יחזקאל פרק כ״ב

ויהי דבר ה' אלי לאמר — התשפוט את עיר הדמים. ירושלים:

והודעתה — מפיק ה"א והודעתה אותה:

עיר שופכת דם בתוכה לבוא עתה — הרי זה מקרא מסורס וזהו פיר' עיר שופכת דם בתוכה אמר ה' אלהים לבוא עתה:

ועשתה גילולים — כמו ואשר עשתה גלולים וגו':

עד שנותיך — גזירת ונושנתם (דברים ד) בגי' שאמר משה:

וקלסה — דבה שהכל נדברים ביך פרלרי"ץ בלע"ז:

יתקלסו בך — ומה היא הקלסות טמאת השם זו היא שטמאת את שמה שהיו נקראים עם קדוש בנים ליוצרם וגרמו עצמם להקראו' עם טמא שפתים (ישעיהו ו׳:ה׳):

איש לזרועו — כל דאלים גבר:

אב ואם הקלו בך — כל התועבות שבפ' קדושים תהיו שהוזהרו עליהם נמנו כאן:

קדשי בזית — ולא כמו שאמרתי לרצונכם תזבחו (ויקרא י"ט):

ואל ההרים אכלו בך — ובטוריא פלחו ביך לטעותא:

זמה עשו — עצות של רשעה:

ותבצעי רעיך בעושק — העשרת את אוהביך בעושק שעשקת מן העניים לשון אחר ותבצעי לשון גזל כמו ובוצע ברך נאץ ה' (תהלים ו') וכה פתרונו ותגזלי לרעיך בעושק:

הכיתי כפי — צעקתי ווי וקינה:

אל בצעיך — כאן למדנו שהגזל קשה מן הכל שעליו נתחתם גזר דין:

אשר אני עושה אותך — פועל לך כפעלך:

והתימותי — וכליתי:

ונחלת בך — תתחלחלי בעצמך על מה שעשית:

לסיג — תערובת פסולת המעורב בכסף וזהב וצריך להתיכו באש לצורפו:

כור — שצורפין בו זהב:

קבוצת כסף — כאשר יקבוץ הצורף את כל הסיגים אל תוך כור:

לפחת — לנפח:

להנתיך — ויצקת מתרגם ותתיך:

לא גושמה ביום זעם — לא נתן גשם הראוי לה לטהר ביום זעם ופירוש הדבר כתרגומו לא איתעבידו בה עובדין טבין דיגנון עלה ביום לווט:

קשר נביאיה — נקשרים יחד בעצה רעה:

נפש אכלו — שהיו נוטלין שוחד ומחזיקין ידי מרעים להרוג ולשלול ולבוז ונבאין להם שלום:

חוסן — ממון:

חמסו תורתי — עליהם היה להוכיח ולהורות ולהודיע חק ומשפט ולא עשו הרי זה חמס שחמסוה מן הצריכין ללמוד:

ואחל — ונתחללתי:

למען בצוע בצע — לחטוף ממון:

טחו להם תפל — דומין לטחי בנין בטיט שאינו מעובד כל צרכו שאין בו תבן והוא נפשר מאליו בבא עליו גשמים ולשון תפל כל דבר המחוסר תקון:

ויהי דבר ה' אלי, אחר שנבא כי נ"נ עמד בראש שני הדרכים וה' גמר הדין שיפול הגורל על ירושלים לא על רבת בני עמון, הלא יפלא וכי בני עמון צדיקים נגד ישראל, לכן הודיע לו ה' חטאי ירושלים שעל ידם יצא הקצף עליהם, וגם באר לו בסוף הנבואה שאין ביניהם צדיקים שיגינו עליהם כי היו כולם לסיג:

התשפט, אם תרצה לשפוט אותם מדוע נתחייבו כליה (ולכן קראה עיר הדמים, אם על דמים ששפכו בתוכה ברצח, אם על דמי חללים שהרג האויב) אם תרצה לשפוט ולדעת סבת עונשה, והודעתה את כל תועבותיה להראות שבא המשפט כפי הדין:

עיר שפכת דם שעקר הגז"ד בא ע"י הדם ששפכו בתוכה שעי"כ בא עתה וזמן כליונה, וחוץ מזה עשתה גלולים ויתר תועבות לטמאה כמו שיפרש:

בדמך אשר שפכת אשמת, שעקר האשם והעונש היה בעבור שפיכת דמים, ובגלוליך אשר עשית טמאת, כי על האשם יכופר לו אחר שיקבל ענשו, אבל גם אח"כ עודך טמאה מיתר הגלולים, לכן ע"י ש"ד תקריבי ימיך יבא זמן כליונך במהרה, וע"י הגלולים תבא עד שנותיך, אחר שיבא יום מפלתך וגלותך יתחילו לך שנים שונות שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, שגם בגוים לא תמצא מנוח, ומפרש על כן נתתיך חרפה בגוים שמן ירושלים באו אל הגוים הקרובים ושם היו לחרפה ומן הגוים נפזרו בארצות רחוקות ושם היו לקלסה, ומפרש הקרבות וגם הרחקות ממך יתקלסו בך, ומפרש הרחוקות יתקלסו מפני שאת טמאת השם, שיצא שמך למרחוק שאת טמאה, והקרובות יתקלסו בך מפני שאת רבת המהומה שהם יראו בעיניהם המהומות אשר בתוכך:

הנה, העם יתקנו מעשיהם ע"י שישמעו לגדוליהם, והם או הנשיאים שהוקמו עליהם מצד מעלתם ובחירתם אותם, או האבות שישמעו לקולם מצד הטבע, והם לא יקבלו לימוד מנשיאיהם שהם עצמם שופכים דם בזרוע חזקה שלא במשפט, ולא מן ההורים, כי אב ואם הקלו בך וכמו שהוסר היראה והכבוד מן הגדולים כן בהפך עשקו את החלשים גר יתום ואלמנה:

קדשי, יש קדש בעולם, בשנה, בנפש, והקדש בנפש הם ההורים והנשיאים וכבר אמר שבזו קדושים אלה, והקדש בעולם הם קדשי הקדש והמקדש, ועז"א קדשי בזית, והקדש בשנה הם שבתות וי"ט עז"א ואת שבתתי חללת:

אנשי, הש"ד היה בם מצד ג' ענינים, א — ע"י הנשיאים כמ"ש בפסוק ו', ב. מצד אנשי רכיל, ג. ע"י שוחד כמ"ש בפסוק י"ב (שהם ג"ד שמוציאין את האדם מן העולם, הקנאה אנשי רכיל, התאוה ע"י שוחד, והכבוד ע"י הנשיאים), וחוץ מן ש"ד נמצא ע"ז וג"ע, נגד ע"ז אמר אל ההרים אכלו זבחי מתים, ונגד ג"ע אמר זמה עשו בתוכך :

ערות וחושב מיני העריות שרובם עברו המלכים כמ"ש על אמון ועל יהויקים שבבא על אמו וז"ש ערות אב גלה בך בלשון יחיד:

שחד אחר שחשב העריות חזר לש"ד שעל ידו נגמר הדין, וכן נשך ותרבית, ולא לבד שגזלת את החלשים גם את רעיך תבצעי בעשק :

והנה אמנם מה שהכיתי כפי כמ"ש (למעלה כ"א) וגם אני אכה כפי אל כפי, שהוא מה שגמר הדין שילך נבוכדנצר להחריב את ירושלים זה לא היה בעבור ע"ז וג"ע, רק על בצעך בעבור העושק שהיה בינהם כמ"ש בדור המבול שלא נחתם גז"ד אלא על הגזל כמש"ש הטעם:

היעמד לבך, ר"ל שאם היה הגז"ד בעבור עבירות שבין אדם למקום היה עדיין תקנה בתשובה, אבל אחר שנגזר הדין בעבור עבירות שבין אדם לחברו שע"ז אין מועיל תשובה עד שישיב העושק, וא"כ איך יעמד לבך לימים אשר אני עשה אותך משפט, אני ה' דברתי ועשיתי בעת שדברתי הגז"ד כבר נעשה מעשה וא"א להשיב דבר שכבר נעשה:

והפיצותי לכן אפיץ אותך בגוים, ומשם תזרה בארצות רחוקות וע"י רובי הגליות, והתמתי טמאתך ממך ששם תקבל ענשך ושם תשוב בתשובה:

ונחלת בך אח"כ תנחול בעצמך, שנחלתך מאבותיך היה שהיית עם קדוש וה' הוא נחלתך, שזה הנחלה תלוי בך בעצמך, תשוב אל הנחלה הזאת, ומפרש מהו הנחלה וידעת כי אני ה', שתשוב לדעת את ה' שהוא נחלתך מימי קדם:

היו לי בית ישראל לסיג, כבר בארתי בפי' ישעיה (מ"ח) במש"ש הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עיני, שר"ל שהמצרף להסיר הסיגים בכור שיש בו כסף הוא ישליך כל הסיגים ולא ישאיר רק הכסף, אבל המצרף סיגים בכור עוני, ר"ל בכור שאין בו כסף רק כולו סיגים הוא לא ישליך רק הסיגים הגרועים לגמרי, והמתכיות החשובים בערכם הגם שהם ג"כ אינם כסף יניח, וכן אם יצרף ה' את הדור שיש בו צדיקים ורשעים יכלה את הרשעים ויניח את הצדיקים, אבל אם כולם אינם צדיקים אז יברר מי שהם צדיקים לערך אנשי דורם הרשעים שהם נחשבו ככסף לעומת הגרועים בהחלט, וז"ש אחר שהיו לי בית ישראל לסיג שהם כולם סיגים, רק שיש בסיגים האלה כמה מינים השונים, והם נחושת ובדיל וברזל ועופרת וע"י שנתתים בתוך כור לצרפם, עי"כ הסיגים כסף היו, נחשבו הסיגים ככסף, שהסיגים הבלתי גרועים כ"כ טובים ככסף לעומת הגרועים מהם, וכיון בזה על הצירוף והבירור הראשון שצרפם בעת גלות יכניה שהוציא מהם החרש והמסגר והטובים שבהם והגלם בבלה, והם היו כסף נגד הסיגים שנשארו בירושלים, וז"ש יען היות כלכם לסגים הנני קבץ אתכם, לכן קבץ אותם לשלחם בגולה שעי"כ ברר הטובים שבהם, והיה להם שארית ופליטה בגלותם, כמ"ש (ירמיה כ"ד) הראני ה' שני דודאי תאנים וכו', שבאר שם שגלות יכניה היה כתאנים הטובות ששלחם לבבל לטובה ולפליטה, והפרישם מן התאנים הרעות שנשארו שם והיו לקללה, וז"ש קבצת כסף ונחשת שאחשוב כאילו יש שם גם כסף, שאז ישגיח הצורף עליו לפחת עליו אש להנתיך שנופח בכונה להנתיך ולהפריש את הסיגים מן הכסף כן אקבץ הגם שיהיה באפי ובחמתי שהיא האש שיכלה הסיגים, בכ"ז יהיה בהשגחה, והנחתי והתכתי אתכם, שיהיה ההתכה והפרשת הכסף לבד, ע"י ה' והשגחתו:

וכנסתי אתכם, אבל אחר שהפריש את הכסף והוציא את בני גלות יכניה מירושלים, אז אכניס אתכם, שהכניסה היא מה שמכניס דבר שישאר בפנים ולא יצא ממקום כניסתו (וזה הבדלו מן קיבוץ) ר"ל שיתר העם נשארו כנוסים בהכור שהיא ירושלים ולא ימצאו בבלה, ונפחתי עליכם באש עברתי שגדר העברה היא החרון הכללי המתפשט על כלל העם (ואינו מבחין בין צדיק לרשע), שלא יהי' באף ובחמה על החוטאים לבד רק בעברה להשחית את כולם, ונתכתם בתוכה, לא יחס עוד הנתיכה אל ה' רק שיותכו מעצמם מצד שיהיו בתוכה, שזה משל אל האבדון שהיו בעת גלות צדקיהו:

כהתוך כסף, ובכ"ז תתכו בתוכה לגמרי ככסף הנתך בתוך כור שניתך בקלות יותר מן הברזל, וגם יאמר שבכ"ז גם זה היה לצרפם שיחזרו למוטב ויזדקקו ככסף, כי ע"י הצירוף הזה וידעתם כי אני ה' תכירו שאני המעניש והמשגיח: כג) ויהי דבר ה' עתה פירש לו מי הארבעה מיני סיגים שחשב למעלה, שהם נחושת ובדיל וברזל ועופרת:

אמר לה שמה שאמרתי שהיו לי בית ישראל לסיג, היינו שאת ארץ לא מטוהרה היא ויצייר הכליון שנעשה בארץ כציור הכליון שנעשה בארץ בעת המבול, כי גם הם השחיתו דרכם כמו דור המבול, רק שבעת המבול ירד הגשם וטהר את הארץ, שאז נמחה כל הטומאה והגיעול שנמצא ע"פ הארץ כרוחץ דבר מטונף במים שיטהר מטומאתו וצואתו, ואחר המבול היתה הארץ מטוהרה שהמים מטהרים כל טומאה, אבל את לא נטהרת אחר החורבן, כי לא גשמה ביום זעם, שביום שזעם ה' עליך לא ירד הגשם לטהר את הארץ כי היה החורבן ע"י אש לא ע"י מים:

קשר עתה חושב ד' מיני הסיגים, הנחושת הם קשר נביאי השקר שהיו עוסקים בנחוש וקסם, והם היו דומים כארי שואג לטרוף טרף שהארי בעת ישאג י"ל טרף כמ"ש הישאג אריה בעיר וטרף אין לו, וכן הם בעת שאגו וינבאו טרפו טרף, אבל הארי טורף בשר וגויה והם נפש אכלו שאכלו את הנפש הרוחניית כי החטיאום בנפשותם, וגם חסן ויקר יקחו כמ"ש הנושכים בשניהם וקראו שלום, ואלמנותיה הרבו בתוכה שעל ידי נבואתם נהרגו האנשים בידי אויב ונשארו נשיהם אלמנות:

כהניה, הם היו הבדיל, כי אותם הבדיל ה' מעדת ישראל ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, והם היו מוטל עליהם, א. ללמד את התורה כמ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, והם חמסו תורתי, ב. לשמור את המקדש וקדשיו והם חללו קדשי כי בין קדש לחול לא הבדילו, ולא נזהרו בטומאה וטהרה, וגם משבתותי העלימו עיניהם ולא הזהירו על חילול שבת ששקול כנגד כה"ת:

שריה בקרבה הם היו הברזל שהיא המתכת היותר חזק וההורג נפשות, כן היו כזאבים, שיש הבדל בין האריה והזאב, האריה אינו טורף את האדם רק בעת רעבונו אבל הזאב טורף לשפך דם גם כשאינו רעב, והיו שופכים דם או כדי לאבד נפשות או למען בצע בצע ולגזול ממון הנרצח:

ונביאיה, חוזר אל הנביאים לאמר שלא לבד שלא הוכיחו את הכהנים והשרים עוד עזרו להם במה שנבאו בשקר בשם ה', ומ"ש טחו תפל התבאר למעלה סימן י"ג:

עם הארץ, הם היו העופרת הגרוע מכולם, והם עשקו וגם גזלו, וגם עני ואביון הונו, וכ"ז היה בלא משפט יען שלא היה משפט בארץ ואיש הישר בעיניו יעשה:

ואבקש הוא הנמשל שלא מצא כסף בין הסיגים, שבקש איש שיגדר גדר היינו לתקן הפרצות ואת הדור, או עכ"פ שיעמד בפרץ שזכותו תגין על הדור, ולא יתן המשחית לבא ולנגף ולא מצא, ולכן ואשפך עליהם זעמי שהוא העונש, וזה יהיה בשני פנים, א. באש עברתי כליתים שהעברה היא שמעניש בכלל ואינו מבחין בין טוב לרע, ב. דרכם בראשם נתתי שהוא העונש ההשגחיי לפי דרכו ומעשהו: