Commentary page
Jeremiah 11
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerJeremiah Chapter 11
Jeremiah Chapter 11 presents 23 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Text map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.
Reading lens
Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 23 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 17 words
Opens “הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃…”
- Verse 29 words
Opens “שִׁמְע֕וּ אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את וְדִבַּרְתֶּם֙ אֶל־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה…”
- Verse 314 words
Opens “וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָר֣וּר…”
- Verse 423 words
Opens “אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶ֡ם בְּי֣וֹם הוֹצִיאִֽי־אוֹתָ֣ם מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַ֩יִם֩ מִכּ֨וּר…”
- Verse 517 words
Opens “לְמַ֩עַן֩ הָקִ֨ים אֶת־הַשְּׁבוּעָ֜ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם לָתֵ֤ת לָהֶם֙…”
- Verse 617 words
Opens “וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י קְרָ֨א אֶת־כׇּל־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּעָרֵ֣י…”
- Verse 716 words
Opens “כִּי֩ הָעֵ֨ד הַעִדֹ֜תִי בַּאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם בְּיוֹם֩ הַעֲלוֹתִ֨י אוֹתָ֜ם…”
- Verse 818 words
Opens “וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ וְלֹא־הִטּ֣וּ אֶת־אׇזְנָ֔ם וַיֵּ֣לְכ֔וּ אִ֕ישׁ בִּשְׁרִיר֖וּת…”
- Verse 98 words
Opens “וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י נִֽמְצָא־קֶ֙שֶׁר֙ בְּאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וּבְיֹשְׁבֵ֖י…”
- Verse 1023 words
Opens “שָׁ֩בוּ֩ עַל־עֲוֺנֹ֨ת אֲבוֹתָ֜ם הָרִאשֹׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר מֵֽאֲנוּ֙ לִשְׁמ֣וֹעַ…”
- Verse 1117 words
Opens “לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא אֲלֵיהֶם֙…”
- Verse 1216 words
Opens “וְֽהָלְכ֞וּ עָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה וְיֹֽשְׁבֵי֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וְזָֽעֲקוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים…”
- Verse 1316 words
Opens “כִּ֚י מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ יְהוּדָ֑ה וּמִסְפַּ֞ר…”
- Verse 1417 words
Opens “וְאַתָּ֗ה אַל־תִּתְפַּלֵּל֙ בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַל־תִּשָּׂ֥א בַעֲדָ֖ם רִנָּ֣ה…”
- Verse 1513 words
Opens “מֶ֣ה לִידִידִ֞י בְּבֵיתִ֗י עֲשׂוֹתָ֤הּ הַֽמְזִמָּ֙תָה֙ הָרַבִּ֔ים וּבְשַׂר־קֹ֖דֶשׁ…”
- Verse 1615 words
Opens “זַ֤יִת רַֽעֲנָן֙ יְפֵ֣ה פְרִי־תֹ֔אַר קָרָ֥א יְהֹוָ֖ה שְׁמֵ֑ךְ…”
- Verse 1719 words
Opens “וַיהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ הַנּוֹטֵ֣עַ אוֹתָ֔ךְ דִּבֶּ֥ר עָלַ֖יִךְ רָעָ֑ה…”
- Verse 186 words
Opens “וַיהֹוָ֥ה הוֹדִיעַ֖נִי וָאֵדָ֑עָה אָ֖ז הִרְאִיתַ֥נִי מַעַלְלֵיהֶֽם׃…”
- Verse 1918 words
Opens “וַאֲנִ֕י כְּכֶ֥בֶשׂ אַלּ֖וּף יוּבַ֣ל לִטְב֑וֹחַ וְלֹֽא־יָדַ֜עְתִּי כִּֽי־עָלַ֣י׀…”
- Verse 2015 words
Opens “וַיהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שֹׁפֵ֣ט צֶ֔דֶק בֹּחֵ֥ן כְּלָי֖וֹת וָלֵ֑ב…”
- Verse 2116 words
Opens “לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ עַל־אַנְשֵׁ֣י עֲנָת֔וֹת הַֽמְבַקְשִׁ֥ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֖…”
- Verse 2215 words
Opens “לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י פֹקֵ֖ד…”
- Verse 2311 words
Opens “וּשְׁאֵרִ֕ית לֹ֥א תִהְיֶ֖ה לָהֶ֑ם כִּי־אָבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־אַנְשֵׁ֥י…”
Rashi's commentary
Verse 5
אמן ה' — שיהא ארור:
Verse 7
העד העדותי — ל' התראה:
Verse 8
ואביא עליהם את כל דברי הברית — האלות האמורות בברית על הדברים אשר צויתי לעשות ולא עשו:
Verse 12
ערי יהודה — מערי יהודה:
Verse 14
רנה ותפלה — בבעו ובצלו:
Verse 15
מה לידידי בביתי — מה לעם סגולתי לבא עוד בביתי:
עשותה המזמתה — לעשות היא מזמת עצת חטאים שלה:
הרבים — שבהם:
ובשר קודש יעברו מעליך — אף המילה בטלו מבשרם שעל ידה היו מקודשים לי:
כי רעתכי אז תעלוזי — כשאתם עוברים עבירה אתם שמחים:
Verse 16
לקול המולה — ל' שאון עם רב שיבוא עליהם:
ורעו דליותיו — ורצצו את ענפיו:
Verse 18
וה' הודיעני — כך אמר הנביא הקדוש ברוך הוא הודיעני את פורענותם:
Verse 19
ואני ככבש אלוף — אשר יובל לטבוח:
יובל — לפי שאני מודיעם הרעה הם אומרים להרגני:
ככבש — אלוף דונש ויהודה בן קוריש פתרוהו ככבש ופר אשר יובל לטבח ואלוף כמו שגר אלפיך (דברים כ״ח:ד׳) ואע"פ שלא נאמר אלוף יש לנו כיוצא בו שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג׳:י״א) כסוס עגור כן אצפצף (ישעיהו ל״ח:י״ד) ומנחם פתר ככבש אלוף כבש גדול (ע' בתהלים נ"ח בפרש"י) ויונתן מסייעו שתירגם כאימר בחיר:
נשחיתה עץ בלחמו — נרמי סמא דמותא במכליה:
Verse 20
אראה נקמתך מהם — את אנשי ענתות היה מקלל:
Verse 23
אל אנשי ענתות — כמו על אנשי ענתות:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Malbim's commentary
Verse 2
שמעו את דברי הברית הוא כלל דברי התורה שכרת עליו ברית כמ"ש לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו, שמעו תחלה תזכירם שישמעו מעצמם מאהבה, ודברתם אתה וכל השומעים מאהבה ידברו ליתר העם ויפחידום בפחד העונש לבלתי שומע:
Verse 3
ואמרת, תודיע העונש, כי ארור האיש שהוא ארור מעצמו, כי בעזבו דברי הברית יעזוב ה' אותו:
Verse 4
אשר, יבאר ארבעה טעמים על חיוב שמירת הברית, א — אשר צויתי את אבותיכם הבנים מחויבים לשמור מצות שקבלו אבותם עליהם ועל זרעם אחריהם, ב. שהיה הצוי ביום הוציאי אותם מארץ מצרים ומצד זה נתחייבו לשמור פקודתי כי כשהוצאתים מבית עבדים הם עבדים לי וע"מ זה הוצאתים, ג. שתליתי בזה התנאי שעל ידי שתשמעו בקולי והייתם לי לעם ומבואר שבעוזבם הברית לא עמי אתם ואיני אלהיכם:
Verse 5
ד. למען הקים את השבועה וכו' לתת להם ארץ זבת חלב ודבש ששבועת הארץ היה בתנאי אם ישמרו את דברי הברית, ואם לא תשמרו תגלו מן הארץ בהכרח ואען ואומר אמן ה', הנביא ענה אמן כמקבל ע"ע לקיים את דברי הברית, ור"ל שאף שאם ישראל יעזבו בריתך אנכי אקיימהו וא"כ לא נתבטלה השבועה להיות לנו לאלהים ולתת לנו את הארץ כל עוד שנמצא אחד מבני אבותיהם שאינו מפיר את הברית ומקיימו:
Verse 6
ויאמר ה' עתה עשאהו שליח לקרוא זאת בחוצות ירושלים בפרהסיא כקורא ומזהיר על העונש המיועד:
Verse 7
כי העד, כי כבר העדתי באבותיכם והתראה זאת היתה תיכף ביום העלותי ונמשכה עד היום הזה, ולא תאמר שהיה לפרקים רק השכם והעד, ובכ"ז ולא שמעו לא קבלו הדברים, וגם לא הטו את אזנם, ואביא עליהם וכו' בא להודיע ההבדל בין מרי הראשונים ובין מרי הדור הזה והבדל ענשם, כי הדור שלפניו היה מרים שבטלו את התורה בשב ואל תעשה, ר"ל שלא רצו לשמוע אל דברי התורה ולא רצו לקיים מצותיה, והיה ענשם על שאני צויתי לעשות והם לא עשו, ולא קיימו מצות התורה, ובזה גרוע עון הדור של ירמיה כמו שיבאר:
Verse 9
ויאמר ה' אלי, הראה לו ה' כי הדור הזה גרוע יותר, כי נמצא בם קשר, שהם לא לבד כי שבו על עונות אבותם הראשונים אשר מאנו לשמוע את דברי, הם מוסיפים עליהם שהראשונים חטאו רק בשב ואל תעשה, והמה הלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם, שזה בקום ועשה, ושחוץ מה שלא חגו חגי ה' ולא נתנו מעשרותיו הם עושים חגים לע"א ונותנים תרומות ומעשרות לכהני האליל, ובזה הפרו את בריתי שלא לבד שלא קיימוהו עוד הפרוהו ובטלוהו לגמרי אחר שבחרו להם אלהים אחרים:
Verse 11
לכן, הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה, ר"ל כי ה' מקדים תמיד רפואה למכה, כי תכלית המכה אינה למען הכות רק להשיבם בתשובה ובשובם ירפא להם, וזה רק במי שחוטא מצד התאוה, לא כן הם יביא עליהם מכה שאין לה רפואה, מפני שהם עשו קשר ובחרו אלהים אחרים שהם לא ישובו בתשובה, כי אם יביא עליהם יסורין יתלו שזה בא מפני שלא עבדו את הע"א, כמ"ש שאם יזעקו אלי ולא אשמע אליהם יתלו שהעבודת אלילים הענישה אותם על שלא עבדוה כראוי וילכו לזעוק אל הע"א:
Verse 12
והלכו ערי יהודה כל עיר ועיר שביהודה תלך לזעוק אל הע"א שלה, וישבי ירושלם כל שכונה ושכונה מירושלים בפ"ע ילכו לזעוק אל הע"א המיוחדת להם, ועז"א וזעקו אל האלהים אשר המה מקטרים להם, ואז יראו כי לא יושיעו להם הגם שזעקו לכולם:
Verse 13
כי מספר, מבאר הטעם מדוע ילכו כל ערי יהודה, כי כל עיר יש לו ע"א אחרת, ומספר חוצות זה טעם למה ילכו יושבי ירושלים מזבחות לבושת, היה להם שני מיני ע"א, הבעל היה בדמות זכר והבושת היה דמות נקבה, והיה בשתה וערותה מגולה שכן היה עבודתה:
Verse 14
ואתה, ה' אומר לירמיה תפלתם לא אקבל, ואתה שתפלתך מקובלת לפני אצוך אל תתפלל בעד הדור, ואל תשא בעדם, כש"ץ המתפלל ונושא רנה ותפלה עם הציבור והם עונים אחריו, אחר שאינני שומע בעת קראם אלי איני רוצה שאתה תמליץ בעדם:
Verse 15
מה לידידי בביתי, ה' אמר אל ירמיה אל תתפלל בעד העם הזה ומה אתה עושה בביתי למה באת להתפלל בעדם, ולהקריב בעדם קרבנות כי ירמיה היה כהן עובד עבודה עשותה המזמתה הרבים ובשר קדש יעברו מעליך הלא הכנסיה תעשה מזימה הרבה ותועבות גדולות ואיך תתפלל בעדם ומסב פניו אל הכנסיה, וכי בשר קדש יעברו מעליך! וכי במה שתביא בשר קדש שהוא הקרבנות עי"כ יעברו המזימות והתועבות מעליך.? וכי בזאת תנקה מן המזימה, הלא אין אתה חוזר בתשובה בעת הבאת בשר קדש, כי רעתכי אז תעלזי, לא תשמחי על הקרבן שתביא, רק על הרעה שתעשי, ואחר הקרבן תשמחי שנית לעשות הרעה בשמחה:
Verse 16
זית רענן, בעת נטע ה' אותך, אז קרא שמך שאתה זית רענן יפה פרי תאר, שהוא ג' מעלות, הגבוהים שאמר עליו יפה תואר, ששברו את העם עצמו והוליכום לגולה:
Verse 17
וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה, והרעה הזאת שגזרו עליך בקול המולה גדולה, דבר עליך ה' צבאות, הוא גזר להצית בך אש, ולא מצד שנשתנה מחשבתו עליך בעת הצית אש מבעת שנטע אותך, כי מה שדבר עליך רעה היה מצד שנטע אותך, כי תכלית הנטיעה היה שתעשה פרי קדש הלולים ואתה עשית פרי מות ומשכלת, וז"ש בגלל רעת בית ישראל, כמו שיעקור בעל הגן נטיעה אשר נטע אם יראה כי יעש באושים אשר עשו להם, ר"ל תחלה עשו הרעה להם להנאתם, ואח"כ עשו להכעיסני, ואח"כ עשו לקטר לבעל, שאח"ז דבקו בבעל והאמינו בו:
Verse 18
וה' הודיעני, שעורו וה' דבר עליך רעה וה' הודיעני, שבעת דבר עליך רעה הוא ג"כ הודיעני את הגזרה ואדעה, ואז ג"כ הראיתני מעלליהם, וראיתי שראוים הם לגזרה זאת כפי מדת מעלליהם הרעים, וגם אז הראני מה שרוצים לעשות לי, שאז ראיתי שאני ככבש אלוף, שתחת שאני השתדלתי להתפלל בעדם רצו הם להרגני, והייתי דומה לכבש המלומד ללכת אחרי בעליו שבעת יובל לטבוח הולך מעצמו בלא דעת כי רגיל ללכת אחרי בעליו ואינו נזהר ממנו, כן לא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות להרגני, ורצו להרגני באופן שלא יודע כלל שנהרגתי על ידם, כי אמרו נשחיתה עץ בלחמו ניתן בלחמו עץ משחית ר"ל סם המות, ובזה נכריתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד, כי הנביא הנהרג ע"י חרב, שמו נזכר בכל דור שנהרג על קידוש השם אבל הוא יומת באופן שלא יודע לאיש:
Verse 20
וה' צבאות שאתה שופט צדק ובוחן כליות ולב, ר"ל א"א שיצא מאתך דין מעוקל מצד הטיית הדין עצמו כי אתה שופט צדק, ולא מצד שלא תדע אמתת הדבר ע"י שהיה זה רק במחשבתם, כי אתה בוחן כליות, אבקש מאתך אראה נקמתך מהם, איני מבקש נקמתי רק נקמתך, כי אליך גליתי את ריבי, כי ריבי היה אליך ובעבורך, וכן מה שרצו להרגני בריבי היה בעבור שנבאתי בשמך וא"כ בזה תנקום מהם את נקמתך:
Verse 21
לכן כה אמר ה' על אנשי ענתות המבקשים את נפשך ולא בעבור שיש להם דו"ד עמך רק בעבור שאמרו לא תנבא בשם ה' :
Verse 22
לכן הנני פוקד עליהם כי הוא ריב ה', הבחורים היוצאים להלחם בניהם שישארו בעיר ימותו ברעב המצור:
Verse 23
ושארית לא תהיה, להזקנים כי אביא עליהם רעה מיוחדת בעת החורבן:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Original text
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
The word that came to Jeremiah from G OD :
שִׁמְע֕וּ אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את וְדִבַּרְתֶּם֙ אֶל־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וְעַל־יֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
“Hear the terms of this covenant, and recite them to the citizenry of Judah and the inhabitants of Jerusalem!
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָר֣וּר הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמַ֔ע אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֥ית הַזֹּֽאת׃
And say to them, Thus said the E TERNAL , the God of Israel: Cursed be anyone who will not obey the terms of this covenant,
אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶ֡ם בְּי֣וֹם הוֹצִיאִֽי־אוֹתָ֣ם מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַ֩יִם֩ מִכּ֨וּר הַבַּרְזֶ֜ל לֵאמֹ֗ר שִׁמְע֤וּ בְקוֹלִי֙ וַעֲשִׂיתֶ֣ם אוֹתָ֔ם כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲצַוֶּ֖ה אֶתְכֶ֑ם וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
which I enjoined upon your ancestors when I freed them from the land of Egypt, the iron crucible, saying, ‘Obey Me and observe them, just as I command you, that you may be My people and I may be your God’—
לְמַ֩עַן֩ הָקִ֨ים אֶת־הַשְּׁבוּעָ֜ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם לָתֵ֤ת לָהֶם֙ אֶ֣רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֛ב וּדְבַ֖שׁ כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאַ֥עַן וָאֹמַ֖ר אָמֵ֥ן׀יְהֹוָֽה׃ {פ}
in order to fulfill the oath that I swore to your fathers, to give them a land flowing with milk and honey, as is now the case.” And I responded, “Amen, E TERNAL One.”
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י קְרָ֨א אֶת־כׇּל־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבְחֻצ֥וֹת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לֵאמֹ֑ר שִׁמְע֗וּ אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וַעֲשִׂיתֶ֖ם אוֹתָֽם׃
And G OD said to me, “Proclaim all these things through the towns of Judah and the streets of Jerusalem: Hear the terms of this covenant, and perform them.
כִּי֩ הָעֵ֨ד הַעִדֹ֜תִי בַּאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם בְּיוֹם֩ הַעֲלוֹתִ֨י אוֹתָ֜ם מֵאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַשְׁכֵּ֥ם וְהָעֵ֖ד לֵאמֹ֑ר שִׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי׃
For I have repeatedly and persistently warned your ancestors from the time I brought them out of Egypt to this day, saying: Obey My commands.
וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ וְלֹא־הִטּ֣וּ אֶת־אׇזְנָ֔ם וַיֵּ֣לְכ֔וּ אִ֕ישׁ בִּשְׁרִיר֖וּת לִבָּ֣ם הָרָ֑ע וָאָבִ֨יא עֲלֵיהֶ֜ם אֶֽת־כׇּל־דִּבְרֵ֧י הַבְּרִית־הַזֹּ֛את אֲשֶׁר־צִוִּ֥יתִי לַעֲשׂ֖וֹת וְלֹ֥א עָשֽׂוּ׃ {ס}
But they would not listen or give ear; they all followed the willfulness of their evil hearts. So I have brought upon them all the terms of this covenant, because they did not do what I commanded them to do.”
וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י נִֽמְצָא־קֶ֙שֶׁר֙ בְּאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וּבְיֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
G OD said to me, “A conspiracy exists among the citizenry of Judah and the inhabitants of Jerusalem.
שָׁ֩בוּ֩ עַל־עֲוֺנֹ֨ת אֲבוֹתָ֜ם הָרִאשֹׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר מֵֽאֲנוּ֙ לִשְׁמ֣וֹעַ אֶת־דְּבָרַ֔י וְהֵ֣מָּה הָלְכ֗וּ אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים לְעׇבְדָ֑ם הֵפֵ֤רוּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵל֙ וּבֵ֣ית יְהוּדָ֔ה אֶת־בְּרִיתִ֕י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אֶת־אֲבוֹתָֽם׃ {ס}
They have returned to the iniquities of their ancestors of old, who refused to heed My words. They, too, have followed other gods and served them. The House of Israel and the House of Judah have broken the covenant that I made with their ancestors.”
לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא אֲלֵיהֶם֙ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־יוּכְל֖וּ לָצֵ֣את מִמֶּ֑נָּה וְזָעֲק֣וּ אֵלַ֔י וְלֹ֥א אֶשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם׃
Assuredly, thus said G OD : I am going to bring upon them disaster from which they will not be able to escape. Then they will cry out to me, but I will not listen to them.
וְֽהָלְכ֞וּ עָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה וְיֹֽשְׁבֵי֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וְזָֽעֲקוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם מְקַטְּרִ֖ים לָהֶ֑ם וְהוֹשֵׁ֛עַ לֹא־יוֹשִׁ֥יעוּ לָהֶ֖ם בְּעֵ֥ת רָעָתָֽם׃
And the townspeople of Judah and the inhabitants of Jerusalem will go and cry out to the gods to which they sacrifice; but they will not be able to rescue them in their time of disaster.
כִּ֚י מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ יְהוּדָ֑ה וּמִסְפַּ֞ר חֻצ֣וֹת יְרוּשָׁלַ֗͏ִם שַׂמְתֶּ֤ם מִזְבְּחוֹת֙ לַבֹּ֔שֶׁת מִזְבְּח֖וֹת לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל׃ {ס}
For your gods have become as many as your towns, O Judah, and you have set up as many altars to Shame as there are streets in Jerusalem—altars for sacrifice to Baal.
וְאַתָּ֗ה אַל־תִּתְפַּלֵּל֙ בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַל־תִּשָּׂ֥א בַעֲדָ֖ם רִנָּ֣ה וּתְפִלָּ֑ה כִּ֣י׀ אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֗עַ בְּעֵ֛ת קׇרְאָ֥ם אֵלַ֖י בְּעַ֥ד רָעָתָֽם׃ {ס}
As for you, do not pray for this people, do not raise a cry of prayer on their behalf; for I will not listen when they call to Me on account of their disaster.
מֶ֣ה לִידִידִ֞י בְּבֵיתִ֗י עֲשׂוֹתָ֤הּ הַֽמְזִמָּ֙תָה֙ הָרַבִּ֔ים וּבְשַׂר־קֹ֖דֶשׁ יַעַבְר֣וּ מֵעָלָ֑יִךְ כִּ֥י רָעָתֵ֖כִי אָ֥ז תַּעֲלֹֽזִי׃
Why should My beloved be in My House, Who executes so many vile designs? The sacral flesh will pass away from you, For you exult while performing your evil deeds.
זַ֤יִת רַֽעֲנָן֙ יְפֵ֣ה פְרִי־תֹ֔אַר קָרָ֥א יְהֹוָ֖ה שְׁמֵ֑ךְ לְק֣וֹל׀ הֲמוּלָּ֣ה גְדֹלָ֗ה הִצִּ֥ית אֵשׁ֙ עָלֶ֔יהָ וְרָע֖וּ דָּלִיּוֹתָֽיו׃
G OD named you “Verdant olive tree, Fair, with choice fruit.” But with a great roaring sound [God] has set it on fire, And its boughs are broken.
וַיהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ הַנּוֹטֵ֣עַ אוֹתָ֔ךְ דִּבֶּ֥ר עָלַ֖יִךְ רָעָ֑ה בִּ֠גְלַ֠ל רָעַ֨ת בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבֵ֣ית יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֥וּ לָהֶ֛ם לְהַכְעִסֵ֖נִי לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל׃ {פ}
G OD of Hosts, who planted you, has decreed disaster for you, because of the evil wrought by the House of Israel and the House of Judah, who angered Me by sacrificing to Baal.
וַיהֹוָ֥ה הוֹדִיעַ֖נִי וָאֵדָ֑עָה אָ֖ז הִרְאִיתַ֥נִי מַעַלְלֵיהֶֽם׃
G OD informed me, and I knew— Then You let me see their deeds.
וַאֲנִ֕י כְּכֶ֥בֶשׂ אַלּ֖וּף יוּבַ֣ל לִטְב֑וֹחַ וְלֹֽא־יָדַ֜עְתִּי כִּֽי־עָלַ֣י׀ חָשְׁב֣וּ מַחֲשָׁב֗וֹת נַשְׁחִ֨יתָה עֵ֤ץ בְּלַחְמוֹ֙ וְנִכְרְתֶ֙נּוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים וּשְׁמ֖וֹ לֹא־יִזָּכֵ֥ר עֽוֹד׃
For I was like a docile lamb Led to the slaughter; I did not realize That it was against me They fashioned their plots: “Let us destroy the tree with its fruit, Let us cut him off from the land of the living. That his name be remembered no more!”
וַיהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שֹׁפֵ֣ט צֶ֔דֶק בֹּחֵ֥ן כְּלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֤ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם כִּ֥י אֵלֶ֖יךָ גִּלִּ֥יתִי אֶת־רִיבִֽי׃ {ס}
O G OD of Hosts, O just Judge, Who test the thoughts and the mind, Let me see Your retribution upon them, For I lay my case before You.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ עַל־אַנְשֵׁ֣י עֲנָת֔וֹת הַֽמְבַקְשִׁ֥ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֖ לֵאמֹ֑ר לֹ֤א תִנָּבֵא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה וְלֹ֥א תָמ֖וּת בְּיָדֵֽנוּ׃ {פ}
Assuredly, thus said G OD of Hosts concerning the people of Anathoth who seek your life and say, “You must not prophesy anymore in the name of G OD , or you will die by our hand”—
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י פֹקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם הַבַּחוּרִים֙ יָמֻ֣תוּ בַחֶ֔רֶב בְּנֵיהֶם֙ וּבְנ֣וֹתֵיהֶ֔ם יָמֻ֖תוּ בָּרָעָֽב׃
Assuredly, thus said G OD of Hosts: “I am going to deal with them: the young men shall die by the sword, their boys and girls shall die by famine.
וּשְׁאֵרִ֕ית לֹ֥א תִהְיֶ֖ה לָהֶ֑ם כִּי־אָבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־אַנְשֵׁ֥י עֲנָת֖וֹת שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃ {ס}
No remnant shall be left of them, for I will bring disaster on the people of Anathoth, the year of their doom.”
English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC