יחזקאל פרק כ״ח

מושב אלהים — עשה לו באויר על הים במנגנין כמין שבעה רקיעים וישב לו על העליון:

הנה חכם אתה מדניאל — דניאל בא נבוכדנצר לעשותו אלוה ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה ולא קביל עליה ואתה עושה עצמך אלוה:

כל סתום לא עממוך — לא עמום ממך קנתורין הם שמקנתרין כלומר שמא חכם אתה כדניאל שנא' בו כל רז לא אנס לך (דניאל ו'):

עשית לך חיל — קנית לך נכסין:

ותעש זהב וכסף — וכנשתא:

והריקו חרבותם — כמשמעו ומדרש אגדה משכב זכור שנבעל כנשים שלשה עשו עצמם אלוה ונבעלו כנשים יואש בן אחזיה שנאמר (ד"ה ב' כ"ד) ואת יואש עשו שפוטים וחירם ונבוכדנצר:

יפעתך — הופעתך לשון תואר פנים, והמדרש דורשו יופי עתך:

מחללך — כמו הורגך:

אתה חותם תכנית וגו' — אתה הוא מלא חכמה לחתום ולטבוע כל תבנית וצורה:

תכנית — פיינטור"א בלע"ז:

בעדן גן אלהים וגו' — בסגי טבון ותפנוקין את מתפניק כאלו בעדן גינתא דה' את שרי כל עותרא גיותא ויקרא מתיהב לך כל אבנין טבן מסדרן על לבושך:

מסוכתך — חופתך, ל"א לבוש כיסוייך:

מלאכת תופיך ונקביך בך — אע"פ שנתתי לך הכבוד הזה יודע הייתי שתתגאה ועשיתי בך מלאכת תופים ונקבים המוציאין רוח בקול זמר כתוף ובם היה לך להתבונן:

את כרוב ממשח הסוכך — את עוף מדה כלומר העוף הגדול הסוכך בכנפיו סכך רב כלומר מושל ממשל רב, ממשח לשון גודל כמו אנשי מדות (במדבר י"ד) דמתרגמינן גברי דמשחן:

ונתתיך בהר קודש אלהים היית — ונתתי לך מקום לקנות לך שם בבנין הר קדשי שסייעת את שלמה בעצי ארזים:

בתוך אבני אש התהלכת — קנית לך זכרון עם מלכי ישראל שהם כמלאכי השרת:

נמצא עולתה בך — באמרך אל אני:

מלו — כמו מלאו:

ואחללך מהר אלהים — גרמת שאמחה אותך שלא תצדק עוד בבנין ביתי:

ואבדך — כמו ואאבדך:

מתוך אבני אש — שלא תטול חלק עם הצדיקי', ורבותינו במדרש אגדה דרשו הענין הזה באדם הראשון וכך אמר הנביא לחירם מה נתגאית ברקיעך שמא בגן עדן היית כמו שהיה אדם הראשון כל אבן יקרה וגו' כי כל החופות האלה עשיתי לאדם הראשון ופחותה שבכולן זהב שהיא מנוייה אחרון מלאכת תופיך וגו'. בזאת השויתיך לו ולא באחרת ובך נסתכלתי ובראתי תופים ונקבים באדם הראשון. את כרוב ממשח. שמא אתה כאותו כרוב שהיה גדול בממשח הסוכך כולו מקצה השמים ועד קצה השמים ושמא נתתיך להיות בהררי קדש כאשר נתתי לו:

שחת חכמתך על יפעתך — שנתגאית ביפעתך:

לראוה בך — להסתכל בבושתך, לראוה כמו לראיה:

חללת מקדשיך — קדושתך:

אש מתוכך — דברי גאוה שיצאו מפיך לאמר אל אני ל"א כתרגומו ואייתי עממיא דתקיפין כאשתא מחובי זדונך:

שממו — תמהו:

ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב — על אשר יראו החרב מסביב בחוץ יפלו יושבי העיר ויהיו בטוחים להיות חללים בתוכה:

ונפלל — כמו לא פללתי (בראשית מ"ח) לא סברית וכמו ואויבינו פלילים (דברים ל״ב:ל״א) ידונו עצמם להיות חללים בתוכה:

ולא יהיה עוד לבית ישראל וגו' — לפי שניבא על עמון ומואב ופלשתים ואדום וצור וצידון שהם שכיני ארץ ישראל שיחרבו ומאחר שיאבדו כולן לא יהיה סילון וקוץ לישראל בכל סביבות' שיכאיבם ושירע להם:

סילון — מין קמשונים וחוחים הוא:

ממאיר — ענין הכאבה כמו צרעת ממארת (ויקרא י״ג:נ״א) פוניינ"ט בלע"ז:

השאטים אותם — הבוזים אותם:

לעבדי ליעקב — כמו שנתנה ליעקב נחלה בלא מצרי' ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה (בראשית כ״ח:י״ד):

אמר לנגיד צר כבר העיר הרי"א שנגיד צור אינו מלך צור שיזכיר אח"ז ודעתו שהנגיד הוא פקיד על עניני המדינה ומלך הוא ענין אחר, ודעתי בזה תשמע אח"ז, יען גבה לבך גבהות הלב הוא מה שאדם חושב א"ע במעלה יתר שאת ממה שהוא באמת והוא תועבה אצל ה' כמ"ש תועבת ה' כל גבה לב, ולכן אמר שהעונש המיועד עליו יהיה בעבור שגבה לבו עד שייחס לעצמו אלהות מצד גבהות הלב, ומצד מקום שבתו נפרד מבני אדם, כי ישב בלב ימים כאלהים היושב נפרד מן הברואים, ואתה אדם ולא אל, ר"ל כי היו בני אדם שהיה בם אלהות מצד נפשם, כמו משה איש האלהים, ודניאל די רוח אלהין בי', אבל אתה רק אדם ולא אל שלא נמצא בך שום אלהות, רק ותתן לבך כלב אלהים, אתה נותן אותך לזה ואין בך שום שפע אלהות:

הנה ר"ל וכי תתדמה אל דניאל שקראו נבוכדנצר בשם אלהות בעבור חכמתו כמ"ש לדניאל סגיד ומנחה ונחוחין אמר לנסכה ליה, והוא לא קבל עליו, ואתה הכי חכם אתה יותר מדניאל עד שכל סתום לא עממוך פי' לא יהיו עמך שלא נמצא אתך דבר סתום, בתמיהה:

בחכמתך, וכי בחכמתך עשית לך חיל? גם העושר שלך שבו אתה מתגאה כי עשית אותו כעושה דבר מלאכתיי בחכמה המעשיית עד שתעש זהב וכסף באוצורתיך, שידעת מלאכת האכימיאה או סגולת ודברים נעלמים עד שהמתכיות הפחותים המונחים באוצרותיך יתהפכו לזהב ולכסף, או שיולד שם זהב וכסף ע"פ חכמה נעלמה וטלמסאות, הלא לא באופן זה אספת עושר, רק ברב חכמתך ברכלתך הלא ע"י חכמתך שהוא רק במרכולת לקנות ולמכור בזה הרבית חילך, וזה אינה חכמה כלל רק מרמה וזיוף ואונאה, שע"י המסחר יסב ממון של אחרים אליו, וכל רוכל יודע זאת, ואיך גבה לבבך בחילך, והלא אין זה הוכחה כלל שיש בך הופעה אלהית:

לכן כה אמר ה' יען תתך כמ"ש תועבת ה' כל גבה לב, יד ליד לא ינקה:

זרים לא יחוסו על כבודך, עריצי גוים ולא תוכל לעמוד כנגדן והריקו חרבותם על יפי חכמתך שהוא העושר שלך, וגם יחללו יפעתך ההופעה האלהית שאתה מיחס לך יוציאו לחולין:

לשחת יורדוך שיהרגוך, וזה ראיה שאינך נצחי, ומתה ממותי חלל בבזיון שזה ראיה שאין בך שום כבוד והופעה אלהית:

האמר, הלא מצד שהם הורגך לא תוכל לאמר אלהים אני, ומצד שהם מחלליך ויוציאוך לחולין ע"י הבזיון יהיה ראיה שאתה אדם ולא אל שלא נמצא בך אף רוח אלהות כי אתה רק אדם בלא שום כח אלהות מעורב בו:

מותי ערלים תמות לא ימיתוך כמו שממיתים מלך ואיש אלהי רק כמו שממיתים ערלים בבזיון:

שא קינה על מלך צור חז"ל במדרש אמרו שחירם אוהבו של שלמה היה חי עד העת ההיא ונהרג מיד נבוכדנצר, ויש במדרש שחירם נכנס חי לג"ע, וכ"ז הוציאו מפסוקים שבכאן, וכפי הפשט חירם שבימי שלמה זכר לכבוד גדול מצד שנכנס בברית עם דוד ושלמה ועזר בבנין המקדש, והאמינו כי זכה לישב בג"ע התחתון ככל חסידי או"ה, ושי"ל שם עשר חפות ואחר שמת לא קבלו העם מלך אחר רק מסרו הנהגת המדינה ביד נגיד, ודמות דיוקנו של חירם ציירו שיושב על כסאו ועשרה חופות עליו מאבנים טובות כאשר יושב בג"ע, גם ציירו דגלו בדמות כרוב העשוי מעצי שמן הסוכך על הארון, באשר נעשו שני כרובים מעצי שמן אמרו שאחד מרמז על שלמה ואחד על חירם שהשתתף בבנינו, וכ"ז יחסו או לדמותו או שהושיבו איש חכם ויפה תואר תחתיו, ולא עסק בהנהגת המדינה כאילו הוא חירם היושב בג"ע וקראו אותו מלך צור כי הוא חירם בעצמו לפי דמיונם, ואחר שנבא על נגיד צור שהוא העוסק בהנהגת המדינה נבא על מלך צור שהיה אלהי וקדוש אצלם, כה אמר ה' אתה חותם תכנית, ר"ל הגם שאינך חירם עצמו רק חותם שלו שצורתו ומהותו נחקק בך, אתה חותם תכנית שנחתם בך צורתו בכיון נכון, לא חסר כל, בין בחכמה אתה מלא חכמה, בין ביופי אתה כליל יופי, (או פי' מכלול ועטרת של היופי) (וזה יצדק בין אם בא על העומד תחתיו או על צורתו):

בעדן, א — הציור אך יושב בעדן של גן אלהים ומתעדן שם, ושם יסוככהו סוכות של אבן יקרה (והם תשעה אבנים שבשלשה טורי החשן (חוץ מאבני טור השלישי שהם לשם שבו ואחלמה שחסרו מפני שהיה מצד הדין והרע וכנגדן בי"ב מזלות עקרב סרטן קשת) ובא תחתיהם זהב שמורה דין) מלאכת יצייר שבג"ע יתענג גם בנועם השיר והניגון, שבכלי השיר יש החלולים וסתומים שהם מיני התוף, ויש שיש בהן נקבים המוציאים הקול, ומצייר שהגוף שלו שיש בו שני מיני כלים האלה ישמיע שם קול כל מיני הנגונים מיני התופים ומיני זמר המנוקבים והם כוננו מיום הבראך להיות נכון לזה:

את כרוב צייר ג"כ דגל שלו בצורת כרוב ממשח, היינו כרוב מעצי שמן, הסוכך על הארון, בהר קדש של אלהים היית, שהיית שוכן בהר קדש המיוחד לאלהים היינו בבהמ"ק שבהר ציון, זה היית בחייך, ואח"כ בתוך אבני אש התהלכת היינו תחת החופות שבג"ע של אבנים טובות הנ"ל ששם הם מאש, לא מחומר ארצי כאבנים שלנו:

תמים אתה הנה תחלה היית תמים וראוי לכל הכבוד הזה עד שנמצא בך עולתה שאינך ראוי עוד לזה, ומפרש מהו העולה ברב רכלתך שעי"כ מרמאים ומונים, מלאו תוכך חמס ובזה ותחטא ועי"כ הפסדת בין החלק שיש לך למטה בבהמ"ק שעז"א ואחללך מהר אלהים, וממילא הספדת גם החלק שבג"ע, ועז"א ואבדך אתה כרוב הסוכך מתוך אבני אש כי זכית לאבני אש הג"ע ע"י שאתה כרוב הסוכך, וכשאבדת זה אבדת זה:

גבה אח"כ הוספת לחטא ע"י שגבה לבך ע"י יפיך, עד שבזה שחת חכמתך על יפעתך ר"ל ששחת בין החכמה שלך בין ההופעה האלהית שהיתה עליך (כמו על עולת התמיד) וע"ז יש לך עונש אחר בעוה"ז שהשלכתיך עלי ארץ ונתתיך לפני מלכים לראות בך בבזיון:

מרב אח"כ הוספת לחטא כי מרוב עוניך בעול של המרכולת שלך חללת מקדשיך כי שמחת על חורבן בהמ"ק, ובזה אבדת כל זכות שהיה לך בבנינו, וע"כ ואוציא אש מתוכך היא אכלתך מדה כנגד מדה כמו ששמחת על שריפת המקדש, והיית לאפר על הארץ עד שכל יודעיך בעמים שממו עליך, בלהות היית דומה כאילו היית שד ורשף שזה פי' שם בלהה בכ"מ, והיית כבלהה שפתאם מתעלם ולא נמצא:

שים פניך אל צידון שאחר צור נחרב צידון (כמ"ש בישעיה כ"ג):

הנני ר"ל תחלה הנני עליך להענישך באופן שאכבד על ידך, ואח"כ אוסיף לעשות בה שפטים היינו עונש שיכירו הכל שהוא בדרך משפט על רעה שעשו ואז ידעו כי אני ה' ויכירו שה' משכיר ומעניש, ונקדשתי בה שאז שמו מתקדש, שהוא מעלה יותר מן הכבוד, שיכובד גם ע"י מה שיאמרו שהוא אלהא דאלהיא, ומפרש ושלחתי, נגד מ"ש הנני עליך, הוא מה שאשלח בחוצותיה דבר ודם שיהיה מלחמה בין איש לאחיו וישפכו דם אחים, ונגד מ"ש וידעו כי אני ה' בעשותי בה שפטים היינו ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב שאח"כ יביא עליה חרב אויב מסביב ובזה יעשה פלילות ומשפטים על החלל שנפל בתוכה שזה יהיה עונש משפטיי על הרציחות שנעשו ביניהם, ואז וידעו כי אני ה':

ולא יהיה חוץ מזה יהיה תכלית מפלתם כי שלא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר מכל סביבותם כי גם צידון היה שכן רע לישראל והיו מצירים להם, ובזה ידעו כי אני ה' הרב ריב ישראל:

כה אמר ה' ר"ל בל תשאל הלא עתה ישראל בגולה מפוזרים בין העמים ואינם שכנים לצידון, משיב שזה יהיה בעת שאקבץ אותם וישבו על אדמתם בעת שנתן להם כורש רשות לשוב לא"י:

וישבו עליה לבטח כי בתחלת חזירתם היה להם שונאים ומעיקים כמבואר בעזרא ונחמיה, ואח"כ ובנו בתים וישבו לבטח שתתרבה ישיבת א"י, וזה יהיה בעשות שפטים בכל השאטים ואז ידעו כי אני ה' אלהיהם המשגיח עליהם בהשגחה פרטית מיוחדת אליהם: