Commentary page

Isaiah 16

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Tanakh · chapter reading guide

Isaiah Chapter 16

Isaiah Chapter 16 presents 14 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

Rashi's commentary

Verse 1
שלחו כר מושל ארץ — אל תתגאו בגאותכם הלא ידעתם שמושל ארץ שלכם מישע מלך מואב במלכים (ב' ג') היה נוקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים שלחו אותו כר המושל שלכם מסלע מדברה אל הר בת ציון:
Verse 2
כעוף נודד — מקינו:
קן משולח — כאפרוחים משולחים מקינם שהולכים מטולטלין כן תהיינה בנות מואב למעברות ארנון:
Verse 3
עשי פלילה — הוא לשון ויכוח משפט לבחור לך את הטוב כמו (איוב ל״ד:ד׳) משפט נבחרה לנו:
שיתי כליל צלך — שיתי לך צל בצהרים שיחשיך צלך כלילה להסתר בו מפני אויביך:
סתרי נדחים — אם יברחו עוד נדחי עמי דרך עליכם בימי נבוכדנצר אל תסגירם אלא תסתירם:
Verse 4
יגורו בך נדחי — בני ישראל הבורחים:
הוי סתר למו — כי גם את דעי נפש הנודדים מה היא צרתם:
כי אפס המץ — המץ שלך עשרך וכבודך שהיה לך על ידי צאנך ובקרך שאת מוצצת מהם חלב וחמאה:
כלה שד — לשון שדים המספיקין חלב כמו (לקמן ס) ושד מלכים תינקי:
תמו רומס — הבהמות שלך הרומסות בארץ:
Verse 5
והוכן בחסד כסא — כשיבא עליך השבר הזה אז יכון כסא דוד ויגדל שבאותו הפרק יפול סנחרב ע"י חזקיהו ויהיה נכון כסאו בחסד שיעשה כמו שמצינו שהיה גומל חסד שנא' בדברי הימים (ב ל) כי חזקיהו מלך יהודה הרים לקהל אלף פרים ושבעת אלפי צאן:
וישב עליו וגו' — שופט ודורש משפט ומהיר צדק, ת"י ועביד קשוט:
Verse 6
גא מאד — נתגאה מאד:
גאותו וגאונו — שלא כדין הוא כי עיקר גידולי בניו ע"י ממזרות וניאוף הבנות מאביהן:
עברתו — עיבורו והריון שלו, ד"א עברתו חמתו ששמר לישראל:
לא כן — גבוריו עשו שהיו כפויי טובה:
Verse 7
ייליל מואב למואב — על מואב:
לאשישי קיר חרשת — אל חומות קיר חרשת, אשישי כמו (ירמיה מ) נפלו אשיותיה:
תהגו אך נכאים — שברים:
תהגו — תקוננו:
Verse 8
שדמות — שדות תבואה:
גפן שבמה — יש ללמד שחשבון היתה מקום שדות ושבמה מקום כרמים ואם תאמר כל אלה ערי עבר הירדן הם וישראל לקחום מיד סיחון ואימתי חזרו ליד מואב כשהגלה סנחריב לראובני ולגדי באו המואבים הסמוכים להם וישבו בהם:
אמלל — חרב:
שרוקיה — נטיעות שורק שלה:
עד יעזר נגעו — שדמות הגפן ושורק הנזכרים כאן אינם אלא משל והם מחנות וסיעות בימי העמים האלה וכת"י:
עד יעזר נגעו — הלכו בגול':
תעו מדבר — למדבר:
שלוחותיה — זמורותיה והם משל גליותיה:
נטשו — נפצו כמו ונטשתיך המדברה (יחזקאל כ״ט:ה׳) והנם נטושים (שמואל א ל׳:ט״ז) וינטשו בעמק רפאים (שם כ"ה):
Verse 9
אבכה בבכי יעזר — ת"י כמא דאייתיתי משריין על יעזר כן אייתי קטולין על שבמה ולשון המקרא הנביא אומר כעין קינות יעזר יש לי עליך לקונן את הגפן שבמה:
אריוך דמעתי — אתרוה עליך דמעה יש תיבה משמשת כשתי תיבות כמו בני יצאוני (ירמיהו י׳:כ׳) ארץ הנגב נתתני (יהושע טז) דברו לשלום (בראשית לז):
קיצך — תאנים שמייבשין בקיץ:
הידד — קול שודדים ובוזזים:
Verse 10
מן הכרמל — הוא מקום יער ושדות תבואה:
לא ירועע — ל' תרועת שמחה:
הידד השבתי — קול המתאספים להטיל הקורה לעצור הענבים:
Verse 11
יהמו — בקינה:
Verse 12
כי נלאה מואב — להלחם על במות המגדלים:
ובא אל מקדשו — אל מקום אשר הם מתקדשים שם ומזדמנים שם להתפלל:
Verse 13
זה הדבר — סוף כלייתו של מואב ביד נבוכדנצר:
אשר דבר ה' אל מואב מאז — מימים רבים לפני בא הרעה עליו ניבא לו ישעיה את זאת, ד"א מאז מאת אשר שכר בלק את בלעם:
Verse 14
ועתה דבר ה' — לקרב את הפורענות להם:
בשלש שנים כשני שכיר — בשביל שלש שנים שסייעו את סנחרב כשצר על שומרון ועזרוהו בלי בצע כאלו היו לו שכירים לפיכך ונקלה כבוד מואב בין כל שאר המונו של סנחריב ששיטפם בשבי מתוך אותו החיל וילך לו וכן מפורש בסדר עולם שטף עמונים ומואבים שהיו מסייעין אותם כשצר על שומרון שלש שנים לקיים מה שנאמר שלש שנים כשני שכיר וגו', ועוד יש לפרש שלש שנים כשני שכיר שלש שנים נגזרו עליכם לאורך זמן אבל מצומצמין יהיו ולא תאחר עוד הפורענות כאשר ידקדק השכיר בשני שכירותו לצמצם:
ונקלה כבוד מואב — בעיני כל המון סנחריב הרב:
ושאר — פליטה הנשארת למואב:
מעט מזער — תהיה:
לוא כביר — לשון רוב:

Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

Original text

Verse 1

שִׁלְחוּ־כַ֥ר מֹשֵֽׁל־אֶ֖רֶץ מִסֶּ֣לַע מִדְבָּ֑רָה אֶל־הַ֖ר בַּת־צִיּֽוֹן׃

Dispatch as messenger The ruler of the land, From Sela in the wilderness To the mount of Fair Zion:

Verse 2

וְהָיָ֥ה כְעוֹף־נוֹדֵ֖ד קֵ֣ן מְשֻׁלָּ֑ח תִּֽהְיֶ֙ינָה֙ בְּנ֣וֹת מוֹאָ֔ב מַעְבָּרֹ֖ת לְאַרְנֽוֹן׃

“Like fugitive birds, Like nestlings driven away, Moab’s villagers linger By the fords of the Arnon.

Verse 3

(הביאו) [הָבִ֤יאִי] עֵצָה֙ עֲשׂ֣וּ פְלִילָ֔ה שִׁ֧יתִי כַלַּ֛יִל צִלֵּ֖ךְ בְּת֣וֹךְ צׇהֳרָ֑יִם סַתְּרִי֙ נִדָּחִ֔ים נֹדֵ֖ד אַל־תְּגַלִּֽי׃

Give advice, Offer counsel. At high noon make Your shadow like night: Conceal the outcasts, Betray not the fugitives.

Verse 4

יָג֤וּרוּ בָךְ֙ נִדָּחַ֔י מוֹאָ֛ב הֱוִי־סֵ֥תֶר לָ֖מוֹ מִפְּנֵ֣י שׁוֹדֵ֑ד כִּֽי־אָפֵ֤ס הַמֵּץ֙ כָּ֣לָה שֹׁ֔ד תַּ֥מּוּ רֹמֵ֖ס מִן־הָאָֽרֶץ׃ {ס}

Let Moab’s outcasts Find asylum in you; Be a shelter for them Against the despoiler.” For violence has vanished, Rapine is ended, And marauders have perished from this land.

Verse 5

וְהוּכַ֤ן בַּחֶ֙סֶד֙ כִּסֵּ֔א וְיָשַׁ֥ב עָלָ֛יו בֶּאֱמֶ֖ת בְּאֹ֣הֶל דָּוִ֑ד שֹׁפֵ֛ט וְדֹרֵ֥שׁ מִשְׁפָּ֖ט וּמְהִ֥ר צֶֽדֶק׃

And a throne shall be established in goodness In the tent of David, And on it shall sit in faithfulness A ruler devoted to justice And zealous for equity.

Verse 6

שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּ֣א מְאֹ֑ד גַּאֲוָת֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְעֶבְרָת֖וֹ לֹא־כֵ֥ן בַּדָּֽיו׃

“We have heard of Moab’s pride— Most haughty is he— Of his pride and haughtiness and arrogance, And of the iniquity in him.” is a suffixed form of the preposition bede : Nah. 2.13; Hab. 2.13; Job 39.25; with suffixes, Job 11.3; 41.4.

Verse 7

לָכֵ֗ן יְיֵלִ֥יל מוֹאָ֛ב לְמוֹאָ֖ב כֻּלֹּ֣ה יְיֵלִ֑יל לַאֲשִׁישֵׁ֧י קִיר־חֲרֶ֛שֶׂת תֶּהְגּ֖וּ אַךְ־נְכָאִֽים׃

Ah, let Moab howl; Let all in Moab howl! For the raisin-cakes of Kir-hareseth You shall moan most pitifully.

Verse 8

כִּ֣י שַׁדְמוֹת֩ חֶשְׁבּ֨וֹן אֻמְלָ֜ל גֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֗ה בַּעֲלֵ֤י גוֹיִם֙ הָלְמ֣וּ שְׂרוּקֶּ֔יהָ עַד־יַעְזֵ֥ר נָגָ֖עוּ תָּ֣עוּ מִדְבָּ֑ר שְׁלֻ֣חוֹתֶ֔יהָ נִטְּשׁ֖וּ עָ֥בְרוּ יָֽם׃

The vineyards of Heshbon are withered, And the vines of Sibmah; Their tendrils spread To Baale-goiim, And reached to Jazer, And strayed to the desert; Their shoots spread out And crossed the sea.

Verse 9

עַל־כֵּ֡ן אֶבְכֶּ֞ה בִּבְכִ֤י יַעְזֵר֙ גֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֔ה אֲרַיָּ֙וֶךְ֙ דִּמְעָתִ֔י חֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה כִּ֧י עַל־קֵיצֵ֛ךְ וְעַל־קְצִירֵ֖ךְ הֵידָ֥ד נָפָֽל׃

Therefore, As I weep for Jazer, So I weep for Sibmah’s vines; O Heshbon and Elealeh, I drench you with my tears. Ended are the shouts Over your fig and grain harvests.

Verse 10

וְנֶאֱסַ֨ף שִׂמְחָ֤ה וָגִיל֙ מִן־הַכַּרְמֶ֔ל וּבַכְּרָמִ֥ים לֹֽא־יְרֻנָּ֖ן לֹ֣א יְרֹעָ֑ע יַ֗יִן בַּיְקָבִ֛ים לֹא־יִדְרֹ֥ךְ הַדֹּרֵ֖ךְ הֵידָ֥ד הִשְׁבַּֽתִּי׃

Rejoicing and gladness Are gone from the farmland; In the vineyards no shouting Or cheering is heard. No more does the treader Tread wine in the presses— The shouts have been silenced.

Verse 11

עַל־כֵּן֙ מֵעַ֣י לְמוֹאָ֔ב כַּכִּנּ֖וֹר יֶהֱמ֑וּ וְקִרְבִּ֖י לְקִ֥יר חָֽרֶשׂ׃

Therefore, Like a lyre my heart moans for Moab, And my very soul for Kir-heres.

Verse 12

וְהָיָ֧ה כִֽי־נִרְאָ֛ה כִּֽי־נִלְאָ֥ה מוֹאָ֖ב עַל־הַבָּמָ֑ה וּבָ֧א אֶל־מִקְדָּשׁ֛וֹ לְהִתְפַּלֵּ֖ל וְלֹ֥א יוּכָֽל׃ {ס}

And when it has become apparent that Moab has gained nothing in the outdoor shrine, he shall come to pray in his temple—but to no avail.

Verse 13

זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־מוֹאָ֖ב מֵאָֽז׃

That is the word that G OD spoke concerning Moab long ago.

Verse 14

וְעַתָּ֗ה דִּבֶּ֣ר יְהֹוָה֮ לֵאמֹר֒ בְּשָׁלֹ֤שׁ שָׁנִים֙ כִּשְׁנֵ֣י שָׂכִ֔יר וְנִקְלָה֙ כְּב֣וֹד מוֹאָ֔ב בְּכֹ֖ל הֶהָמ֣וֹן הָרָ֑ב וּשְׁאָ֥ר מְעַ֛ט מִזְעָ֖ר ל֥וֹא כַבִּֽיר׃ {פ}

And now G OD has spoken: In three years, fixed like the years of a hired laborer, Moab’s population, with all its huge multitude, shall shrink. Only a remnant shall be left, of no consequence.

English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC

Isaiah 16

Isaiah Chapter 16

Text map

Reading lens

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Rashi's commentary

Original text