Numbers 2

באתת [EVERY MAN OF THE CHILDREN OF ISRAEL SHALL ENCAMP BY HIS OWN STANDARD] WITH THE SIGNS [OF THEIR FATHERS’ HOUSES] — Each banner shall have a different sign — a piece of coloured cloth hanging on it, the colour of the one not being the same as the colour of another, but the colour of each tribe shall be like that of his stone that is fixed in the breastplate (of. Exodus 28:21), and by this means everybody will be able to recognise his banner. Another explanation of באתת לבית אבתם is: by the signs (i.e., following the signs) which their father Jacob gave them severally when they carried him out from Egypt, as it is said, (Genesis 50:12) “And his sons did unto him exactly as he had commanded them”. For he had commanded that Judah, Issachar and Zebulun should carry him, having their position at the east side of the bier, Reuben, Simeon and Gad at the south side, etc., — as it is related in Tanchuma on this section (Midrash Tanchuma, Bamidbar 12; cf. Rashi on Genesis 50:12).

מנגד AT SOME DISTANCE [AROUND THE APPOINTED TENT THEY SHALL ENCAMP] — at a distance of a mile (2000 cubits), for it is said, (Joshua 3:4) “Yet there shall be between you (the Israelites) and it (the Ark), about two thousand cubits”; the reason for this distance, which was that of a Sabbath day’s journey, was that they might be able to come unto the vicinity of the Tabernacle for instruction on Sabbath, for Moses, Aaron and his sons and the Levites were encamped quite close to it (Bemidbar Rabbah 2:9; cf. Exodus 33:7 and Rashi thereon).

קדמה means IN FRONT, which is expressed by קדם; and which side is it? The east side (מזרחה), and accordingly the west is termed אחור, the back side of the world (cf. Rashi on Exodus 27:13 and Note thereon).

ראשנה יסעו THESE SHALL FIRST JOURNEY — When they saw the cloud departing, the priests blew the trumpets and the camp of Judah moved off first, but when marching, they marched retaining the positions in which they always encamped: the Levites and the wagons in the centre (v. 17), the division of Judah in the East (v. 8), that of Reuben in the South, Ephraim’s in the West (v. 19) and Dan’s in the North (v. 25).

ונסע אהל מועד AND THE TENT OF MEETING SHALL SET FORWARD after these two divisions (those of Judah and Reuben), as is shown by the position of this statement in the narrative.

כאשר יחנו כן יסעו AS THEY ENCAMP SO SHALL THEY JOURNEY — just as I have explained (v. 9): their positions when marching shall be the same as when encamping — each division marches on that side that is assigned to it.

על ידו means, in his place — The term יד does not even in this sense lose its original meaning, viz., that of “hand’’ — the area at one’s side is termed על ידו “that which is by his hand”, being that which is closest to him, and always within the reach of his hand (and not beyond it); en son aise in O. F.

ועליו — Understand this as the Targum does: and those who were close to him were the tribe of Manasseh.

איש על דגלו אחר שגמר המנין התחיל לסדר את הדגלים, ואז נמנו שנית כמה יעלה לכל דגל, כי כבר עברו ימים מאחד לחדש השני שהתחיל המנין ובדרך הטבע ימותו מהם אנשים בימים שבינתים, ונמנו שנית להראות נסי ה' ונפלאותיו שגם עתה אחר המנין לא נפקד מהם איש במשך ימים אלה ונתקיים שנית מ"ש ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, כמו שפרשתי שם במקומו, ובמנין הזה שהיה לצורך הדגלים לא צרף כל ראשי המטות רק משה ואהרן התעסקו בזה וכל נשיא עסק במנין בני שבטו, ואמר איש על דגלו באותות לבית אבותם ר"ל שכל אחד היה לו דגל מיוחד וכל דגל היה לו אות מיוחד מתיחס לבית אבותם, כמו שפי' המפ' שיהודה הי"ל על דגלו צורת אריה ועל דגל ראובן צורת אדם ולאפרים שור ולדן נשר והיה דוגמת ארבע חיות שבמרכבה, והיה בכל דגל ג' שבטים וכל שבט היה לו דגל מיוחד מתיחס אל אבני החשן כמ"ש בתרגום יונתן, ומתיחס אל י"ב מזלות בעולם הגלגלים וי"ב מחנות מלאכים בעולם המלאכים וכן למעלה למעלה, וכ"ז מתיחס לבית אבותם שכל שבט י"ל מעון מיוחד בעליונים, עוד צוה שיחנו מנגד לאהל מועד רחוק מיל ושיהיו סביב לא"מ עד שאהל מועד ששם יעידת השכינה היה כדוגמת הלב והשבטים כדוגמת הגוף המקיף רוח חיים השוכן באמצע:

והחונים ודגל יהודה היה במזרח ועמו יששכר וזבולן, ודגל ראובן בדרום ועמו שמעון וגד, כי מבני לאה לא היו רק חמשה צרפו את גד שהיה בכור שפחת לאה, ולא צרפו את ראובן ושמעון לדגל יהודה שהם היו גדולי האחים ולא יתכן שיהיו טפלים, וכתב הרי"א שנבחר דגל יהודה ליסע ראשונה מפני שאנשיו היו רבי המספר מכולם, ואחריו היו אנשי דגל דן רבי המספר מכולם, ויען שהסכנה מרחפת בעת מלחמה על ההולכים ראשונה ועל המאסף, לכן נבחרו יששכר וזבולון שהיו רבי המספר לדגל יהודה, ואחריו היה דן המאסף שעליו יפול האויב מאחרי המחנה לזנב את כל הנחשלים כמ"ש בפי' ירמי' (סי' ט') עמ"ש מדן נשמע נחרת סוסיו, ומחנה שבדרום ושבצפון אינה בסכנה כל כך, ונבחר ראובן למעלתו בצד ימין ואפרים מצד שמאל ודגל ראובן היה מרובה מדגל אפרים ולכן נשנה מספרם להודיע הטעם שנסדרו הדגלים באופן זה שהיה לפי רובי האנשים בכל דגל, ומ"ש ביששכר וזבולון וראובן פקודיו, נראה שמודיע ששלשה נשיאים אלה מנו בעצמם את אנשיהם, ועז"א וצבאו של הנשיא ופקודיו של הנשיא ויתר השבטים לא ספרם הנשיא בעצמו רק הם מנו א"ע:

ונסע אהל מועד למ"ד בירושלמי כקורה היו מהלכים נסעו דגל מחנה יהודה ואחריהם בני גרשון ומררי ואחריהם דגל ראובן ואחריהם הקהתים ואחריהם שני הדגלים וע"כ פי' הראב"ע שמ"ש בתוך המחנות היינו בין מחנה ראובן ומחנה יהודה, ורש"י שפי' לאחר שני דגלים ע"כ מפרש שמ"ש ונסע א"מ הוא הארון, ולמ"ד בירושלמי כתבה היו מהלכים הוא כפשוטו שר"ל שבעת הנסיעה היו בתוך כמו בעת החניה, ולמ"ד כקורה היו מהלכים צ"ל שמ"ש כאשר יחנו כן יסעו מוסב על מחנה ישראל כי הלוים לא נסעו כאשר חנו כמ"ש הראב"ע ולמ"ד כתבה היו מהלכים הוא כפשוטו שמוסב על כולם:

אלה פקודי ב"י בא להראות תוקף הנס שלא מת אחד מכל ההמון הרב, זאת שנית שכל הפקודים לגלגולת היו ג"כ פקודי המחנות לצבאותם שכולם היו ראוים לצבא ולא נעשה אחד מהם בעל מום:

והלוים אמר זה שנית ללמד שאע"ג שבמנין זה לסדר הדגלים לא היה להם הוכחה שלא יתפקדו ממה שלא יחד להם נשיא כי במנין זה לא היו נשיאי המטות בכ"ז לא התפקדו במנין זה מצד שצוה ה' את משה שכבר נודע להם מ"ש ה' למשה אך את מטה לוי לא תפקוד, ומזה ידענו ג"כ שמ"ש אח"ז פקוד את בני לוי זה נאמר אחר שנסדרו הדגלים בסוף העשרים יום:

ויעשו ב"י אמר זה להודיע שעשו גם בענין הדגלים כדבר ה' בין בעת החניה בין בעת הנסיעה, וממ"ש איש למשפחותיו מבואר שחוץ ממה שכל שבט חנה בפ"ע כן כל משפחה ומשפחה חנו בפ"ע וכן כל בית אבותיו שכנו ביחד כ"א ביחוד: