Micah 2

and work evil on their bed —All night they decide in their hearts how they will perform evil in the morning.

and houses, and they take —This refers back to “and they covet.” They covet houses.

and they take Heb — וְנָשָׂאוּ, like וְלָקָחוּ, and they take.

and you shall not walk erect —You shall not walk with an upright stature.

and he shall lament, “A lamentation has come about…” Heb — וְנָהָה נְהִי נִהְיָה. וְנָהָה is a future tense, like וְעָשָה, and he shall make, and וּפָנָה, and he shall turn. The lamenting one shall lament and say, “A lamentation has come about in the world. Now what is the lamentation that has come about?...” They have robbed us! Heb. שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ. Our enemies have robbed us, The prophet uses the expression נְשַׁדֻּנוּ, in which there is a “nun” in the beginning, and does not use שַׁדוּנוּ, because נְשַׁדֻּנוּ serves in two voices, the passive voice and the active voice. Had the prophet written נְשַדֹנוּ, in the passive voice, the expression would refer to the robbed and not to the robbers. Had he written שַדוּנוּ, in the active voice, the expression would refer to the robbers and not to the robbed. This way, it refers to both: we were given into the hand of those who robbed us. In Old French, there is the expression somes degatert nous, we were ravaged. Another explanation: נְשַׁדֻּנוּ means we brought upon ourselves that they robbed us.

He changes the portion of my people —The inheritance of the portion of my people has been exchanged to the enemy.

How will He turn to me to return our fields, which he divides —How will He turn again to me, to return our fields to us, which this enemy divides for himself? How is it possible to return them to me anymore? All these are the words of the lamenting one who takes up the parable. How will He turn to me — Kome se destornera amois? As in (Jud. 4:18) “Turn to me.... And he turned to her.”

who casts a line Divides a heritage — It is customary to divide a heritage with a measuring line.

“Preach not, those who preach” —Do not prophesy to reprove them — To you, the prophets who constantly preach, I say this.

they shall not take shame —Lest disgraces from them overtake them, as the matter is stated (Prov. 9:8): “Reprove not a scorner.” Every instance of טִיף is an expression of prophecy, as in (Amos 7:16) “And do not prophesy (תַטִיף) concerning the house of Isaac” and (Ezek. 21:2) “And prophesy (וְהַטֵף) to the south.”

Is that what is said by the house of Jacob? —Do (the people of) the house of Jacob say this when they hear the evil that my prophets prophesy for them?

Has the Lord’s patience grown short? —Is He now unable to do good, or does He not (now) have the patience that He had in the early days to do good?

Are these His deeds? —I.e., to do evil?

Do not My words benefit the one who goes straight? —I am not impatient, neither are these My deeds, except to the wicked; but with the one who goes straight, I do good.

And the matter for which My people causes [Me] to rise as an enemy —Heb. וְאֶתְמוּל. The verse is connected to the one preceding it. I am good and do good, but the matter for which and because of which My people make me rise as an enemy to them...

because of the garment, and the mantle that you strip —Because you rob the garment, and you strip the glorious raiment from all those who pass you by on the road.

from those who pass by confidently, who return from war —Instead of passing by confidently, as they expected to, they became like men returning from war without clothing or food, for their enemies took everything they had. who return Heb. שׁוּבִי, as in (Jer. 2:21) “A degenerate (סוּרֵי) wild vine” and (Zeph. 3:18) “Those taken away (נוּגֵי) from the appointed season.”

The wives of My people you drive away from the house of her delights —For you slay their husbands, and they sit as widows. Alternatively: since you take their husband’s money, and they (the husbands) sit and grieve and do not bring joy to their wives.

Arise and go, for this is not the tranquility —Arise and go into exile from the land, for it was not in this manner that I gave it to you for tranquility.

in order to contaminate it, it forms bands, and the band is clarified —In order to contaminate it [the land], it [the people] forms a band of groups of wicked men. it forms bands Heb. תְּחַבֵּל. This is an expression of companies, as in (I Sam. 10:5) “a band (חֶבֶל) of prophets”; (Ps. 119:61) “Bands of (חֶבְלֵי) wicked men.” And so did Jonathan render: And they band together upon it, an expression of a band.

and the band is clarified Heb — וְחֶבֶל נִמְרָץ. And at the time of their banding together, they already took counsel among themselves and explained for what purpose they were banding together.

clarified Heb — נִמְרָץ. A thing explained clearly, as in (Job 6: 25) “How clear (נִמְרְצוּ) are right words”; (ibid. 16:3) “What clarifies (יַמְרִיצְךָ) to you”; (I Kings 2:8) “A clear (נִמְרֶצֶת) curse.”

If a man walking in wind —If they (the people) would find a man walking in wind, a false man prophesying to them that they become drunk with wine and strong drink, he would be an acceptable prophet to this people.

I will surely assemble —Days will yet come when I will assemble you.

as sheep in a fold —Like many sheep placed in the fortresses of the sheep folds.

within its stall Heb — הַדָּבְרוֹ. Jonathan renders: And as a flock within a stall, the place where they are led; and likewise (Isa. 5:17): “And lambs shall graze as their wont (כְּדָבְרָם).”

shall stir with people —The cities shall be noisy because of the large number of people in their midst.

The breaker has gone up —Their savior, who breaks the fences of thorns and the hedges of briers, to straighten the road before them.

הוי חשבי און ופעלי רע, בעת שהם על משכבותם מתבודדים בפ"ע שאז א"א שיעשוק ויגזול רק שיחשוב מחשבות און, אבל הם גם על משכבותם חושבים און לעשוק ולגזול וגם פועלים את הרע, ומפרש איך יצוייר שיפעלו אז רע, אחר שבאור הבקר תיכף יעשוה כי יש לאל ידם, וא"כ מחשבתם לעשות און הוא דומה כאילו הם פועלים אותו, אחר שאין דבר מעכב שלא יוכלו להוציא מחשבתם לידי מעשה:

וחמדו, כשיחמדו שדה של חבירו יגזלו אותו ביד חזקה, ואח"כ יחמדו בתים והבית הוא בעיר וא"א לגזלו בפרהסיא, ונשאו, ישאו אותו דרך משא ומתן, שיחליף השדות אשר גזלו בעד הבתים, ואח"ז ועשקו גבר וביתו, שאחר החליפין לא יתנו לו הבית (שזה נקרא עושק שמעכב מלתת לו את המגיע לו) וזה נקל להם לעשות גם בעיר, וגם איש ונחלתו הוא השדות שגזלו יקחו אחר כך גם איש השדה שמתוך עניו ימכר להם לעבד:

לכן הנני חושב על המשפחה הזאת הגזלנים רעה שהרעה תהיה ככבל ברזל סביב צוארם אשר לא יוכלו למיש צוארם משם, וגם לא תלכו רומה להרים הצואר על הכבל, כי עת רעה היא, כי הרע שתבא על אנשים בעת שלום יש תקוה שיחלצו ממנה לא כן אם היא עת רעה לכל העולם שאז א"א להחלץ מן הרעה:

ביום ההוא ישא עליכם משל, ונהה נהי, מצייר דבור שישאו על השודדים האלה, שהוא דבור משלי, וגם דבור של נהי, שהנהי אחד מקונן והשני עונה, וכן יצייר כאילו א' נושא נהי ואחרים עונים.

אמר שדוד נשדנו מצייר במשל שהאויבים החריבו את בתיהם, ואח"כ חלקו בגורל את שדותיהם, ומצייר כי המשפחה הזאת הנז' שהיה דרכם לגזול שדות ולהחליפם בבתים, כשיראה שהאויב שודד את ביתו, "יאמר שדוד נשדנו" ששדדו את ביתי, והעונה משיב לו (וזה הנהי) "חלק עמי ימיר" שהלא הבית הזה לקחת בחליפין בעד השדה, והאויב ימיר את החלק בחליפין לתת אותה בחזרה לבעליו, ושוב יאמר "איך ימיש לי" ר"ל וא"כ איך ימיש ויסיר ממני מה ששייך לי, דהיינו השדה? הלא גם השדה לא ניתן לי תמורת הבית? ומשיב העונה, "לשובב שדינו יחלק" מה שהאויב יחלק השדות הוא כדי להשיב את שדינו שגזלת, ואחר שזה נעשה כדי לקחת הגזלה מידך.

לכן לא יהיה לך משליך חבל בגורל, לא תקח אתה חלק גם בחלוקת השדות, אחר שהשדות היו גזולים בידך, והם מושבים עתה לבעליהם, והוא מליצה על שהאויב יחריב את הבתים ומדלת עם הארץ ישאיר בשדות לכורמים וליוגבים, בענין שהם ישיגו שדותיהם הנגזלות בחזרה, והמשפחה שהיו גוזלים שדות ובתים ונתעשרו מן הגזלות לא יהיה להם שום חלק וגורל בין קהל ה':

אל תטיפו, מתחיל להתוכח עמהם על שאינם רוצים לשמוע לנביאי האמת, ושיעור הכתוב האמור בית יעקב אל תטיפו יטיפון, המאמר המורגל אצל בית יעקב, הם אומרים אל הנביאים אל תטיפו מה שיטיפון, אל תטיפו דברי נבואות של תוכחות או יעודים רעים, אשר רגילים הנביאים להטיף ולנבאות, כי אין אנו רוצים לשמוע נבואות כאלה, זאת שנית אומרים, לא יטיפו לאלה לא יסג כלמות, שיעור הכתוב לא יטיפו כלמות אשר לא יסג, שעכ"פ לא יטיפו להוכיח על עבירות לפרסם כלמות העם ומעשיהם הרעים שהכלמות והחרפות האלה לא יסוגו אחור, ר"ל שישארו תמיד לחרפת עולם (כענין וחרפתו לא תמחה), לא ידברו נבואות שבזה יכלימו את העם בכלימות עולם:

האמור בית יעקב, כל זה הוא מאמר הנאמר בבית יעקב, ר"ל מאמר הרגיל בפיהם:

הקצר, עוד יטענו על דברי הנביאים הנבאים פורעניות ויעודים רעים, וכי קצר רוח ה'? וכי יתפעל ה' ממעשים הרעים שעושים בני אדם ורוחו קצרה מלסובלם, עד שלכן יכעוס ויקצוף מקוצר רוחו ויגזור פורעניות על העם? או אם אלה מעלליו? או אם תאמר שאינו מסבת התפעליות שמתפעל לכעוס על העוברים רצונו שלא יכול להאריך רוחו, א"כ ישאלו הכי אלה מעלליו לעשות רע לבריותיו, הלא מעללי ה' הם טוב וחסד רחמים וחנינה לא לגזור רעות ופורעניות? כ"ז יאמרו בית יעקב אל הנביאים, משיב להם, הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך, מה תתלוננו על דברי, שהם דברים רעים ומבשרי פורעניות, הלא עם מי שהולך בדרך הישר עמו ייטיבו דברי, ואינם דברים רעים, רק ישמח עליהם, והם לו דברי נחומים שדברי הנבואה מעידים שה' משגיח על מעשי בני אדם לשלם לאיש כפעלו, והישר הולך ישמח בזה, כי עי"ז יקוה מה' צדקה וחסד עפ"י פעלו כענין שמחה לצדיק עשות משפט:

ואתמול, וא"כ למה את עמי ומול עמי (דברי) לאויב יקומם? אחר שעם הישר הולך דברי ייטיבו ואיך הדברים האלה עצמם הטובים, יקומו מול עמי לצר ואויב נגדם? הלא הסבה לזה ממול שלמה, מפני שדברי יקוממו מול השלמה והאדר אשר תפשיטון מעוברים בטח, שאתם תפשיטון מעוברים בטח בדרך, את שלמותיהם ואדרת שהם לובשים, עד שהם דומים כשובי מלחמה, כי תפלו על עוברי דרך ללחום אתם ולשלול את שללם כאשר ישללו את המנוצחים במלחמה, מול הדברים הרעים אלה יקוממו דברי לאויב:

נשי עמי תגרשון מבית תענגיה, כמו שיבאר אח"ז שהיו לוקחים הנשים מבית בעליהם במשכון בעבור חובות וטמאו אותם בזנות, ועל זה אמר מעל עולליה תקחו הדרי, כי בני הנשים יצא עליהם ספק ממזרות וסר מהם ההדר האלהי שאין השכינה שורה רק על משפחות מיוחסות מישראל. אומר אליהם הכי זאת יהיה לעולם, הכי נשי עמי תגרשון לעולם? ואני אהיה ארך אפים ואחריש לכם?

קומו ולכו מן הארץ לגולה, כי לא זאת המנוחה, לא באופן זה תנוחו בארץ, וזאת לא יקרא בשם מנוחה אם תעשו כזאת, ומפרש מ"ש נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה איך היה זה? אומר בעבור טמאה תחבל, הלא תחבל ותמשכן אשת איש מבית בעלה בעבור לטמא אותה בזנות, וחבל נמרץ, והמשכון הוא משכון מפורש שתמשכן אותה בפירוש על תנאי זה שתשכב עמה לטמאותה, והנה כ"ז הוא תשובה עמ"ש אל הנביאים בל ינבאו להם תוכחות ויעודים רעים והביאו ראיה שא"א שה' יפעול רעות ויעניש וכי קצר רוח ה' מלסבול עונם, וע"ז הראה להם כי א"א שיניח ה' אותם להתמיד ברעתם שהוא נגד הנימוס כי השחיתו את דרכם עד מאד, עד שמוכרח לשלחם מן הארץ כי לא זאת המנוחה, עתה חוזר למ"ש אל תטיפו יטיפון, אומר להם.

(יא-יב) לו איש הולך רוח, אם הייתי שולח אליך אחד מנביאי השקר, אשר יטיפו לך שקרים או יטיפו עפ"י רוח דמיונם התועה, שתהיה בסובאי יין ושכר, והיה מטיף העם הזה אסף אאסף יעקב כלך וכו' והנביא שקר הזה היה מטיף לאמר לך בשמי שאאסוף את יעקב ואקבצם ממקומות פזוריהם שהם יעודים טובים ונחמות, ויאמר לך בנבואה כי את יעקב וישראל הנאספים, יחד אשימנו כצאן בצרה, ר"ל שלא יהיה להם עוד עול תורה ומצות כצאן קדשים כצאן ירושלים, רק שיהיו דומים כצאן בצרה שהיא עיר ראש מלכות אדום, שהצאן אשר בתוכה, היינו העם שבה. הם חפשים מכל תורה ומצוה, ויאמר לך שכן גם אתה תהיה כגוים אין תורה, אם יבא נביא שיטיף לך כן אז כעדר בתוך הדברו תהימנה מאדם, ר"ל אז לא יתחבאו כולם בבתיהם כאשר היו בורחים מלשמוע דברי הנביא אמת אשר הטיף להם לשמור מצות, רק היו מתקבצים כולם לשמוע את דבריו, והבית של הנביא המטיף היה מלא המיית אדם, כמו שהדביר ששם מקבצים את הצאן מלא מכל העדר ולא חסר צאן אחד, כן היו נמצאים שם יחד והיו הומים שם מרוב אדם:

עלה הפורץ, אומר ראה נא איך אינם שלמים באמונתם, ואיך ינועו כקנה על פני רוח ופוסחים על שתי הסעיפים, שהלא נראה זאת בעת ההיא בשבט יהודה, שבעת שעמד מלך אשר פרץ גדרות הדת ועבד ע"ז נמשכו תיכף כל העם אחריו לעשות כמעשהו, כמו שהיה בימי אחז ובימי מנשה, ובעת שקם אחריו מלך צדיק כמו חזקיה שעמד אחרי אחז ויאשיה אחרי מנשה שהחלו לעבוד את ה', כן עשו גם העם ועבדו כולם את ה', וזה מורה שאין האמונה נשרשת בלבם רק ימשכו בזה אחרי המנהיג אותם לה' או לעזאזל, וז"ש בעת אשר עלה הפורץ לפניהם, שהוא המלך הפורץ גדר ומפר דת והורס חומותיה, אז פרצו ויעברו, פרצו גם המה גדרי הדת עברו תורות חלפו חק, וגם (פרצו) שער ויצאו בו, שאחרי שפרצו גדרות כמתגנב ללכת דרך פרצה, נעשה להם אח"כ הפרצה כשער הקבוע ללכת בו ויצאו בו מכלל הדת, אבל בעת אשר ויעבר מלכם לפניהם, אם עבר לפניהם מלך צדיק המולך ביראת ה' והראוי למלוך ולישב על כסא דוד, אז וה' בראשם, נמשכו אחרי ה' והלכו אחריו: