Ecclesiastes Chapter 9

ולבור — ולברר:

את כל זה — ביררתי והבחנתי, אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים, הוא עוזרם והוא שופטם כדי להטיבם באחריתם:

ועבדיהם — הם תלמידיהם משמשיהם הולכי אורחותם:

גם אהבה גם שנאה — אין יודעין שאר הבריות ואין מכירין לתת לב במה יאהבו למקום ובמה הם שנואים:

הכל לפניהם — לפני הצדיקים והחכמים:

הכל כאשר לכל — הכל נותנים ללבם כאשר מגיע לכל אדם שסוף דבר לתת לכל איש כדרכיו:

מקרה אחד — ויודעים שסוף הכל אשר צדיק ואשר רשע למות ומקרה אחד יש בעולם הזה לכולם כל זה הם יודעים ואף על פי כן בוחרים להם דרך הטוב לפי שיודעים שיש הפרש ביניהם לעולם הבא:

לצדיק — כגון נח:

לרשע — פרעה נכה זה נצלע וזה נצלע:

לטוב — זה משה:

לטהור — זה אהרן:

ולטמא — אלו מרגלים, אלו אמרו שבחה של ארץ ישראל ואלו אמרו גנותה אלו לא נכנסו לארץ ואלו לא נכנסו לארץ הרי מקרה אחד להם:

ולזובח — זה יאשיהו שנאמר (ד"ה ב לז) ויזבח יאשיהו:

ולאשר איננו זובח — זה אחאב שביטל את ישראל מעלות לרגל זה מת בחצים וזה מת בחצים:

כטוב — זה דוד:

כחוטא — זה נבוכדנאצר, זה בנה בית המקדש וזה החריבו זה מלך ארבעים שנה וזה מלך ארבעים שנה:

הנשבע — זה צדקיהו שנשבע לשקר שנאמר (ד"ה ב לז) גם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו וגומר:

כאשר שבועה ירא — זה שמשון שנאמר (שופטים יג) ויאמר אליהם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי אתם למדנו שהיתה שבועה חמורה לו זה מת בניקור עינים וזה מת בניקור עינים, על כן:

לב בני האדם מלא רע — שאומרים אין דין פורענות לרשעים אין הכל אלא לפי המקרה פעמים לצדיק ופעמים לרשע:

ואחריו אל המתים — וסופן יורדים לגיהנם:

כי מי אשר יבחר — אל כל החיים יש בטחון כי בעודו בחיים אפילו הוא רשע ונתחבר לרשעים כמו שנאמר אל כל החיים אפילו לרשעים יש בטחון שמא ישוב לפני מותו:

כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת — ושניהם רשעים טוב היה לו לנבוזראדן שהיה עבד רשע ונתגייר שלא הקדימתו מיתה מנבוכדנאצר רבו שנקרא אריה שנאמר (ירמיה ד) עלה אריה מסובכו ומת ברשעו בגהינם ועבדו בגן עדן, ורבותינו דרשו לענין מחתכין את הנבילה לפני הכלבים בשבת ומת המוטל בחמה אסור לטלטלו אלא אם כן הניחו עליו תינוק או ככר:

כי החיים יודעים שימותו — ואולי ישובו אל לבם יום המיתה וישובו מדרכם אבל משמתו אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר פעולה שיעשו מן המיתה ואילך אלא מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת:

גם אהבתם — שאהבו פתי ולצון:

גם שנאתם — ששנאו דעת:

גם קנאתם — שהקניאו להקב"ה במעשה ידיהם:

וחלק אין להם וגו' — בכל אשר נעשה וגו' לא הועיל להם זכות בן ובת לאותן רשעים שעבדו ע"א ואין להם כפרה לאחר מיתה:

לך אכול בשמחה — אבל אתה הצדיק שכבר רצה הקב"ה מעשיך הטובים ותזכה לעולם הבא לך אכול בשמחה:

בכל עת יהיו בגדיך לבנים — התקן עצמך בכל שעה במעשה טוב שאם תמות היום תכנס בשלום, ומשל שלמה החכם את הדבר לאדם שהזמינו המלך ליום סעודה ולא קבע לו זמן אם חכם הוא או פקח מיד מכבס כסותו ורוחץ וסך וכן עת מחר עד עת יקרא אל הסעודה יהיו כל שעה בגדיו לבנים והוא רחוץ וסך כך דרשוהו רבותינו במסכת שבת:

ראה חיים עם אשה אשר אהבת — ראה והבן ללמוד אומנות להתפרנס ממנו עם ת"ת אשר בידך:

כי הוא חלקך בחיים — אם עשית כן יהיה חלקך זה חיים בעה"ז להתפרנס מן האומנות ובעה"ב שיגיעת שניהם משכחת עון:

כל אשר תמצא ידך לעשות — רצון קונך בעוד שאתה בכחך עשה:

כי אין מעשה וגו' — בשאול לזכותך משתמות ואם עשית כן אין לך שום חשבון בשאול שתדאג ממנו, וכן המקרא מסורס, כי אין מעשה ודעת וחכמה בשאול לרשעים ולא חשבון לצדיקים כשיתנו החוטאים דין וחשבון וכך נדרש במדרש והבא לפותרו בלא סירוס כמשמעו פותר חשבון לשון מחשבה מה יוכל עוד לעשות להפטר מן הדין:

שבתי וראה — כמו זכר ווי"דונט בלע"ז:

לא לקלים המרוץ — לא עמדה לעשאל קלותו משהגיע פקודתו:

ולא לגבורים המלחמה — לא עמדה לאבנר גבורתו משהגיע יומו:

וגם לא לחכמים לחם — כגון אני שהיה לחמי ליום (מלכים א ד) ששים כור סולת וגו' ועכשיו זה חלקי מכל עמלי מקלי ומקידה:

וגם לא לנבונים עושר — כגון איוב בתחלה (איוב א) ויהי מקנהו וגומר כשבאה שעתו אמר (שם יט) חנוני אתם ריעי:

ולא ליודעים חן — הרי משה אין יודע ונבון ממנו בישראל ולא מצא חן בתפלתו שיכנס לארץ:

כי עת ופגע — כמשמעו, ד"א כי עת יקרה אותם והפגיעה והתחינה יהיו רגילין בהם שלא יבואו לדברים הללו:

כדגים שנאחזים במצודה — כדגים גדולים שנאחזים במצודה גרועה וחלוש' ופירשו רבותינו היא חכה שאינה אלא כמין מחט ודג גדול נלכד בה:

כהם יוקשים בני האדם — במכשול קטן וחלש כמו המצודה הרעה והפח נכשלים בני אדם בעת פקודת רעתם כשבא עתם ליפול הרעה עליהם פתאום במצודה רעה מלאווי"שה בלעז:

כהם — כמותם:

ואדם לא זכר — לא היה חושבו לכלום:

ואמרתי אני — בראותי כן טובה חכמה מגבורה והרי חכמתו של זה בזויה לכולם ועכשיו כולם נמלטו על ידו, ומדרש אגדה עיר קטנה זה הגוף:

ואנשים בה מעט — אלו איבריו של אדם:

מלך גדול — זה יצר הרע שכל איבריו מרגישים בו:

איש מסכן — יצר טוב:

בנחת נשמעים — מקובלים הם לבריות:

מזעקת מושל בכסילים — מלכי האומות ע"א, משה נפטר זה כמה שנים ועדיין גזירותיו מקובלים על ישראל וכמה מלכי האומות גוזרים גזירות על ישראל ואין דבריהם מתקיימין:

טובה חכמה מכלי קרב — חכמתה של סרח שנאמר (שמואל ב כ) ותבא האשה אל העם בחכמתה עמדה להם יותר מכלי קרב שהיה בידם להלחם עם יואב:

וחוטא אחד יאבד טובה הרבה — אילולי שהרגה לשבע בן בכרי היו כולם אבודים על ידו, ד"א וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, הרי שהיו ישראל מחצה צדיקים ומחצה רשעים ובא אחד וחטא ועשאן מרובים נמצא שהכריע את כולם לחובה: