Commentary page
Jeremiah 7
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerJeremiah Chapter 7
Jeremiah Chapter 7 presents 34 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Text map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.
Reading lens
Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 34 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 17 words
Opens “הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃…”
- Verse 218 words
Opens “עֲמֹ֗ד בְּשַׁ֙עַר֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וְקָרָ֣אתָ שָּׁ֔ם אֶת־הַדָּבָ֖ר…”
- Verse 312 words
Opens “כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֵיטִ֥יבוּ דַרְכֵיכֶ֖ם…”
- Verse 412 words
Opens “אַל־תִּבְטְח֣וּ לָכֶ֔ם אֶל־דִּבְרֵ֥י הַשֶּׁ֖קֶר לֵאמֹ֑ר הֵיכַ֤ל יְהֹוָה֙…”
- Verse 512 words
Opens “כִּ֤י אִם־הֵיטֵיב֙ תֵּיטִ֔יבוּ אֶת־דַּרְכֵיכֶ֖ם וְאֶת־מַעַלְלֵיכֶ֑ם אִם־עָשׂ֤וֹ תַֽעֲשׂוּ֙…”
- Verse 617 words
Opens “גֵּ֣ר יָת֤וֹם וְאַלְמָנָה֙ לֹ֣א תַעֲשֹׁ֔קוּ וְדָ֣ם נָקִ֔י…”
- Verse 710 words
Opens “וְשִׁכַּנְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי…”
- Verse 88 words
Opens “הִנֵּ֤ה אַתֶּם֙ בֹּטְחִ֣ים לָכֶ֔ם עַל־דִּבְרֵ֖י הַשָּׁ֑קֶר לְבִלְתִּ֖י…”
- Verse 912 words
Opens “הֲגָנֹ֤ב׀רָצֹ֙חַ֙ וְֽנָאֹ֔ף וְהִשָּׁבֵ֥עַ לַשֶּׁ֖קֶר וְקַטֵּ֣ר לַבָּ֑עַל וְהָלֹ֗ךְ…”
- Verse 1015 words
Opens “וּבָאתֶ֞ם וַעֲמַדְתֶּ֣ם לְפָנַ֗י בַּבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר נִקְרָֽא־שְׁמִ֣י…”
- Verse 1113 words
Opens “הַֽמְעָרַ֣ת פָּרִצִ֗ים הָיָ֨ה הַבַּ֧יִת הַזֶּ֛ה אֲשֶׁר־נִקְרָֽא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו…”
- Verse 1218 words
Opens “כִּ֣י לְכוּ־נָ֗א אֶל־מְקוֹמִי֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשִׁיל֔וֹ אֲשֶׁ֨ר שִׁכַּ֧נְתִּֽי…”
- Verse 1316 words
Opens “וְעַתָּ֗ה יַ֧עַן עֲשׂוֹתְכֶ֛ם אֶת־כׇּל־הַמַּעֲשִׂ֥ים הָאֵ֖לֶּה נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וָאֲדַבֵּ֨ר…”
- Verse 1416 words
Opens “וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙…”
- Verse 1511 words
Opens “וְהִשְׁלַכְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑י כַּאֲשֶׁ֤ר הִשְׁלַ֙כְתִּי֙ אֶת־כׇּל־אֲחֵיכֶ֔ם…”
- Verse 1612 words
Opens “וְאַתָּ֞ה אַל־תִּתְפַּלֵּ֣ל׀ בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה וְאַל־תִּשָּׂ֧א בַעֲדָ֛ם רִנָּ֥ה…”
- Verse 179 words
Opens “הַאֵינְךָ֣ רֹאֶ֔ה מָ֛ה הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה…”
- Verse 1819 words
Opens “הַבָּנִ֞ים מְלַקְּטִ֣ים עֵצִ֗ים וְהָאָבוֹת֙ מְבַעֲרִ֣ים אֶת־הָאֵ֔שׁ וְהַנָּשִׁ֖ים…”
- Verse 199 words
Opens “הַאֹתִ֛י הֵ֥ם מַכְעִסִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הֲל֣וֹא אֹתָ֔ם לְמַ֖עַן…”
- Verse 2020 words
Opens “לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה אַפִּ֤י וַחֲמָתִי֙…”
- Verse 2111 words
Opens “כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹלוֹתֵיכֶ֛ם…”
- Verse 2214 words
Opens “כִּ֠י לֹֽא־דִבַּ֤רְתִּי אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ וְלֹ֣א צִוִּיתִ֔ים בְּי֛וֹם (הוציא)…”
- Verse 2322 words
Opens “כִּ֣י אִֽם־אֶת־הַדָּבָ֣ר הַ֠זֶּ֠ה צִוִּ֨יתִי אוֹתָ֤ם לֵאמֹר֙ שִׁמְע֣וּ…”
- Verse 2413 words
Opens “וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ וְלֹא־הִטּ֣וּ אֶת־אׇזְנָ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּמֹ֣עֵצ֔וֹת בִּשְׁרִר֖וּת…”
- Verse 2516 words
Opens “לְמִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יָצְא֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם עַ֖ד…”
- Verse 2610 words
Opens “וְל֤וֹא שָֽׁמְעוּ֙ אֵלַ֔י וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת־אׇזְנָ֑ם וַיַּקְשׁוּ֙…”
- Verse 2711 words
Opens “וְדִבַּרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ אֵלֶ֑יךָ…”
- Verse 2817 words
Opens “וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם זֶ֤ה הַגּוֹי֙ אֲשֶׁ֣ר לֽוֹא־שָׁמְע֗וּ בְּקוֹל֙…”
- Verse 2912 words
Opens “גׇּזִּ֤י נִזְרֵךְ֙ וְֽהַשְׁלִ֔יכִי וּשְׂאִ֥י עַל־שְׁפָיִ֖ם קִינָ֑ה כִּ֚י…”
- Verse 3011 words
Opens “כִּי־עָשׂ֨וּ בְנֵי־יְהוּדָ֥ה הָרַ֛ע בְּעֵינַ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה שָׂ֣מוּ שִׁקּוּצֵיהֶ֗ם…”
- Verse 3117 words
Opens “וּבָנ֞וּ בָּמ֣וֹת הַתֹּ֗פֶת אֲשֶׁר֙ בְּגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֔ם לִשְׂרֹ֛ף…”
- Verse 3216 words
Opens “לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְלֹא־יֵאָמֵ֨ר ע֤וֹד הַתֹּ֙פֶת֙…”
- Verse 3311 words
Opens “וְֽהָ֨יְתָ֜ה נִבְלַ֨ת הָעָ֤ם הַזֶּה֙ לְמַֽאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם…”
- Verse 3417 words
Opens “וְהִשְׁבַּתִּ֣י׀ מֵעָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה וּמֵֽחֻצוֹת֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן֙…”
Rashi's commentary
Verse 4
היכל ה' היכל ה' היכל ה' — תלת זימנין בשתא אתון מתחזין קדמוהי:
Verse 9
הגנוב רצוח וגו' — בתמיה וכי אלה תעשו ויועיל ההיכל לכם:
Verse 11
המערת פריצים — היה בעיניכם הבית הזה בתמיה:
הנה ראיתי — שכך הוא בעיניכם:
Verse 14
כאשר עשיתי לשילו — בימי עלי:
Verse 15
כאשר השלכתי וגו' — עשרת השבטים:
Verse 18
לעשות כוונים — דפוס הכוכב:
למלכת השמים — כוכב הגדול היו קורין מלכת השמים ל' מלוכה וכן ת"י לכוכבת שמיא:
Verse 20
נתכת — יורדת ומגעת כמו ומטר לא נתך ארצה (שמות ט׳:ל״ג) לא מטא:
Verse 21
עולותיכם — שאתם מקריבים כליל טוב לכם שתוסיפו אותם על שלמיכם ותקריבו אותם שלמים ותאכלו הבשר שהרי אינם מקובלות לפני ולמה תפסידום:
Verse 22
ביום הוציאי אותם — תחלת תנאי לא היתה אלא אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגול' (שם יט):
Verse 24
בשרירות לבם — במראה לבם ל' אשורנו (במדבר כד):
Verse 25
יום השכם ושלוח — מידי יום ביום השכם ושלוח:
Verse 29
גזי נזרך — תלשי שערך כמו ויגז שלוים (שם ט) ויגז את ראשו (איוב א׳:כ׳) ל"א נזרך כתרך ל' גדולה וכן תרגם יונתן רברביך וכן חיברו מנחם:
ויטוש — ויעזוב:
Verse 31
במות התופת — הוא המולך שהיה של נחשת ומסיקין אותו מתחתיו וידיו פשוטות וניסקות ונותנין את הילד על ידיו והוא נכוה ונוהם והכומרים היו מקישין בתופים שלא ישמע האב קול הבן ויכמרו רחמיו, תופת על שם התוף:
הנם — על שם נהמת הבן:
לא צויתי — במצות שיקריבו בניהם לקרבן ולא דברתי לאחד מן הנביאים וכשדברתי לאברהם לשחוט את בנו לא עלתה על לבי שישחוט אלא להודיע צדקו:
Verse 33
ואין מחריד — את העופות מעל הפגרים:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Malbim's commentary
Verse 2
עמד בשער בית ה' כי היתה הנבואה מיוחדת אל הבאים בשער להקריב קרבנות, ועז"א שמעו דבר ה' הבאים בשערים האלה להשתחות לה' וחושבים כי הקרבנות וההשתחויה הוא עיקר המעשה הנרצה:
Verse 3
כה אמר ה' לא הביאה להעזרה הוא המעשה הטוב והנרצה, רק המעשים הטובים הם תנאי אל הביאה לעזרה, וז"ש היטיבו דרכיכם תחלה ואז ואשכנה אתכם במקום הזה (ואמר ואשכנה אתכם ר"ל אתכם עצמכם אשכן פה, שעל ידכם אשכון בבית לא על הבית רק עליכם, כענין ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם), אבל אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר, אל תאמרו, כי היכל ה' הוא היכל ה' ר"ל אל תחשבו שמצד שהוא היכל ה' ונבנה לשם ה' עי"כ הוא היכלו, ר"ל שעי"כ ישכן בו, לא כן כי היכל ה' המה, ר"ל דרכיכם ומעלליכם הטובים (הנז' בכתוב הקודם) הם היכל ה', ועל ידם ישכן שם בקדש, ומפרש (ה-ו-ז) כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ע"י שתעשו משפט בין איש ובין רעהו וכו' אז ושכנתי אתכם במקום הזה כי מעשיכם הטובים הם המעון לשכינת ה', היכל ה' המה, וע"י כן תשכנו גם אתם בארץ עד עולם ולא תגלו ממנה, (ומ"ש גר יתום ואלמנה לא תעשקו, הוא מאמר מוסגר כאומר אם תעשו משפט כ"ש שלא תעשקו גר יתום ואלמנה, וכ"ש שלא תשפכו דם נקי וכו', כי בהפך אם לא תעשו משפט סוף שתעשקו ויותר מזה שתשפכו דם נקי, ויותר מזה שתעבדו אלהים אחרים, ור"ל כי העושה הטוב בעבור שהוא טוב בעצמו שלא מיראת עונש כ"ש שימנע א"ע מהרע שיודע שיגיע לו ממנו נזק, וז"ש שאם תעשו משפט כ"ש שלא תעשקו ותשפכו דם נקי לרע לכם ר"ל שעי"ז בודאי יגיע לכם רע):
Verse 8
הנה, אבל אתם בטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל, כי לפעמים יבטח על שקר בעבור תועלת, שיעשה עבירה שירויח על ידה ממון וא"כ בטח על התועלת שהגיע לו מזה הגם שהדבר שקר, אבל אתם בוטחים על דבר שהוא שקר וגם אין בו תועלת:
Verse 9
(ט-י) הגנב רצח וכו' ובאתם ועמדתם, וכי אפשר שאתם תתמידו לעשות כל העבירות וע"י שתעמדו בבית הזה יען אשר שמי נקרא עליו תאמרו נצלנו ולא ישיגנו עונש, שתחשבו, א. שאחפה על הבא אל ביתי, ב. שלא אחריב הבית יען ששמי עליו, ויותר מזה כי לא תבואו שם ע"מ לשוב רק ע"מ לחזור לעשות הרע ותסמכו על זכות הבית לעשות כל התועבות, עד שתאמרו שלא לבד שע"י הבית תשיגו סליחה על העבר כי גם על העתיד למען עשות את כל התועבות האלה בעתיד, עד שע"י המקדש תתירו לעצמכם לעשות כל תועבה:
Verse 11
המערת, אתם מחשיבים ביתי כמערה שהפריצים מתחבאים שם בל ימצאום, כי כן ע"י הבית תרצו להסתיר מעשיכם, כי הנה כן היה הבית הזה בעיניכם, שאם תראו איש משתחוה לאלהיו שם, תחשבו אותו לצדיק גמור, ותועבותיו יסתרו מעיניכם, אבל גם אם יסתר מעיניכם שאינכם יודעים נסתרות, הלא גם אנכי הנה ראיתי, ואני רואה תעלומות, ומי יסתר מפני?, ואם תחשבו שבכל זה לא אחריב ביתי, זה טעות:
Verse 12
כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שם שכנתי שמי בראשונה והחרבתיו מפני רעת עמי ישראל, וכ"ש זה שהוא השני שאין הקביעות כ"כ כמו הראשון, (ועז"א אצל שילה שכנתי שמי, ואצל בהמ"ק אמר אשר נקרא שמי עליו ר"ל שאין שמי שוכן רק נקרא עליו לבד, כי כבר נסתלקה שכינה ע"י עונותיכם):
Verse 13
ועתה שהחטא יותר גדול, א — שהיה לכם ללמוד משילה, ב. יען עשותכם את כל המעשים האלה גנוב רצוח שלא היה בשילה, ג. ואדבר השכם ודבר שג"כ לא היה בשילה:
Verse 14
ועשיתי, לכן אעשה לבית, יען אשר אתם בטחים בו וחוטאים ע"י הבטחון הזה, וגם למקום שהוא לכל א"י שאחריב אותה:
Verse 15
והשלכתי אתכם לגולה כמו שהגליתי עשרת השבטים:
Verse 16
ואתה, ר"ל לך צויתי רק שתעמוד בשער בית ה' שהם באים להשתחוות ותוכיחם, אבל לא שאתה תתפלל בעדם, וגם אם ירצו המה להתפלל ואתה תהיה הש"ץ לשאת בעדם רנה ותפלה, כדרך שהש"ץ מרנן והקהל עונים אחריו, לא תעשה זאת, וגם אל תפגע בי שאעשה בזכותך כי אינני שמע אתך כלל, כי איך תוכל לבקש ולהתפלל בעדם:
Verse 17
האינך רואה, א — מה המה עושים גוף המעשה, ב. איכות המעשה שאין עושים בצנעה רק בפרהסיא בערי יהודה ובערי ירושלים, ולא שיעשו זה יחידים, כי הבנים מלקטים עצים שכולם עוסקים בדבר, וגם מלאכה שאחד יכול לעשותה כמו עשיית הכונים הם מחלקים אותה ביניהם האבות והבנים והנשים כדי שיהיה לכולם חלק במעשה, ואין עושים זאת לתיאבון רק למען הכעיסני :
Verse 19
האותי הם מכעיסים, הלא ה' לא יתפעל והכעס הנאמר אצל ה' הוא מה שהמקבל מקבל עונש ובו יתראה רושם הכעס לא בה', וז"ש הלוא אתם, הם מקבלים הכעס ומתפעלים ממנו לא אנכי, כי מה שהם עושים למען הכעיסני הוא למען בשת פניהם, כי עי"ז הנה אפי וחמתי נתכת למטה על המכעיסים, ועי"כ יוחרב המקום הזה, וכל אשר בו אדם ובהמה וצומח פרי העץ ופרי האדמה, והאש יהיה תמיד כי לא תכבה, (והנה בעת החולי יקבלו תרופה מהמאכלים והעשבים, אבל בשיהיה החמה גם על הצומח ויתעפשו יכלה האדם והבהמה באין תרופה):
Verse 21
כה אמר ה', שב לענין הראשון, מ"ש אל תבטחו לכם על דברי השקר לאמר היכל ה', אין ה' רוצה בקרבנותיכם, רק ספו וכלו והשביתו את עלותיכם עם זבחיכם, בל תביאו עולות וזבחים לה' ואכלו אתם את הבשר :
Verse 22
(כב-כג) כי לא דברתי ולא צויתי את אבותיכם וכו' כי אם את הדבר הזה, ר"ל בעת שדברתי וצויתי את אבותיכם בעת שהוצאתי אותם מארץ מצרים שיביאו עולה וזבח כי כל ספר תו"כ מלא הלכות מהבאת הקרבנות, לא היה כוונתי על הקרבנות עצמם שיהיו תכליות לעצמם, רק בציוי של הקרבנות רק את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי, שעקר ציוי הקרבנות היה שישמעו בקולי שזה עקר המבוקש של הקרבן, שמעו בקולי, ר"ל בתכליות של הקרבנות כונתי ג' דברים, א. שישמעו בקולי כמ"ש נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני, ב. והייתי לכם לאלהים שהקרבנות הם כעין אות ביני וביניכם שאתם עמי ואנכי אלהיכם, כאילו אקבל מכם עבודה ומנחה כאשר יקבל המלך מן עמו, ג. והלכתם בכל הדרך שהיה ענינם להזכיר אתכם ללכת בדרכי ה', כמו קרבנות נדבה ועליה לרגל למען תלמד ליראה את ה', ובקרבנות חובה חטאות ואשמות שיזכור החוטא את חטאו ולא ישוב עוד לכסלה, ובכ"ז לא צויתי עניני הקרבנות לתועלתי רק לתועלתכם למען ייטב לכם :
Verse 24
ולא שמעו, ר"ל ותכליות אלה שכונתי בציוי הקרבנות לא השגתי, שהגם שהרבו להביא קרבנות לא הביאום לתכלית הנרצה, לא עמ"ש שמעו בקולי כי לא שמעו וגם לא הטו את אזנם כלל, ולא שילכו בדרך אשר צויתי אותם כי הלכו במועצות שלא היה החטא בשגגה רק אחרי העצה והסכמת השכל ועם שרירות הלב והמינות, ולא שאהיה להם לאלהים כי היו לאחור ולא לפנים, ר"ל שהכונה האלהית היתה שילכו העם בשלמותם ממדרגה למדרגה לפנים עד שישרה שכינתו עליהם בתמידות ויהיה להם לאלהים, אבל הם היו לאחור ששבו לאחוריהם ממדרגה שהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש עד המדרגה השפלה שירדו ממדרגת המין האנושי ונמשלו כבהמות, כמ"ש בפי' ישעיה (א' ד') על מ"ש נזורו אחור, ולא הלכו כלל לפנים, שלא תאמר שהיו כמי שהולך אל השלמות וחוזר לאחוריו ושוב חוזר לפניו כי הם היו לאחור, כי כן היה למן היום אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים עד היום הזה לא הלכו אף פעם אחת לפנים, ולא תאמר שלא הוכחתים ע"י הנביאים, כי ואשלח אליהם, ולא נביא אחד רק את כל עבדי הנביאים, ולא פעם א' לפרקים רק יום יום השכם ושלח, ובכ"ז ולא שמעו וגם לא הטו את אזנם, שאם היו עכ"פ מטים אזן ולא שומעים הייתי אומר שלא הוטבו הדברים בעיניהם אבל הם לא רצו כלל לבחון דברי הנביאים, וגם אם הראו להם עונשי ה' ומופתיו הקשו את ערפם ולא הסבו אותו לאחוריהם לראות, ובזה הרעו מאבותם, כי אבותיהם הלכו במועצות בשרירות לבם הרע, רצה לומר שחקרו והתיעצו על דרכם ונטו לשרירות לבם אחרי החקירה, והם לא רצו לדרוש ולהאזין ואף לא לראות בעיניהם:
Verse 27
ודברת, אחר שתדבר אליהם ולא ישמעו ויתרחקו ממך, ואז תקרא שיתקרבו אליך ולא יענוך, אז ואמרת אליהם זה הגוי אשר לא שמעו בקול ה' אלהיו שדבר עליהם מצד הערת השכל, וגם לא לקחו מוסר אחר שייסרם בעונשין, א"כ אבדה האמונה, מלבם וגם נכרתה מפיהם, שאין אף מעשה אבותיהם בידיהם, לכן גזי, תלשי שער ראשך לסימן היאוש ואבילות, ושאי קינה, בפרהסיא על שפים כי אין לך תקוה, ועקר הקינה יהיה על שמאס ה' ויטוש, שלא היתה הנטישה לפי שעה לבד כי היתה מחמת מאוס ואם מאיסה לית סבר, וזה היה בסבת ע"א:
Verse 30
כי עשו בני יהודה וכו' ויותר מזה ששמו שקוציהם בבית כמושיב צרתה בצדה, ויותר מזה שקבלו ע"ע עבודות חמורות לע"א שבנו במות התופת לשרוף את בניהם אשר אנכי לא צויתי שיעשו לי עבודות כאלה, ולא תאמר שלא צויתי מפני שחשבתי שלא ישמעו לי לעשות זאת אבל הדבר עלה על לבי לצוות בעד שאדע שישמעון, כי לא עלתה על לבי כי היא עבודה משוקצת אצלי:
Verse 32
מאין מקום, עד שלא ישאר מקום לקבר עוד, ואז והיתה נבלת העם למאכל כי לא ימצאו מקום קבר:
Verse 34
והשבתי, כי הדרך הוא שאחרי המלחמות הגדולות והרג רב יתהוו זווגים רבים מהאלמנות שנהרגו בעליהם ואנשים שמתו נשיהם וישתדלו לקחת נשים ולהוליד בנים לישב את הארץ החרבה, כמ"ש (לקמן ל"ג) עוד ישמע במקום הזה קול ששון וקול שמחה וכו' כי אשיב שבות הארץ כבראשונה, עתה לא יהיה כן כי לחרבה תהיה הארץ :
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Original text
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
The word that came to Jeremiah from G OD :
עֲמֹ֗ד בְּשַׁ֙עַר֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וְקָרָ֣אתָ שָּׁ֔ם אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וְאָמַרְתָּ֞ שִׁמְע֣וּ דְבַר־יְהֹוָ֗ה כׇּל־יְהוּדָה֙ הַבָּאִים֙ בַּשְּׁעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת לַיהֹוָֽה׃ {ס}
Stand at the gate of the House of G OD , and there proclaim this word: Hear the word of G OD , all you of Judah who enter these gates to worship G OD !
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֵיטִ֥יבוּ דַרְכֵיכֶ֖ם וּמַעַלְלֵיכֶ֑ם וַאֲשַׁכְּנָ֣ה אֶתְכֶ֔ם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃
Thus said G OD of Hosts, the God of Israel: Mend your ways and your actions, and I will let you dwell in this place.
אַל־תִּבְטְח֣וּ לָכֶ֔ם אֶל־דִּבְרֵ֥י הַשֶּׁ֖קֶר לֵאמֹ֑ר הֵיכַ֤ל יְהֹוָה֙ הֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔ה הֵיכַ֥ל יְהֹוָ֖ה הֵֽמָּה׃
Don’t put your trust in illusions and say, “The Temple of G OD , the Temple of G OD , the Temple of G OD are these [buildings].”
כִּ֤י אִם־הֵיטֵיב֙ תֵּיטִ֔יבוּ אֶת־דַּרְכֵיכֶ֖ם וְאֶת־מַעַלְלֵיכֶ֑ם אִם־עָשׂ֤וֹ תַֽעֲשׂוּ֙ מִשְׁפָּ֔ט בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֥ין רֵעֵֽהוּ׃
No, if you really mend your ways and your actions; if you execute justice between one party and another;
גֵּ֣ר יָת֤וֹם וְאַלְמָנָה֙ לֹ֣א תַעֲשֹׁ֔קוּ וְדָ֣ם נָקִ֔י אַֽל־תִּשְׁפְּכ֖וּ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְאַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים לֹ֥א תֵלְכ֖וּ לְרַ֥ע לָכֶֽם׃
if you do not oppress the stranger, the orphan, and the widow; if you do not shed the blood of the innocent in this place; if you do not follow other gods, to your own hurt—
וְשִׁכַּנְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבוֹתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃
then only will I let you dwell in this place, in the land that I gave to your ancestors for all time.
הִנֵּ֤ה אַתֶּם֙ בֹּטְחִ֣ים לָכֶ֔ם עַל־דִּבְרֵ֖י הַשָּׁ֑קֶר לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל׃
See, you are relying on illusions that are of no avail.
הֲגָנֹ֤ב׀רָצֹ֙חַ֙ וְֽנָאֹ֔ף וְהִשָּׁבֵ֥עַ לַשֶּׁ֖קֶר וְקַטֵּ֣ר לַבָּ֑עַל וְהָלֹ֗ךְ אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃
Will you steal and murder and commit adultery and swear falsely, and sacrifice to Baal, and follow other gods whom you have not experienced,
וּבָאתֶ֞ם וַעֲמַדְתֶּ֣ם לְפָנַ֗י בַּבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר נִקְרָֽא־שְׁמִ֣י עָלָ֔יו וַאֲמַרְתֶּ֖ם נִצַּ֑לְנוּ לְמַ֣עַן עֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כׇּל־הַתּוֹעֵב֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃
and then come and stand before Me in this House that bears My name and say, “We are safe”?—[Safe] to do all these abhorrent things!
הַֽמְעָרַ֣ת פָּרִצִ֗ים הָיָ֨ה הַבַּ֧יִת הַזֶּ֛ה אֲשֶׁר־נִקְרָֽא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו בְּעֵינֵיכֶ֑ם גַּ֧ם אָנֹכִ֛י הִנֵּ֥ה רָאִ֖יתִי נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
Do you consider this House, which bears My name, to be a den of thieves? As for Me, I have been watching—declares G OD .
כִּ֣י לְכוּ־נָ֗א אֶל־מְקוֹמִי֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשִׁיל֔וֹ אֲשֶׁ֨ר שִׁכַּ֧נְתִּֽי שְׁמִ֛י שָׁ֖ם בָּרִֽאשׁוֹנָ֑ה וּרְאוּ֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתִי ל֔וֹ מִפְּנֵ֕י רָעַ֖ת עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Just go to My place at Shiloh, where I had established My name formerly, and see what I did to it because of the wickedness of My people Israel.
וְעַתָּ֗ה יַ֧עַן עֲשׂוֹתְכֶ֛ם אֶת־כׇּל־הַמַּעֲשִׂ֥ים הָאֵ֖לֶּה נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וָאֲדַבֵּ֨ר אֲלֵיכֶ֜ם הַשְׁכֵּ֤ם וְדַבֵּר֙ וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֔ם וָאֶקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם וְלֹ֥א עֲנִיתֶֽם׃
And now, because you do all these things—declares G OD —and though I spoke to you persistently, you would not listen; and though I called to you, you would not respond—
וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ בֹּטְחִ֣ים בּ֔וֹ וְלַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם וְלַאֲבוֹתֵיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְשִׁלֽוֹ׃
therefore I will do to the House that bears My name, on which you rely, and to the place that I gave you and your ancestors, just what I did to Shiloh.
וְהִשְׁלַכְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑י כַּאֲשֶׁ֤ר הִשְׁלַ֙כְתִּי֙ אֶת־כׇּל־אֲחֵיכֶ֔ם אֵ֖ת כׇּל־זֶ֥רַע אֶפְרָֽיִם׃ {פ}
And I will cast you out of My presence as I cast out your kinsfolk, the whole brood of Ephraim.
וְאַתָּ֞ה אַל־תִּתְפַּלֵּ֣ל׀ בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה וְאַל־תִּשָּׂ֧א בַעֲדָ֛ם רִנָּ֥ה וּתְפִלָּ֖ה וְאַל־תִּפְגַּע־בִּ֑י כִּֽי־אֵינֶ֥נִּי שֹׁמֵ֖עַ אֹתָֽךְ׃
As for you, do not pray for this people, do not raise a cry of prayer on their behalf, do not plead with Me; for I will not listen to you.
הַאֵינְךָ֣ רֹאֶ֔ה מָ֛ה הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּבְחֻצ֖וֹת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
Don’t you see what they are doing in the towns of Judah and in the streets of Jerusalem?
הַבָּנִ֞ים מְלַקְּטִ֣ים עֵצִ֗ים וְהָאָבוֹת֙ מְבַעֲרִ֣ים אֶת־הָאֵ֔שׁ וְהַנָּשִׁ֖ים לָשׁ֣וֹת בָּצֵ֑ק לַעֲשׂ֨וֹת כַּוָּנִ֜ים לִמְלֶ֣כֶת הַשָּׁמַ֗יִם וְהַסֵּ֤ךְ נְסָכִים֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֖עַן הַכְעִסֵֽנִי׃
The children gather sticks, the fathers build the fire, and the mothers knead dough, to make cakes for the Queen of Heaven, and they pour libations to other gods, to vex Me.
הַאֹתִ֛י הֵ֥ם מַכְעִסִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הֲל֣וֹא אֹתָ֔ם לְמַ֖עַן בֹּ֥שֶׁת פְּנֵיהֶֽם׃
Is it Me they are vexing?—says G OD . It is rather themselves, to their own disgrace.
לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה אַפִּ֤י וַחֲמָתִי֙ נִתֶּ֙כֶת֙ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה עַל־הָאָדָם֙ וְעַל־הַבְּהֵמָ֔ה וְעַל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה וְעַל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֑ה וּבָעֲרָ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃ {פ}
Assuredly, thus said my Sovereign G OD : My wrath and My fury will be poured out upon this place, on human beings and on animals, on the trees of the field and the fruit of the soil. It shall burn, with none to quench it.
כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹלוֹתֵיכֶ֛ם סְפ֥וּ עַל־זִבְחֵיכֶ֖ם וְאִכְל֥וּ בָשָֽׂר׃
Thus said G OD of Hosts, the God of Israel: Add your burnt offerings to your other sacrifices and eat the meat!
כִּ֠י לֹֽא־דִבַּ֤רְתִּי אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ וְלֹ֣א צִוִּיתִ֔ים בְּי֛וֹם (הוציא) [הוֹצִיאִ֥י] אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־דִּבְרֵ֥י עוֹלָ֖ה וָזָֽבַח׃
For when I freed your ancestors from the land of Egypt, I did not speak with them or command them concerning burnt offerings or sacrifice.
כִּ֣י אִֽם־אֶת־הַדָּבָ֣ר הַ֠זֶּ֠ה צִוִּ֨יתִי אוֹתָ֤ם לֵאמֹר֙ שִׁמְע֣וּ בְקוֹלִ֔י וְהָיִ֤יתִי לָכֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־לִ֣י לְעָ֑ם וַהֲלַכְתֶּ֗ם בְּכׇל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם לְמַ֖עַן יִיטַ֥ב לָכֶֽם׃
But this is what I commanded them: Do My bidding, that I may be your God and you may be My people; walk only in the way that I enjoin upon you, that it may go well with you.
וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ וְלֹא־הִטּ֣וּ אֶת־אׇזְנָ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּמֹ֣עֵצ֔וֹת בִּשְׁרִר֖וּת לִבָּ֣ם הָרָ֑ע וַיִּהְי֥וּ לְאָח֖וֹר וְלֹ֥א לְפָנִֽים׃
Yet they did not listen or give ear; they followed their own counsels, the willfulness of their evil hearts. They have gone backward, not forward,
לְמִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יָצְא֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶשְׁלַ֤ח אֲלֵיכֶם֙ אֶת־כׇּל־עֲבָדַ֣י הַנְּבִיאִ֔ים י֖וֹם הַשְׁכֵּ֥ם וְשָׁלֹֽחַ׃
from the day your ancestors left the land of Egypt until today. And though I kept sending all My servants, the prophets, to them daily and persistently,
וְל֤וֹא שָֽׁמְעוּ֙ אֵלַ֔י וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת־אׇזְנָ֑ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עׇרְפָּ֔ם הֵרֵ֖עוּ מֵאֲבוֹתָֽם׃
they would not listen to Me or give ear. They stiffened their necks, they acted worse than their ancestors.
וְדִבַּרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ אֵלֶ֑יךָ וְקָרָ֥אתָ אֲלֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א יַעֲנֽוּכָה׃
You shall say all these things to them, but they will not listen to you; you shall call to them, but they will not respond to you.
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם זֶ֤ה הַגּוֹי֙ אֲשֶׁ֣ר לֽוֹא־שָׁמְע֗וּ בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו וְלֹ֥א לָקְח֖וּ מוּסָ֑ר אָֽבְדָה֙ הָאֱמוּנָ֔ה וְנִכְרְתָ֖ה מִפִּיהֶֽם׃ {ס}
Then say to them: This is the nation that would not obey the E TERNAL their God, that would not accept rebuke. Faithfulness has perished, vanished from their mouths.
גׇּזִּ֤י נִזְרֵךְ֙ וְֽהַשְׁלִ֔יכִי וּשְׂאִ֥י עַל־שְׁפָיִ֖ם קִינָ֑ה כִּ֚י מָאַ֣ס יְהֹוָ֔ה וַיִּטֹּ֖שׁ אֶת־דּ֥וֹר עֶבְרָתֽוֹ׃
Shear your locks and cast them away, Take up a lament on the heights, For G OD has spurned and cast off The brood that provoked such wrath.
כִּי־עָשׂ֨וּ בְנֵי־יְהוּדָ֥ה הָרַ֛ע בְּעֵינַ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה שָׂ֣מוּ שִׁקּוּצֵיהֶ֗ם בַּבַּ֛יִת אֲשֶׁר־נִקְרָֽא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו לְטַמְּאֽוֹ׃
For the people of Judah have done what displeases Me—declares G OD . They have set up their abominations in the House that is called by My name, and they have defiled it.
וּבָנ֞וּ בָּמ֣וֹת הַתֹּ֗פֶת אֲשֶׁר֙ בְּגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֔ם לִשְׂרֹ֛ף אֶת־בְּנֵיהֶ֥ם וְאֶת־בְּנֹתֵיהֶ֖ם בָּאֵ֑שׁ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א צִוִּ֔יתִי וְלֹ֥א עָלְתָ֖ה עַל־לִבִּֽי׃ {פ}
And they have built the shrines of Topheth in the Valley of Ben-hinnom to burn their sons and daughters in fire—which I never commanded, which never came to My mind.
לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְלֹא־יֵאָמֵ֨ר ע֤וֹד הַתֹּ֙פֶת֙ וְגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֔ם כִּ֖י אִם־גֵּ֣יא הַהֲרֵגָ֑ה וְקָבְר֥וּ בְתֹ֖פֶת מֵאֵ֥ין מָקֽוֹם׃
Assuredly, a time is coming—declares G OD —when this people shall no longer speak of Topheth or the Valley of Ben-hinnom, but of the Valley of Slaughter; and they shall bury in Topheth until no room is left.
וְֽהָ֨יְתָ֜ה נִבְלַ֨ת הָעָ֤ם הַזֶּה֙ לְמַֽאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֣ת הָאָ֑רֶץ וְאֵ֖ין מַחֲרִֽיד׃
The carcasses of this people shall be food for the birds of the sky and the beasts of the earth, with none to frighten them off.
וְהִשְׁבַּתִּ֣י׀ מֵעָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה וּמֵֽחֻצוֹת֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן֙ וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֣וֹל כַּלָּ֑ה כִּ֥י לְחׇרְבָּ֖ה תִּהְיֶ֥ה הָאָֽרֶץ׃
And I will silence in the towns of Judah and the streets of Jerusalem the sound of mirth and gladness, the voice of bridegroom and bride. For the whole land shall fall to ruin.
English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC