Isaiah 40

נחמו נחמו — חוזר על נבואותיו העתידות לפי שמכאן ועד סוף הספר דברי נחמו' הפסיק פרשה זו בינם לבין הפורענו' נחמו אתם נביאי נחמו את עמי:

כי מלאה צבאה — ת"י עתידה דתיתמלי מעם גלוותהא כמו כי מלאה מצבאה ויש פותרין צבאה כמו (איוב ז׳:א׳) הלא צבא לאנוש עלי ארץ:

נרצה — נתפייס:

כי לקחה וגו' — ארי קבילת כס תנחומין מן קדם ה' כאילו לקת על חד תרין בכל חטאתהא ולפי פשוטו יתכן לפרש כי לקחה פורענות כפלים וא"ת היאך מדתו של הקב"ה לשלם לאדם כפלים בחטאו מצינו מקרא מלא (ירמיהו ט״ז:י״ח) ושלוותי ראשונה משנה עוונם וחטאתם:

קול — רוח הקדש קורא במדבר:

פנו דרך ה' — דרך ירושלים לשוב גליותיה לתוכה:

כל גיא ינשא — וההר ישפל הרי דרך חלקה ושוה ונוחה:

והרכסים — הרים הסמוכים זה לזה ומתוך סמיכתן מורד שביניהם זקוף ואינו מעוקם שיהא נוח לירד ולעלות (הרכסים מתורגם גדודיו ל' גובה כמו גדודי הנהר):

הרכסים — כמו וירכסו את החשן (שמות כ״ח:כ״ח):

לבקעה — קנפנייא בלע"ז ארץ חלקה ושוה:

קול — מאת הקב"ה אומר אלי קרא:

ואמר — רוחי אליו מה אקרא והקול משיבו זאת קרא כל הבש' חציר כל המגביהי' תהפך גדולתם ותהיה כחציר, (ד"א כל הבשר חציר) סוף אדם למות לפיכך אם אמר לעשות חסד הרי הוא כציץ השדה אשר ימולל ויבש ואין לסמוך עליו שאין בידו לקיים שמא ימות שכשיבש חציר נבל ציץ כן כשמת האדם בטלה הבטחתו אבל דבר אלהינו יקום כי הוא חי וקיים ובידו לקיים לפיכך על הר גבוה עלי בשרי מבשרת ציון כי מפי החי לעולם היא הבטחת הבשורה:

וכל חסדו כציץ השדה — כי חסד וגו' חטאת (משלי יד):

נבל — כמש:

מבשרת ציון — נבייא דמבשרין לציון ובמקום אחר הוא אומר רגלי מבשר (לקמן כב) זכו קל כזכר לא זכו תש כנקבה ומאחר פעמיו עד הקץ:

בחזק יבוא — על האומות ליפרע:

הנה שכרו אתו — מזומן אתו לצדיקים:

ופעולתו — שכר פעולה שעליו ליתן להם:

כרועה — אשר עדרו ירעה בזרועו מקבץ טלאים ובחיקו נושאם:

עלות ינהל — מיניקתא בניח מדבר, הצאן המניקות:

ינהל — כמו מנהל:

מי מדד וגו' — כל זה היה בו כח לעשות וכ"ש שיש בו כח לשמור הבטחות הללו:

בשעלו — בהליכתו שנא' דרכת בים סוסיך (חבקוק ג׳:ט״ו), בשעלו כמו (במדבר כ״ב:כ״ד) במשעול הכרמים שביל, ד"א שעל שם כלי הוא וכן בשעלי שעורים (יחזקאל יג):

תכן — אמולאי"ר בלע"ז ל' מדה ומנין כמו ותוכן לבנים תתנו (שמות ה):

וכל בשליש — ומדד בשלישיו' שליש מדבר שליש ישוב שליש ימי' ונהרות, ל"א בשליש מגודל עד אמה שלישי לאצבעות, ומנחם פי' שהוא שם כלי וכן ותשקמו בדמעות שליש (תהלים ס):

ושקל בפלס הרים — הכל לפי הארץ הר כבד תקע בארץ קשה והקלים בארץ רכה:

מי תכן — את רוח הקודש בפי הנביאים ה' תכנו וכדאי הוא להאמן:

ואיש עצתו יודיענו — רוחו כן ת"י ולפי משמעו ואיש עצתו מוסב לראש המקרא מי תכן את רוחו ומי איש עצתו אשר יודיענו להקב"ה עצה:

את מי נועץ ויבינהו — את מי מן העכו"ם נועץ כמו שנועץ עם הנביאי' כמו שנא' באברהם וה' אמר המכסה אני מאברהם (בראשית כו) וגו':

ויבינהו וילמדהו באורח משפט — את מי מן העכו"ם עשה כן שלמדו חכמה כמו שעשה לאברהם שנתן לב להכירו מאליו ולהבין בתור' שנא' וישמור משמרתי ואומר למען אשר יצוה (שם יח) וגו' וכליותיו היו נובעות חכמה שנא' אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז) ( את מי נועץ ויבינהו. האיש להקב"ה הן כל גוים לפניו כמר מדלי ואיך ילמדו לו):

הן גוים כמר מדלי — העכו"ם הממאנים להכיר את בוראם ואין חשובין לו להעמיד מהם לנביאים לגלות סודו:

כמר מדלי — כטיפה מרה המטפטפת משולי הדלי ומשקע טנופת המים ורוקבין העץ, לימוניד"א בלע"ז:

וכשחק מאזנים — שהנחוש' מעלה עיפוש ומשתחק:

כדק — אבק דק:

יטול — כאבק הנישא ועולה על ידי רוח כדק אשר ינטל:

אין די בער — על מזבחו:

וחיתו — של לבנון, אין די עולה, ד"א ולבנון אין די בער וגו' לכפר על עון האומות:

כאין נגדו — כאין הם בעיניו ואין חשובין לפניו:

נסך — לו מסכה:

נסך חרש — חרש של ברזל נוסכו מברזל או מנחושת ואח"כ הצורף מרקעו בטסי זהב ומצפהו מלמעלה:

ורתקות — שלשלאות:

המסכן תרומה — או אם בא לעשותו של עץ המלומד להבחין בין עץ המתקיים לשאר עצים שלא ירקב מהר יבחר:

המסכן — המלומד כמו (במדבר כ״ב:ל׳) ההסכן הסכנתי:

תרומה — הפרשה ברירת העצים:

הלא תדעו — מוסדות הארץ מי יסדה ואותו היה לכם לעבוד:

חוג — ל' מחוגה (לקמן מד) עוגל קומפ"ש בלע"ז:

ויושביה — לפניו כחגבים:

כדוק — כיריעה טייל"א בלע"ז:

אף בל נטעו — אף הרי הם כמי שלא נטעו:

אף בל זרעו — ועוד יתר מכאן שישורשו ויעקרו כאלו לא זורעו, זריע' פחותה מנטיעה:

בל שורש בארץ גזעם — לכשיעקרו לא ישריש הגזע בארץ שיהא מחליף כל שורש שבמקרא טעמו באות ראשונה ונקודה הרי"ש פתח וזה טעמו למטה ונקוד קמץ לפי שהוא לשון פועל אינרצינ"י בלע"ז:

מי ברא אלה — כל הצבא אשר תראו במרום:

מרוב אונים — שיש לו ושהוא אמיץ כח איש מהצבא לא נעדר שלא יקרא בשם:

למה תאמר — עמי יעקב ותדבר בגלות:

נסתרה דרכי מה' — העלים מנגד עיניו כל מה שעבדנוהו והמשיל עלינו אות' שלא ידעוהו:

ומאלהי משפטי יעבור — העביר מלפניו משפט הגמול הטוב שהי' לו לשלם לאבותינו ולנו:

בורא קצות הארץ וגו' אין חקר לתבונתו — ומי שיש לו כח כזה וחכמה כזו הוא יודע את המחשבות למה הוא מאחר טובתכם אלא כדי לכלות את הפשע ולהתם את החטאת ע"י היסורין:

נותן ליעף כח — וסופו להחליף כח לעייפותכם:

ויעפו נערים — גבורת הכשדי' המנוערים מן המצות תיעף:

ובחורים כשול יכשלו — אותם שהם עכשיו גבורים וחזקים יכשלו ואתם קוי ה' תחליפו כח חדש וחזק:

אבר — כנף:

Comfort, comfort — You, prophets, comfort my people. And since the redemption will come either before its time because of merit, or if they receive complete punishment for their sins, or even if they aren't meritorious, He will redeem them at the set time, therefor it said "comfort" twice.

Because its set time is complete — This means to say: either they will be redeemed at the time that the set time is complete. And this will be if they don't merit to be redeemed earlier than this. Or they will be redeemed before the time - Because, for its sin is satisfied. If their sins are satisfied with repentance and merit. Or because - For it took from the Hand of God double. That He will double their torments and punishments until the punishments and torment equal - All of its sins. For example, someone who it was decreed on him to sit in jail for ten years and get lashed ten times every day, and the jail master hits him one hundred times every day, he goes free. And so too it was in Egypt, that the hardship of the service finished the four hundred years in two hundred and ten.

.A voice rings out — He describes that he hears a voice that rings out, because the prophet sees this as if it already happened, and describes in contrast how at the time where the ringing is quiet for a moment, he heard a voice saying "Proclaim!" (Verse 6), like hurry up and do not wait a minute, as will be explained there.

In the desert — The many wonders that were done for our forefathers when they left Egypt in the deserted wilderness, will now wander before the prophet in his Divine Inspiration, visualizing in his Inspiration that the path that G-d led them then, which was a way of miracles and intervention, were prepared for and also guarded the sons of their sons to pass through a second time at the time of the final redemption, like it says "I will show him wondrous deeds as in the days when you sallied forth from the land of Egypt. (Micah 7:15)", but in addition God will continue to reveal his strong hand also in a new course that was never done in the world, and He will work miracles and work wonders that were not created from older times. And there is a difference between "desert" and "wilderness", that just like in a settled land places of gardens and orchards were found, so too in a desert there are places of dryland and dugouts found which grow thorns and thistles, and this is called "wilderness". And there is a difference between "Clear a road" and "Level in the wilderness", that "Clear a road" is a road that that was already around, and the obstacle stones have been removed, but "Level in the wilderness" means that they should pave and raise a new path that was not already around, and there is a difference between "Lord" and "our God", like I explained in many places that the name "Lord" is called from the side that He is the Creator of the world and constantly renews it, and the name "God" particularly the name "our" (נו) teaches the attachment He has with the Israelites and the Divine Intervention that He sets apart for them to work wonders and work splendors. So it says here in the "desert" where the Israelites traveled when they left Egypt, and there is where the path of God already was from the pervious miracles, clear the road from obstacle stones, because now this road will be renewed and the miracles will be revealed a second time, however in the wilderness which is wilder than the desert, and the Israelites did not travel there, there they need a new highway that never existed, and this highway will be to our God, special to us in his wondrous love for us, and he will add miracles and signs and wonders that were never before revealed.

"Every valley" — He is describing how the path that is remembered which the children of exile will return on will be a straight path; the valleys and ridges will not delay them. Although it will be said that it will not be like the normal actions of the world that at the time that they want to straighten the way and a mountain and a hill and a valley is found in front of it, that then the mountain soil will travel into the valley, until the mountain is lowered and the valley is raised, in a way that according to nature a mountain and a hill will first be forced to be lowered, and because of this the valley will be filled. But if it will be that it is not by the way of nature, it will start out "Let every be raised," from itself, and afterwards, "Every hill and mountain be made low"....

"Let the rugged ground" — Here is the way they would want to straighten the rugged ground, that the path is curved because there are many small rigid hills that they need to go around, so surely they will have to start by putting the ridges into a plain, and then the rugged ground will become level from itself. But if it will be not by the way of nature, let first the "Rugged ground" become level before the ridges go away, and afterwards, "And the ridges will become a plain".

The description here is of Zion herself as the herald, and so too Jerusalem. It says - you Zion the herald go up on a high mountain and you Jerusalem raise your voice with strength, don't be afraid lest the thing which you announce not come to pass, because it certainly will come. Not only this but also say to the cities of Yehudah 'here is your Gd' as if you are pointing to something which has already come and exists. (I already explained in many places that in Zion was the seat of the king, the Sanhedrin and the place of the Holy Temple, while in Jerusalem dwelt the masses. Zion announces that He has returned His Presence to Zion and the kingship and the priesthood. Therefore the prophet advised him to ascend a high mountain. Jerusalem announces the ingathering of the exiles, therefore the prophet advised her to raise her voice in strength in order that those driven away hear and be gathered from the four corners of the heavens.

“He who sits” because among the multitude of people, some picture God to themselves as sitting in heaven, with the earth as His footstool; and some picture Him as a king who sits and encamps among them, with the heavens spread above Him like a tent. He says: If you picture Him in your imagination as sitting upon the circle of the earth, meaning upon the heavens, which form the circumference of the earth, with the earth being the center of the circumference and of the sphere of the heavens, and the heavens being the circumference that surrounds the center of the earth, then necessarily its inhabitants are like grasshoppers in His eyes, like one who looks from a great distance, so that the object perceived appears small in his eyes. Likewise, the inhabitants of the earth appear diminished in His eyes and are considered as nothing in comparison with the height of His dwelling place.

And if you picture Him in your imagination as stretching out the heavens like a thin curtain, stretched like a delicate sheet to be spread as a tent and covering over the earth, extending them around the earth like a tent stretched out for one to sit beneath it, and that He likewise sits beneath the tent of the firmament at the center of the earth, like a king sitting among the people of the country, then according to this you must necessarily picture that such a great King surely is—