Commentary page

Isaiah 10

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Tanakh · chapter reading guide

Isaiah Chapter 10

Isaiah Chapter 10 presents 34 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

Rashi's commentary

Verse 1
חקקי און — שטרי און, שטרות מזוייפין:
ומכתבים — לשון ערבי הוא כמו מכתבין (שהמ"ם חירק וכ"ף שוא ות' קמוצה) בלשון עברי:
Verse 2
להטות — על ידי שטרות שקר את הדלי' מדין זכות הראוי להם:
Verse 3
ליום פקודה — שיפקד הקב"ה עליכם עוניכם:
שואה — לשון חורבן:
על מי תנוסו לעזרה — הקב"ה אינו בעזרתכ':
ואנה תעזבו — את כל הכבוד אשר אתם קובצים מן הגזל כשתלכו בגולה:
Verse 4
בלתי כרע תחת אסיר — במקום אשר לא כרע ולא יבין אחד מכם שלא היה שם כריעת המרבץ שם באותו המקום תהיו אסורים כלומר חוץ מארצכם תאסרו וכן תירגם יונתן בר מן ארעכון אסירין תתאסרון:
תחת — מקום כמו שבו איש תחתיו (שמות ט״ז:כ״ט):
ותחת הרוגים יפלו — ובאותו מקום יפלו הרוגים:
Verse 5
הוי — כי עשיתי את אשור שבט אפי לרדות בו את עמי:
ומטה הוא — זעמי בידם של בני אשור:
Verse 6
בגוי חנף — ישראל:
Verse 7
והוא — סנחרב:
לא כן ידמה — שהגזרה מאתי ואני שולחו, ידמה קוויידייר בלע"ז:
ולבבו לא כן יחשוב — ששלחתיו על עסקי ממון לשלול ולבוז בז כי בלבבו להשמיד את הכל בגאותו:
Verse 8
כי יאמר וגו' — לכך גבה לבו:
Verse 9
הלא ככרכמיש — כאשר בני כרכמיש שרים ושלטונים כן בני כלנו על כן אם לא כארפד אשר הוא משלטנות חמת שלקחתי מיד ארם ואם לא כדמשק שלקחתי מיד ארם כן עשיתי לשומרון אם לא כארפד חמת דבוק הוא כארפד של חמת לכך נקוד פתח:
Verse 10
ופסיליהם — היו מירושלים ומשומרון מכאן שרשעי ישראל היו מספיקין דמות עכו"ם שלהם לכל האומות סביבותם ואחרי שעובדי פסילי שומרון וירושלים נפלו בידי ולא הצילום פסיליהם כך שומרון וירושלים לא תנצל:
Verse 11
כאשר עשיתי לשומרון וגו' — זאת יאמר לאחר שיכבוש את שומרון:
Verse 12
והיה כי יבצע וגו' — אבל לא היה כמו שדימה אלא מאחר שיגמור הקב"ה את כל מעשהו ונקמתו בישראל ובקצה ערי יהודה ומאותה יראה יכנעו בני ציון וירושלים לשוב אלי אודיע למלך אשור כי לא בכוחו גבר:
אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור — על אשר הפרה והרבה גודל לבב מלך אשור להתהלל בכחו על שקר פרי גודל קריישמנ"ס דגרנדיי"א בלע"ז של לב סנחריב:
תפארת רום עיניו — על שנתפאר בגאותו, תפארת ונטמנ"ט בלע"ז:
רום עיניו — גסות רוחו כעניין שנא' גבה עינים ורחב לבב (תהילים ק״א:ה׳):
Verse 13
כי אמר בכח ידי עשיתי — כל גבורתי לא מאת הקב"ה:
נבונותי — חכמתי:
ועתידותיהם — מעמדם ומצבם:
ואוריד — הורדתים מגדולתם:
כביר יושבים — יושבים רבים, כביר פולשור"ש:
Verse 14
כקן — כקיני עופות הפקר:
וכאסוף ביצים עזובות — וכאשר יאסוף איש ביצים עזובות שעזבתם אמם ואין מוחה בידם לכסות עליהם:
נודד כנף ופוצה פה ומצפצף — כל הל' הזה נופל בעופות לפי שדימה אותם הגולים לקן צפרים ולביצים עזובות אמר לשון זה לא צפצפו עליה' האב והאם:
Verse 15
היתפאר הגרזן — הקב"ה אומר לא היה לך להתהלל בזאת כי אינך אלא כגרזן שלי ואני החוצב בך נפרע על ידך מאויבי אתה המשור ואני המניפו וכי דרך המשור להתהלל על מניפו משור מייר"א בלע"ז:
כהניף שבט את מרימיו — כאלו היה השבט מניף את עצמו ואת יד המרימו והלא אין שבט מניפו אלא האדם:
כהרים מטה לא עץ — לא העץ הוא המרים אלא האדם הוא המרים:
Verse 16
ותחת כבודו — תחת בגדיהם יהיו נשרפין, הבגדים הם מכבדים את האדם:
יקד יקוד — ישרף שריפה כשריפת אש, ומדרש אגדה כאן פרע לבני שם הכבוד שעשה שם לאביו כשכסה ערות נח אביו שנאמר (בראשית טז) ויקח שם ויפת וגו':
Verse 17
אור ישראל — התורה שעוסק בה חזקיהו תהיה לאש לסנחרב:
וקדושו — הקב"ה ד"א וקדושו צדיקים שבדור:
שיתו ושמירו — שריו וגבוריו:
Verse 18
וכבוד יערו וכרמילו — הם רבוי חיילותיו:
כרמל — יער גבוה:
כמסוס נוסס — לפי שדימה אותם לעצי יער דימה פורענותם לתולעת הנוסר בפיו וטוחן העץ וקורהו סס כמו כצמר יאכלם סס (לקמן נא):
כמסוס נוסס — כמגור המגורר:
כמסוס נוסס — כמסוס של נוסס שהוא נטחן דק דק שהתולעת טוחן כך היה האפר ושריפת גופן דק, מסוס הוא הנטחן ונופל ע"י תולעת, נוסס הוא התולעת:
Verse 19
ושאר עץ יערו — הנותרים בחיילותיו:
מספר יהיו — נחים לספור כי מעט הם ונער יוכל לכתבם ואמרו רבותינו עשרה נשאר מהם שאין לך קטן שאינו כותב יו"ד קטנה:
Verse 20
להשען על מכהו — לסמוך על מלכי מצרי' שהם היו תחלת המציקים להם:
Verse 21
שאר ישוב — השארית שבהן ישובו אל הקב"ה:
אל גבור — שהראה להם גבורה בסנחרב:
Verse 22
כי אם יהיה עמך — לחזקיהו אמר הנביא אם יהיה עמך כחול הים השאר שישוב בו למוטב תשטף את כליון החרוץ לבא עליהם ויעכבנו מלבא בצדקה שיתנהג בה:
Verse 23
כי כלה ונחרצה — תראו שהקב"ה עושה (דין) ברשעים ותכנעו ותשובו אליו:
Verse 24
לכן — לפי שידעתי שתשובו אליו חזקיה וסיעתו (דבר אחר לכן. ל' שבועה לכן באמת).
כה אמר ה' אל תירא מאשור בשבט יככה — בשבט פיו יחרף ויגדף אתכם על ידי רבשקה:
ומטהו ישא עליך — לאיים כדרך שעשה למצרים, ועוד יש לפרש בשבט יככה אשר עד הנה הכך בשבט והורגל לשאת עליך מטהו ואימתו כדרך המצריים משום ר' מנחם אמר לי ר' יוסף:
Verse 25
כי עוד — ימים מעט מזער וכלה, הזעם שלי שניתן למטה ביד אשור כמ"ש למעלה ומטה הוא בידם זעמי:
ואפי — שהיה לשבט ישוב על תבליתם ל' תבל עשו (ויקרא כ׳:י״ב) על חירופין וגידופין אשר גדפו נערי מלך אשור אותי:
Verse 26
ועורר עליו — ולעורר עליו:
שוט — מכת יסורין:
כמכת מדין — שנהרגו בלילה אחת והמלכים שברחו מהם ונמלטו נהרגו עורב בצור עורב כדמפורש בספר שופטים אף זה לאחר שישוב לארצו ימות שם בחרב:
ומטהו על הים — ועוד יעורר עליו את מטהו אשר היה על הים בפרעה ובחילו:
ונשאו — וטילטלו מן העולם כדרך שנשא את מצרים:
Verse 27
וחובל עול — סנחריב מפני חזקיהו שהיה נוח לדורו כשמן, ורבותינו פירשו מפני שמנו של חזקיהו שהי' דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שהשיאם לעסוק בתורה כענין שנאמר אשר העתיקו אנשי חזקיהו וגו' (משלי כה):
Verse 28
בא על עית — מונה והולך מסעות שנסע סנחרב ובא על ערי יהודה לבא ירושלים ביום מפלתו עית מגרון ומכמש רמה גבעת שאול בת גלים לישה ענתות מדמנה גבים. כולן מקומות הן:
Verse 29
לנו — לשון לינה:
נסה — ברחה ברחו כולן מפני חיילותיו:
Verse 30
צהלי קולך — להזהיר לעם:
הקשיבי לישה — את קול השופר וברחו לכם וכן עניה ענתות:
Verse 31
העיזו — נאספו לברוח, ורבותינו דרשו צהלי קולך וכל המקרא במדרש אחר באגדת חלק והעמידו המסעות על עשר אבל יונתן תירגם את כולן שמות מקומו':
Verse 32
עוד היום בנוב לעמוד — כל הדרך הזה נתלבט כדי לעמוד בעוד היום בנוב לפי שאמרו לו איצטגניניו אם תלח' בה היום תכבשנ' וכשעמד בנוב וראה את ירושלים קטנה לא חש לדברי איצטגניניו והתחיל להניף ידו בגאו' וכי על עיר כזו הרגזתי כל החיילות הללו לינו פה הלילה ולמחר ישליך בה איש אבנו:
הר — בת ציון להר בת ציון:
Verse 33
הנה האדון — בלילה ההוא:
מסעף פארה במערצה — יפשח פארותיו עיקר ענפי אילנותיו:
במערצה — במשור המקצץ הענפים אין פארה זו לשון גת שהרי לא נכתב בוי"ו כמו פורה דרכתי (לקמן ס"ג) וכמו לחשוף חמשים פורה (חגי ב׳:ט״ז) אלא באל"ף כמו ותארכנה פאורותיו (יחזקאל ל״א:ה׳) ומסעף הוא לשון מקצץ ענפים אישברנקיי"ר בלע"ז כמו וכלה סעיפיה (לקמן כז) וכן בסעיפיה פוריה (לקמן יז):
במערצה — בכלי משחית העורץ ושובר אותם:
ורמי הקומה — המלכים והשרים:
גדועים — אין לשון גידוע נופל אלא באילנות ודבר קשה:
Verse 34
ונקף — אף זה לשון קציצה כמו כנוקף זית ונקף לשון ונפעל:
סבכי היער — הענפים החשובים והגבורים:
והלבנון — עובי יערו וכרמילו הן מרבית חיילותיו:
באדיר יפול — על ידי מלאך יפלו, ד"א באדיר בזכות חזקיהו שהוא אדירם ומושלם של ישראל כמה שנאמ' והיה אדירו ממנו (ירמיהו ל׳:כ״א):

Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

Original text

Verse 1

ה֥וֹי הַחֹֽקְקִ֖ים חִקְקֵי־אָ֑וֶן וּֽמְכַתְּבִ֥ים עָמָ֖ל כִּתֵּֽבוּ׃

Ha! Those who write out evil writs And compose iniquitous documents,

Verse 2

לְהַטּ֤וֹת מִדִּין֙ דַּלִּ֔ים וְלִגְזֹ֕ל מִשְׁפַּ֖ט עֲנִיֵּ֣י עַמִּ֑י לִֽהְי֤וֹת אַלְמָנוֹת֙ שְׁלָלָ֔ם וְאֶת־יְתוֹמִ֖ים יָבֹֽזּוּ׃

To subvert the cause of the poor, To rob of their rights the needy of My people; That widows may be their spoil, And fatherless children their booty!

Verse 3

וּמַֽה־תַּעֲשׂוּ֙ לְי֣וֹם פְּקֻדָּ֔ה וּלְשׁוֹאָ֖ה מִמֶּרְחָ֣ק תָּב֑וֹא עַל־מִי֙ תָּנ֣וּסוּ לְעֶזְרָ֔ה וְאָ֥נָה תַעַזְב֖וּ כְּבוֹדְכֶֽם׃

What will you do on the day of punishment, When the calamity comes from afar? To whom will you flee for help, And how will you save your carcasses in v. 16; 22.18.

Verse 4

בִּלְתִּ֤י כָרַע֙ תַּ֣חַת אַסִּ֔יר וְתַ֥חַת הֲרוּגִ֖ים יִפֹּ֑לוּ בְּכׇל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃ {פ}

From collapsing under [fellow] prisoners, From falling beneath the slain? Yet God’s anger has not turned back, And the divine arm is outstretched still.

Verse 5

ה֥וֹי אַשּׁ֖וּר שֵׁ֣בֶט אַפִּ֑י וּמַטֶּה־ה֥וּא בְיָדָ֖ם זַעְמִֽי׃

Ha! Assyria, rod of My anger, In whose hand, as a staff, is My fury!

Verse 6

בְּג֤וֹי חָנֵף֙ אֲשַׁלְּחֶ֔נּוּ וְעַל־עַ֥ם עֶבְרָתִ֖י אֲצַוֶּ֑נּוּ לִשְׁלֹ֤ל שָׁלָל֙ וְלָבֹ֣ז בַּ֔ז (ולשימו) [וּלְשׂוּמ֥וֹ] מִרְמָ֖ס כְּחֹ֥מֶר חוּצֽוֹת׃

I send him against an ungodly nation, I charge him against a people that provokes Me, To take its spoil and to seize its booty And to make it a thing trampled Like the mire of the streets.

Verse 7

וְהוּא֙ לֹא־כֵ֣ן יְדַמֶּ֔ה וּלְבָב֖וֹ לֹא־כֵ֣ן יַחְשֹׁ֑ב כִּ֚י לְהַשְׁמִ֣יד בִּלְבָב֔וֹ וּלְהַכְרִ֥ית גּוֹיִ֖ם לֹ֥א מְעָֽט׃

But he has evil plans, His mind harbors evil designs; For he means to destroy, To wipe out nations, not a few.

Verse 8

כִּ֖י יֹאמַ֑ר הֲלֹ֥א שָׂרַ֛י יַחְדָּ֖ו מְלָכִֽים׃

For he thinks, “After all, I have kings as my captains!

Verse 9

הֲלֹ֥א כְּכַרְכְּמִ֖ישׁ כַּלְנ֑וֹ אִם־לֹ֤א כְאַרְפַּד֙ חֲמָ֔ת אִם־לֹ֥א כְדַמֶּ֖שֶׂק שֹׁמְרֽוֹן׃

Was Calno any different from Carchemish? Or Hamath from Arpad? Or Samaria from Damascus?

Verse 10

כַּֽאֲשֶׁר֙ מָצְאָ֣ה יָדִ֔י לְמַמְלְכֹ֖ת הָאֱלִ֑יל וּפְסִ֣ילֵיהֶ֔ם מִירוּשָׁלַ֖͏ִם וּמִשֹּׁמְרֽוֹן׃

Since I was able to seize The insignificant kingdoms, Whose images exceeded Jerusalem’s and Samaria’s,

Verse 11

הֲלֹ֗א כַּאֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֛יתִי לְשֹׁמְר֖וֹן וְלֶאֱלִילֶ֑יהָ כֵּ֛ן אֶעֱשֶׂ֥ה לִירוּשָׁלַ֖͏ִם וְלַעֲצַבֶּֽיהָ׃ {פ}

Shall I not do to Jerusalem and her images What I did to Samaria and her idols?”

Verse 12

וְהָיָ֗ה כִּֽי־יְבַצַּ֤ע אֲדֹנָי֙ אֶת־כׇּל־מַֽעֲשֵׂ֔הוּ בְּהַ֥ר צִיּ֖וֹן וּבִירוּשָׁלָ֑͏ִם אֶפְקֹ֗ד עַל־פְּרִֽי־גֹ֙דֶל֙ לְבַ֣ב מֶלֶךְ־אַשּׁ֔וּר וְעַל־תִּפְאֶ֖רֶת ר֥וּם עֵינָֽיו׃

But when all of my Sovereign’s purpose has been carried out on Mount Zion and in Jerusalem, the majestic pride and overbearing arrogance of the king of Assyria will be punished.

Verse 13

כִּ֣י אָמַ֗ר בְּכֹ֤חַ יָדִי֙ עָשִׂ֔יתִי וּבְחׇכְמָתִ֖י כִּ֣י נְבֻנ֑וֹתִי וְאָסִ֣יר׀ גְּבוּלֹ֣ת עַמִּ֗ים (ועתידתיהם) [וַעֲתֽוּדֹתֵיהֶם֙] שׁוֹשֵׂ֔תִי וְאוֹרִ֥יד כַּאבִּ֖יר יוֹשְׁבִֽים׃

For he thought, “By the might of my hand have I wrought it, By my skill, for I am clever: I have erased the borders of peoples; I have plundered their treasures, And exiled their vast populations.

Verse 14

וַתִּמְצָ֨א כַקֵּ֤ן׀יָדִי֙ לְחֵ֣יל הָעַמִּ֔ים וְכֶֽאֱסֹף֙ בֵּיצִ֣ים עֲזֻב֔וֹת כׇּל־הָאָ֖רֶץ אֲנִ֣י אָסָ֑פְתִּי וְלֹ֤א הָיָה֙ נֹדֵ֣ד כָּנָ֔ף וּפֹצֶ֥ה פֶ֖ה וּמְצַפְצֵֽף׃

I was able to seize, like a nest, The wealth of peoples; As one gathers abandoned eggs, So I gathered all the earth: Nothing so much as flapped a wing Or opened a mouth to peep.”

Verse 15

הֲיִתְפָּאֵר֙ הַגַּרְזֶ֔ן עַ֖ל הַחֹצֵ֣ב בּ֑וֹ אִם־יִתְגַּדֵּ֤ל הַמַּשּׂוֹר֙ עַל־מְנִיפ֔וֹ כְּהָנִ֥יף שֵׁ֙בֶט֙ וְאֶת־מְרִימָ֔יו כְּהָרִ֥ים מַטֶּ֖ה לֹא־עֵֽץ׃ {פ}

Does an ax boast over one who hews with it, Or a saw magnify itself above one who wields it? As though the rod raised one who lifts it, As though the staff lifted the person!

Verse 16

לָ֠כֵן יְשַׁלַּ֨ח הָאָד֜וֹן יְהֹוָ֧ה צְבָא֛וֹת בְּמִשְׁמַנָּ֖יו רָז֑וֹן וְתַ֧חַת כְּבֹד֛וֹ יֵקַ֥ד יְקֹ֖ד כִּיק֥וֹד אֵֽשׁ׃

Assuredly, The Sovereign G OD of Hosts will send A wasting away in its fatness; And under its body shall burn A burning like that of fire, Destroying frame and flesh. It shall be like an invalid who pines away.

Verse 17

וְהָיָ֤ה אֽוֹר־יִשְׂרָאֵל֙ לְאֵ֔שׁ וּקְדוֹשׁ֖וֹ לְלֶהָבָ֑ה וּבָעֲרָ֗ה וְאָכְלָ֛ה שִׁית֥וֹ וּשְׁמִיר֖וֹ בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃

The Light of Israel will be fire And its Holy One flame. It will burn and consume its thorns And its thistles in a single day,

Verse 18

וּכְב֤וֹד יַעְרוֹ֙ וְכַרְמִלּ֔וֹ מִנֶּ֥פֶשׁ וְעַד־בָּשָׂ֖ר יְכַלֶּ֑ה וְהָיָ֖ה כִּמְסֹ֥ס נֹסֵֽס׃

And the mass of its scrub and its farmland.

Verse 19

וּשְׁאָ֥ר עֵ֛ץ יַעְר֖וֹ מִסְפָּ֣ר יִהְי֑וּ וְנַ֖עַר יִכְתְּבֵֽם׃ {ס}

What trees remain of its scrub Shall be so few that a child may record them.

Verse 20

וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא לֹא־יוֹסִ֨יף ע֜וֹד שְׁאָ֤ר יִשְׂרָאֵל֙ וּפְלֵיטַ֣ת בֵּֽית־יַעֲקֹ֔ב לְהִשָּׁעֵ֖ן עַל־מַכֵּ֑הוּ וְנִשְׁעַ֗ן עַל־יְהֹוָ֛ה קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּאֱמֶֽת׃

And in that day, The remnant of Israel And the escaped of the House of Jacob Shall lean no more upon him that beats it, But shall lean sincerely On G OD , the Holy One of Israel.

Verse 21

שְׁאָ֥ר יָשׁ֖וּב שְׁאָ֣ר יַעֲקֹ֑ב אֶל־אֵ֖ל גִּבּֽוֹר׃

Only a remnant shall return, Only a remnant of Jacob, To Mighty God.

Verse 22

כִּ֣י אִם־יִהְיֶ֞ה עַמְּךָ֤ יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם שְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בּ֑וֹ כִּלָּי֥וֹן חָר֖וּץ שׁוֹטֵ֥ף צְדָקָֽה׃

Even if your people, O Israel, Should be as the sands of the sea, Only a remnant of it shall return. Destruction is decreed; Retribution comes like a flood!

Verse 23

כִּ֥י כָלָ֖ה וְנֶחֱרָצָ֑ה אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙ צְבָא֔וֹת עֹשֶׂ֖ה בְּקֶ֥רֶב כׇּל־הָאָֽרֶץ׃ {פ}

For my Sovereign G OD of Hosts is carrying out A decree of destruction upon all the land.

Verse 24

לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙ צְבָא֔וֹת אַל־תִּירָ֥א עַמִּ֛י יֹשֵׁ֥ב צִיּ֖וֹן מֵאַשּׁ֑וּר בַּשֵּׁ֣בֶט יַכֶּ֔כָּה וּמַטֵּ֥הוּ יִשָּֽׂא־עָלֶ֖יךָ בְּדֶ֥רֶךְ מִצְרָֽיִם׃

Assuredly, thus said my Sovereign G OD of Hosts: “O My people that dwells in Zion, have no fear of Assyria, who beats you with a rod and wields his staff over you as did the Egyptians.

Verse 25

כִּי־ע֖וֹד מְעַ֣ט מִזְעָ֑ר וְכָ֣לָה זַ֔עַם וְאַפִּ֖י עַל־תַּבְלִיתָֽם׃

For very soon My wrath will have spent itself, and My anger that was bent on wasting them.”

Verse 26

וְעוֹרֵ֨ר עָלָ֜יו יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שׁ֔וֹט כְּמַכַּ֥ת מִדְיָ֖ן בְּצ֣וּר עוֹרֵ֑ב וּמַטֵּ֙הוּ֙ עַל־הַיָּ֔ם וּנְשָׂא֖וֹ בְּדֶ֥רֶךְ מִצְרָֽיִם׃

G OD of Hosts will brandish a scourge over Assyria as when Midian was beaten at the Rock of Oreb, and will wield a staff [over him] as was done to the Egyptians by the sea.

Verse 27

וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יָס֤וּר סֻבֳּלוֹ֙ מֵעַ֣ל שִׁכְמֶ֔ךָ וְעֻלּ֖וֹ מֵעַ֣ל צַוָּארֶ֑ךָ וְחֻבַּ֥ל עֹ֖ל מִפְּנֵי־שָֽׁמֶן׃

And in that day, His burden shall drop from your back, And his yoke from your neck; The yoke shall be destroyed because of fatness.

Verse 28

בָּ֥א עַל־עַיַּ֖ת עָבַ֣ר בְּמִגְר֑וֹן לְמִכְמָ֖שׂ יַפְקִ֥יד כֵּלָֽיו׃

He advanced upon Aiath, He proceeded to Migron, At Michmas he deposited his baggage.

Verse 29

עָֽבְרוּ֙ מַעְבָּרָ֔ה גֶּ֖בַע מָל֣וֹן לָ֑נוּ חָֽרְדָה֙ הָרָמָ֔ה גִּבְעַ֥ת שָׁא֖וּל נָֽסָה׃

They made the crossing; “Geba is to be our night quarters!” Ramah was alarmed; Gibeah of Saul took to flight.

Verse 30

צַהֲלִ֥י קוֹלֵ֖ךְ בַּת־גַּלִּ֑ים הַקְשִׁ֥יבִי לַ֖יְשָׁה עֲנִיָּ֥ה עֲנָתֽוֹת׃

“Give a shrill cry, O Bath-gallim! Hearken, Laishah! Take up the cry, Anathoth!”

Verse 31

נָֽדְדָ֖ה מַדְמֵנָ֑ה יֹשְׁבֵ֥י הַגֵּבִ֖ים הֵעִֽיזוּ׃

Madmenah ran away; The dwellers of Gebim sought refuge.

Verse 32

ע֥וֹד הַיּ֖וֹם בְּנֹ֣ב לַעֲמֹ֑ד יְנֹפֵ֤ף יָדוֹ֙ הַ֣ר (בית) [בַּת־]צִיּ֔וֹן גִּבְעַ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {פ}

This same day at Nob He shall stand and wave his hand. O mount of Fair Zion! O hill of Jerusalem!

Verse 33

הִנֵּ֤ה הָאָדוֹן֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת מְסָעֵ֥ף פֻּארָ֖ה בְּמַעֲרָצָ֑ה וְרָמֵ֤י הַקּוֹמָה֙ גְּדוּעִ֔ים וְהַגְּבֹהִ֖ים יִשְׁפָּֽלוּ׃

Lo! The Sovereign G OD of Hosts Will hew off the tree-crowns with an ax: The tall ones shall be felled, The lofty ones cut down:

Verse 34

וְנִקַּ֛ף סִֽבְכֵ֥י הַיַּ֖עַר בַּבַּרְזֶ֑ל וְהַלְּבָנ֖וֹן בְּאַדִּ֥יר יִפּֽוֹל׃ {ס}

The thickets of the forest shall be hacked away with iron, And the Lebanon trees shall fall in their majesty. with Akkadian urudu , “bronze.”

English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC

Isaiah 10

Isaiah Chapter 10

Text map

Reading lens

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Rashi's commentary

Original text