דברים פרק ל״ג

וזאת הברכה וגו' לפני מותו — סמוך למיתתו שאם לא עכשיו, אימתי:

ויאמר ה' מסיני בא — פתח תחלה בשבחו של מקום ואחר כך פתח בצרכיהם של ישראל ובשבח שפתח בו, יש בו הזכרת זכות לישראל, וכל זה דרך רצוי הוא, כלומר כדאי הם אלו שתחול עליהם ברכה:

מסיני בא — יצא לקראתם כשבאו להתיצב בתחתית ההר כחתן היוצא להקביל פני כלה, שנאמר (שמות יט, יז) לקראת האלהים, למדנו שיצא כנגדם:

וזרח משעיר למו — שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה ולא רצו:

הופיע להם מהר פארן — שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה, ולא רצו:

ואתה — לישראל:

מרבבת קדש — ועמו מקצת רבבות מלאכי קדש, ולא כלם ולא רבם, ולא כדרך בשר ודם שמראה כל כבוד עשרו ותפארתו ביום חפתו:

אש דת — שהיתה כתובה מאז לפניו באש שחורה על גב אש לבנה, נתן להם בלוחות כתב יד ימינו דבר אחר, אש דת כתרגומו, שנתנה להם מתוך האש:

אף חבב עמים — גם חבה יתרה חבב את השבטים כל אחד ואחד קרוי עם, שהרי בנימין לבדו היה עתיד להולד כשאמר הקדוש ברוך הוא ליעקב (בראשית לה, יא) גוי וקהל גוים יהיה ממך:

כל קדשיו בידך — נפשות הצדיקים הגנוזות אתו, כענין שנאמר (שמואל א' כה, כט) והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך:

והם תכו לרגלך — והם ראוים לכך, שהרי תכו עצמן לתוך תחתית ההר לרגלך בסיני תכו לשון פעלו, התוכו לתוך מרגלותיך:

ישא מדברתיך — נשאו עליהם עול תורתך:

מדברתיך — המ"ם בו קרוב ליסוד, כמו (במדבר ז, פט) וישמע את הקול מדבר אליו, (יחזקאל ב, ב) ואשמע את מדבר אלי, כמו מתדבר אלי, אף זה מדברותיך מה שהיית מדבר להשמיעני לאמר להם טיי"ש פורפרלידורי"ש בלע"ז. ואונקלוס תרגם שהיו נוסעים על פי דבריך, והמ"ם בו שמוש משמשת לשון מן. דבר אחר, אף חבב עמים, אף בשעת חבתם של אמות העולם שהראית להם פנים שוחקות ומסרת את ישראל בידם:

כל קדשיו בידך — כל צדיקיהם וטוביהם דבקו בך ולא משו מאחריך ואתה שומרם:

והם תכו לרגלך — והם מתמצעים ומתכנסים לתחת צלך:

ישא מדברתיך — מקבלים גזרותיך ודתותיך בשמחה ואלה דבריהם:

תורה — אשר צוה לנו משה מורשה היא לקהלת יעקב, אחזנוה ולא נעזבנה:

ויהי — הקדוש ברוך הוא:

בישרון מלך — תמיד עול מלכותו עליהם:

בהתאסף — בכל התאסף ראשי חשבון אסיפתם:

ראשי — כמו (שמות ל, יב) כי תשא את ראש, ראויין אלו שאברכם דבר אחר, בהתאסף, בהתאספם יחד באגדה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם:

יחי ראובן — בעולם הזה:

ואל ימת — לעולם הבא, שלא יזכר לו מעשה בלהה:

ויהי מתיו מספר — נמנין במנין שאר אחיו, דגמא היא זו, כענין שנאמר (בראשית לה, כב) וישכב את בלהה ויהיו בני יעקב שנים עשר, שלא יצא מן המנין:

וזאת ליהודה — סמך יהודה לראובן, מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם, שנאמר (איוב טו, יח יט) אשר חכמים יגידו וגו' להם לבדם וגו' ולא עבר זר בתוכם. ועוד פרשו רבותינו, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמות יהודה מתגלגלים בארון מפני נדוי שקבל עליו, שנאמר (בראשית מד, לב) וחטאתי לאבי כל הימים, אמר משה, מי גרם לראובן שיודה יהודה וכו':

שמע ה' קול יהודה — תפלת דוד ושלמה ואסא מפני הכושים, ויהושפט מפני העמונים, וחזקיה מפני סנחריב:

ואל עמו תביאנו — לשלום מפני המלחמה:

ידיו רב לו — יריבו ריבו וינקמו נקמתו:

ועזר מצריו תהיה — על יהושפט התפלל על מלחמת רמות גלעד, (דה"ב יח, לא) ויזעק יהושפט וה' עזרו דבר אחר, שמע ה' קול יהודה, כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה, ואף כשחלקו ארץ ישראל נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה שנאמר (יהושע יט, ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. ומפני מה לא יחד לו ברכה בפני עצמו, שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים, כן כתוב באגדת תהלים:

וללוי אמר — ועל לוי אמר:

תמיך ואוריך — כלפי שכינה הוא מדבר:

אשר נסיתו במסה — שלא נתלוננו עם שאר המלינים:

תריבהו וגו' — כתרגומו דבר אחר, תריבהו על מי מריבה, נסתקפת לו לבוא בעלילה, אם משה אמר (במדבר כ, י) שמעו נא המורים, אהרן ומרים מה עשו:

האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו — כשחטאו בעגל ואמרתי (שמות לב, כו) מי לה' אלי, נאספו אלי כל בני לוי וצויתים להרוג את אבי אמו והוא מישראל, או את אחיו מאמו, או את בן בתו, וכן עשו ואי אפשר לפרש אביו ממש ואחיו מאביו וכן בניו ממש, שהרי לוים הם ומשבט לוי לא חטא אחד מהם שנאמר כל בני לוי:

כי שמרו אמרתך — (שמות כ, ב) לא יהיה לך אלהים אחרים:

ובריתך ינצרו — ברית מילה, שאותם שנלדו במדבר, וישראל לא מלו את בניהם, והם היו מולין ומלין את בניהם:

יורו משפטיך — ראויין אלו לכך:

וכליל — עולה:

מחץ מתנים קמיו — מחץ קמיו, מכת מתנים, כענין שנאמר (תהלים סט, כד) ומתניהם תמיד המעד, ועל המעוררין על הכהנה אמר כן דבר אחר, ראה שעתידין חשמנאי ובניו להלחם עם היונים והתפלל עליהם לפי שהיו מועטים, שנים עשר בני חשמנאי ואלעזר כנגד כמה רבבות, לכך נאמר ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה:

ומשנאיו מן יקומון — מחץ קמיו ומשנאיו מהיות להם תקומה:

לבנימן אמר — לפי שברכת לוי בעבודת הקרבנות, ושל בנימין בבנין בית המקדש בחלקו, סמכן זה לזה, וסמך יוסף אחריו, שאף הוא משכן שילה היה בנוי בחלקו, שנאמר (שם עח, סז) וימאס באהל יוסף וגו' ולפי שבית עולמים חביב משילה לכך הקדים בנימין ליוסף

חפף עליו — מכסה אותו ומגין עליו:

כל היום — לעולם, משנבחרה ירושלים, לא שרתה שכינה במקום אחר:

ובין כתפיו שכן — בגובה ארצו היה, בית המקדש בנוי אלא שנמוך עשרים ושלש אמה מעין עיטם, ושם היה דעתו של דוד לבנותו, כדאיתא בשחיטת קדשים (זבחים נד, ב) אמרי נחתי ביה פורתא משום דכתיב ובין כתפיו שכן, אין לך נאה בשור יותר מכתפיו:

מברכת ה' ארצו — שלא היתה בנחלת השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף:

ממגד — לשון עדנים ומתק:

ומתהום — שהתהום עולה ומלחלח אותה מלמטה, אתה מוצא בכל השבטים ברכתו של משה מעין ברכתו של יעקב:

וממגד תבואת שמש — שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת הפרות:

גרש ירחים — יש פרות שהלבנה מבשלתן ואלו הן, קשואין ודלועין דבר אחר גרש ירחים. שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש:

ומראש הררי קדם — ומבורכת מראשית בשול הפרות שהרריה מקדימין לבכר בשול פירותיהם דבר אחר מגיד שקדמה בריאתן לשאר הרים:

גבעות עולם — גבעות העושות פרות לעולם ואינן פוסקות מעוצר הגשמים:

ורצון שכני סנה — כמו שוכן סנה ותהא ארצו מבורכת מרצונו ונחת רוחו של הקדוש ברוך הוא הנגלה עלי תחלה בסנה:

רצון — נחת רוח ופיוס, וכן כל רצון שבמקרא:

תבואתה — ברכה זו לראש יוסף:

נזיר אחיו — שהפרש מאחיו במכירתו:

בכור שורו — יש בכור שהוא לשון גדלה ומלכות, שנאמר (תהלים פט, כח) אף אני בכור אתנהו, וכן (שמות ד, כה) בני בכורי ישראל: בכור. מלך היוצא ממנו והוא יהושע שכחו קשה כשור לכבש כמה מלכים:

הדר לו — נתון לו שנאמר (במדבר כז, כ) ונתתה מהודך עליו:

וקרני ראם קרניו — שור, כחו קשה, ואין קרניו נאות, אבל ראם, קרניו נאות, ואין כחו קשה, נתן ליהושע כחו של שור ויופי קרני ראם:

אפסי ארץ — שלשים ואחד מלכים אפשר שכלם מארץ ישראל היו, אלא אין לך כל מלך ושלטון שלא קנה לו פלטרין ואחזה בארץ ישראל, שחשובה לכלם היא, שנאמר (ירמיה ג, יט) נחלת צבי צבאות גוים:

והם רבבות אפרים — אותם המנגחים הם הרבבות שהרג יהושע, שבא מאפרים:

והם אלפי מנשה — הם האלפים שהרג גדעון במדין, שנאמר (שופטים ח, י) וזבח וצלמנע בקרקר וגו':

ולזבולן אמר — אלו חמשה שבטים שברך באחרונה זבולן גד דן נפתלי ואשר, כפל שמותיהם לחזקם ולהגבירם, לפי שהיו חלשים שבכל השבטים, הם הם שהוליך יוסף לפני פרעה, שנאמר ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים (בראשית מז, ב), לפי שנראים חלשים ולא ישים אותם לו שרי מלחמתו:

שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך — זבולן ויששכר עשו שותפות, זבולן לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר, ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה, לפיכך הקדים זבולן ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולן היתה:

שמח זבולן בצאתך — הצלח בצאתך לסחורה:

ויששכר — הצלח בישיבת אהליך לתורה לישב ולעבר שנים ולקבע חדשים, כמו שנאמר (דה"א יב, לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ראשיהם מאתים, ראשי סנהדראות היו עוסקים בכך ועל פי קביעות עתיהם ועבוריהם:

עמים — של שבטי ישראל:

הר יקראו — להר המוריה יאספו, כל אסיפה על ידי קריאה היא ושם יזבחו ברגלים זבחי צדק:

כי שפע ימים יינקו — יששכר וזבולן, ויהא להם פנאי לעסוק בתורה:

ושפני טמוני חול — כסויי טמוני חול, טרית וחלזון וזכוכית לבנה היוצאים מן הים ומן החול, ובחלקו של יששכר וזבולן היה, כמו שאמרו במסכת מגלה (ו, א) זבולן עם חרף נפשו למות (שופטים ה, יח) משום דנפתלי על מרומי שדה, שהיה מתרעם זבולן על חלקו, לאחי נתת שדות וכרמים וכו':

ושפני — לשון כסוי, כמו שנאמר (מ"א ו, ט) ויספן את הבית, (שם ז, ג) וספן בארז, ותרגומו ומטלל בכיורי ארזא דבר אחר, עמים הר יקראו, על ידי פרקמטיא של זבולן, תגרי אמות העולם באים אל ארצו, והוא עומד על הספר והם אומרים הואיל ונצטערנו עד כאן, נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אמה זו, ומה מעשיה, והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד, ואוכלים מאכל אחד, לפי שהגוים אלוהו של זה לא כאלוהו של זה, ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה, והם אומרים אין אמה כשרה כזו ומתגיירין שם, שנאמר שם יזבחו זבחי צדק:

כי שפע ימים יינקו — זבולן ויששכר, הים נותן להם ממון בשפע:

ברוך מרחיב גד — מלמד שהיה תחומו של גד מרחיב ועולה כלפי מזרח:

כלביא שכן — לפי שהיה סמוך לספר, לפיכך נמשל כאריות, שכל הסמוכים לספר צריכים להיות גבורים:

וטרף זרוע אף קדקד — הרוגיהן היו נכרין, חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת:

וירא ראשית לו — ראה לטול לו חלק בארץ סיחון ועוג, שהיא ראשית כבוש הארץ:

כי שם חלקת מחקק — כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק והוא משה:

ספון — אותה חלקה ספונה וטמונה מכל בריה, שנאמר (לקמן לד, ו) ולא ידע איש את קבורתו:

ויתא — גד:

ראשי עם — הם היו הולכים לפני החלוץ בכבוש הארץ לפי שהיו גבורים, וכן הוא אומר (דברים ג, יח) ואתם תעברו חלוצים לפני אחיכם וגו':

צדקת ה' עשה — שהאמינו דבריהם ושמרו הבטחתם לעבור את הירדן עד שכבשו וחלקו דבר אחר ויתא משה ראשי עם. צדקת ה' עשה, על משה אמור:

דן גור אריה — אף הוא היה סמוך לספר לפיכך מושלו באריות:

יזנק מן הבשן — כתרגומו, שהיה הירדן יוצא מחלקו ממערת פמיאס, והיא לשם, שהיא בחלקו של דן, שנאמר (יהושע יט, מז) ויקראו ללשם דן וזנוקו וקלוחו מן הבשן דבר אחר, מה זנוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות, כך שבטו של דן נטלו חלק בשני מקומות. תחלה נטלו בצפונית מערבית עקרון וסביבותיה, ולא ספקו להם, ובאו ונלחמו עם לשם שהיא פמיאס והיא בצפונית מזרחית, שהרי הירדן יוצא ממערת פמיאס והוא במזרחה של ארץ ישראל, ובא מהצפון לדרום וכלה בקצה ים המלח, שהוא במזרח יהודה, שנטל בדרומה של ארץ ישראל, כמו שמפורש בספר יהושע, והוא שנאמר (שם יט, מז) ויצא גבול בני דן מהם ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וגו', יצא גבולם מכל אתו הרוח שהתחילו לנחול בו:

שבע רצון — שהיתה ארצו שבעה כל רצון יושביה:

ים ודרום ירשה — ים כנרת נפלה בחלקו ונטל מלא חבל חרס בדרומה לפרוש חרמים ומכמורות:

ירשה — לשון צווי, כמו (דברים א, כא) עלה רש, והטעם של מעלה ברי"ש מוכיח, כמו ירש, ידע, לקח, שמע, כשמוסיף בו ה"א יהיה הטעם למעלה שמעה, ידעה, סלחה, לקחה אף כאן ירשה לשון צווי ובמסורת הגדולה מצינו באלפא ביתא לשון צווי דטעמיהון מלעיל:

ברוך מבנים אשר — ראיתי בספרי, אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר, ואיני יודע כיצד:

יהי רצוי אחיו — שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקינון ובקפלאות והם מרצין לו בתבואה דבר אחר, יהי רצוי אחיו שהיו בנותיו נאות והוא שנאמר (דברי הימים א' ז, לא) הוא אבי ברזית, שהיו בנותיו נשואות לכהנים גדולים הנמשחים בשמן זית:

וטבל בשמן רגלו — שהיתה ארצו מושכת שמן כמעין ומעשה שנצטרכו אנשי לודקיא לשמן מנו להם פולמוסטום אחד וכו', כדאיתא במנחות (פה, ב):

ברזל ונחשת מנעלך — עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל, שהיו גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים לכנס בה כאלו היא סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחשת דבר אחר ברזל ונחשת מנעלך, ארצכם נעולה בהרים שחוצבין מהם ברזל ונחשת, וארצו של אשר היתה מנעולה של ארץ ישראל:

וכימיך דבאך — וכימים שהם טובים לך, שהן ימי תחלתך, ימי נעוריך, כן יהיו ימי זקנתך, שהם דואבים זבים ומתמוטטים דבר אחר, וכימיך דבאך וכימיך שהם טובים לך כמנין ימיך, כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום, יהיו דבאך, שכל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל, שתהא מבורכת בפירות. וכל הארצות מתפרנסות המנה וממשיכות לה כספם וזהבם אישקורונ"ט. הכסף והזהב כלה מהם, שהן מזיבות אותם לארצכם:

אין כאל ישרון — דע לך ישורון שאין כאל בכל אלהי העמים, ולא כצורך צורם:

רכב שמים — הוא אותו אלוה שבעזרך ובגאותו הוא רוכב שחקים:

מענה אלהי קדם — למעון, הם השחקים לאלהי קדם, שקדם לכל אלהים וברר לו שחקים לשבתו ומעונתו, ומתחת מעונתו כל בעלי זרוע שוכנים:

זרעת עולם — סיחון ועוג ומלכי כנען, שהיו תקפו וגבורתו של עולם, לפיכך על כרחם יחרדו ויזועו וכחם חלש מפניו לעולם אימת הגבוה על הנמוך, והוא שהכח והגבורה שלו בעזרך:

ויגרש מפניך אויב — ואמר לך השמד אותם:

מענה — כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה:

בטח בדד — כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מפזרין ואין צריכים להתאסף ולישב יחד מפני האויב:

עין יעקב — כמו (במדבר יא, ז) ועינו כעין הבדלח, כעין הברכה שברכם יעקב, לא כבדד שאמר ירמיה (ירמיה טו, יז) בדד ישבתי, אלא כעין הבטחה שהבטיחם יעקב (בראשית מח, כא) והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם:

יערפו — יטיפו:

אף שמיו יערפו טל — אף ברכתו של יצחק נוספת על ברכתו של יעקב (שם כז, כח) ויתן לך האלהים מטל השמים וגו':

אשריך ישראל — לאחר שפרט להם הברכות אמר להם מה לי לפרוט לכם, כלל דבר, הכל שלכם:

אשריך ישראל מי כמוך — תשועתך בה' אשר הוא מגן עזרך ואשר הוא וחרב גאותך:

ויכחשו איביך לך — כגון הגבעונים שאמרו (יהושע ט, ט) מארץ רחוקה באו עבדיך וגו':

ואתה על במותימו תדרך — כענין שנאמר (שם י, כד) שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה: