Commentary page
II Kings 24
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerII Kings Chapter 24
II Kings Chapter 24 presents 20 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Text map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.
Reading lens
Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 112 words
Opens “בְּיָמָ֣יו עָלָ֔ה נְבֻכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיְהִי־ל֨וֹ יְהוֹיָקִ֥ים…”
- Verse 222 words
Opens “וַיְשַׁלַּ֣ח יְהֹוָ֣ה׀בּ֡וֹ אֶת־גְּדוּדֵ֣י כַשְׂדִּים֩ וְאֶת־גְּדוּדֵ֨י אֲרָ֜ם וְאֵ֣ת׀…”
- Verse 313 words
Opens “אַ֣ךְ׀ עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֗ה הָֽיְתָה֙ בִּֽיהוּדָ֔ה לְהָסִ֖יר מֵעַ֣ל…”
- Verse 411 words
Opens “וְגַ֤ם דַּֽם־הַנָּקִי֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁפָ֔ךְ וַיְמַלֵּ֥א אֶת־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם דָּ֣ם…”
- Verse 512 words
Opens “וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יְהוֹיָקִ֖ים וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים…”
- Verse 67 words
Opens “וַיִּשְׁכַּ֥ב יְהוֹיָקִ֖ים עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃…”
- Verse 718 words
Opens “וְלֹא־הֹסִ֥יף עוֹד֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָצֵ֖את מֵֽאַרְצ֑וֹ כִּֽי־לָקַ֞ח…”
- Verse 814 words
Opens “בֶּן־שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמׇלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים…”
- Verse 97 words
Opens “וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃…”
- Verse 1011 words
Opens “בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא (עלה) [עָל֗וּ] עַבְדֵ֛י נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל…”
- Verse 117 words
Opens “וַיָּבֹ֛א נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַל־הָעִ֑יר וַעֲבָדָ֖יו צָרִ֥ים עָלֶֽיהָ׃…”
- Verse 1217 words
Opens “וַיֵּצֵ֞א יְהוֹיָכִ֤ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ עַל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל ה֣וּא וְאִמּ֔וֹ…”
- Verse 1320 words
Opens “וַיּוֹצֵ֣א מִשָּׁ֗ם אֶת־כׇּל־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וְאוֹצְר֖וֹת בֵּ֣ית…”
- Verse 1417 words
Opens “וְהִגְלָ֣ה אֶת־כׇּל־יְ֠רוּשָׁלַ֠͏ִם וְֽאֶת־כׇּל־הַשָּׂרִ֞ים וְאֵ֣ת׀ כׇּל־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֗יִל (עשרה)…”
- Verse 1516 words
Opens “וַיֶּ֥גֶל אֶת־יְהוֹיָכִ֖ין בָּבֶ֑לָה וְאֶת־אֵ֣ם הַ֠מֶּ֠לֶךְ וְאֶת־נְשֵׁ֨י הַמֶּ֜לֶךְ…”
- Verse 1616 words
Opens “וְאֵת֩ כׇּל־אַנְשֵׁ֨י הַחַ֜יִל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֗ים וְהֶחָרָ֤שׁ וְהַמַּסְגֵּר֙…”
- Verse 179 words
Opens “וַיַּמְלֵ֧ךְ מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־מַתַּנְיָ֥ה דֹד֖וֹ תַּחְתָּ֑יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ…”
- Verse 1816 words
Opens “בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְאַחַ֤ת שָׁנָה֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בְמׇלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙…”
- Verse 197 words
Opens “וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יְהוֹיָקִֽים׃…”
- Verse 2015 words
Opens “כִּ֣י׀ עַל־אַ֣ף יְהֹוָ֗ה הָיְתָ֤ה בִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וּבִ֣יהוּדָ֔ה עַד־הִשְׁלִכ֥וֹ…”
Rashi's commentary
Verse 3
אך על פי ה' היתה — כל הרעה הבאה ביהודה על ידי הגדודים האלה:
Verse 6
וישכב יהויקים — לא על מטתו, כי אסרו נבוכדנאצר בנחושתים להוליכו בבלה, והיו מגררין אותו ומת בידם, כמו שנאמר (ירמיהו כב יט): קבורת חמור יקבר סחוב והשלך. ובדברי הימים (ב לו ו) כתב שאסרו נבוכדנאצר להוליכו בבלה:
Verse 7
לצאת מארצו — לעזור ליהויקים:
כי לקח מלך בבל וגו' — שנצחו במלחמה בשנת הרביעית ליהויקים, בכרכמיש על נהר פרת, ככתוב בספר ירמיהו (מו ב):
Verse 12
ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל — לעשות לו כרצונו, ולא למלחמה:
Verse 14
החרש והמסגר — תרגם יונתן: אומניא ותרעיא. ורבותינו אמרו (גיטין פח א): חכמים גדולים בתורה, שכשאחד פותח הכל שותקין, כמו שכתוב (ישעיהו מא א): החרישו אלי איים, מסגר, הכל יושבין לפניו ולמדין הימנו, כמו שנאמר (שם כב): ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח:
Verse 15
ואת אילי הארץ — אלו חורי יהודה ובנימין, וצדיקים היו, עליהם הכתוב אומר (ירמיהו כד ה): כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה:
Verse 16
שבעת אלפים — ולמעלה הוא אומר עשרת אלפים, בא הכתוב השלישי והכריע בספר ירמיהו (נב כח): זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים, אמור מעתה שלשת אלפים היו משבט יהודה, ושבעת אלפים מבנימין ושאר שבטים, ואף בסדר עולם למדנו כן:
Verse 17
ויסב את שמו צדקיהו — יה יצדיק עליך את הדין, אם תמרוד בי (הוריות יא ב):
Verse 20
כי על אף ה' היתה וגו' — לפיכך וימרוד צדקיהו במלך בבל, נתן הקב"ה בלבו למרוד בו, כדי שיגלה:
Edition: On Your Way -- new. License: Public Domain. Sefaria.
Malbim's commentary
Verse 1
בימיו עלה נבוכדנצר, שנה הרביעית ליהויקים היא שנה הראשונה לנבוכדנצר כמ"ש (בירמיה כ"ח), ובדניאל א' אמר שבשנת שלש למלכות יהויקים צר נבוכדנצר על ירושלים וכבש את יהויקים והביאו עם כלי בית אלהים לבית אלהיו, ולדעת חכמינו זכרונם לברכה בסדר עולם, כבש נבוכדנצר את יהויקים בשנה שניה למלכותו והיה לו עבד ג' שנים הרי שמונה שנים וימרוד בו ובסוף ג' למרדו שהוא י"א ליהויקים וח' לנבוכדנצר כבש אותו, ולפי זה מ"ש בדניאל שהביאו לבבל בשנת ג' למלכות יהויקים פי' למלכותו שמלך בפ"ע, וכמו שכן אמר גבי הושע בן אלה, וגבי עוזיה כמש"ש במקומו, ולפי זה צ"ל שמ"ש עליו בירמיה קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים, ששלחו את נבלתו מבבל לארץ ישראל לגררה בבזיון סביב חומת ירושלים, או שבעת שבא על יהויכין הביאו עמו ושם נהרג ונסחב בבזיון לבזות את בנו המולך תחתיו, ולדעת הרי"א עלה עליו נבוכדנצר תיכף בשנה א' שמלך, ועל זה אמר בשנת שלש למלכות יהויקים כפשוטו, ורצה לומר בסוף שלש והיא הרביעית ליהויקים וראשונה לנבוכדנצר ואז הביאו בבלה עם מקצת כלי בית האלהים, ושם היה לו עבד ג' שנים וישב לירושלים ואחר כך מרד, ואז בא אליו שנית ונהרג ונסחב מהלאה לשערי ירושלים, ואולם הלא בירמיה (ל"ו), אמר שבשנת החמישית ליהויקים קראו צום ויהויקים שרף את המגלה שכתב ירמיה, הרי היה יהויקים אז בירושלים, וא"ל שאז כבר חזר ויהי עבד לנבוכדנצר שאם כן מדוע אמר שם אתה שרפת את המגלה לאמר מדוע כתבת לאמר בוא יבא מלך בבל וכו':
Verse 2
וישלח ה' זה היה בעת מרדו, ובאר שזה היה מפני שנגזר גזר דין מכבר בחטאת מנשה כמ"ש בס' כ"ב וכ"ג:
Verse 7
ולא הוסיף שמלך מצרים היה בא להמליך את יהויכין כמו שהמליך את יהויקים אביו, רק שלא יכול לצאת בעת ההיא עד ימי צדקיה כמ"ש בירמיה (ל"ו) וחיל פרעה יצא ממצרים:
Verse 8
בן שמנה עשרה יהויכין במלכו, ובדברי הימים כתוב בן שמונה שנה יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלים, והרד"ק כתב שאליקים המליכו עמו בשנה הראשונה שמלך, והרי"א השיב עליו כמה תשובות, ופי' שמ"ש בדברי הימים ועשרת ימים היינו שנים ושיעור הכתוב כשהיה יהויכין בן שמונה שנה ובן שלשה חדשים ועשרת ימים פי' שנים אז מלך בירושלים, וזה דוחק, ונראה שבאשר עם הארץ המליכו את יואחז ומשחו אותו וע"כ הוצרך פרעה להוליכו מצרים כי היה מלך משוח מאת העם, וידע פרעה שהגם שלקח את יואחז יטענו בני יואחז טענת ירושת המלוכה מיואחז אביהם, ע"כ המליך גם את יהויכין שיהיה מלך תחת אביו, לבל יערערו בני יואחז אחר מות אביהם, ויהויכין היה אז בן שמונה, וסרו טענות הרי"א:
Verse 14
והגלה וכו' עשרת אלפים גולה, ובפסוק ט"ז אמר ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים והחרש והמסגר אלף, ובירמיה (נ"ב כ"ח) אמר זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים ועשרים ושבע, ודעת המפרשים שמה שאמר כאן עשרת אלפים גולה הוא הסך הכולל, שהשרים וגבורי החיל והחרש והמסגר היו עשרת אלפים, ובפסוק ט"ז פי' שמן י' אלפים אלה היו שבעת אלפים אנשי החיל והחרש והמסגר אלף, ושני אלפים היו מן השרים וסריסי המלך, ובירמיה לא חשב אנשי החיל רק השרים והחרש והמסגר שהיו ג' אלפים, זה דעת מהרי"א וקרוב לזה דעת הרד"ק והרלב"ג רק שהם אמרו שהג' אלפים היו מבני יהודה והמותר מבני בנימין, ולי נראה שאחר שירמיה כתב ספרו וספר מלכים חשב כאן מה שהגלה נבוכדנצר בשנת שמונה למלכו שהיה הגלות היותר גדול במספר אנשים, והיו עשרת אלפים, וגם שבעת אלפים מאנשי החיל והחרש והמסגר (שהיו מאנשי החיל) גם כן אלף, ובספר ירמיה לא הזכיר מן הגלות הזה שכבר כתבו במלכים, ורצה להזכיר יתר הגולה חוץ מגלות שהגלו עם יהויכין שבשנת שבע הגלה שלשת אלפים ועשרים ושלשה, וזה היה שנה אחת קודם גלות יהויכין, בעת שהגלה את יהויקים, כי גלות יהויכין היה בשנת שמונה לנבוכדנצר, וגלות יהויקים היתה שנה אחת קודם, ועל זה אמר בדברי הימים ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' וזה סותר למ"ש במלכים שתיכף כבא נבוכדנצר יצא אליו יהויכין ויקח אותו מלך בבל, רק שמ"ש שם לתשובת השנה היינו לגלות הראשון של יהויקים שהיתה בשנה הקודמת שאז חשב נבוכדנצר שנת שבע למלכותו, וז"ש חז"ל במגלה דף י"א גלו בשבע גלו בשמונה, ומבואר בדניאל שבעת שכבש את יהויקים צוה לאשפנז רב סריסיו להביא מזרע יהודה ומבני המלוכה ילדים וזה לא נזכר כמה הביא אתו מבני ישראל וזכר ירמיה בספרו, וזכר עוד שם הגלות שהיתה בשנת שמונה עשרה שהיא שנת החורבן ובשנת שלש ועשרים שהיא ה' שנה אחר החורבן, וכל אלה הגליות בכלל היו ד' אלפים ושש מאות חוץ מגלות יהויכין:
Verse 17
את מתניה דודו תחתיו, ובדברי הימים כתוב וימלך את צדקיהו אחיו, והרי"א הוכיח מזה שצדקיה לא היה בן יאשיה רק בן בנו והיה בן יהויקים כמ"ש (בדברי הימים י"ז) ובני יהויקים יכניה בנו צדקיה בנו, וצדקיה היה גדול מיהויכין אחיו שתים או שלש שנים דהא יהויכין היה בן י"ח במלכו ולא נחשבו בדברי הימים כסדר תולדותם רק כסדר המלכתם, והוא מכריח זה לדעתו ששלום הוא יואחז ואם כן היה יואחז הקטן שבבני יאשיה והיה בן כ"ג למלכו ויחוייב שצדקיה אחיו הגדול שמלך אחת עשרה שנה אחר כך יהיה בן ל"ד שנים או בן ל"ה, ואיך אמר בן עשרים ואחת, וע"כ הוכיח שצדקיה המולך היה אחי יכניה כמ"ש בדברי הימים, לא דודו כמ"ש במלכים פי' דודו אוהבו וידידו, ועם העיון זה אי אפשר כלל דהא ביהואחז שהיה בן יאשיה אמר ושם אמו חמוטל בת ירמיה מלבנה וכן אמר בצדקיהו, הרי צדקיה ויואחז היו אחים בני אם אחת ולא היה צדקיה בן יהויקים, והגם כי י"ל זה על פי מ"ש חכמינו זכרונם לברכה שיהויקים בא אל אשת אביו, וי"ל שצדקיה נולד מחמוטל על ידי יהויקים והיה מתיחס לפי זה ליאשיה כפי הנגלה ובאמת היה בן יהויקים ולכן חשבו בין בני יאשיה ובני יהויקים, וקראו כאן דוד יהויכין ובדברי הימים קראו אחיו, ואפשר שבעל המאמר הזה הוציא זה מן המקראות האלה, אבל ממ"ש חכמינו זכרונם לברכה במק"א שצדקיה היה צדיק, אין ראוי לומר כזאת שנולד בממזרות, ולמה נרחיק מן הפשוט שצדקיה היה בן השלישי של יאשיה, כמ"ש והשלישי צדקיהו, וגם ליהויקים היה לו בן ששמו צדקיה, ובעת יצא יהויכין אל נבוכדנצר ראה שעם הארץ ימליכו את צדקיהו בן יהויקים אחי יכניהו תחת אביו, והמליך את מתניהו דודו של יהויכין בן יאשיה והסב שמו צדקיהו רצה לומר שהוא העומד במקום צדקיהו הטוען טענת ירושה בהמלכות, ובדברי הימים רמז כל זה במה שקראו אחיו, רצה לומר שהוא העומד במקום צדקיהו אחיו, ומה שהקשה מהרי"א אחר שיואחז הוא שלום והיה הבן הקטן ליאשיה והיה בן כ"ג למלכו ומלך אחריו יהויקים י"א שנה, ואם כן אי אפשר שיהיה צדקיה הגדול משלום הוא יואחז בן כ"א במלכו, הנה מזה בעצמו ראיה ששלום אינו יואחז רק בן אחר, וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה שיוחנן הוא יואחז, ונולד לפני צדקיהו לא אחריו:
Verse 19
ויעש הרע חכמינו זכרונם לברכה קבלו שצדקיהו היה צדיק ודורו היו רשעים, כי בדברי הימים פירש ויעש הרע לא נכנע מלפני ירמיה הנביא מפי ה' וגם במלך בבל מרד אשר השביעו באלהים גם כל שרי הכהנים והעם הרבו למעול מעל ככל תועבות הגוים וכו' מבואר שחטא צדקיהו היה מה שלא שמע לדברי נביא ומה שעבר על השבועה לא זולת זה, רק הדור ההוא הם שהרבו למעול מעל ולפי זה מ"ש פה שעשה הרע ככל אשר עשה יהויקים היינו שגם יהויקים מרד בנבוכדנצר ולא שמע לדברי הנביא והסבה לזה היה:
Verse 20
כי על אף ה' היתה שכבר נתחתם גזר דין בעבור עונות הדור:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Original text
בְּיָמָ֣יו עָלָ֔ה נְבֻכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיְהִי־ל֨וֹ יְהוֹיָקִ֥ים עֶ֙בֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וַיָּ֖שׇׁב וַיִּמְרׇד־בּֽוֹ׃
In his days, King Nebuchadnezzar of Babylon came up, and Jehoiakim became his vassal for three years. Then he turned and rebelled against him.
וַיְשַׁלַּ֣ח יְהֹוָ֣ה׀בּ֡וֹ אֶת־גְּדוּדֵ֣י כַשְׂדִּים֩ וְאֶת־גְּדוּדֵ֨י אֲרָ֜ם וְאֵ֣ת׀ גְּדוּדֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ גְּדוּדֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֔וֹן וַיְשַׁלְּחֵ֥ם בִּיהוּדָ֖ה לְהַאֲבִיד֑וֹ כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִֽים׃
G OD let loose against him the raiding bands of the Chaldeans, Arameans, Moabites, and Ammonites—letting them loose against Judah to destroy it, in accordance with the word that G OD had spoken through the prophets—God’s servants.
אַ֣ךְ׀ עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֗ה הָֽיְתָה֙ בִּֽיהוּדָ֔ה לְהָסִ֖יר מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו בְּחַטֹּ֣את מְנַשֶּׁ֔ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃
All this befell Judah at the command of G OD , who banished [them] from the divine presence because of all the sins that Manasseh had committed,
וְגַ֤ם דַּֽם־הַנָּקִי֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁפָ֔ךְ וַיְמַלֵּ֥א אֶת־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם דָּ֣ם נָקִ֑י וְלֹא־אָבָ֥ה יְהֹוָ֖ה לִסְלֹֽחַ׃
and also because of the blood of the innocent that he shed. For he filled Jerusalem with the blood of the innocent, and G OD would not forgive.
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יְהוֹיָקִ֖ים וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
The other events of Jehoiakim’s reign, and all of his actions, are recorded in the Annals of the Kings of Judah.
וַיִּשְׁכַּ֥ב יְהוֹיָקִ֖ים עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
Jehoiakim rested with his ancestors, and his son Jehoiachin succeeded him as king.
וְלֹא־הֹסִ֥יף עוֹד֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָצֵ֖את מֵֽאַרְצ֑וֹ כִּֽי־לָקַ֞ח מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֗ל מִנַּ֤חַל מִצְרַ֙יִם֙ עַד־נְהַר־פְּרָ֔ת כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר הָיְתָ֖ה לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃ {פ}
The king of Egypt did not venture out of his country again, for the king of Babylon had seized all the land that had belonged to the king of Egypt, from the Wadi of Egypt to the River Euphrates.
בֶּן־שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמׇלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נְחֻשְׁתָּ֥א בַת־אֶלְנָתָ֖ן מִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
Jehoiachin was eighteen years old when he became king, and he reigned three months in Jerusalem; his mother’s name was Nehushta daughter of Elnathan of Jerusalem.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃
He did what was displeasing to G OD , just as his father had done.
בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא (עלה) [עָל֗וּ] עַבְדֵ֛י נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצֽוֹר׃
At that time, the troops of King Nebuchadnezzar of Babylon marched against Jerusalem, and the city came under siege.
וַיָּבֹ֛א נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַל־הָעִ֑יר וַעֲבָדָ֖יו צָרִ֥ים עָלֶֽיהָ׃
King Nebuchadnezzar of Babylon advanced against the city while his troops were besieging it.
וַיֵּצֵ֞א יְהוֹיָכִ֤ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ עַל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל ה֣וּא וְאִמּ֔וֹ וַעֲבָדָ֖יו וְשָׂרָ֣יו וְסָרִיסָ֑יו וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַ֥ת שְׁמֹנֶ֖ה לְמׇלְכֽוֹ׃
Thereupon King Jehoiachin of Judah, along with his mother, and his courtiers, commanders, and officers, surrendered to the king of Babylon. The king of Babylon took him captive in the eighth year of his reign.
וַיּוֹצֵ֣א מִשָּׁ֗ם אֶת־כׇּל־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וְאוֹצְר֖וֹת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְקַצֵּ֞ץ אֶת־כׇּל־כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה׃
He carried off from Jerusalem all the treasures of the House of G OD and the treasures of the royal palace; he stripped off all the golden decorations in the Temple of G OD —which King Solomon of Israel had made—as G OD had warned.
וְהִגְלָ֣ה אֶת־כׇּל־יְ֠רוּשָׁלַ֠͏ִם וְֽאֶת־כׇּל־הַשָּׂרִ֞ים וְאֵ֣ת׀ כׇּל־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֗יִל (עשרה) [עֲשֶׂ֤רֶת] אֲלָפִים֙ גּוֹלֶ֔ה וְכׇל־הֶחָרָ֖שׁ וְהַמַּסְגֵּ֑ר לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר זוּלַ֖ת דַּלַּ֥ת עַם־הָאָֽרֶץ׃
He exiled all of Jerusalem: all the commanders and all the warriors—ten thousand exiles—as well as all the artisans and smiths; only the poorest people in the land were left.
וַיֶּ֥גֶל אֶת־יְהוֹיָכִ֖ין בָּבֶ֑לָה וְאֶת־אֵ֣ם הַ֠מֶּ֠לֶךְ וְאֶת־נְשֵׁ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְאֶת־סָרִיסָ֗יו וְאֵת֙ (אולי) [אֵילֵ֣י] הָאָ֔רֶץ הוֹלִ֛יךְ גּוֹלָ֥ה מִירוּשָׁלַ֖͏ִם בָּבֶֽלָה׃
He deported Jehoiachin to Babylon; and the king’s mother and wives and officers and the notables of the land were brought as exiles from Jerusalem to Babylon.
וְאֵת֩ כׇּל־אַנְשֵׁ֨י הַחַ֜יִל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֗ים וְהֶחָרָ֤שׁ וְהַמַּסְגֵּר֙ אֶ֔לֶף הַכֹּ֕ל גִּבּוֹרִ֖ים עֹשֵׂ֣י מִלְחָמָ֑ה וַיְבִיאֵ֧ם מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל גּוֹלָ֖ה בָּבֶֽלָה׃
All the able men, to the number of seven thousand—all of them warriors, trained for battle—and a thousand artisans and smiths were brought to Babylon as exiles by the king of Babylon.
וַיַּמְלֵ֧ךְ מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־מַתַּנְיָ֥ה דֹד֖וֹ תַּחְתָּ֑יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ צִדְקִיָּֽהוּ׃ {פ}
And the king of Babylon appointed Mattaniah, Jehoiachin’s uncle, king in his place, changing his name to Zedekiah.
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְאַחַ֤ת שָׁנָה֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בְמׇלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ (חמיטל) [חֲמוּטַ֥ל] בַּֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃
Zedekiah was twenty-one years old when he became king, and he reigned eleven years in Jerusalem; his mother’s name was Hamutal daughter of Jeremiah of Libnah.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יְהוֹיָקִֽים׃
He did what was displeasing to G OD , just as Jehoiakim had done.
כִּ֣י׀ עַל־אַ֣ף יְהֹוָ֗ה הָיְתָ֤ה בִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וּבִ֣יהוּדָ֔ה עַד־הִשְׁלִכ֥וֹ אֹתָ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו וַיִּמְרֹ֥ד צִדְקִיָּ֖הוּ בְּמֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ {ס}
Indeed, Jerusalem and Judah were a cause of anger for G OD , so that they were cast out from the divine presence. Zedekiah rebelled against the king of Babylon.
English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC