Micah 1

Micah the Morashtite —From the city Mareshah.

and let the Lord be a witness against you —that I prophesied to you in His Name and warned you.

comes forth from His place —From the throne of mercy to the throne of justice.

and tread upon the high places of the earth —On the high and haughty hearted.

like wax Heb — כַּדּוֹנַג. In mishnaic Hebrew, this is שַּׁעֲוָה

as water poured down a steep place Heb — מֻגָּרִים. Jonathan renders: poured down a steep place. מְגֻרִים is an expression of the running of water. Cf. (Lam. 3:49) “My eye trickles down (נִגְרָה)”; (Job 20:28) “Shall flow away (נִגָרוֹת) on the day of His wrath”; (ibid. 28:4) “He breaks open a water course from the place it flows (גָּר)”; (Ps. 75:9) “And He pours out (וַיַגֵּר) of this.”

into a heap in the field Heb — לְעִי הַשָּׂדֶה. Jonathan renders: לִדְגוֹרִין דְּחַקְלָא, an expression of heaps. Cf. (Gen. 31:47) “יְגַר שַׂהֲדוּתָא, the heap of the testimony.”

and I will cast its stones down into the valley Heb — וְהִגַּרְתִּי, and I will drag, similar to (verse 4) “poured down (מֻגָּרִים) a steep place.”

for from the hire of a harlot it gathered —all these riches.

and to the hire of a harlot shall they return —And all its [Samaria’s] gatherings will be used up like other harlots’ hires. Jonathan renders: And to the house of the idol worshippers shall all its gatherings be delivered.

I will go mad Heb — שׁוֹלָל, becoming mad like a mentally deranged person, with bewilderment. Cf. (Ps. 76:6) “The stout-hearted have become mad (אֱשְׁתּוֹלְלוּ)”; (Isa. 59:15) “And he who turns away from evil is considered mad (מִשְׁתּוֹלֵל).” The ‘tav’ comes into the word to serve in the reflexive present and past. This is the normal pattern of a word whose first radical letter is ‘shin’ or ‘sammech’ when a ‘tav’ is added in the reflexive, either present or past, as in מִשְׁתּוֹלֵל. I say that it is an expression of error, as in (II Kings 4:28) “Do not mislead (תַשְׁלֶה) me”; (II Sam. 6:7) “For his error (הַשַּׁל) ;” (Dan. 3: 29) “who speaks anything amiss (שָׁלוּ).”

For she is mortally ill [from] her wounds Heb — אֱנוּשָׁה. For she is ill from her wounds. Cf. (II Sam. 12:15) “And it became mortally ill (וַיֵּאָנַשׁ.).”

Do not declare it in Gath —lest the Philistines rejoice about us.

in the houses of Aphrah —This is Ophrah of the Abiezrites (Jud — 6:11).

wallow in the dust Heb — הִתְפַּלָּשִׁי, a play on words with the name Philistia (פְּלֶשֶת). Similarly, (verse 11) “You inhabitant of Shafir, with your private parts exposed.” Similarly, (verse 11) “The inhabitant of Zanaan has not gone forth.” In all of these, the language of the lamentation is according to the name of the city. wallow Heb. הִתְפַּלָּשִׁי, roll. According to the context, cover yourself with dust.

Pass along your way Heb — עִבְרִי לָכֶם. He commences with an expression in the feminine singular, as used in addressing the people of the city, as it is said: “the inhabitant of Shafir” addressing them all in the name of one people. And then he says, “לָכֶם, along your way” as used in addressing many people, for he was speaking to the public.

the inhabitant of Shafir —Shafir is the name of the city.

with your private parts exposed —Private parts would be exposed, appropriate to a city called “Shafir,” the name of the aborted fetus that comes out of the woman’s womb.

the inhabitants of Zaanan did not go forth —The fugitives of the inhabitants of Zaanan shall not go forth. -[from Jonathan ]

the lamentation caused by drawing the houses one to the other shall take its stand from you —The lamentation you caused those who were robbed, whom you robbed of their inheritance in order to draw one house to the other, one field to the other, will take its stand from you - the stand of the houses that you built and erected on their inheritance. by drawing the houses from one the other ajoustement in Old French [which means, adding or joining].

For the one dwelling in disobedience hoped for good —For the one dwelling in tranquility and disobeying the word of the prophets hoped for good.

but evil descended Heb — כִּי. This instance of כִּי serves as an expression of “but.” She hoped for good, but, because of her disobedience, evil descended to her.

Hitch the chariot to the swift steeds Heb — רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לַרֶכֶשׁ. Hitch the chariot to the רֶכֶשׁ, which is swift to run, and you shall escape. The word רֶכֶשׁ is explained by Dunash ( Teshuvoth Dunash p. 69) as an Arabic word.

Since you give expulsions to the dynasty that gave you the possession of Gath —Since you give expulsions to the kingdom of David, which gave you the possession of Gath, as the matter is stated (I Chron. 18:1): “And he took Gath and its cities out of the hands of the Philistines.” But you reject it, as it is stated (Isa. 8:6): “Since this people has rejected the waters of the Shiloah that flow gently, etc.” Therefore, “the houses of Achzib” which was of the land of Judah and was drawn after Pekah the son of Remaliah, shall ultimately be a “dried up spring” to the kings of Israel - for Pekah the son of Remaliah will be assassinated, and all those who relied on him will be disappointed. This prophecy was prophesied during Ahaz’s reign.

since you give expulsions Heb — לָכֵן. The definition of לָכֵן is עַל אֲשֶׁר, because of. Cf. (Isa. 17:10) “Because (עַל כֵּן) I planted you with pleasant saplings,” and you turned into a branch of a stranger.

the houses of Achzib shall be a dried up spring Heb — לְאַכְזָב. This [too] is a play on words לְאַכְזָב אַכְזִיב. I learned the midrash of this verse from the Aggadah of the chapter “ Chelek.” [from Sanh. 102a]

I will yet bring the possessor to you —The enemies, who will possess you, you who dwell in Mareshah. The possessor (הַיוֹרֵש) to Mareshah (מָרֵשָה) -another play on words.

up to Adullam —(which is within the border) will the glory of Israel retreat and come, for the enemies shall conquer from their border up to Adullam. So did Jonathan render: Until Adullam shall they go up and enter the border of the land of Israel. And I heard a Midrash Aggadah in the name of Rabbi Menachem: I will yet bring the heir —The children of Elam were fit to inherit the land of Israel - for he [Elam] was the firstborn of the sons of Shem - but because of love for your forefathers I transferred it to the children of Arphachshad. Now I will bring the Chaldeans and the Elamites upon them.

Make bald —Make your head bald.

and crop —your hair — Cf. (Job 1:20) “And he cropped (וָיָּגָז) his hair.” This is an expression of pulling out the hair.

like an eagle —As the Targum renders — Like an eagle, whose feathers have fallen out. It is customary for an eagle to lose most of its feathers.

שמעו עמים כולם ר"ל כל השבטים, וגם הקשיבי ארץ ומלואה כלל הארץ כי משום התפשטה הרעה על כל הארץ, ויהי ה' בכם לעד ה' הוא המתרה בכם, ה' מתרה בכם מהיכל קדשו בעודהו בהיכלו, טרם יצא ממקומו לשפוט את הארץ:

כי הנה בעת אשר ה' יוצא ממקומו, (שזה ממליץ שילך בעצמו להעניש בעונש השגחיי, שאינו מכה ע"י שליח רק בעצמו כמו כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים).

וירד ודרך על במתי ארץ, מצייר בדרך ההגשמה שיעמוד תחלה על הרים הגבוהים:

ונמסו, ואז ימסו ההרים מפחד ה' ומהדר גאונו, והמאמרים מקבילים, ונמסו ההרים תחתיו כדונג מפני האש, שימסו בקל כדונג, והעמקים יתבקעו כמים מוגרים במורד, כן יתהפכו המוצקים לדבר רך ונוזל, שזה משל אל חורבן הארץ, שתשוב להיות כמים כמו שהיתה בעת התהו (וכ"ז מליצה, ע"ד הרים נזלו מפני ה', ותגעש ותרעש הארץ, וכדומה):

בפשע, כ"ז יהיה בפשע יעקב שהם עשרת השבטים, שהם פשעו ומרדו בה' דרך מרידה ועבדו עצבים וחמנים, ובחטאת בית ישראל הם שבט יהודה ובנימין, שהם לא מרדו רק חטאו מצד התאוה או השוגג כמו מה שהקריבו בבמות שהגם שהיה חטא לא היה מרידה כי רובן היה לשמים, ומפרש מי הגורם פשע יעקב מה שהשבטים עבדו ע"ז, הלא שומרון, שהמלכות אשר בשומרון הם עשו את העגלים והסיתו את העם לזה, ומי הגורם במות יהודה הלא ירושלם, שמלכות יהודה שהיתה בירושלים גרמו זאת על שלא בטלו הבמות עד ימי חזקיה:

ושמתי, זה מוסב עמ"ש ויהי ה' בכם לעד, שה' מתרה בם ואומר אני בעצמי אשים שומרון לעי השדה כי יפלו הבתים ויחרבו, ואח"ז אשים אותה למטעי כרם, ואז והגרתי לגי אבניה, שנוטעי כרמים יסקלו האבנים ויפנו את העיים שנשארו ממפולת הבתים עד שגם יסודיה אגלה כי יפנו גם אבני היסודות כדי שיהיה ראוי למטעי כרמים:

וכל פסיליה, הפסילים היו מעץ או אבן והיו נותנים להם אתנן ומתנות, ותחתיהם היו העצבים, וכשיוכתו הפסילים ישארו העצבים שממה, כי מאתנן זונה קבצה שומרון את כל עושרה, שלדעתה היה כל הצלחתם ע"י הע"ז, כמ"ש (הושע ב׳:י״ד) אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו לי מאהבי, ולכן ישובו עד אתנן זונה, יקח אותם מלך אשור כאלו ע"ז שלו נותנות אותם לו לאתנן. ר"ל על שומרון וחורבנה איני מצטער כלל, אחר שעבדו פסילים ועצבים וזנו מאחרי:

(ח-ט) על זאת, אבל על זאת אספדה ואילילה עד שאלך, כמו משוגע וכאיש שמחמת שגעונו ילך ערום, על כי אנושה מכותיה שהיא חולי מסוכנת מתדבקת, ועברה מן שומרון גם לארץ יהודה וגם הם הוכו במכות הגם שהם לא עבדו ע"ז בימי יותם ועוזיה והיה סחרם ואתננם קדש לה'. ויותר נראה שמ"ש אנושה מכותיה היינו המכות שהכתה שומרון את יהודה, ודבר פה על המכות הגדולות שהכו עשרת השבטים את יהודה בימי אחז שאז הרג פקח בן רמליה ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד, וגם אז פשטו פלשתים בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו כמה ערים וישבו שם (דה"ב כ"ח) (כי בימי עוזיה ויותם היה שלום ביהודה, וכן קשה לפרשו על מה שבא סנחריב בימי חזקיה שא"כ היה מזכיר גם תשועתם אז), ור"ל המכות שהכתה שומרון את יהודה הם אנושים ומסוכנים כי באה עד יהודה מה שנפלו אז אפרים וארם ואדום ופלשתים ביהודה ונגע עד ירושלים כי את ירושלים לא יכלו לכבוש כמ"ש ישעיה (סי' ז') :

בגת אל תגידו, אחר שאמר שיעשה מספד כתנים, חוזר ואומר שישתקו ולא יצעקו כדי שלא יגידו בגת, כי גת של פלשתים לקחה עוזיה מיד פלשתים (דה"ב כ"ו) והיתה תחת יד יהודה, ופלשתים היו מצפים לקחתה מידם, ולכן בכו אל תבכו כדי שלא יודע לפלשתים ויתחזקו עליכם, רק בבית לעפרה שהיתה מנחלת בנימין (יהושע י"ח כ"ג) שם עפר התפלשי כי היא רחוקה מפלשתים ולא יודע להם האבל והמספד שלכם:

עברי, עיר ששמה שפיר שבא לשם האויב הפשיט את כולם ערומים והניח אותם בחיים, כי לא לחמו אותו, אבל עיר צאנן סגרו חומות העיר ולחמו עם האויב, והגם שהרג האויב כל היושבים בבתים שסביבות העיר חוץ מן החומה לא רצו לפתוח שעריהם, ולכן עת נכבשו הרג האויב את כולם ולא הסתפק בשללם לבד, עפ"ז יאמר במליצתו, עברי, עריה בושת לכם יושבת שפיר, עריה בושת היינו גילוי הערוה, ומציין עריה וגילוי הבושת כעצם מופשט, את עריה בושת לא תלכי לצאנן, (כי שם יהרגו כולם) רק עברי אל יושבת שפיר, שאתם יושבת שפיר תלכו ערומים וחשופי שת, ולכם צויתי לעריה בושת לעבור לכם, כי אצלכם תמצא ערומים גלויי בושת, אבל יושבת צאנן לא יצאה מן החומה גם אל מספד בית האצל הגם שכל הבתים שאצלה עשו מספד גדול על הרוגיהם בכ"ז לא רצו בני צאנן לצאת ולפתוח שערי העיר, ע"כ יקח מכם עמדתו, המספד יקח מקום עמידתו מכם, כי בעירכם יהיה הרג רב, וברחוב העיר יעשו המעמד ששם יעמוד המספיד לספוד על ההרוגים שנהרגו בעיר ובבית האצל היינו בבתים שאצל העיר:

כי חלה, מבאר מדוע לא יצאה יושבת צאנן ועל מי בטחו, כי יושבת מרות היינו צאנן שמרתה ולא רצתה להמסר ביד האויב קותה לטוב, שהיה לה תקוה שיבואו חיל מירושלים לעזור לה ולכן מרתה ולא פתחה החומה, ועתה מפרש ומה היה הסבה שהמספד לקח עמידתו אצלם ולא נושעו, כי ירד רע מאת ה' לשער ירושלים שע"י השגחת ה' ירד רע לירושלים ולא יכלו לשלוח חיל לעזור לבני צאנן:

רתום המרכבה לרכש יושבת לכיש, בלכיש התחילו לעבוד ע"ז בתחלה, שכן תמצא שאמציה מלך יהודה שהתחיל לעבוד את אלהי שעיר ומרדו בו עבדיו נס לכישה ומלך שם י"ב שנה, ועוזיה מלך בירושלים, (כמו שבארתי זה מ"ב סי' י"ד), מבואר שבירושלים קנאו כהני ה' על שעבד ע"ז ובלכיש החזיקו בידו ומלך שם י"ב שנה עד שהתגברו יושבי ירושלים וימיתוהו, ושם כתוב וישאו אותו על הסוסים ויקבר בירושלים, מ"ש שנשאוהו על הסוסים ר"ל מפני שעובדי ע"ז (שראש עבודתם היה אל השמש שחשבוה למולכת השמים) היו מיחדים אל עבודתה סוסים ומרכבה, שבעת צאת השמש היו הולכים לקראתה לצד מזרח במרכבה וסוסים, דוגמת שציירו כן הליכת השמש על מעגלה, כנודע בקורות ימי קדם, וכמ"ש (מ"ב כ"ג י"א) וישבת את הסוסים אשר נתנו מלכי יהודה לשמש ואת מרכבות השמש שרף באש, ואמציה היה לו בלכיש סוסים מיוחדים אל עבודת השמש, לכן כאשר גברו יד עבדי ה' וימיתוהו נשאו את גוייתו על הסוסים של השמש לחרפה ובוז, והיה דרכם לעשות את מרכבות השמש מעצי רתמים השומרים חום האש בתוכם ימים רבים (כמ"ש חז"ל בפ' הספינה) לציין בו את חום השמש ואשה המתמיד, כי עבודת השמש היה באש כנודע, ועל זה אמר רתום המרכבה שתחפה את המרכבה הידועה שהיא מרכבת השמש בעצי רותם, אבל לרכש, אל תאסור אותה אל הסוסים המיוחדים אל השמש, רק תאסור לרכש, שהוא קל ברגליו לברוח, שיברחו מפני האויב, על זה אמר ראשית חטאת היא לבת ציון הוא המקום הראשון לבת ציון היינו למלכות יהודה ששם התחילו בחטאת זה לעבוד את השמש.

כי בך נמצאו פשעי ישראל עבודת השמש שהיא מפשעי ישראל שהם עשרת השבטים הם נמצאו בך הגם שאת מיהודה:

לכן תתני שלוחים על מורשת גת, גת היתה תחלה לישראל מימי דוד שלקח את מתג האמה מיד פלשתים שהיא עיר גת (שמואל ב ח׳:א׳) ורחבעם בנה אותה לעיר מבצר (דה"ב י"ח) ואח"כ לקחוהו פלשתים מיד ישראל, ועוזיהו מלך יהודה כבשה מפלשתים ויפרוץ חומותיה (מ"ב כ"ו ו') ובימי רחבעם בנה את מורשה אצל גת לעיר מבצר כמ"ש (דה"ב י"ח ח') וכשנפרצה חומת גת הגינה מורשה על גת בל יקחוה פלשתים בחזרה, ונקראת בשם מורשת גת, כי היתה מגן על גת, וכאשר פשטו פלשתים על ערי השפלה בימי אחז ורצו לכבוש את מורשת גת כדי לקחת את גת, ואז גם פקח בן רמליה נלחם ביהודה, אז התפשרו עמו בני לכיש לתת לו את עיר אכזב שהיתה אצל מורשה (כמ"ש ביהושע ט"ו מ"ד), כדי שישאר בידם עיר מורשה המגינה על גת שלא תבא ליד פלשתים, וז"ש לכן תתני שלוחים היינו שתתן מתנה על ובעבור מורשת גת, תתן שלוחים בתי אכזיב לאכזב היינו לאיש כזב ומפרש מי הכוזב, שהוא למלכי ישראל, שנתת למלכי ישראל הכוזבים בדבריהם את בתי אכזב למתנה כדי להציל את מורשת גת:

עוד, ר"ל אבל לא הרוחתי בזה מאומה כי מלכי ישראל היו כמו אכזב ולא שמרו הבטחתם, כי הם בעצמם לקחו את מורשה מידך, ותחת שתחלה רק פלשתים לבד רצו לירש את מורשה, עתה עוד הירש אביא לך יושבת מרשה, כי גם מלכי ישראל באו לירש את מרשה, ומלבד זה הם לא הסתפקו לקחת את מרשה לבד כי עד עדלם יבוא היורש השני יבוא עד עדולם, שהיתה ג"כ עיר מבצר בשטח ההוא ונחשבת בין ערי מבצר שבנה רחבעם, ופקח לקח אז מידם את מרשה ואת עדולם, ומפרש מי הוא היורש הזה שיבא עד עדולם? כבוד ישראל! ר"ל מחנה מלך ישראל וכבודו:

קרחי, לכן קרחי ראשך וגזי שערך, על בני תענוגיך כי גלו ממך, ומוסיף הרחבי קרחתך כנשר, שהעופות החומסים יש להם חולי של מריטת הנוצות, ביחוד הנשר עד שלבסוף ימרט כל נוצותיו וימות מחמת זה, ויל"פ שר"ל תחלה קרחי וגוזי על בני תענוגיך בעודם אצלך כי ע"י התענוגים תחטא לה', ואח"כ הרחיבי קרחתך כי גלו ממך: