְּנֵי־קִ֖ישׁ אֲחֵיהֶֽם׃

פסוק 23

בְּנֵ֣י מוּשִׁ֗י מַחְלִ֥י וְעֵ֛דֶר וִירֵמ֖וֹת שְׁלוֹשָֽׁה׃ {ס}

פסוק 24

אֵ֣לֶּה בְנֵֽי־לֵוִי֩ לְבֵ֨ית אֲבוֹתֵיהֶ֜ם רָאשֵׁ֧י הָאָב֣וֹת לִפְקוּדֵיהֶ֗ם בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם עֹשֵׂה֙ הַמְּלָאכָ֔ה לַעֲבֹדַ֖ת בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָֽעְלָה׃

פסוק 25

כִּ֚י אָמַ֣ר דָּוִ֔יד הֵנִ֛יחַ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמּ֑וֹ וַיִּשְׁכֹּ֥ן בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם עַד־לְעוֹלָֽם׃

פסוק 26

וְגַ֖ם לַלְוִיִּ֑ם אֵין־לָשֵׂ֧את אֶת־הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֖יו לַעֲבֹדָתֽוֹ׃

פסוק 27

כִּ֣י בְדִבְרֵ֤י דָוִיד֙ הָאַ֣חֲרוֹנִ֔ים הֵ֖מָּה מִסְפַּ֣ר בְּנֵֽי־לֵוִ֑י מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וּלְמָֽעְלָה׃

פסוק 28

כִּ֣י מַעֲמָדָ֞ם לְיַד־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן לַֽעֲבֹדַת֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה עַל־הַֽחֲצֵרוֹת֙ וְעַל־הַלְּשָׁכ֔וֹת וְעַֽל־טׇהֳרַ֖ת לְכׇל־קֹ֑דֶשׁ וּמַֽעֲשֵׂ֔ה עֲבֹדַ֖ת בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים׃

פסוק 29

וּלְלֶ֨חֶם הַֽמַּעֲרֶ֜כֶת וּלְסֹ֤לֶת לְמִנְחָה֙ וְלִרְקִיקֵ֣י הַמַּצּ֔וֹת וְלַֽמַּחֲבַ֖ת וְלַמֻּרְבָּ֑כֶת וּלְכׇל־מְשׂוּרָ֖ה וּמִדָּֽה׃

פסוק 30

וְלַֽעֲמֹד֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר לְהֹד֥וֹת וּלְהַלֵּ֖ל לַֽיהֹוָ֑ה וְכֵ֖ן לָעָֽרֶב׃

פסוק 31

וּלְכֹ֨ל הַעֲל֤וֹת עֹלוֹת֙ לַֽיהֹוָ֔ה לַשַּׁ֨בָּת֔וֹת לֶחֳדָשִׁ֖ים וְלַמֹּעֲדִ֑ים בְּמִסְפָּ֨ר כְּמִשְׁפָּ֧ט עֲלֵיהֶ֛ם תָּמִ֖יד לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃

פסוק 32

וְשָׁמְר֞וּ אֶת־מִשְׁמֶ֣רֶת אֹֽהֶל־מוֹעֵ֗ד וְאֵת֙ מִשְׁמֶ֣רֶת הַקֹּ֔דֶשׁ וּמִשְׁמֶ֕רֶת בְּנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן אֲחֵיהֶ֑ם לַעֲבֹדַ֖ת בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ {פ}

דברי הימים א פרק כ״ג

דברי הימים א פרק 23

מפת הטקסט

מפתח לקריאה

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

פירוש רש״י

פירוש מלבי״ם

לשון המקור