Commentary page

Job 29

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Tanakh · chapter reading guide

Job Chapter 29

Job Chapter 29 presents 25 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

Rashi's commentary

Verse 2
(מענה איוב) — מי יתנני כירחי קדם. כימים קדמונים שהייתי בגדולתי:
Verse 3
בהלו נרו — לשון אור ושמחה:
לאורו — הייתי הולך בכל חשך וצרה שהיתה באה לעולם לי היה אור:
Verse 4
בימי חרפי — בימי קדמותי לשון ארמי הוא חרפי ואפלי:
בסוד אלוה עלי אהלי — כשהיו כשרי הדור באים לאהלי להווסד בדברי הקב"ה בתורה ובגדר סייג לשעה:
Verse 5
נערי — משרתי:
Verse 6
הליכי — רגלי:
בחמה — כמו בחמאה:
וצור יצוק עמדי פלגי שמן — כלומר נחת רוח וכל תאות לב הנוחים כנחלי שמן:
יצוק — כמו ויצקת:
Verse 7
קרת — תקרה גבוה מוכנת ככסא לשבת לזקני העיר:
ברחוב וגו' — וכאשר ברחוב הייתי מכין מושבי:
Verse 8
היו נערים — אים אותי ונחבאים וישישים עמדו מפני:
Verse 9
שרים עצרו במילים — ומצפים שאפתח אני תחלה:
Verse 11
כי אזן — אשר שמעה מלתי ותאשרני:
ועין ראתה — בכל מקום בגודלי וכושר מידתי:
Verse 13
ברכת אובד — אדם מת בעונו ונטרד:
עלי תבא — כי הייתי זן את בניו ואת אשתו ורבותינו אמרו שהיה גוזל שדה יתומים ומשביחה ומחזירה להם ופשטיה דקרא אינו נראה כך שאין קרוי אובד אלא דבר שהוא עצמו אובד כמו ככלי אובד (תהילים ל״א:י״ג) וכן תעיתי כשה אובד (שם קיט) צאן אובדות (ירמיה כ):
ולב אלמנה ארנין — שהיה מטיל שמו על אלמנות לאמר קרובתי היא או אני אשיאנה כדי שיקפצו עליה תובעים:
Verse 14
צדק לבשתי וילבשני — רדפתי אחרי הצדק והוא נמצא לי כמעיל וצניף שהם תכשיטים נאים כן היה משפטי נאה וטהור:
Verse 18
ואומר עם קני אגוע — בשביל כושר מדתי הייתי אומר בלבי כשאמות יהיה קני וביתי נכון עמי:
וכחול ארבה ימים — עוף ושמו חול ולא נקנסה עליו מיתה שלא טעם מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחד' וחוזר לנערותו:
Verse 19
שרשי פתוח וגו' — כל זה הייתי אומר בלבי שלא יבש שרשי ולא ימות קצירי כמו ועשה קציר (לעיל יד) והן יונקות ענפים רכים של אילן, ואמרתי:
Verse 20
שכבודי — יתחדש עמדי תמיד:
וקשתי — ואיתני תחליף תמיד לטובה:
Verse 21
לי שמעו ויחלו — השומעים דברי היו מיחלים שיתקיימו והיו מתקיימות כי מסורת חכמה היה בידי:
Verse 22
תטוף מלתי — ל' נבואה וכן לא תטיף על בית ישחק (עמוס ז׳:ט״ז) כלומר כנבואה היה דברי:
Verse 23
למלקוש — לזמן ארוך היו מדברים כי רוב שעותיהם שתיקה שהיו תאיבים לשמוע דברי:
Verse 24
לא יאמינו — שאני משחק עמהם מפני חשיבותי:
ואור פני לא יפילון — היו יראים להתקרב אלי ולהגיס לבם בי:
Verse 25
אבחר דרכם — כל דרכיהם ועצתם אני הייתי בוחר להם שהיו שואלים לי איזה דרך נלך ומה נעשה:
ואשב ראש — אם היו מסובים אני הייתי מסב בראש המסובים:

Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

Malbim's commentary

Verse 2
The cycle of debate is over and Job now reviews his life — In the next three chapters he gives us first a retrospect of his happy and honorable past (Chapter 29), then an account of his present misery (Chapter 30) and finally a solemn affirmation of his innocence (Chapter 31).

Edition: Malbim's Job, trans. Jeremy I. Pfeffer. Ktav, 2003. License: CC-BY. Sefaria.

Original text

Verse 1

וַיֹּ֣סֶף אִ֭יּוֹב שְׂאֵ֥ת מְשָׁל֗וֹ וַיֹּאמַֽר׃

Job again took up his theme and said:

Verse 2

מִֽי־יִתְּנֵ֥נִי כְיַרְחֵי־קֶ֑דֶם כִּ֝ימֵ֗י אֱל֣וֹהַּ יִשְׁמְרֵֽנִי׃

O that I were as in months gone by, In the days when God watched over me,

Verse 3

בְּהִלּ֣וֹ נֵ֭רוֹ עֲלֵ֣י רֹאשִׁ֑י לְ֝אוֹר֗וֹ אֵ֣לֶךְ חֹֽשֶׁךְ׃

When God’s lamp shone over my head, When I walked in the dark by its light,

Verse 4

כַּאֲשֶׁ֣ר הָ֭יִיתִי בִּימֵ֣י חׇרְפִּ֑י בְּס֥וֹד אֱ֝ל֗וֹהַּ עֲלֵ֣י אׇהֳלִֽי׃

When I was in my prime, When God’s company graced my tent,

Verse 5

בְּע֣וֹד שַׁ֭דַּי עִמָּדִ֑י סְבִ֖יבוֹתַ֣י נְעָרָֽי׃

When Shaddai was still with me, When my attendants surrounded me,

Verse 6

בִּרְחֹ֣ץ הֲלִיכַ֣י בְּחֵמָ֑ה וְצ֥וּר יָצ֥וּק עִ֝מָּדִ֗י פַּלְגֵי־שָֽׁמֶן׃

When my feet were bathed in cream, And rocks poured out streams of oil for me.

Verse 7

בְּצֵ֣אתִי שַׁ֣עַר עֲלֵי־קָ֑רֶת בָּ֝רְח֗וֹב אָכִ֥ין מוֹשָׁבִֽי׃

When I passed through the city gates To take my seat in the square,

Verse 8

רָא֣וּנִי נְעָרִ֣ים וְנֶחְבָּ֑אוּ וִ֝ישִׁישִׁ֗ים קָ֣מוּ עָמָֽדוּ׃

Young men saw me and hid, Elders rose and stood;

Verse 9

שָׂ֭רִים עָצְר֣וּ בְמִלִּ֑ים וְ֝כַ֗ף יָשִׂ֥ימוּ לְפִיהֶֽם׃

Nobles held back their words; They clapped their hands to their mouths.

Verse 10

קוֹל־נְגִידִ֥ים נֶחְבָּ֑אוּ וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם לְחִכָּ֥ם דָּבֵֽקָה׃

The voices of princes were hushed; Their tongues stuck to their palates.

Verse 11

כִּ֤י אֹ֣זֶן שָׁ֭מְעָה וַֽתְּאַשְּׁרֵ֑נִי וְעַ֥יִן רָ֝אֲתָ֗ה וַתְּעִידֵֽנִי׃

The ear that heard me acclaimed me; The eye that saw, commended me.

Verse 12

כִּֽי־אֲ֭מַלֵּט עָנִ֣י מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝יָת֗וֹם וְֽלֹא־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃

For I saved the pauper who cried out, The orphan who had no helper.

Verse 13

בִּרְכַּ֣ת אֹ֭בֵד עָלַ֣י תָּבֹ֑א וְלֵ֖ב אַלְמָנָ֣ה אַרְנִֽן׃

I received the blessing of the lost; I gladdened the heart of the widow.

Verse 14

צֶ֣דֶק לָ֭בַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁ֑נִי כִּֽמְעִ֥יל וְ֝צָנִ֗יף מִשְׁפָּטִֽי׃

I clothed myself in righteousness and it robed me; Justice was my cloak and turban.

Verse 15

עֵינַ֣יִם הָ֭יִיתִי לַעִוֵּ֑ר וְרַגְלַ֖יִם לַפִּסֵּ֣חַ אָֽנִי׃

I was eyes to the blind And feet to the lame.

Verse 16

אָ֣ב אָ֭נֹכִֽי לָאֶבְיוֹנִ֑ים וְרִ֖ב לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶחְקְרֵֽהוּ׃

I was a father to the needy, And I looked into the case of the stranger.

Verse 17

וָ֭אֲשַׁבְּרָה מְתַלְּע֣וֹת עַוָּ֑ל וּ֝מִשִּׁנָּ֗יו אַשְׁלִ֥יךְ טָֽרֶף׃

I broke the jaws of the wrongdoer, And I wrested prey from his teeth.

Verse 18

וָ֭אֹמַר עִם־קִנִּ֣י אֶגְוָ֑ע וְ֝כַח֗וֹל אַרְבֶּ֥ה יָמִֽים׃

I thought I would end my days with my family, And be as long-lived as the phoenix,

Verse 19

שׇׁרְשִׁ֣י פָת֣וּחַ אֱלֵי־מָ֑יִם וְ֝טַ֗ל יָלִ֥ין בִּקְצִירִֽי׃

My roots reaching water, And dew lying on my branches;

Verse 20

כְּ֭בוֹדִי חָדָ֣שׁ עִמָּדִ֑י וְ֝קַשְׁתִּ֗י בְּיָדִ֥י תַחֲלִֽיף׃

My vigor refreshed, My bow ever new in my hand.

Verse 21

לִֽי־שָׁמְע֥וּ וְיִחֵ֑לּוּ וְ֝יִדְּמ֗וּ לְמ֣וֹ עֲצָתִֽי׃

Men would listen to me expectantly, And wait for my counsel.

Verse 22

אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ וְ֝עָלֵ֗ימוֹ תִּטֹּ֥ף מִלָּתִֽי׃

After I spoke they had nothing to say; My words were as drops [of dew] upon them.

Verse 23

וְיִחֲל֣וּ כַמָּטָ֣ר לִ֑י וּ֝פִיהֶ֗ם פָּעֲר֥וּ לְמַלְקֽוֹשׁ׃

They waited for me as for rain, For the late rain, their mouths open wide.

Verse 24

אֶשְׂחַ֣ק אֲ֭לֵהֶם לֹ֣א יַאֲמִ֑ינוּ וְא֥וֹר פָּ֝נַ֗י לֹ֣א יַפִּילֽוּן׃

When I smiled at them, they would not believe it; They never expected as from pll ; cf. Gen. 48.11 . a sign of my favor.

Verse 25

אֶ֥בְחַ֣ר דַּרְכָּם֮ וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ וְ֭אֶשְׁכּוֹן כְּמֶ֣לֶךְ בַּגְּד֑וּד כַּאֲשֶׁ֖ר אֲבֵלִ֣ים יְנַחֵֽם׃

I decided their course and presided over them; I lived like a king among his troops, Like one who consoles mourners.

English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC

Job 29

Job Chapter 29

Text map

Reading lens

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Encyclopedia entries citing this page

Rashi's commentary

Malbim's commentary

Original text