בוני התלמוד

    דף ביאור

    עמוס פרק ט׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תנ״ך · מדריך קריאת פרק

    עמוס פרק 9

    עמוס פרק 9 מציג 15 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

    מפת הטקסט

    התחילו בפסוקים הפותחים, שימו לב לחזרות ולמעברים, והשתמשו באינדקס הפסוקים כדי לחזור לשורה המדויקת. אינדקס הפסוקים שימושי במיוחד למעקב אחר מילים חוזרות ושינויי מקום או קול.

    מפתח לקריאה

    קראו את הקטע פעם אחת כדי לזהות את רצף הרעיונות, ולאחר מכן חזרו למילים שמחזיקות את הטיעון או את התמונה המרכזית. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.

    מפת פסוק אחר פסוק של כל 15 הפסוקים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו פסוק במקור.

    1. פסוק 121 מילים

      נפתחת ב״רָאִ֨יתִי אֶת־אֲדֹנָ֜י נִצָּ֣ב עַֽל־הַמִּזְבֵּ֗חַ וַיֹּ֩אמֶר֩ הַ֨ךְ הַכַּפְתּ֜וֹר…״

    2. פסוק 29 מילים

      נפתחת ב״אִם־יַחְתְּר֣וּ בִשְׁא֔וֹל מִשָּׁ֖ם יָדִ֣י תִקָּחֵ֑ם וְאִֽם־יַעֲלוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם…״

    3. פסוק 315 מילים

      נפתחת ב״וְאִם־יֵחָֽבְאוּ֙ בְּרֹ֣אשׁ הַכַּרְמֶ֔ל מִשָּׁ֥ם אֲחַפֵּ֖שׂ וּלְקַחְתִּ֑ים וְאִם־יִסָּ֨תְר֜וּ…״

    4. פסוק 414 מילים

      נפתחת ב״וְאִם־יֵלְכ֤וּ בַשְּׁבִי֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם מִשָּׁ֛ם אֲצַוֶּ֥ה אֶת־הַחֶ֖רֶב…״

    5. פסוק 515 מילים

      נפתחת ב״וַאדֹנָ֨י יֱהֹוִ֜ה הַצְּבָא֗וֹת הַנּוֹגֵ֤עַ בָּאָ֙רֶץ֙ וַתָּמ֔וֹג וְאָבְל֖וּ…״

    6. פסוק 614 מילים

      נפתחת ב״הַבּוֹנֶ֤ה בַשָּׁמַ֙יִם֙ מַעֲלוֹתָ֔ו וַאֲגֻדָּת֖וֹ עַל־אֶ֣רֶץ יְסָדָ֑הּ הַקֹּרֵ֣א…״

    7. פסוק 717 מילים

      נפתחת ב״הֲל֣וֹא כִבְנֵי֩ כֻשִׁיִּ֨ים אַתֶּ֥ם לִ֛י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל…״

    8. פסוק 819 מילים

      נפתחת ב״הִנֵּ֞ה עֵינֵ֣י׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה בַּמַּמְלָכָה֙ הַֽחַטָּאָ֔ה וְהִשְׁמַדְתִּ֣י…״

    9. פסוק 913 מילים

      נפתחת ב״כִּֽי־הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְצַוֶּ֔ה וַהֲנִע֥וֹתִי בְכׇֽל־הַגּוֹיִ֖ם אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל…״

    10. פסוק 1010 מילים

      נפתחת ב״בַּחֶ֣רֶב יָמ֔וּתוּ כֹּ֖ל חַטָּאֵ֣י עַמִּ֑י הָאֹמְרִ֗ים לֹֽא־תַגִּ֧ישׁ…״

    11. פסוק 1113 מילים

      נפתחת ב״בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָדַרְתִּ֣י…״

    12. פסוק 1212 מילים

      נפתחת ב״לְמַ֨עַן יִֽירְשׁ֜וּ אֶת־שְׁאֵרִ֤ית אֱדוֹם֙ וְכׇל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמִ֖י…״

    13. פסוק 1316 מילים

      נפתחת ב״הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְנִגַּ֤שׁ חוֹרֵשׁ֙ בַּקֹּצֵ֔ר…״

    14. פסוק 1416 מילים

      נפתחת ב״וְשַׁבְתִּי֮ אֶת־שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙…״

    15. פסוק 1513 מילים

      נפתחת ב״וּנְטַעְתִּ֖ים עַל־אַדְמָתָ֑ם וְלֹ֨א יִנָּתְשׁ֜וּ ע֗וֹד מֵעַ֤ל אַדְמָתָם֙…״

    פירוש רש״י

    1. פסוק א׳׳

      נצב על המזבחמסתלק מכרובא למדבחא דרך יציאת חוץ על מזבח הזהב שהוא בהיכל והוא מעשר מסעות שנסעה שכינה:

      הך הכפתורשהוא בראש הגג:

      וירעשו הספיםאיסקופות הבית התחתונות כך יהרג המלך וירעדו השרים:

      ובצעם בראש כולםכמו ופצעם וי"ת כפתור המנורה טפי מנרתא יתקטל מלכא יאשיהו וירעשו הסיפים ויחרב ביתא ויתפגרון עזרתא:

      ובצעם בראש כולםומאני מקדשא בשביא יהכון ובצעם כמו ממונם יגלה בראש כולם:

    2. פסוק ב׳׳

      אם יחתרו בשאולאם ידמון לאיטמרא כדבשאול:

      ידי תקחםבמימרי ידברינון שנאיהון:

      ואם יעלו השמיםואם יסקון בטורין רמין עד צית שמיא מתמן במימרי יחתונון:

    3. פסוק ג׳׳

      בראש הכרמלבריש מגדלי כרכיא:

      משם אחפשמתמן אפקיד בלושין ויבלשונונון:

      בקרקע היםבניסי ימא איי הים:

      אצוה את הנחשי"ת עממיא דתקיפין כחויא:

    4. פסוק ה׳׳

      הנוגע בארץ ותמוגדנזיף בארעא וזיע ותמוג לשון נוע וה' הוא הנוגע בארץ ותמוג כלומר גזירה זאת מאתי יצאת:

    5. פסוק ו׳׳

      ואגודתוקבוצת בריותיו, ד"א קבוצות הישרים היא היתה יסוד הארץ לתקנת השמים שבשבילם הכל קיים:

      הקורא למי היםדאמר לכנשא משריין סגיאין כמי ימא:

    6. פסוק ז׳׳

      הלא כבני כושיים אתם לילמה אמנע מלהפרע מכם אחרי אשר אינכם שבים אלי הלא מן בני נח באתם כשאר עכו"ם ככושיים אשר נדמיתם להם כענין שנאמר (ירמיהו י״ג:כ״ג) היהפוך כושי עורו כך אתם תוכלו להטיב:

      הלאבטובתי תחילת בוחרי בכם היא הוצאה שהוצאתי אתכם מארץ מצרים ומה לי בכך אף פלשתים כך הוצאתי מכפתור כשבאו כפתורים על עוים כענין שנאמר (דברים ב׳:כ״ג) והעוים היושבים בחצרים עד עזה וגו' כבשו גם בני עזה ושאר סרני פלשתים תחתיהם והוצאתים מידם ואעפ"כ לא עשיתים לי לעם:

      וארם מקירוכן אני עתיד להעלות את ארם מקיר שיגלם שם סנחריב ולקץ הימים משתבטל מלכות אשור יצאו:

    7. פסוק ח׳׳

      והשמדתי אותההממלכה הם בית יהוא אבל בית יעקב לא אשמיד:

    8. פסוק ט׳׳

      כי הנה אנכי מצוהלהגלותם ולהניעם בכל הגוים הנעה רבה ויתירה:

      כאשר ינוע מה שכוברין בכברה לאחר שנפלו ממנו סובין הדקין ונותרו הגסין שאין יכולין לצאת ואז המנענע מנענע בכל כחו:

      ינועעל ידי אחר ולא יתכן לקרות ינוע שהוא דבר הנע מאליו:

    9. פסוק י׳׳

      לא תגיש ותקדים בעדינו הרעהבשביל עוונינו לא תמהר הרעה לגשת ולבא:

    10. פסוק י״א׳

      ביום ההואאחרי בא עליהם כל אלה יבא יום ההוא המוכן לגאולה ובו אקים סוכת דוד הנופלת, י"ת מלכותא דבית דוד:

    11. פסוק י״ב׳

      למען יירשוישראל את שארית וגו' ואת כל הגוים כי נקרא שמי עליהם. אשר. כמו כי:

    12. פסוק י״ג׳

      ונגש חורש בקוצרוהשיג דיש את בציר ובציר ישיג את זרע (ויקרא כ״ו:ה׳) לא יספיקו לחרוש עד שיבא הקציר ולא יספיקו לבצור עד שיבא עת הזרע:

      תתמוגגנהתרגם יונתן יתפלחן, קרקע עבודה מתמוגגת בבא גשמים:

      עסיסיין טוב ומתוק:

    מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    פירוש מלבי״ם

    1. פסוק א׳׳

      ראיתי את ה' נצב על המזבח, כבר אמר (למעלה ג' י') כי ביום פקדי פשעי ישראל ופקדתי על מזבחות בית אל ונגדעו קרנות המזבח, ובארתי כי הושע בן אלה רצה לבטל עבודת העגלים ובטל השומרים שהיו שומרים שלא יעלו ישראל לרגל וגדע קרנות המזבח, ועי"ז עמד מרד בין העם ונחלקו לשתי כתות, וזה היה סבה שהלשינו את הושע לפני מלך אשור ויעצרהו בבית כלא ויצר על שומרון ועי"ז הגלה אותם, וכמו שהתבאר אצלי בפי' הושע בכ"מ וצייר שדבר זה היה בהשגחת ה', כאילו ה' נצב על מזבח שבבית אל, ויאמר הך הכפתור הוא משקוף בית המזבח שהיה עליו כמין כפתור, ועי"ז ירעשו הספים ונהרס בית המזבח והוא עצמו מ"ש ונגדעו קרנות המזבח, ובצעם בראש כולם עי"ז נבצעו כולם ונתחלקו לכתות שונות, וזה היה בראש ר"ל ראשית מפלתם, כי אחריתם אחרית המהומה יהיה שאהרוג אותם בחרב ע"י מלך אשור, לא ינוס להם נס שלא ינצלו ע"י ניסה, וגם מי שיפלט מחרב אויב לא ימלט כי תשיגהו החרב אח"כ כמו שמפרש:

    2. פסוק ב׳׳

      אם יחתרו, מפרש מ"ש אל ינוס להם נס, שלא יועיל להם כל אופני הניסה, אם יעשו מחתרת בחפירה עמוקה כשאול להסתתר שם, משם ידי תקחם ואמסרם ליד אויב, ואם יעלו השמים, ר"ל לראש ההרים הגבוהים אשר ראשם בשמים, משם אורידם ליד האויב:

    3. פסוק ג׳׳

      ואם יחבאו בראש הכרמל ששם היו מחילות רבות ומערות גדולות היו מסתתרים שם, משם אחפש אנכי אותם ולקחתים ע"י האויב, ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים, ר"ל באיים השוממים והמפורדים בים שאין בני אדם מגיעים לשם משם אצוה את הנחש, כי שם מצויים נחשים והם ינשכו אותם:

    4. פסוק ד׳׳

      ואם ילכו בשבי, זה פי' למ"ש ולא ימלט להם פליט גם הפלטים שישאיר האויב בחיים ויקחם לשבי גם הם לא ימלטו מחרב, כי משם אצוה את החרב, ששם יגזור עליהם שמדות והריגות, ולא שאניחם שם ביד המקרה רק תהיה השגחתי עליהם, אבל מה שאשים עיני עליהם יהיה לרעה ולא לטובה, שאשגיח עליהם להענישם עונש השגחיי:

    5. פסוק ה׳׳

      וה' צבאות הנוגע בארץ ותמוג, נגד מ"ש למעלה (ח' ח') העל זאת לא תרגז הארץ, שמרמז על המרד שנתהוה ביניהם, והלשון מורה שהארץ רגזה מעצמה, יאמר פה שזה היה ע"י ה', שמרד העם שהמשיל לרוגז הארץ, ושטיפת האויבים את העם לגולה שהמשיל לעליית היאור המכסה את הארץ, כ"ז לא היה מקרה, רק ע"י ה'. הוא נוגע בארץ ותמוג ונעשה המרד. כמ"ש ראיתי ה' נצב על המזבח, וכן ע"י ה' עלתה כיאור כולה וכסוה האויבים כנ"ל שם כ"ז היה ע"י השגחת ה':

    6. פסוק ו׳׳

      הבונה בשמים מעלותיו, הוא עפמ"ש נוטה שמים כיריעה המקרה במים עליותיו וכו' יסד ארץ על מכוניה, והתבאר אצלי בפי' מעשה בראשית, כי אחר שתחלה היה העולם כולו מים במים ברצות ה' שתתגלה היבשה נטה שמים כיריעה, היינו מה ששם בטבע המים שיעלו באדים אל הרקיע שהוא עגול הנשימה, ושם נפרדו המים אשר היו מעורבים עם האויר ונשארו בעיגול הנשימה, כמ"ש המקרה במים עליותיו, שהוא החק ששם אל המים שיעלו עד שם ושם ישארו צרורים בעבים, ועי"ז נתגלה היבשה וההרים עלו מתוך התהום, שעז"א יסד ארץ על מכוניה, וז"ש שבנה בשמים מעלותיו וששם הוא עליית האדים והמים, ועי"כ אגודתו על ארץ יסדה נאגדה היבשה, ושם לים גבול בל יצא מן האגד ולחוץ, והוא בעצמו אשר עצר בעד המים בל יכסו היבשה, הוא הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ויחזור העולם שיהיה מים במים, כמו שעשה בדור המבול שירד הגשם מן השמים ויכסו המים את היבשה, בענין שהעושו יגיש חרבו להשיב את הבריאה אל רחם התהו:

    7. פסוק ז׳׳

      הלוא כבני כושיים, אחר שנבא פורעניות, סיים את ספרו בדברי תנחומין, אומר אתם מיוחדים לי כבני כושיים שהם מצויינים ונכרים תמיד ומיוחדים לאבותיהם ע"י שחרות עורם, שהגם שיגלו ויתערבו בין עמים אחרים בל יתערבו עמהם, כן אתם הגם שתגלו ותתערבו בין העמים תמיד תהיו נכרים כי אתם לי. כי אתם בני ישראל, וכל רואיהם יכירום כי הם בני אל חי, ומביא ראיה לזה הלא את ישראל העליתי מארץ מצרים שהגם שהייתם במצרים ימים רבים גולים ומשועבדים, בכ"ז לא התערבתם עם המצריים והעליתי את ישראל מופרד וניכר בשמו וביחוסו, אבל הכי פלשתים (העליתי) מכפתור וארם מקיר בתמיה? פלשתים שנכבשו בימים קדמונים ע"י הכפתורים כמ"ש והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם, ואח"כ חזרו הגולים לארץ פלשתים כמ"ש כי שודד ה' את פלשתים שארית אי כפתור, בכ"ז הכי העליתי את פלשתים, או כשאעלה את ארם מגלותם לקיר (שלשם הגלה אותם מלך אשור) וכי אעלה את ארם, הלא בגלותם יתערבו עם העמים ויתבטלו בתוכם ולא יהיו עוד פלשתים וארמים רק כפתורים ואנשי קיר, כי כבר חדלו מהיותם הגוי אשר היו מקודם שגלו, רק ישראל נשארו ישראל ולא התחתנו ולא התערבו עמהם, כמ"ש ונודע בגוים זרעם וכו', ובאר הדבר.

    8. פסוק ח׳׳

      הנה עיני ה' בממלכה החטאה, בעת ישים ה' פניו להעניש את ממלכה על חטאתיה, אז והשמדתי אותה מעל פני האדמה תשמד האומה ההיא ותחדל מהיות עם, אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב, שהם הגם שיעניש ה' אותם לא ישמד עצמותם ויהיו תמיד בית יעקב נכרים במשפחותיהם ונמוסיהם:

    9. פסוק ט׳׳

      כי הנה אנכי מצוה, באר עניני ההשגחה בזה שיניע אותם בכל הגוים עד שיהיו נעים ונדים ומפוזרים בין כל האומות שזה צדקת פזרונו בישראל כמש"פ חז"ל, שעי"כ לא יתבטלו בשום מקום וכן עי"כ לא תשלוט עליהם שום אומה לכלותם, כי יתהלכו מגוי אל גוי, זאת שנית שידמו כאשר ינוע בכברה שמניחים שם חטים ושעורים ומניעים הכברה לנקותם מן הפסולת, שהפסולת הדק נופל דרך נקבי הכברה, אבל הצרור היינו הגרעינים המלאים שצרור בהם קמח, לא יפול ארץ, וישאר בכברה, כן ע"י הפיזור והגליות יפלו מהם הרשעים ויטמעו בין האומות, אבל הצדיקים הצרורים בצרור התורה והמצוה ואחדות ישראל לא יפלו ארץ וישארו באמונתם, ומפרש ומי הוא הפסולת שיפול ארץ ויצא מן הכברה?.

    10. פסוק י׳׳

      בחרב ימותו כל חטאי עמי שהם הפסולת, האומרים לא תגיש ר"ל שהם אומרים שהרעה הבאה היא מקרית ולא השגחיית ע"י ה' בעבור מעשיהם, וע"כ יאמרו שלא תגיש בעדינו הרעה, שהרעה אשר תגש לבא לא תבא בעדינו כדי להעניש אותנו, רק הוא דבר מקרה, ומוסיפים לאמר שגם לא תקדים בעדינו, שאף לא יאמינו שע"י מעשיהם תקדים הרעה לבא, כי יאמרו שביאת הרעה וזמן בואה הכל עינן מקרה, ואינה מקדמת לבא על הרשעים קודם הצדיקים שהוא כפירת ההשגחה והעונש:

    11. פסוק י״א׳

      ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת, תחלה היה בית דוד בנוי ומשוכלל בבית קבוע, משתלשלת בבני דוד מדור דור, ואח"כ לא היה בית קבוע רק סוכת ארעי וזה היה בבית שני שנבטלה מלכות בית דוד, ומלכו החשמונאים והורדוס, ובכ"ז היו עדיין נשיאים מזרע בית דוד שזה דומה כסוכה עראי, ואח"כ נפלה גם סוכת דוד, כי בגלות החל הזה בטלו גם הנשיאים ואין זכר ונשיאות לזרע בית דוד, ואז יקים ה' סוכת דוד, היינו שיעמוד איש מזרע בית דוד וינהיג את העם כהנהגת הנשיאים, וכבר התבאר (יחזקאל סי' ל"ד כ"ג כ"ד) שתזרח שמש לבית דוד בג' מדרגות, כמש"ש הוא ירעה אותם והוא יהיה להם לרועה ואני ה' אהיה להם לאלהים ועבדי דויד נשיא בתוכם, שתחלה האיש מבית דוד ירעה אותם, ר"ל שינהיג אותם ויכוף אותם לעשות משפט וצדקה, שבזה תקים סוכת דוד שהיא הנשיאות מזרעו, אבל עדיין תהיה הסוכה מהורסת, אבל אח"כ יקבלו ישראל מלכות שמים ויקבלו הנהגתו ברצון, ואז הוא יהיה להם לרועה ברצונם, ועז"א גדרתי את פרציהן ע"י שיוגדרו פרצות הדור עי"ז הריסותיו אקים, ותהיה הסוכה שלמה לא מהורסת, כי יקבלו אותו לרועה ברצון, ואח"כ תתגלה מלכות שמים כמ"ש ואני ה' אהיה להם לאלהים ואז ועבדי דויד נשיא בתוכם, שהוא יהיה מלך המשיח, ואז לא תהיה סוכת ארעי רק בנין קבוע, ועז"א ובניתיה כימי עולם שתהיה מלכות קבועה כמקודם:

    12. פסוק י״ב׳

      למען יירשו את שארית אדום, כי רוב בני אדום יפלו אז במלחמת גוג ומגוג, והשארית שישארו מהם וכן כל הגוים שישארו בעת ההיא, אשר נקרא שמי עליהם שהם יכירו שם ה' ויקבלו אמונות האמת עד שיקרא שם ה' עליהם, כל אלה יהיה ירושה להמשיח:

    13. פסוק י״ג׳

      הנה ימים באים, באר עוד שאז יתרבו התבואות והפירות, עד שהקציר יתארך זמן רב עד שיגיע עת החרישה, ודריכת הענבים יתארך עד בא זמן הזרע, מרוב התבואה והענבים כמ"ש והשיג לכם דיש את בציר, וההרים יטיפו עסיס מדבש הפירות, והגבעות ששם ירעו הבקר והצאן תתמוגגנה מרוב החלב, כמ"ש בסוף יואל והגבעות תלכנה חלב:

    14. פסוק י״ד׳

      ושבתי את שבות עמי הוא השבת מעלתם ומדרגתם, ובנו הערים שהיו נשמות ויטעו כרמים וכו':

    15. פסוק ט״ו׳

      ונטעתים על אדמתם, מאז יהיו כעץ הנטוע במקומו שא"א לעקרו מאדמתו כן לא ינתשו עוד מעל אדמתם, כי לא ילכו עוד בגלות לעולם:

    מהדורה: Malbim on Amos--Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    לשון המקור

    רָאִ֨יתִי אֶת־אֲדֹנָ֜י נִצָּ֣ב עַֽל־הַמִּזְבֵּ֗חַ וַיֹּ֩אמֶר֩ הַ֨ךְ הַכַּפְתּ֜וֹר וְיִרְעֲשׁ֣וּ הַסִּפִּ֗ים וּבְצַ֙עַם֙ בְּרֹ֣אשׁ כֻּלָּ֔ם וְאַחֲרִיתָ֖ם בַּחֶ֣רֶב אֶהֱרֹ֑ג לֹֽא־יָנ֤וּס לָהֶם֙ נָ֔ס וְלֹֽא־יִמָּלֵ֥ט לָהֶ֖ם פָּלִֽיט׃

    אִם־יַחְתְּר֣וּ בִשְׁא֔וֹל מִשָּׁ֖ם יָדִ֣י תִקָּחֵ֑ם וְאִֽם־יַעֲלוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם מִשָּׁ֖ם אוֹרִידֵֽם׃

    וְאִם־יֵחָֽבְאוּ֙ בְּרֹ֣אשׁ הַכַּרְמֶ֔ל מִשָּׁ֥ם אֲחַפֵּ֖שׂ וּלְקַחְתִּ֑ים וְאִם־יִסָּ֨תְר֜וּ מִנֶּ֤גֶד עֵינַי֙ בְּקַרְקַ֣ע הַיָּ֔ם מִשָּׁ֛ם אֲצַוֶּ֥ה אֶת־הַנָּחָ֖שׁ וּנְשָׁכָֽם׃

    וְאִם־יֵלְכ֤וּ בַשְּׁבִי֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם מִשָּׁ֛ם אֲצַוֶּ֥ה אֶת־הַחֶ֖רֶב וַהֲרָגָ֑תַם וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם לְרָעָ֖ה וְלֹ֥א לְטוֹבָֽה׃

    וַאדֹנָ֨י יֱהֹוִ֜ה הַצְּבָא֗וֹת הַנּוֹגֵ֤עַ בָּאָ֙רֶץ֙ וַתָּמ֔וֹג וְאָבְל֖וּ כׇּל־י֣וֹשְׁבֵי בָ֑הּ וְעָלְתָ֤ה כַיְאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְשָׁקְעָ֖ה כִּיאֹ֥ר מִצְרָֽיִם׃

    הַבּוֹנֶ֤ה בַשָּׁמַ֙יִם֙ מַעֲלוֹתָ֔ו וַאֲגֻדָּת֖וֹ עַל־אֶ֣רֶץ יְסָדָ֑הּ הַקֹּרֵ֣א לְמֵֽי־הַיָּ֗ם וַֽיִּשְׁפְּכֵ֛ם עַל־פְּנֵ֥י הָאָ֖רֶץ יְהֹוָ֥ה שְׁמֽוֹ׃ {פ}

    הֲל֣וֹא כִבְנֵי֩ כֻשִׁיִּ֨ים אַתֶּ֥ם לִ֛י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הֲל֣וֹא אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל הֶעֱלֵ֙יתִי֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּפְלִשְׁתִּיִּ֥ים מִכַּפְתּ֖וֹר וַאֲרָ֥ם מִקִּֽיר׃

    הִנֵּ֞ה עֵינֵ֣י׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה בַּמַּמְלָכָה֙ הַֽחַטָּאָ֔ה וְהִשְׁמַדְתִּ֣י אֹתָ֔הּ מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה אֶ֗פֶס כִּ֠י לֹ֣א הַשְׁמֵ֥יד אַשְׁמִ֛יד אֶת־בֵּ֥ית יַעֲקֹ֖ב נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

    כִּֽי־הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְצַוֶּ֔ה וַהֲנִע֥וֹתִי בְכׇֽל־הַגּוֹיִ֖ם אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֤ר יִנּ֙וֹעַ֙ בַּכְּבָרָ֔ה וְלֹֽא־יִפּ֥וֹל צְר֖וֹר אָֽרֶץ׃

    בַּחֶ֣רֶב יָמ֔וּתוּ כֹּ֖ל חַטָּאֵ֣י עַמִּ֑י הָאֹמְרִ֗ים לֹֽא־תַגִּ֧ישׁ וְתַקְדִּ֛ים בַּעֲדֵ֖ינוּ הָרָעָֽה׃

    בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָדַרְתִּ֣י אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן וַהֲרִֽסֹתָיו֙ אָקִ֔ים וּבְנִיתִ֖יהָ כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃

    לְמַ֨עַן יִֽירְשׁ֜וּ אֶת־שְׁאֵרִ֤ית אֱדוֹם֙ וְכׇל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עֲלֵיהֶ֑ם נְאֻם־יְהֹוָ֖ה עֹ֥שֶׂה זֹּֽאת׃ {פ}

    הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְנִגַּ֤שׁ חוֹרֵשׁ֙ בַּקֹּצֵ֔ר וְדֹרֵ֥ךְ עֲנָבִ֖ים בְּמֹשֵׁ֣ךְ הַזָּ֑רַע וְהִטִּ֤יפוּ הֶֽהָרִים֙ עָסִ֔יס וְכׇל־הַגְּבָע֖וֹת תִּתְמוֹגַֽגְנָה׃

    וְשַׁבְתִּי֮ אֶת־שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙ וְיָשָׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְשָׁת֖וּ אֶת־יֵינָ֑ם וְעָשׂ֣וּ גַנּ֔וֹת וְאָכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽם׃

    וּנְטַעְתִּ֖ים עַל־אַדְמָתָ֑ם וְלֹ֨א יִנָּתְשׁ֜וּ ע֗וֹד מֵעַ֤ל אַדְמָתָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃