Job 39

יעלי סלע — אשטנבו"ק ושונאה את ולדה ועולה לראש סלע גבוה כשכורעת לילד כדי שיפול לארץ וימות והקב"ה מזמן לו נשר ומקבלו בכנפיו:

חולל אילות תשמור — לשון חיל יולדה (ירמיהו) האילה רחמה צר ואין הוולד יכול לצאת ובשעת לידתה אני מזמן לה דרקון ומכישה ברחמה ונפתח ואם מקדים ומאחר רגע מיד מתה, ובין אותם רגעים איני מחליף ובין איוב לאויב נתחלף לי:

תפלחנה — מתבקע רחם שלהם ומוציא הולדות וחבלי לידה שלהם:

תשלחנה — מעליהם בלדתן לרגע שאני מזמין להם:

יחלמו — יחזקו:

ולא שבו למו — משירבו קצת יגדלו בבר בזרעים ובדשאים ואינם צריכים לגידול אביהם ואמם:

חפשי — שאין אדם יכול לגדל פרא ללמדו עבודת בהמות:

ערוד — חמור הבר:

מי פתח — מוסרותיו, שאין עליו עול אדם:

יתור הרים מרעהו — הוא עצמו תר לו מקום מרעה:

רים — כמו ראם:

עבדך — לעבדך:

בתלם עבותו — (או קשרת ראם בעבור תלם של שורך) עבות חבל שקושרין (שוורי') לתלמי המחריש':

ישדד — יתקן השדה:

התבטח בו — לאסוף תבואתך בשביל שכחו רב ויכול לסבול הרבה:

ותעזוב אליו יגיעך — לאסוף אל הבית:

כנף רננים נעלסה — כן שם עוף גדול רננים ולשון משנה קרוי בר יוכני:

אברה — כל עוף קרוי אברה על שם שפורח כלומר או עוף ששמו חסידה ועוף ששמו נוצה ראה מה מנהגה:

תעזוב לארץ ביציה — והולכת ומתחממת למרחוק על עפר:

ותשכח כי רגל תזוריה — לביצתה תבקענה:

הקשיח — הקשה בניה מלבה כאילו אינם שלה:

לריק יגיעה — ואינה יראה שתאבדם:

כעת במרום תמריא — כל לשון המראה כאדם שזונה לבו לצאת ממידתו ומגידולו ומארצו לשוטט לו בארצות ולנסות לו מדות אחרות וכן בן סורר ומורה (דברים כ״א:י״ח) ובל' גמרא אימראי כלתיה דרב זביד אימראי ונפקא (כתובו' ס"ג ושם איתא אימרד' ועיין ברש"י בחולין נח ומציעא עו ד"ה ואימרו):

רעמה — לשון רעם ובעתה כמו רעמו פנים:

כארבה — מדלג ומקפץ כארבה ומרעיש סביביו:

נחרו — כשהוא נופח בנחיריו בקול אימה הוא:

יחפרו בעמק — כמו ויחפרו לנו את הארץ (שם א) שדרך הפרשים אורבי' בעמקי' ובנחלים:

וישיש בכח — והסוס שמח ויוצא לקרא' נשק:

ולא יחת — ולא יירא:

תרנה אשפה — מלאה חצים ומקשקשות זו בזו ונשמע קולם:

להב חנית — כלי של ברזל (וחנית של ברזל) קרוי להב כמו ויבא גם הנצב אחר הלהב (שופטים ג, כב):

יגמא ארץ — עושה גומות ברגליו, ע"א יגמא כמו הגמיאני נא (בראשית כד):

ולא יאמין — מרוב שמחה שהוא מתאווה למלחמה:

כי קול שופר — של מלחמה:

בדי שופר — ל' די השיב לו בהרבה שופר:

יאמר האח — ל' שאומרים (העוברים) כשהן שמחין כמו שאומרים אהה מחמת צער:

יאבר נץ — יגדל הנץ כנף ומלאך הוא דומה לדמות נץ ומעמיד קושי הרוח דרומית בפרישות כנפיו שלא תחריב את העולם:

אם על פיך יגביה נשר — השכינה שנאמ' כנשר יעיר קינו (דברים ל״ב:י״א) היה מסלק פמליא שלו שלא יזיקו לאהרן בבואו אל הקדש ביו"ה:

סלע ישכן ויתלונן — בטוח היה אהרן במחתת הקטורת כשנתנ' על אבן שתיה:

משם חפר אכל — מתפלל על צרכי כל השנה ואחר כל הכבוד הזה ראה במיתת שני אפרוחיו נדב ואביהוא שמתו להתקדש שמי בהם שנפלה אימתי על השאר:

יעלעו — ואינן אלא כפי מדת בלעו דם ומים ונראה כבולע הרבה כאומר על על וכן בלשון חכמים בהשקאת סוטה (סוטה כ ע"א) מערערין אותה ומשקין אותה על כרחה וכן זעקת שבר יעוערו (ישעיהו ט״ו:ה׳) ל' קריאת גרון דומה לכך ולפי הדרך דבר הנביא:

ובאשר חללים שם הוא — לאכול ורבותינו דימו כל ענין זה באהרן בפסיקת' דאחרי מות:

Like verse 25 in the previous chapter, this verse too was seen by the Talmudic Sages as proof of the 'fine-tuning' of Providence: The wild goat is heartless towards her young. When she crouches for delivery, she goes to the top of a mountain so that the young shall fall down and be killed, and I [God] prepare an eagle to catch it in its wings and set it before her, and if he were one moment too soon or too late it would be killed...The hind has a narrow womb. When she crouches for delivery, I [God] prepare a serpent that bites her at the opening of the womb, and she is delivered of her offspring; and were it one moment too soon or too late, she would die (TB Baba Batra 16a-16b).

Unlike other birds, the ostrich appears not to care for its young — Fleet of foot but unable to fly despite its bounteous plumage, it nests on the ground. It lays a large number of eggs most of which do not hatch, many being consumed by the chicks that emerge from the few that do. An odd bird, proverbially both stupid and heartless,' (Lamentations 4:3) but it too is part of God’s grand design.

Storks can fly and nest high-up, safe from predators; ostriches cannot.

Providence did not endow the ostrich with the instinct to nurture its young. Instead God determined that it should lay about thirty eggs so that even if some perish, a sufficient number will be left to perpetuate the species on Earth...However, the stork lays only a few eggs so they must be carefully tended.

God also created animals for man’s use — For example, the horse, man's accomplice and ally in that most singular of his activities - warfare.

To summarize — God has explained to Job how His Providence extends over every species: over their food, their reproduction, the nurture of their young and their habitats. How much more must it encompass man, the loftiest of all species; the one crowned with intelligence, created in the image of God.