Commentary page
II Samuel 17
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerII Samuel Chapter 17
II Samuel Chapter 17 presents 29 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Text map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.
Reading lens
Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 29 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 112 words
Opens “וַיֹּ֥אמֶר אֲחִיתֹ֖פֶל אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם אֶבְחֲרָ֣ה נָּ֗א שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֙לֶף֙…”
- Verse 214 words
Opens “וְאָב֣וֹא עָלָ֗יו וְה֤וּא יָגֵ֙עַ֙ וּרְפֵ֣ה יָדַ֔יִם וְהַחֲרַדְתִּ֣י…”
- Verse 312 words
Opens “וְאָשִׁ֥יבָה כׇל־הָעָ֖ם אֵלֶ֑יךָ כְּשׁ֣וּב הַכֹּ֔ל הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר…”
- Verse 48 words
Opens “וַיִּישַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אַבְשָׁלֹ֑ם וּבְעֵינֵ֖י כׇּל־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃…”
- Verse 510 words
Opens “וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם קְרָ֣א נָ֔א גַּ֖ם לְחוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֑י…”
- Verse 617 words
Opens “וַיָּבֹ֣א חוּשַׁי֮ אֶל־אַבְשָׁלוֹם֒ וַיֹּ֩אמֶר֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר…”
- Verse 79 words
Opens “וַיֹּ֥אמֶר חוּשַׁ֖י אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם לֹֽא־טוֹבָ֧ה הָעֵצָ֛ה אֲשֶׁר־יָעַ֥ץ אֲחִיתֹ֖פֶל…”
- Verse 821 words
Opens “וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אַתָּ֣ה יָ֠דַ֠עְתָּ אֶת־אָבִ֨יךָ וְאֶת־אֲנָשָׁ֜יו כִּ֧י…”
- Verse 921 words
Opens “הִנֵּ֨ה עַתָּ֤ה הֽוּא־נֶחְבָּא֙ בְּאַחַ֣ת הַפְּחָתִ֔ים א֖וֹ בְּאַחַ֣ד…”
- Verse 1015 words
Opens “וְה֣וּא גַם־בֶּן־חַ֗יִל אֲשֶׁ֥ר לִבּ֛וֹ כְּלֵ֥ב הָאַרְיֵ֖ה הִמֵּ֣ס…”
- Verse 1115 words
Opens “כִּ֣י יָעַ֗צְתִּי הֵ֠אָסֹ֠ף יֵאָסֵ֨ף עָלֶ֤יךָ כׇל־יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙…”
- Verse 1219 words
Opens “וּבָ֣אנוּ אֵלָ֗יו (באחת) [בְּאַחַ֤ד] הַמְּקוֹמֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצָ֣א…”
- Verse 1315 words
Opens “וְאִם־אֶל־עִיר֙ יֵאָסֵ֔ף וְהִשִּׂ֧יאוּ כׇֽל־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־הָעִ֥יר הַהִ֖יא חֲבָלִ֑ים…”
- Verse 1423 words
Opens “וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ וְכׇל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל טוֹבָ֗ה עֲצַת֙ חוּשַׁ֣י…”
- Verse 1517 words
Opens “וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אֶל־צָד֤וֹק וְאֶל־אֶבְיָתָר֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים כָּזֹ֣את וְכָזֹ֗את…”
- Verse 1619 words
Opens “וְעַתָּ֡ה שִׁלְח֣וּ מְהֵרָה֩ וְהַגִּ֨ידוּ לְדָוִ֜ד לֵאמֹ֗ר אַל־תָּ֤לֶן…”
- Verse 1719 words
Opens “וִיהוֹנָתָ֨ן וַאֲחִימַ֜עַץ עֹמְדִ֣ים בְּעֵין־רֹגֵ֗ל וְהָלְכָ֤ה הַשִּׁפְחָה֙ וְהִגִּ֣ידָה…”
- Verse 1816 words
Opens “וַיַּ֤רְא אֹתָם֙ נַ֔עַר וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְשָׁלֹ֑ם וַיֵּלְכוּ֩ שְׁנֵיהֶ֨ם…”
- Verse 1912 words
Opens “וַתִּקַּ֣ח הָאִשָּׁ֗ה וַתִּפְרֹ֤שׂ אֶת־הַמָּסָךְ֙ עַל־פְּנֵ֣י הַבְּאֵ֔ר וַתִּשְׁטַ֥ח…”
- Verse 2021 words
Opens “וַיָּבֹ֣אוּ עַבְדֵי֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶֽל־הָאִשָּׁ֜ה הַבַּ֗יְתָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַיֵּ֗ה…”
- Verse 2119 words
Opens “וַיְהִ֣י׀ אַחֲרֵ֣י לֶכְתָּ֗ם וַֽיַּעֲלוּ֙ מֵֽהַבְּאֵ֔ר וַיֵּ֣לְכ֔וּ וַיַּגִּ֖דוּ…”
- Verse 2215 words
Opens “וַיָּ֣קׇם דָּוִ֗ד וְכׇל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן…”
- Verse 2320 words
Opens “וַאֲחִיתֹ֣פֶל רָאָ֗ה כִּ֣י לֹ֣א נֶעֶשְׂתָה֮ עֲצָתוֹ֒ וַיַּחֲבֹ֣שׁ…”
- Verse 2410 words
Opens “וְדָוִ֖ד בָּ֣א מַחֲנָ֑יְמָה וְאַבְשָׁלֹ֗ם עָבַר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן ה֕וּא…”
- Verse 2518 words
Opens “וְאֶת־עֲמָשָׂ֗א שָׂ֧ם אַבְשָׁלֹ֛ם תַּ֥חַת יוֹאָ֖ב עַל־הַצָּבָ֑א וַעֲמָשָׂ֣א…”
- Verse 266 words
Opens “וַיִּ֤חַן יִשְׂרָאֵל֙ וְאַבְשָׁלֹ֔ם אֶ֖רֶץ הַגִּלְעָֽד׃ {ס}…”
- Verse 2715 words
Opens “וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא דָוִ֖ד מַחֲנָ֑יְמָה וְשֹׁבִ֨י בֶן־נָחָ֜שׁ מֵרַבַּ֣ת…”
- Verse 2811 words
Opens “מִשְׁכָּ֤ב וְסַפּוֹת֙ וּכְלִ֣י יוֹצֵ֔ר וְחִטִּ֥ים וּשְׂעֹרִ֖ים וְקֶ֣מַח…”
- Verse 2918 words
Opens “וּדְבַ֣שׁ וְחֶמְאָ֗ה וְצֹאן֙ וּשְׁפ֣וֹת בָּקָ֔ר הִגִּ֧ישׁוּ לְדָוִ֛ד…”
Rashi's commentary
Verse 3
כשוב הכל — אליך:
האיש אשר אתה מבקש — יעשה בו בקשתך ויהרג, ואחר כך כל העם יהיה שלום, וזה מקרא קצר.
Verse 4
ובעיני זקני ישראל — זקני אשמאי:
Verse 8
ואביך איש מלחמה — ויודע עניני מלחמה וטכסיסיה וטיב מארב, ובטוח הוא שתרדוף הלילה לבא עליו, לפיכך לא ילין עם שאר העם:
Verse 9
הנה עתה הוא נחבא — וכשתבא על מחנה העם אשר אתו, הוא לא יהיה שם שתהרגנו:
והיה כנפול בהם בתחלה — אני אמרתי לך כי אנשיו גבורים ומרי נפש, ואם יהרגו בעמך, תהיה בם מפלה במלחמה זו שהיא ראשונה, ושמע השומע מכל ישראל הבאים להתחבר אליך, ואמר היתה מגפה בעם של אבשלום:
Verse 10
והוא גם בן חיל — ואותו השומע אפילו הוא בן חיל ולבו כלב האריה, המס ימס בפחד ורעדה, ולא יתקשר עוד אליך, כי יאמר כבר התחיל ליפול ונענש הוא על אביו, ולא יצליח:
Verse 11
כי יעצתי — כי זאת עצתי:
ופניך הולכים בקרב — בראש, (תרגום:) ואת תהי אזיל בריש כולנא:
Verse 12
ונחנו עליו — וננוח עליו, לשון חנייה, כמו (שמות י יד): וינח בכל גבול מצרים, (ישעיהו ז ב): נחה ארם על אפרים:
Verse 13
חבלים — (תרגום:) משריין, כמו (שמואל-א י ה): חבל נביאים (תהלים קיט סא): חבלי רשעים:
עד הנחל — חומת העיר נסחוב אל הגי:
Verse 16
וגם עבור תעבור — את הירדן:
פן יבולע למלך — שלא יעצתיו לטובה, ויעשה כדברי אחיתופל:
יבלע — יאמר לו בסתר ובבליעה:
Verse 17
בעין רוגל — (תרגום:) בעין קצרא, כובסי בגדי צמר, שחובטין אותם שם, שבועטים אותם ברגל:
Verse 19
את המסך — וילון:
הרפות — חטין כתושות, כמו (משלי כז כב): בתוך הריפות:
Verse 20
מיכל המים — איני יודע לו פתרון במחברת כל, ופתרונו לפי ענינו, כמו שבולת הנהר:
Verse 25
בת נחש — הוא ישי אבי דוד, רבותינו אמרו (בבא בתרא יז א): שמת בלא עון, בעטיו של נחש:
Verse 27
ושבי בן נחש — הוא חנון בן נחש:
Verse 28
משכב — מצעות:
וספות — כלי תשמיש הם, כמו (מלכים. ב יב יד): ספות כסף:
וקלי — מיני קליות, אמרו רבותינו (עבודה זרה לח ב): שני מיני שתיתא הקריב ברזילי לדוד, אחד של חטים, ואחד של עדשים, כענין האמור כאן ; 'קמח וקלי', הוא של דגן, 'ופול ועדשים וקלי', ממינים של קטניות שמייבשין אותן בתנור כשהן לחין, והם מתוקין לעולם, וטוחנין אותן, ועושין מהם מאכל שקורין שתיתא:
Verse 29
ושפות בקר — (תרגום:) וגובנין דחלב:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Malbim's commentary
Verse 1
ויאמר אחיתופל, אחיתופל לא נמלך בחושי הארכי, אחר שמגמת פניו היה להרוג את דוד וידע שחושי לא יסכים ע"ז, ולמטרה זו פנה בעצתו, והנה התנה ארבעה דברים א. שירדוף תכף בעוד שהוא יגע ורפה ידים ולא יניח לו זמן שינפש ושיכין עצה וגבורה למלחמה, וזה שכתוב אבחרה נא רצה לומר עתה, ב. שלא יקח עמו כל ישראל רק י"ב אלף איש, ג. שלא ירדוף אבשלום רק הוא ירדוף, ד. שלא ירדוף ביום רק בלילה, ובאר טעמו:
Verse 2
ואבא עליו והוא יגע על ידי שירדוף תכף ישיגהו בעודו יגע ורפה ידים ועל ידי שיבא פתאום בלא הכנה ובלילה, והחרדתי אותו ונס כל העם אשר אתו, ועל ידי זה יכה את המלך לבדו, ומטעם זה צריך גם כן שלא ירדוף אבשלום, שאין ראוי שהבן יהרוג את אביו רק אני אהרגנו בהיותי גואל הדם של אוריה חתני:
Verse 3
השאלות — פסוק זה, כאבן מעמסה לכל המבארים:
ואשיבה כל העם אליך, באר לו עוד תועלת שיצא מעצה זו שבזה בקל ישובו כולם אליו, כי אם תבער המלחמה ויפלו רבים בחרב, אז אף שינצח יתחלקו העם לשני מחנות, ורבים ישמרו איבה על אחיהם אשר נפלו בחרב, ואם יהרג המלך במלחמה שיהיה אבשלום המצביא את העם, יאמרו כי רצח את אביו לא כן כשיהרגנו אחיתופל בלילה, יגלול האשמה על אחיתופל, ואבשלום יחרה אפו על הורג אביו, רק שאז יתן פקודת חסד, שמוחל לכל מי שחטא נגדו ושישובו כולם לביתם כדרך המלכים למחול כל פשע בעת מלכותם, ובזה אוכל גם אנכי לשוב לביתי, וזה שכתוב כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש, שעורו כשוב הכל (ישוב) האיש אשר אתה מבקש, כיון על עצמו, שהגם שאז תבקשני להרגני על שהרגתי את אביך, בכ"ז יהיה לך כסות עינים, שאשוב כשוב הכל שאחר שתצוה שישוב כל מורד ופושע, ישוב האיש הזה (שהוא אחיתופל גם כן) למען כל העם יהיה שלום, כי תאמר שאי אפשר לך לדון הורג אביך, מפני שיתקוממו ע"ז אוהבי אחיתופל ושונאי דוד, ובאופן זה תצא נקי, וכל ישראל ישובו אליך ויותר קרוב שדלתות המקרא הזה מקבילים אל הכתוב הקודם, ונס כל העם אשר אתו ואשיבה כל העם אליך כשוב הכל (פי' בעת ישובו לביתם)
והכיתי את המלך לבדו האיש אשר אתה מבקש:
Verse 4
ויישר הדבר לא כתב וייטב הדבר, כי באמת היה דבר זה רע בעיניהם להרוג את המלך, רק שמצאו שהיא עצה ישרה מובלת בדרך קרוב אל התכלית, הגם שהדבר בעצמו לא הוטב בעיניהם:
ויאמר אבשלום לכן אמר שיקרא לחושי הארכי באשר ידע שחושי יתאמץ להפר דבר זה וישמע מה ייעץ להשיג את התכלית בדרך אחר שלא יצטרכו לרצוח את המלך:
Verse 6
השאלות — למה שאל לחושי אחר שישרה עצת אחיתופל בעיני כולם, ולמה עזבו עצת אחיתופל שהיו להם כדבר אלהים בימים ההם, ולמה אמר כדבר הזה דבר אחיתופל ולא אמר כה יעץ אחיתופל הטובה עצתו, וכמו שהשיב לא טובה העצה:
כדבר הזה דבר אחיתופל, הנה על העצה לא נסתפק אבשלום כלל, שבאופן זה יפיק את אשר זמם, רק שסמר בשרו מן הדבר הזה שדבר להרוג את המלך ועל הדבר וההחלטה הזה שאל אותו אם יסכים לזה, ואם לא יסכים לזה ידבר עצה אחרת איך נחרץ באופן שלא יהרג המלך, ולכן לא אמר כעצה זו יעץ אחיתופל, כי על העצה לא שאל כלל שהיתה ישרה בעיני כולם, רק על הדבר והגזרה להרוג את המלך:
Verse 7
ויאמר חושי, לא טובה העצה אמנם חושי השכיל מאד, ולא אמר לא טוב הדבר רק לא טובה העצה, רצה לומר שאם היתה עצה טובה להשיג על ידה את התכלית היה מסכים לזה, רק שהיא עצה סכלה לא לעזר ולא להועיל:
Verse 8
ויאמר חושי, באר דבריו, כי הנה עצת אחיתופל בנויה על שתי יסודות, א. שעבדי דוד הם עתה מדוכאים ורפויי ידים ויחרידום פחד פתאום, ב. שדוד שוכב לבטח בין גדודיו באין פחד, ובשניהם לא השכיל ותהי להפך, א. אתה ידעת את אביך ואת אנשיו כי גבורים המה, ומרי נפש המה כדוב שכול בשדה, כמו הדוב ששכלו בניו שאז מרוב מרירות נפשו יחרף נפשו למות, כן הם בהיותם נרדפים אל השדה, לא ישובו מפני כל ויחרפו נפשם למות, ב. שאביך איש מלחמה ויעל על לבו להשמר שלא יפלו עליו פתאום
ולא ילין את העם, רק הנה הוא נחבא וכו':
Verse 9
והיה כנפול ואחרי שהראה כי עצה זו היא לא להועיל, הראה כי היא לנזק ולהפסד, שעל ידי שלא יצלחו בפעם הראשון הגם שלא יצאו רק י"ב אלף, השומע לא יבחין פרטי הדברים, ויאמר כי עם אבשלום לחמו גם כרעו ונפלו, ובזה ימס לב העם, אשר עוד פחד אביך וגבוריו עליהם:
Verse 11
כי יעצתי אחר שסכל עצת אחיתופל, יעץ עצה אחרת הפך עצת אחיתופל בכל הפרטים, א. שלא יפלו עליו תיכף רק ימתינו עד יאספו כל ישראל, ב. שלא יצאו במעט עם, רק האסף יאסף עליך כל ישראל וכו', ג. שלא אחיתופל יפול עליו, רק ופניך הולכים בקרב:
Verse 12
ד. שלא יפלו עליהם בלילה, ובספק אם נמצא שם דוד בין העם, רק ובאנו אליו באחד המקומות אשר נדע בבירור שנמצא שם, ולא בלילה רק ונחנו עליו כאשר יפול הטל, רצה לומר באור הבקר בעת שהטל נופל על האדמה, וכן פי' מהרי"א, ולא נהרוג המלך לבדו רק ולא נותר בו ובכל האנשים וכו' גם אחד, רצה לומר אם בהרג אם שנתפוש המלך חיים, ולא תירא שבתוך כך ימצא ערי מבצר וחסה שם, כי:
Verse 13
אם אל עיר יאסף והשיאו כל ישראל וכו', שכל זה נקל אם יתאספו חיל רב ועצום, לא בחיל מעט:
Verse 14
ויאמר ואז הסכימו כולם שעצת חושי טובה יותר, והכתוב מעיד שזה היה מאת ה', כי באמת אם היו עושים כעצת אחיתופל היו מצליחים:
Verse 15
כזאת וכזאת וכו', רצה לומר ועדיין מסופק פן ישוב ויעשה כעצת אחיתופל, לכן
Verse 16
ועתה שלחו מהרה וכו', אל תלן אתה בתוך העם ויותר מזה וגם עבור תעבור עם כל העם ופירושו אל תלן פן יבולע למלך, וגם עבור תעבור, פן יבולע לכל העם:
Verse 18
וירא אותם נער, היה בזה עין ה' אל יראיו, א — מה שהרגישו שראה אותם הנער וילכו מהרה, ב. מה שבאו בבית איש שלו באר:
Verse 19
ג. שחמלה האשה עליהם, ומה שהיה מעצתה לשטוח הריפות, ד. מה שהיה מעצתה לאמר שהיו פה ושעברו את מיכל המים, כמו שהיתה עצת רחב לאמר כן באו אלי האנשים כמש"פ שם:
Verse 23
ואחיתופל ראה כי עד עתה השתדל שיעשו כעצתו, וכאשר שמע שעבר דוד את הירדן ידע שהוא מה', שהפיר את עצתו, ושישוב דוד למלכותו, ואז יהרגנו ויקח נכסיו כי הרוגי מלך נכסיהם למלך לכן חנק את עצמו, ועל ידי כן ויצו אל ביתו, כי ידע שלא יוכל לקחת נכסיו, וגם נקבר בקבר אביו ולא כן אם היה המלך הורגו:
Verse 25
ואת עמשא, וספר שאם עמשא, ואם יואב היו אחיות, שתיהן בנות ישי, והיה לעמשא יתרון על יואב, מצד אביו, כי יואב נקרא אחר אמו בן צרויה, כי אביו לא נודע בשם, ועמשא בן איש לא בן אשה, רצה לומר נקרא ע"ש אביו שהיה שמו יתרא הישראלי, ובד"ה קראו הישמעאלי ודרשוהו חכמינו זכרונם לברכה, והיה גדול בתורה:
Verse 27
ויהי כבוא דוד מחנימה הנה עד עתה לא מצא תומך וסועד כנ"ל — ועתה התעוררו רבים לתמכו, כי אחר שבא אבשלום אל פלגשי אביו ודוד ברח מן הארץ קבל ענשו, וכאור בקר יזרח שמש:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Original text
וַיֹּ֥אמֶר אֲחִיתֹ֖פֶל אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם אֶבְחֲרָ֣ה נָּ֗א שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֙לֶף֙ אִ֔ישׁ וְאָק֛וּמָה וְאֶרְדְּפָ֥ה אַֽחֲרֵי־דָוִ֖ד הַלָּֽיְלָה׃
And Ahithophel said to Absalom, “Let me pick twelve thousand men and set out tonight in pursuit of David.
וְאָב֣וֹא עָלָ֗יו וְה֤וּא יָגֵ֙עַ֙ וּרְפֵ֣ה יָדַ֔יִם וְהַחֲרַדְתִּ֣י אֹת֔וֹ וְנָ֖ס כׇּל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֑וֹ וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ לְבַדּֽוֹ׃
I will come upon him when he is weary and disheartened, and I will throw him into a panic; and when all the troops with him flee, I will kill the king alone.
וְאָשִׁ֥יבָה כׇל־הָעָ֖ם אֵלֶ֑יךָ כְּשׁ֣וּב הַכֹּ֔ל הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֔שׁ כׇּל־הָעָ֖ם יִהְיֶ֥ה שָׁלֽוֹם׃
And I will bring back all the people to you; when all have come back [except] the man you are after, all the people will be at peace.”
וַיִּישַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אַבְשָׁלֹ֑ם וּבְעֵינֵ֖י כׇּל־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}
The advice pleased Absalom and all the elders of Israel.
וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם קְרָ֣א נָ֔א גַּ֖ם לְחוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֑י וְנִשְׁמְעָ֥ה מַה־בְּפִ֖יו גַּם־הֽוּא׃
But Absalom said, “Summon Hushai the Archite as well, so we can hear what he too has to say.”
וַיָּבֹ֣א חוּשַׁי֮ אֶל־אַבְשָׁלוֹם֒ וַיֹּ֩אמֶר֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ דִּבֶּ֣ר אֲחִיתֹ֔פֶל הֲנַעֲשֶׂ֖ה אֶת־דְּבָר֑וֹ אִם־אַ֖יִן אַתָּ֥ה דַבֵּֽר׃ {ס}
Hushai came to Absalom, and Absalom said to him, “This is what Ahithophel has advised. Shall we follow his advice? If not, what do you say?”
וַיֹּ֥אמֶר חוּשַׁ֖י אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם לֹֽא־טוֹבָ֧ה הָעֵצָ֛ה אֲשֶׁר־יָעַ֥ץ אֲחִיתֹ֖פֶל בַּפַּ֥עַם הַזֹּֽאת׃
Hushai said to Absalom, “This time the advice that Ahithophel has given is not good.
וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אַתָּ֣ה יָ֠דַ֠עְתָּ אֶת־אָבִ֨יךָ וְאֶת־אֲנָשָׁ֜יו כִּ֧י גִבֹּרִ֣ים הֵ֗מָּה וּמָרֵ֥י נֶ֙פֶשׁ֙ הֵ֔מָּה כְּדֹ֥ב שַׁכּ֖וּל בַּשָּׂדֶ֑ה וְאָבִ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֔ה וְלֹ֥א יָלִ֖ין אֶת־הָעָֽם׃
You know,” Hushai continued, “that your father and his men are courageous fighters, and they are as desperate as a bear in the wild robbed of her whelps. Your father is an experienced soldier, and he will not spend the night with the troops;
הִנֵּ֨ה עַתָּ֤ה הֽוּא־נֶחְבָּא֙ בְּאַחַ֣ת הַפְּחָתִ֔ים א֖וֹ בְּאַחַ֣ד הַמְּקוֹמֹ֑ת וְהָיָ֗ה כִּנְפֹ֤ל בָּהֶם֙ בַּתְּחִלָּ֔ה וְשָׁמַ֤ע הַשֹּׁמֵ֙עַ֙ וְאָמַ֔ר הָֽיְתָה֙ מַגֵּפָ֔ה בָּעָ֕ם אֲשֶׁ֖ר אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֹֽם׃
even now he must be hiding in one of the pits or in some other place. And if any of them fall at the first attack, whoever hears of it will say, ‘A disaster has struck the troops that follow Absalom’;
וְה֣וּא גַם־בֶּן־חַ֗יִל אֲשֶׁ֥ר לִבּ֛וֹ כְּלֵ֥ב הָאַרְיֵ֖ה הִמֵּ֣ס יִמָּ֑ס כִּֽי־יֹדֵ֤עַ כׇּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּי־גִבּ֣וֹר אָבִ֔יךָ וּבְנֵי־חַ֖יִל אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃
and even if he is a warrior with the heart of a lion, he will be shaken—for all Israel knows that your father and the soldiers with him are courageous fighters.
כִּ֣י יָעַ֗צְתִּי הֵ֠אָסֹ֠ף יֵאָסֵ֨ף עָלֶ֤יךָ כׇל־יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע כַּח֥וֹל אֲשֶׁר־עַל־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וּפָנֶ֥יךָ הֹלְכִ֖ים בַּקְרָֽב׃
So I advise that all Israel from Dan to Beer-sheba—as numerous as the sands of the sea—be called up to join you, and that you yourself march into battle.
וּבָ֣אנוּ אֵלָ֗יו (באחת) [בְּאַחַ֤ד] הַמְּקוֹמֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצָ֣א שָׁ֔ם וְנַ֣חְנוּ עָלָ֔יו כַּאֲשֶׁ֛ר יִפֹּ֥ל הַטַּ֖ל עַל־הָאֲדָמָ֑ה וְלֹא־נ֥וֹתַר בּ֛וֹ וּבְכׇל־הָאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ גַּם־אֶחָֽד׃
When we come upon him in whatever place he may be, we’ll descend on him [as thick] as dew falling on the ground; and no one will survive, neither he nor any of the men with him.
וְאִם־אֶל־עִיר֙ יֵאָסֵ֔ף וְהִשִּׂ֧יאוּ כׇֽל־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־הָעִ֥יר הַהִ֖יא חֲבָלִ֑ים וְסָחַ֤בְנוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַנַּ֔חַל עַ֛ד אֲשֶֽׁר־לֹֽא־נִמְצָ֥א שָׁ֖ם גַּם־צְרֽוֹר׃ {פ}
And if he withdraws into a city, all Israel will bring ropes to that city and drag its stones as far as the riverbed, until not even a pebble of it is left.”
וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ וְכׇל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל טוֹבָ֗ה עֲצַת֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י מֵעֲצַ֖ת אֲחִיתֹ֑פֶל {ס} וַיהֹוָ֣ה צִוָּ֗ה לְהָפֵ֞ר אֶת־עֲצַ֤ת אֲחִיתֹ֙פֶל֙ הַטּוֹבָ֔ה לְבַעֲב֗וּר הָבִ֧יא יְהֹוָ֛ה אֶל־אַבְשָׁל֖וֹם אֶת־הָרָעָֽה׃ {ס}
Absalom and all of Israel’s force agreed that the advice of Hushai the Archite was better than that of Ahithophel.—G OD had decreed that Ahithophel’s sound advice be nullified, in order that G OD might bring ruin upon Absalom.
וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אֶל־צָד֤וֹק וְאֶל־אֶבְיָתָר֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים כָּזֹ֣את וְכָזֹ֗את יָעַ֤ץ אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶת־אַבְשָׁלֹ֔ם וְאֵ֖ת זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את יָעַ֥צְתִּי אָֽנִי׃
Then Hushai told the priests Zadok and Abiathar, “This is what Ahithophel advised Absalom and the elders of Israel; this is what I advised.
וְעַתָּ֡ה שִׁלְח֣וּ מְהֵרָה֩ וְהַגִּ֨ידוּ לְדָוִ֜ד לֵאמֹ֗ר אַל־תָּ֤לֶן הַלַּ֙יְלָה֙ בְּעַֽרְב֣וֹת הַמִּדְבָּ֔ר וְגַ֖ם עָב֣וֹר תַּעֲב֑וֹר פֶּ֚ן יְבֻלַּ֣ע לַמֶּ֔לֶךְ וּלְכׇל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃
Now send at once and tell David, ‘Do not spend the night at the fords of the wilderness, but cross over at once; otherwise the king and all the troops with him will be annihilated.’”
וִיהוֹנָתָ֨ן וַאֲחִימַ֜עַץ עֹמְדִ֣ים בְּעֵין־רֹגֵ֗ל וְהָלְכָ֤ה הַשִּׁפְחָה֙ וְהִגִּ֣ידָה לָהֶ֔ם וְהֵם֙ יֵֽלְכ֔וּ וְהִגִּ֖ידוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד כִּ֣י לֹ֥א יוּכְל֛וּ לְהֵרָא֖וֹת לָב֥וֹא הָעִֽירָה׃
Jonathan and Ahimaaz were staying at En-rogel, and a maidservant would go and bring them word and they in turn would go and inform King David. For they themselves dared not be seen entering the city.
וַיַּ֤רְא אֹתָם֙ נַ֔עַר וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְשָׁלֹ֑ם וַיֵּלְכוּ֩ שְׁנֵיהֶ֨ם מְהֵרָ֜ה וַיָּבֹ֣אוּ׀ אֶל־בֵּֽית־אִ֣ישׁ בְּבַחוּרִ֗ים וְל֥וֹ בְאֵ֛ר בַּחֲצֵר֖וֹ וַיֵּ֥רְדוּ שָֽׁם׃
But a boy saw them and informed Absalom. They left at once and came to the house of a man in Bahurim who had a well in his courtyard. They got down into it,
וַתִּקַּ֣ח הָאִשָּׁ֗ה וַתִּפְרֹ֤שׂ אֶת־הַמָּסָךְ֙ עַל־פְּנֵ֣י הַבְּאֵ֔ר וַתִּשְׁטַ֥ח עָלָ֖יו הָרִפ֑וֹת וְלֹ֥א נוֹדַ֖ע דָּבָֽר׃
and the wife took a cloth, spread it over the mouth of the well, and scattered groats on top of it, so that nothing would be noticed.
וַיָּבֹ֣אוּ עַבְדֵי֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶֽל־הָאִשָּׁ֜ה הַבַּ֗יְתָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַיֵּ֗ה אֲחִימַ֙עַץ֙ וִיה֣וֹנָתָ֔ן וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הָאִשָּׁ֔ה עָבְר֖וּ מִיכַ֣ל הַמָּ֑יִם וַיְבַקְשׁוּ֙ וְלֹ֣א מָצָ֔אוּ וַיָּשֻׁ֖בוּ יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}
When Absalom’s servants came to the woman at the house and asked where Ahimaaz and Jonathan were, the woman told them that they had crossed a bit beyond the water. They searched, but found nothing; and they returned to Jerusalem.
וַיְהִ֣י׀ אַחֲרֵ֣י לֶכְתָּ֗ם וַֽיַּעֲלוּ֙ מֵֽהַבְּאֵ֔ר וַיֵּ֣לְכ֔וּ וַיַּגִּ֖דוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־דָּוִ֗ד ק֣וּמוּ וְעִבְר֤וּ מְהֵרָה֙ אֶת־הַמַּ֔יִם כִּי־כָ֛כָה יָעַ֥ץ עֲלֵיכֶ֖ם אֲחִיתֹֽפֶל׃
After they were gone, [Ahimaaz and Jonathan] came up from the well and went and informed King David. They said to David, “Go and cross the water quickly, for Ahithophel has advised thus and thus concerning you.”
וַיָּ֣קׇם דָּוִ֗ד וְכׇל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן עַד־א֣וֹר הַבֹּ֗קֶר עַד־אַחַד֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־עָבַ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃
David and all the troops with him promptly crossed the Jordan, and by daybreak not one was left who had not crossed the Jordan.
וַאֲחִיתֹ֣פֶל רָאָ֗ה כִּ֣י לֹ֣א נֶעֶשְׂתָה֮ עֲצָתוֹ֒ וַיַּחֲבֹ֣שׁ אֶֽת־הַחֲמ֗וֹר וַיָּ֜קׇם וַיֵּ֤לֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ֙ אֶל־עִיר֔וֹ וַיְצַ֥ו אֶל־בֵּית֖וֹ וַיֵּחָנַ֑ק וַיָּ֕מׇת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקֶ֥בֶר אָבִֽיו׃ {ס}
When Ahithophel saw that his advice had not been followed, he saddled his donkey and went home to his native town. He set his affairs in order, and then he hanged himself. He was buried in his ancestral tomb.
וְדָוִ֖ד בָּ֣א מַחֲנָ֑יְמָה וְאַבְשָׁלֹ֗ם עָבַר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן ה֕וּא וְכׇל־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּֽוֹ׃
David had reached Mahanaim when Absalom, and Israel’s entire force with him, crossed the Jordan.
וְאֶת־עֲמָשָׂ֗א שָׂ֧ם אַבְשָׁלֹ֛ם תַּ֥חַת יוֹאָ֖ב עַל־הַצָּבָ֑א וַעֲמָשָׂ֣א בֶן־אִ֗ישׁ וּשְׁמוֹ֙ יִתְרָ֣א הַיִּשְׂרְאֵלִ֔י אֲשֶׁר־בָּא֙ אֶל־אֲבִיגַ֣ל בַּת־נָחָ֔שׁ אֲח֥וֹת צְרוּיָ֖ה אֵ֥ם יוֹאָֽב׃
Absalom had appointed Amasa army commander in place of Joab; Amasa was the son of a man named Ithra the Israelite, who had married Abigal, daughter of Nahash and sister of Joab’s mother Zeruiah.
וַיִּ֤חַן יִשְׂרָאֵל֙ וְאַבְשָׁלֹ֔ם אֶ֖רֶץ הַגִּלְעָֽד׃ {ס}
The Israelites and Absalom encamped in the district of Gilead.
וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא דָוִ֖ד מַחֲנָ֑יְמָה וְשֹׁבִ֨י בֶן־נָחָ֜שׁ מֵרַבַּ֣ת בְּנֵי־עַמּ֗וֹן וּמָכִ֤יר בֶּן־עַמִּיאֵל֙ מִלֹּ֣א דְבָ֔ר וּבַרְזִלַּ֥י הַגִּלְעָדִ֖י מֵרֹגְלִֽים׃
When David reached Mahanaim, Shobi son of Nahash from Rabbath-ammon, Machir son of Ammiel from Lo-debar, and Barzillai the Gileadite from Rogelim
מִשְׁכָּ֤ב וְסַפּוֹת֙ וּכְלִ֣י יוֹצֵ֔ר וְחִטִּ֥ים וּשְׂעֹרִ֖ים וְקֶ֣מַח וְקָלִ֑י וּפ֥וֹל וַעֲדָשִׁ֖ים וְקָלִֽי׃
presented couches, basins, and earthenware; also wheat, barley, flour, parched grain, beans, lentils, parched grain,
וּדְבַ֣שׁ וְחֶמְאָ֗ה וְצֹאן֙ וּשְׁפ֣וֹת בָּקָ֔ר הִגִּ֧ישׁוּ לְדָוִ֛ד וְלָעָ֥ם אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ לֶאֱכ֑וֹל כִּ֣י אָמְר֔וּ הָעָ֗ם רָעֵ֛ב וְעָיֵ֥ף וְצָמֵ֖א בַּמִּדְבָּֽר׃ {ס}
honey, curds, a flock, and cheese from the herd for David and the troops with him to eat. For they knew that the troops must have grown hungry, faint, and thirsty in the wilderness.
English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC