יחזקאל פרק ל״א

אל מי דמית בגדלך — בהתגדלך לנגדי אל מי היית סבור לדמות:

הנה אשור — שהפלתי כבר:

ארז בלבנון — היה:

וחורש מצל — יער מסכך צל גדול:

ובין עבותים — עצי רענן:

צמרתו — צימ"א בלע"ז:

תעלותיה — פושיץ בלע"ז:

אל כל עצי השדה — להשקותם והדוגמא כתרגומו של יונתן הא אתוראה דמיא לארזא בלבנון וגומר כבעמוד:

מים גדלוהו תהום רוממתהו — בעממיא סגי בסומכוותא תקוף ית מלכיא שעביד לתחות מלכותיה וית שלטונוהי מני על כל מדינות ארעא, ומדרש אגדה ובין עבותים היתה צמרתו מהיכן זכה לגדולה לפי שנמנע מעצת דור הפלגה שנאמר (בראשית ז) מן הארץ ההיא יצא אשור כשנעשו כל באי העולם קליעה אחת לבוא בעצה למרוד בו אז היתה צמרתו נראית לעצמה ולא נשתלשלה עמהם. מים גדלוהו תהום רוממתהו. ועל ששמע לקול יונה בן אמתי שירד לתהום ושבו אנשי ננוה מן החמס אשר בכפיהם:

סרעפותיו — ענפיו:

פארותיו — זמורותיו:

ממים רבים בשלחו — פארותיו על ידי מים רבים בשלחו פארותיו כלומר בגדלו פארותיו ול' שילוח נופל בהן כמו ותשלח פאורות (לעיל טז):

בסעפותיו — בענפיו:

קננו — ל' קן:

וייף — ל' יופי:

דליותיו — אף הם ל' ענפים הנטוים לאורך לכל צד כמין דליות הכרם שישטרוי"ילאש בלע"ז:

לא עממוהו — לא כהו תארו כלומר לא היה בהם אחד נאה ממנו:

בגן אלהים — כלומר בכל העולם:

וערמונים — קאשטיני"ש בלע"ז:

כל עצי עדן — כלומר כל המלכים המשובחים:

יען אשר גבהת בקומה — כך אמרתי לאשור:

ביד אל גוים — ביד קשה שבגוים ביד נבוכדנצר נתתיו דאמר מר שנה ראשונה כבש ננוה:

עשו יעשה לו — נבוכדנצר ככל רצוני:

ויטשוהו — ויפלוהו לארץ כמו ויטש על המחנה (במדבר י״א:ל״א):

על מפלתו ישכנו וגו' — כתרגומו על מפלת קטילוהי:

עצי מים — שהם רכים וחלשים אלא שענפיהם רכים וארוכין מחמת לחלוחית המים אין להם לדמות עצמן לארזי עדן כלומר לא היה לו להתגאות על ישראל ולא יעמדו עליהם:

אל בין עבותים — לא יתגאו להשוות גבורתם שותה מים אל עצי עבותים:

ביום רדתו שאולה — כשהשפלתי את מלך אשור ביד אויבו:

האבלתי כסתי עליו — אבלים רבים שהיו סמוכין עליו:

כסיתי עליו את תהום — כסיתי בשבילו את תהום שהיה רגיל להשקותו ולגדלו כמו שאמר למעלה תהום רוממתהו אותו היום כסיתיו שלא יעלה ויכבה את תבערתו כלומר החלטתי את עוזריו:

ואמנע נהרותיה — שהיו הולכין סביבות מטעה:

ויכלאו מים רבים — שהיו מאריכין פארות כמו שאמר למעלה ותארכנה פארות' ממים רבים:

ואקדיר — בשבילו לבנון:

ואקדיר — לשון שחרות:

וכל עצי השדה — שהיו תעלותיו שלוחין אליהם כמו שאמר למעלה:

עליו עולפה — בשבילו פסק לחלוחם כאדם שמתעלף ורוחו פורחת פשמי"ר בלע"ז:

וינחמו בארץ תחתית — שאר יורדי גיהנם קבלו תנחומים אמרו אף זה כמונו:

וזרועו ישבו בצלו — ועוזריו אשר ישבו בצלו:

אל מי דמית ככה — אתה פרעה אל מי מעצי עדן דמית שיהא ככה גדול כאשור בכבוד ובגודל והרי ראית שהורדתיו שאול ואף אתה והורדת עם עצי עדן עם שאר מלכים חזקים:

אל ארץ תחתית — גיהנ':

אל מי דמית שואל אותו כי בגדלו אל מי רוצה לדמות את עצמו, בודאי ידמה את עצמו לאשור, כי הנה אשור ארז בלבנון וכו' וא"כ יבטח שידמה אליו בכל עניניו עד שיהיה מפלתו כמוהו כי גם הוא נפל ע"י רוב גאותו ארז בלבנון מדמהו להארז שהוא גדול מכל האילנות של הלבנון, והיו לו מעלות על יתר הארזים שהענפים שלו היו יפים מאד בתארם, והיה כחורש מצל כיער העושה צל גדול כי היה מלא עלים וענפים רבים כיער הנסבך המצל. והיה גבה קומה וצמרתו שהוא הענף האמצעי שבראש האילן היה בין עבותים שסביב לו ענפים עבותים וקלועים שזה מיפה ראש האילן, ובנמשל היופי הוא הסדר שהיה במחנותיו והעושר שהיה לו, והיה מצל וסוכך על כל העמים סביביו, והוא גבה קומה שהיה מלך מלכים וגבוה מכולם, וצמרת הארז שהוא המלך היה מוקף מעבותים היינו שרים גדולים שכ"א גבוה במצבו ומקיף את הצמרת (כמ"ש הלא שרי יחדו מלכים, וכמ"ש בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי):

מים גדלוהו, והיה להארז שפע מים ממעל שעי"ז גדל וברכת תהום מתחת שעי"ז נתרומם יותר, והמים של התהום נעשו לנהרות רבות, וכ"א הלך סביבות מטעה של הארז להשקותו, ואל עצי השדה שלחה רק תעלות מן הנהר והנמשל שהיה לו שפע רב מכל העולם שהיו כפופים תחתיו, וזה משל המים של המטר ושפע של התהום שהוא עושר מדינתו ומלכותו בעצמו שימים לו סביב, והוא קבל השפע הזה בעצם וראשונה, וכל העמים שהם עצי השדה קבלו רק תמצית השפע ע"י, שהם התעלות הנמשכות מן הנהרות:

על כן גבהא קמתו מכל עצי השדה אחר שהוא קבל עיקר השפע ותרבינה סרעפתיו הם הסעיפים הנושאים את הענפים הדקים, שבעץ פרי הם נושאי הפרי והם מתרבים מאד, ואלה הענפים הם בראש האילן, או בענפים הגדלים בראשם כפאר ומגבעות למעלה, ונותנים פאר לאילן ונקראים פארות על שהם ארוכים ונכפפים ומפארים את האילן עז"א ותרבינה סרעפתיו ותארכנה פארותיו ממים רבים בשלחו ר"ל בהתפשטות ע"י מים רבים ארכו ורחבו:

בסעפתיו העוף אין עושה קן בהפארות שהם בראש האילן רק בהשרעפים שהם באמצע האילן, והחיוות יולדים במקום שהצל יותר קרוב להאילן שהוא תחת הפארות שהוא קרוב להעץ, כי הסרעפות מתפשטים מן האילן למרחוק, והנמשל חיות הם המלכים התקיפים כחיה שהיא אבירה נגד העוף מצאו מחסה בפארותיו, בעשרו וכבוד מלכותו, והעופות הם האומות בעלי המסחר והאניות, וכן יושבי האיים השטים כעוף למסחר הביאו לשם סחורותיהם ומצאו קן להם וגוים רבים חסו בצל מלכותו ועז"א ובצלו ישבו גויים רבים :

וייף בגדלו ר"ל הגם שהאילן כשנגדל יותר ומוציא דליות ארוכים שהם ענפם המודלים ומתרומם יותר מגבולם אינו יפה, כי לרוב נכמשים הדליות ועליהם נופלים וכן הם מכחישים גוף האילן, וע"כ מזמרים הדליות וחותכים אותם, אבל הוא נעשה יפה באורך דליותיו, כי אעפ"כ גדל גם האילן, יען שהיה שרשו על מים רבים, ר"ל שהגם שמלך חלוש כשיארך מלכותו למרחוק לא יעמוד, כי צריך להוציא חיילותיו לחוץ ואינו בטוח ממרד בפנים, אבל הוא מרוב תקפו גם שהתפשט למרחבי ארץ, היה מושרש וחזק במדינתו:

ארזים, גדל כל כך עד שגם הארזים אשר בגן אלהים, שהם הארזים שנטע מששת ימי בראשית, לא היו עמו לעם אחד, ברושים, הסעיפים הרכים שבו היו גדולים יותר מברוש שהוא אילן חזק אחר הארז (כמ"ש הילל ברוש כי נפל ארז) ולא לבד שלא היו כמוהם כי גם לא דמו אליהם אפילו בדמיון וערמונים שגדלים ביופי מאד לא היו כפארתיו, הגם שנדמו אליהם בדמיון, לא היו כמוהם ממש, ומוסיף כל עץ בגן אלהים שגם העצים שנטע ה' בגן עדן שנטע כל עץ נחמד למראה, ונעשו בתכלית היופי, לא דמה אליו בענין היופי, שנעלה על כולם, והמליצה שלא היה מלך תקיף ואדיר כמוהו מימי בראשית, וגם סעפותיו ופארותיו שהם שריו וגבוריו ועשיריו עלו על מלכי ארץ בממשלתם וגבורתם ועשרם, לא לבד בדור הזה כי גם העצים אשר הם עתה בגן אלהים, שהם מלכי ארץ הקודמים שההבילו וספרו עליהם נפלאות מגבורתם וממשלתם וכחם לא דמו אליו:

יפה עשיתיו, וע"י הדליות שהם הענפים הנגבהים ומודלים היה יפה מאד ונראה למרחוק עד שראוהו עצי עדן ונתקנאו בו על גודל מעלתו וגם ימליץ כאילו עצי עדן ונשמת הקדומים התעוררו עליו ונתקנאו על ממלכתו, והם הקרובים לאלהים השתדלו בתפלה ובתחנונים להפיל הארז הזה המתגאה שלא כדת, כי הוא חוץ מן הגן ושרשו ונופו במקום טומאה, ר"ל האבות הקדושים והצדיקים התפללו עליו, והשרים העליונים עמדו כנגדו, עד ששמע אלהים, ובא קצו:

לכן כה אמר ה', קבל קנאת עצי עדן, וכה אמר אליו, יען אשר גבהת בקומה, (כמ"ש אפקד על פרי גודל לבב מלך אשור), א. שגבה בקומה ר"ל בכחו וגבורתו, ב. ויתן צמרתו שהמלך שלו עלה על כולם, ועי"כ רם לבבו בגבהו שחשב שכחו מעצמו ושהוא נתן צמרתו על בין עבותים (כמ"ש כי אמר בכח ידי עשיתי וכו'):

ואתנהו ביד אל גוים, לכן מסר אותו ביד נבוכדנצר שהוא תקיף של הגוים והגוים חושבים אותו כאל, והוא יעשה לו כרשעו אשר עי"כ גרשתיהו מפני, ואיני משגיח עוד עליו, ויען שכבר נבא עליו ישעיה במליצה כזאת, הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה במערצה וכו', והלבנון באדיר יפול, שדמהו ג"כ לארז אדיר, ואז נכרת ע"י ה' בעצמו, ובאדיר שהוא מלאך ה', אז עוד לא נגרש מפניו ועוד מלכותו קיימת, ועתה שכבר גרשתיו לא נתתיו ביד אל של מלאכי ה' רק ביד אל גוים והוא יעשה כרשעו כי גם הוא רשע כמוהו ויקום רשע על רשע, וברשע יעשה לו:

ויכרתהו השדים שהם עריצי גוים והזרים שעמהם יכרתוהו ויטשוהו הדליות הארוכים יפלו על ההרים ר"ל חילו וגדודיו יפלו בהרים במלחמה והפארות יפלו אל האפיקים ר"ל עשיריו ועמו יתפזרו באפיקים בגולה, ועמי הארץ שהיו חוסים בצלו ירדו מצלו ויטשוהו :

על מפלתו, העופות והחיות לא יקננו ולא ילדו שם, רק ישכנו על מפלתו, שע"י מפלתו ישכנו בשכנם, ר"ל האיים הסוחרים לשם יעברו דרך שם למקומות אחרים, והגבוהים ושרי העמים ומלכיהם יחלקו ארצו ביניהם:

למען, וזה אזהרה אל מלכי מצרים ואשור (נגד מ"ש יען אשר גבהת בקומה) יזהרו כל עצי מים שלא יגבהו בקומתם, וידעו כי מימי השפע בא מה', הוא המשפיל אף מרומם, (ונגד מ"ש ויתן את צמרתו אל בין עבותים) אומר ולא יתנו את צמרתם ר"ל שמלכיהם לא יגבהו על מלכים אחרים, (ונגד מ"ש ורם לבבו בגבהו) אמר ולא יעמדו אליהם ר"ל האלים שלהם, (מלשון אל גוים) היינו מלכיהם שעשו את עצמם לבני אלים ואלהות, לא יעמדו בגבהם, שכל שותי מים היינו המקבלים השפע לא יגבהו בלבבם כבני אלים, כי כולם נתנו למות ר"ל שמתנאי האלהות שיהיה נצחי, ושיהיה נעלה מהעולם התחתון, ושיהיה נעלה מבני אדם בעלי חומר, והם כולם נתנו למות ואינם נצחיים, אל ארץ תחתית, לא לשמים וממעל לככבי אל, ובתוך בני אדם לא בתוך האלים והמלאכים, כי הולכים אל יורדי בור לקבר:

כה אמר ה' הנה את נינוה כבש נבוכדנצר בשנה הראשונה למלכותו, ומאז התחיל לכבוש גוים רבים וכולם נתנו בידו עד שלבסוף כבש את מצרים והחריבה, וזה היה אחרית מלחמותיו, מצייר שביום שהחריב את אשור נגזר מה' להחריב את כל ממלכות הארץ שהיו תחלה כפופים תחת מלכות אשור, ומצייר שאז ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום, אז נעשה התהום אבל, כמו שהאבל לא יצא לחוץ ומכסה ראשו, כן התהום כסה ה' פניו בל יצא עוד לחוץ להשקות העצים, ועי"כ ואמנע נהרותיה שהיה הולך סביבות מטעה, ויכלאו מים רבים כמ"ש ואת תעלותיה שלחה אל כל עצי השדה, ועי"כ ואקדיר עליו לבנון נעשה כל הלבנון קודר מרוב החום הבוער כי אין מים, וכל עצי השדה עליו עלפה מרוב הצמאון, כאדם המתעלף בחום ובצמא, ר"ל שאז נפסק השפע מכל המלכים שהיו חוסים בצל אשור, כי לא היה מי שיגין עליהם מחמת המציק:

(טז-יז) ( עתה מפרש הנמשל) מקול מפלתו הרעשתי גוים, כי מאז התחיל נבוכדנצר להרעיש הארץ ולהרגיז ממלכות, וינחמו בארץ תחתית כל עצי עדן, מצייר שהגוים שעל הארץ נתרעשו, ועצי עדן הם המלכים שמתו ע"י המחריב נחמו בארץ תחתית (עי' רש"י ורד"ק), ומפרש כי מבחר וטוב לבנון וכל שותי מים גם הם אתו ירדו שאולה שמאז ירדו כל העצים לשאול ר"ל נכבשו כל הממלכות ונחרב ארצם, וגם זרועו של אשור ר"ל עוזריו אשר ישבו בצלו בתוך גוים כולם ירדו שאולה ונעשו חללי חרב:

אל מי דמית, עתה סיים דבריו מ"ש אל מי דמית בגדלך וכו' אל מי דמית, אם תדמה אל אשור, כי ככה בכבוד ובגדל בעצי עדן, שכמוהו אתה בכבוד וגודל בין עצי עדן, ר"ל המלכים שמתו והם בעדן (ככה) והורדת את עצי עדן אל ארץ תחתית א"כ גם בזה תדמה אל אשור שתרד עמו אל ארץ תחתית ועם כל עצי עדן, ושם תשכב בתוך ערלים, וכולם יכירו אותך ויאמרו הוא פרעה וכל המונו, כי תרד שם עם כל המונך, וזה שהתחיל אל מי דמית בגדלך, וכי רק בגדלך תדמה אל אשור הלא תדמה אליו בכל עניניו וכמוהו תשכב בהמון רב בשאול וכמוהו תהיה נרשם ביניהם, לאמר הוא פרעה וכל המונו, כמו שיתרשם אשור בשאול: