Talmud Builders

    Commentary page

    II Kings 23

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Tanakh · chapter reading guide

    II Kings Chapter 23

    II Kings Chapter 23 presents 37 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. Observable themes include The chapter uses kingship and leadership language..

    Reading lens

    Look for leadership, kingship and public responsibility. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    • The chapter uses kingship and leadership language.

    A unit-by-unit map of all 37 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 17 words

      Opens “וַיִּשְׁלַ֖ח הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּאַסְפ֣וּ אֵלָ֔יו כׇּל־זִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃…”

    2. Verse 221 words

      Opens “וַיַּ֣עַל הַמֶּ֣לֶךְ בֵּית־יְהֹוָ֡ה וְכׇל־אִ֣ישׁ יְהוּדָה֩ וְכׇל־יֹשְׁבֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם…”

    3. Verse 326 words

      Opens “וַיַּעֲמֹ֣ד הַ֠מֶּ֠לֶךְ עַֽל־הָ֨עַמּ֜וּד וַיִּכְרֹ֥ת אֶֽת־הַבְּרִ֣ית׀ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה…”

    4. Verse 428 words

      Opens “וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־חִלְקִיָּ֩הוּ֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וְאֶת־כֹּהֲנֵ֣י הַמִּשְׁנֶה֮…”

    5. Verse 520 words

      Opens “וְהִשְׁבִּ֣ית אֶת־הַכְּמָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נָֽתְנוּ֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְקַטֵּ֤ר…”

    6. Verse 619 words

      Opens “וַיֹּצֵ֣א אֶת־הָאֲשֵׁרָה֩ מִבֵּ֨ית יְהֹוָ֜ה מִח֤וּץ לִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ אֶל־נַ֣חַל…”

    7. Verse 712 words

      Opens “וַיִּתֹּץ֙ אֶת־בָּתֵּ֣י הַקְּדֵשִׁ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֣ר…”

    8. Verse 823 words

      Opens “וַיָּבֵ֤א אֶת־כׇּל־הַכֹּֽהֲנִים֙ מֵעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְטַמֵּ֣א אֶת־הַבָּמ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר…”

    9. Verse 913 words

      Opens “אַ֗ךְ לֹ֤א יַעֲלוּ֙ כֹּהֲנֵ֣י הַבָּמ֔וֹת אֶל־מִזְבַּ֥ח יְהֹוָ֖ה…”

    10. Verse 1013 words

      Opens “וְטִמֵּ֣א אֶת־הַתֹּ֔פֶת אֲשֶׁ֖ר בְּגֵ֣י (בני) [בֶן־]הִנֹּ֑ם לְבִלְתִּ֗י…”

    11. Verse 1118 words

      Opens “וַיַּשְׁבֵּ֣ת אֶת־הַסּוּסִ֗ים אֲשֶׁ֣ר נָתְנוּ֩ מַלְכֵ֨י יְהוּדָ֤ה לַשֶּׁ֙מֶשׁ֙…”

    12. Verse 1222 words

      Opens “וְאֶת־הַֽמִּזְבְּח֡וֹת אֲשֶׁ֣ר עַל־הַגָּג֩ עֲלִיַּ֨ת אָחָ֜ז אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ׀ מַלְכֵ֣י…”

    13. Verse 1322 words

      Opens “וְֽאֶת־הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם אֲשֶׁר֮ מִימִ֣ין לְהַר־הַמַּשְׁחִית֒…”

    14. Verse 148 words

      Opens “וְשִׁבַּר֙ אֶת־הַמַּצֵּב֔וֹת וַיִּכְרֹ֖ת אֶת־הָאֲשֵׁרִ֑ים וַיְמַלֵּ֥א אֶת־מְקוֹמָ֖ם עַצְמ֥וֹת…”

    15. Verse 1523 words

      Opens “וְגַ֨ם אֶת־הַמִּזְבֵּ֜חַ אֲשֶׁ֣ר בְּבֵֽית־אֵ֗ל הַבָּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה…”

    16. Verse 1623 words

      Opens “וַיִּ֣פֶן יֹאשִׁיָּ֗הוּ וַיַּ֨רְא אֶת־הַקְּבָרִ֤ים אֲשֶׁר־שָׁם֙ בָּהָ֔ר וַיִּשְׁלַ֗ח…”

    17. Verse 1723 words

      Opens “וַיֹּ֕אמֶר מָ֚ה הַצִּיּ֣וּן הַלָּ֔ז אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֣י רֹאֶ֑ה…”

    18. Verse 1813 words

      Opens “וַיֹּ֙אמֶר֙ הַנִּ֣יחוּ ל֔וֹ אִ֖ישׁ אַל־יָנַ֣ע עַצְמוֹתָ֑יו וַֽיְמַלְּטוּ֙…”

    19. Verse 1919 words

      Opens “וְגַם֩ אֶת־כׇּל־בָּתֵּ֨י הַבָּמ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ בְּעָרֵ֣י שֹׁמְר֗וֹן אֲשֶׁ֨ר…”

    20. Verse 2011 words

      Opens “וַ֠יִּזְבַּ֠ח אֶת־כׇּל־כֹּהֲנֵ֨י הַבָּמ֤וֹת אֲשֶׁר־שָׁם֙ עַל־הַֽמִּזְבְּח֔וֹת וַיִּשְׂרֹ֛ף אֶת־עַצְמ֥וֹת…”

    21. Verse 2113 words

      Opens “וַיְצַ֤ו הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת־כׇּל־הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר עֲשׂ֣וּ פֶ֔סַח לַיהֹוָ֖ה…”

    22. Verse 2216 words

      Opens “כִּ֣י לֹ֤א נַֽעֲשָׂה֙ כַּפֶּ֣סַח הַזֶּ֔ה מִימֵי֙ הַשֹּׁ֣פְטִ֔ים…”

    23. Verse 2311 words

      Opens “כִּ֗י אִם־בִּשְׁמֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ נַעֲשָׂ֞ה…”

    24. Verse 2426 words

      Opens “וְגַ֣ם אֶת־הָאֹב֣וֹת וְאֶת־הַ֠יִּדְּעֹנִ֠ים וְאֶת־הַתְּרָפִ֨ים וְאֶת־הַגִּלֻּלִ֜ים וְאֵ֣ת כׇּל־הַשִּׁקֻּצִ֗ים…”

    25. Verse 2515 words

      Opens “וְכָמֹ֩הוּ֩ לֹא־הָיָ֨ה לְפָנָ֜יו מֶ֗לֶךְ אֲשֶׁר־שָׁ֤ב אֶל־יְהֹוָה֙ בְּכׇל־לְבָב֤וֹ…”

    26. Verse 2614 words

      Opens “אַ֣ךְ׀ לֹא־שָׁ֣ב יְהֹוָ֗ה מֵחֲר֤וֹן אַפּוֹ֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁר־חָרָ֥ה…”

    27. Verse 2721 words

      Opens “וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה גַּ֤ם אֶת־יְהוּדָה֙ אָסִיר֙ מֵעַ֣ל פָּנַ֔י…”

    28. Verse 2812 words

      Opens “וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יֹאשִׁיָּ֖הוּ וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים…”

    29. Verse 2916 words

      Opens “בְּיָמָ֡יו עָלָה֩ פַרְעֹ֨ה נְכֹ֧ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֛יִם עַל־מֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר…”

    30. Verse 3019 words

      Opens “וַיַּרְכִּבֻ֨הוּ עֲבָדָ֥יו מֵת֙ מִמְּגִדּ֔וֹ וַיְבִאֻ֙הוּ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ…”

    31. Verse 3114 words

      Opens “בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְשָׁלֹ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹאָחָ֣ז בְּמׇלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים…”

    32. Verse 327 words

      Opens “וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו׃…”

    33. Verse 3315 words

      Opens “וַיַּאַסְרֵ֩הוּ֩ פַרְעֹ֨ה נְכֹ֤ה בְרִבְלָה֙ בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֔ת (במלך)…”

    34. Verse 3417 words

      Opens “וַיַּמְלֵךְ֩ פַּרְעֹ֨ה נְכֹ֜ה אֶת־אֶלְיָקִ֣ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֗הוּ תַּ֚חַת יֹאשִׁיָּ֣הוּ…”

    35. Verse 3523 words

      Opens “וְהַכֶּ֣סֶף וְהַזָּהָ֗ב נָתַ֤ן יְהֽוֹיָקִים֙ לְפַרְעֹ֔ה אַ֚ךְ הֶעֱרִ֣יךְ…”

    36. Verse 3616 words

      Opens “בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹיָקִ֣ים בְּמׇלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙…”

    37. Verse 377 words

      Opens “וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו׃…”

    Rashi's commentary

    1. Verse 3

      על העמודמקום מעמד המלך בבית המקדש:

    2. Verse 4

      ואת כהני המשנהסגני כהונה, שהם שניים לכהנים גדולים:

      שומרי הסףאמרכלים הממונים על כל צרכי הבית, ומפתחות העזרה בידם:

      בשדמות קדרוןבמישר קדרון:

      ונשא את עפרם בית אלאל מקום טמא, אשר טמא שם את המזבח שעשה ירבעם, ושרף עליו את כהני הבמות:

    3. Verse 5

      ויקטר בבמותואותן שקטרו בבמות בערי יהודה:

    4. Verse 7

      את בתי הקדשיםבתי הזמה:

      אורגות שם בתיםיריעות:

    5. Verse 9

      לא יעלוהכהנים שקטרו בבמות לעבודה זרה, לא יעלו עוד לשרת על מזבח ה':

      כי אם אכלו מצותכלומר כי אם בדבר זה לא יצאו מכהונתם, שמותרין לאכול בקדשים, הרי הם כבעלי מומין, חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין:

      אכלו מצותמנחות, והוא הדין לכל הקדשים:

    6. Verse 10

      התופתהוא המולך, ועל שם שהיו הכהנים מקישים בתופים, שלא ישמע האב את נהמת הבן כשהוא נכוה בידי הצורה של עבודה זרה מולך, קראוהו תופת:

    7. Verse 11

      את הסוסיםאותם המשתחוים לחמה, היו להם סוסים מוכנים לצאת לקראת החמה בבקר:

      נתן מלךכך שמו:

      אשר בפרוריםלא ידעתי מה הם:

    8. Verse 12

      וירץ משםובערם משם:

    9. Verse 13

      להר המשחיתהר הזיתים, הוא הר המשחה, וכיון שהזכיר את שמו על ידי עבודה זרה, שינה שמו לגנאי:

    10. Verse 17

      מה הציון הלזראה קבר, מצדו אחד עלה קמשונים וחרולים, וצדו אחד הדסים ובשמים, ותמה עליו ואמר מה זה והשיבו:

      הקבר איש האלהיםונביא השקר שצוה לבניו שיקברוהו אצלו (מלכים א פרק יג):

    11. Verse 19

      אשר בערי שומרוןשהיה יאשיהו מלך על כל ישראל, מה שחזרו מעשרת השבטים על ידי ירמיהו:

    12. Verse 22

      לא נעשה כפסח הזהלא נתקבצו רוב עם בכל פסח כמו שנתקבצו בזה:

      מימי השופטיםמימי שמואל, כתוב בדברי הימים (ב לה יח) לפי שאף שמואל החזיר ישראל למוטב, וקבצם המצפתה. דבר אחר: לא נעשה כפסח הזה לה' בירושלים, (אבל) משמלכו מלכי ישראל ומלכי יהודה, לא עשו פסח כל ישראל בירושלים, לפי שנחלקה המלכות לשנים מירבעם, והיו הולכים לעגל שבבית אל ובדן, עד עכשיו שגלו עשרת השבטים, והחזירם ירמיהו ומלך עליהם יאשיהו, ובאו כולם לירושלים:

    13. Verse 24

      התרפיםצורות שמדברים על ידי כשפים, והעושה אותן צריך לכוון שעה אחת בשנה, ושנה אחת ראויה לכך:

    14. Verse 30

      וימשחולא היה צריך משיחה, אלא מפני שהיה יהויקים אחיו גדול ממנו שתי שנים, כמו שכתוב בענין (פסוק לו):

    15. Verse 35

      איש כערכוכפי עשרו:

    Edition: On Your Way -- new. License: Public Domain. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 2

      את כל דברי ספר הברית מפני שמצאו שהיה נגלל בתוכחה שסיומה אלה דברי הברית, ואחר כך מתחיל פרשת נצבים שהקהיל משה את כל ישראל כמ"ש אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם וכו' לעברך בברית ה' וכו' וקרא את הספר בשם ספר הברית, וכן הקהיל גם כן כל העם לעברם בברית ה' ובאלתו, ועל זה אמר ויעמד כל העם בברית כמ"ש אתם נצבים היום כולכם:

    2. Verse 4

      ויצו מפני שכתוב שם אזהרה על ע"א לכן התאמץ בכל כחו תיכף לבער כל מיני ע"א ולשרש אחריה והתחיל מן הכלים בהיכל:

    3. Verse 5

      והשבית את הכמרים, והמקטרים שהיו במסבי ירושלים שהיו עובדים בכלים הללו, באופן שבטל ע"א שהיה שרשו בהיכל ה', כליו וכהניו:

    4. Verse 6

      ויוצא אחר כך בער ע"א מן העזרות כי האשרה עמדה אצל המזבח בעזרה:

    5. Verse 7

      ויתץ את בתי הקדשים ששם היו נשים מיוחדות לזנות ולארוג בתים ויריעות לכסות האשרה:

    6. Verse 8

      ויבא, אחר כך התחיל לבער הבמות, וכבר בארתי (למעלה סי' כ"א) שרוב הבמות היו לשמים, או שיתוף ש"ש וד"א, והביא כהני הבמות שהם הגידו מכל המקומות שנמצאו במות שם וטמא את הבמות על ידי הכהנים עצמם, ולא נתצם מפני שהיו רובם לשמים, וכן נתץ את במות שהיו אצל שערי הערים, והבמה הגדולה שהיה בפתח שער יהושע שהשער הזה היה בשמאל של שער העיר, ומפני שהיה שער הזה שייך לשער העיר עשו לו במה מיוחדת וטמאו גם אותה:

    7. Verse 9

      וכהני הבמות לא הוכשרו עוד לעבודה רק לאכול שירי מנחות:

    8. Verse 10

      וטמא התפת היה מקום חוץ לירושלים ששם היו מעבירים הבנים למולך והגם שקרקע עולם אינה נאסרת, מכל מקום טמא את המקום כדי שלא ימצא להם מקום להעביר למולך:

    9. Verse 11

      וישבת, הסוסים שנתנו לעבודת השמש הגם שבע"ח אינם נאסרים השבית אותם ואת המרכבות שרף, ומ"ש מבוא בית ה' שהיו הולכים בסוסים ומרכבה לקראת השמש בצאתו, והיה דרכם מן המקום שבאים לשם בית ה' עד הלשכה של הסריס שהיה שמו נתן מלך, ולשכה זו היתה במגרשי העיר במזרח, ועובדי השמש ציירו אותה בהולכת המרכבה ויצאו לקראתה מבית ה' כמ"ש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה וכו':

    10. Verse 12

      (יב-יג) ואת המזבחות ומזבחות אלה לא בער חזקיה כי היה די לו במה שבטל עבודתם, וכן אשר בנה מנשה בחצרות בית ה' שאחר שעשה תשובה בטל עבודתם, וכן המזבחות שעשו נשי שלמה שלדעת המפרשים הקריבו אחר כך עליהם לגבוה, בפרט לדעת חכמינו זכרונם לברכה שבקש לבנות ולא בנה, שע"כ אא"ל שלא בנה כלל, דהא כאן מבואר שהיה, רק שאחר כך הקריבו עליהם לגבוה לא לע"א, בכ"ז נתצם יאשיה כיון שהיה בהם שמץ דופי:

    11. Verse 14

      ושבר, אמנם המצבות והאשרים שנעשו לע"א ואסורים לגבוה שבר וכתת ולא הסתפק במה שטמאים לבד:

    12. Verse 15

      וגם את המזבח אשר בבית אל הגם שהיה חוץ לגבול יהודה נתץ לבער הע"א מכל ארץ ישראל ואחר שהיה לע"א נתץ ושרף:

    13. Verse 16

      ויפן יאשיה כי היה דרך עובדי אלילים לעשות בית הקברות סמוך למזבח ובמות אליליהם, כי היו דבוקים בטומאה, ומזה ידע שהיו הקברים מצד עובדי העגלים לכן וישלח ויקח את העצמות וכו' ובזה נתקיים נבואת הנביא בדבר ה':

    14. Verse 19

      (יט-כ) וגם את כל בתי הבמות וכו' ויזבח את כל כהני הבמות, כי בנבואת איש האלהים שם נאמר וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך, ולא היה כן שיזבח כהני הבמות על מזבח שבבית אל, אמנם אחר שבית אל היה חרב בעת ההיא ולא היו כהנים מקטירים עליו, בהכרח היה פי' דבריו שיזבח כהני הבמות שימצאו ביתר ערי ישראל שכולם מתיחסים למזבח של בית אל שהיה השורש לכולם, והנעשה עליהם הוא כאילו נעשה עליו ולכן אמר שם כי היה יהיה הדבר אשר קרא בדבר ה' על המזבח אשר בבית אל ועל כל בתי הבמות אשר בערי שומרון, והנביא לא נבא רק על מזבח שבבית אל ושומרון לא נבנתה עוד בעת ההיא, וע"כ שמע מן הנביא פי' דבריו שמה שאמר שיזבח כהני הבמות יהיה ביתר ערי שומרון כי בית אל היתה חרבה, ולכן כששמע יאשיה מדברי הנביא הלך ליתר ערי שומרון ושם זבח את כהני הבמות:

    15. Verse 21

      (כא-כב) ויצו המלך אחר שבער את הבמות והגלולים, צוה שיעשו הפסח שגם פסח מצרים היה עיקר ענינו לבטל תועבת מצרים שהיו עובדים למזל טלה, כמ"ש הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, ומ"ש כי לא נעשה כפסח הזה אין פירוש שלא נעשה פסח מימי השופטים עד ימי יאשיה, רק כמו שפי' מהרי"א שלא נעשה בטהרה ובביעור ע"א ובהסרת הבמות עד העת ההיא לפי שבימי שאול ודוד היו הבמות בישראל וכן בימי שלמה עד ימי חזקיה, וגם בימי חזקיה לא עשאוהו כל ישראל כמו שנזכר בדברי הימים שקצתם היו מלעיגים על שלוחי חזקיה, ומ"ש מימי השופטים פי' בדברי הימים מימי שמואל, שבימי שמואל שבו כולם בתשובה, מה שלא היה זה עד ימי יאשיה:

    16. Verse 25

      וכמהו לא היה לפניו מלך וכו' וגבי חזקיה כתוב בה' בטח ואחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו, ופירש מהרי"א שחזקיה נתעלה על כל המלכים במדת הבטחון כמו שהיה בענין סנחריב, ויאשיה נתעלה על כולם בענין התשובה, שגם למ"ד כל האומר יאשיה חטא אינו אלא טועה, פי' ששב בענין הדינים שכל דין שדן פחות מבן י"ח החזירם מכיסו, עכ"ד ובפשוט היתה התשובה בענין הכללי שהדור ההוא ע"פ מלכם עשו תשובה מכל הכעסים שהכעיסו המלכים הקודמים ובטל המזבחות והבמות מכל ערי ישראל מה שלא עשה כן חזקיה שהשאיר המזבח שבבית אל והבמות שבערי שומרון והמזבחות אשר על גג עליית אחז, וכבר אמרו בפרק חלק שבקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג רק שגרם איזה חטא רצה לומר שהיה ראוי להיות אז הקיבוץ הכללי מן הגלות כי כבר בארתי (בביאור ישעיה סימן י"א ובכ"מ) שמעת שהיה הגלות הכללי של עשרת השבטים על ידי סנחריב, הוחל זמן הגאולה, דהיינו שאם היו שבים בתשובה שלמה היה תיכף הקיבוץ הכללי המקוה, כי הגאולה י"ל שני זמנים כמ"ש זכו אחישנה לא זכו בעתה, ואם היו זוכים היה אז הגאולה הכללית לאסוף נדחים, ואחר שבימי חזקיה נדחה הדבר, היה ראוי שיהיה זה בימי יאשיה שאז שבו בתשובה שלמה, ובאמת אמרו חכמינו זכרונם לברכה שירמיה הלך בעת ההיא להחזיר עשרת השבטים, כי חשב שעתה עת מצוא, ובאר הכתוב הסבה שנדחה הדבר גם בעת ההיא כמ"ש:

    17. Verse 26

      אך לא שב ה' מחרון אפו שהגם שעשו תשובה כראוי וכבר נגזר גזר דין מחדש להגלות גם את יהודה ולהחריב את העיר והבית מסבת הכעסים שהכעיס מנשה, וכבר האריך מהרי"א לתמוה הלא מנשה עשה תשובה, ויעתר ה' לו וישמע תפלתו כמ"ש בדברי הימים, ויאשיה היה צדיק גמור, וכבר בארתי הדבר למעלה סימן כ"א, שהעם לא שבו בתשובה בימי מנשה, וגם מנשה לא עשה תשובה שלמה, ואם עזב דרכי ע"א לא שב מעון רציחה ויתר הכעסים עיין שם, וגם בימי יאשיה הגם שהעם עשו תשובה בשנה זו, שבו לעשות עבירות בסתר כמ"ש בירמיה (ג) ויאמר ה' אלי בימי יאשיה המלך וכו', ולא יראה בוגדה אחותה יהודה ותלך ותזן גם היא והיה מקול זנותה ותחנף את הארץ, ופרשתי שם שעשו בחונף טוב בנגליהם ורעה בסתרם ובמצפוניהם, ולכן נחתם גזר דינם להסיר גם את יהודה, וגזר דין זה נחתם כבר בימי מנשה כמ"ש בסימן כ"א, ולא נקרע על ידי התשובה שעשו עתה:

    18. Verse 29

      בימיו אבל יען שהבטיח לו על ידי נביא שלא תראינה עיניו בכל הרעה, לכן בימיו עלה פרעה נכה, ונאסף לפני הרעה:

    19. Verse 30

      ויקח עם הארץ, פי' מהרי"א שלקחו אותו בחזקה והמליכוהו שלא על פי שורת הדין, ולכן וימשחו אותו כפי' חכמינו זכרונם לברכה שהיה זה מפני שיהויקים אחיו היה גדול ממנו שתי שנים, כי מלך בן מלך אין צריך משיחה, ולכן:

    20. Verse 33

      ויאסרהו, ובדברי הימים כתוב ויסירהו מלך מצרים בירושלים, תחלה הסירו ממלכותו ולקחו עמו לרבלה ושם אסרו בנחושתים כדי שלא ימלוך שנית, ויענש את הארץ מפני שהמליכו את הקטן לפני הגדול, והמליך את הראוי על פי הדין:

    21. Verse 35

      והכסף שתחלה ענש פרעה את הארץ ואחר שהמלך יהויקים קבל עליו לתתו לו והיה לו ככר זהב ולא מאה ככר כסף (כי יאשיה בודאי לא עבר על וכסף וזהב לא ירבה לו מאד), וקבל רשות מפרעה להעריך את הארץ על הכסף, ואחר כך הוסיף מדעתו ונגש את הכסף ואת הזהב מעם הארץ, גם יל"פ כי אחר שעם הארץ המליכו את יואחז הקטן לפני אחיו הגדול שלא כמשפט כנ"ל, ומסתמא השרים והסגנים היו ידם עם יהויקים, כי עם הארץ הם ההמון, וכיון שפרעה הענישם עונש ממון בעבור זה היה עיקר העונש לעם הארץ וההמון, ויהויקים עשה כעין פשרה שהכסף לקח מכל הארץ, והזהב לקח רק מעם הארץ לבד, וזה שכתוב אך העריך את הארץ לתת את הכסף, שזה נתנה הארץ בכלל, ועל זה אמר איש כערכו נגש את הכסף, אבל ואת הזהב נגש את עם הארץ, שזה לקח מן עם הארץ לבד, והנה בדברי הימים חושב בני יאשיה ארבעה הבכור יוחנן והשני אליקים והשלישי צדקיה והרביעי שלום, ודעת חכמינו זכרונם לברכה בהוריות ובכריתות שיוחנן הוא יואחז ואף שיהויקים הוא הבכור יוחנן היה בכור למלכות, ולדעת הראב"ע שלום הוא יהואחז, וראייתו ממה שכתוב (בירמיהו כ״ב:י״א) כה אמר אל שלום בן יאשיה המולך תחת יאשיה אביו אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב שם עוד, ולדעת חכמינו זכרונם לברכה שם שלום הוא צדקיה, ועיין מה שכתוב בירמיה שם:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Original text

    וַיִּשְׁלַ֖ח הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּאַסְפ֣וּ אֵלָ֔יו כׇּל־זִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

    At the king’s summons, all the elders of Judah and Jerusalem assembled before him.

    וַיַּ֣עַל הַמֶּ֣לֶךְ בֵּית־יְהֹוָ֡ה וְכׇל־אִ֣ישׁ יְהוּדָה֩ וְכׇל־יֹשְׁבֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם אִתּ֗וֹ וְהַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַנְּבִיאִ֔ים וְכׇל־הָעָ֖ם לְמִקָּטֹ֣ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּקְרָ֣א בְאׇזְנֵיהֶ֗ם אֶת־כׇּל־דִּבְרֵי֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית הַנִּמְצָ֖א בְּבֵ֥ית יְהֹוָֽה׃

    The king went up to the House of G OD , together with the entire citizenry of Judah and all the inhabitants of Jerusalem, and the priests and prophets—all the people, young and old. And he read to them the entire text of the covenant scroll that had been found in the House of G OD .

    וַיַּעֲמֹ֣ד הַ֠מֶּ֠לֶךְ עַֽל־הָ֨עַמּ֜וּד וַיִּכְרֹ֥ת אֶֽת־הַבְּרִ֣ית׀ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה לָלֶ֜כֶת אַחַ֤ר יְהֹוָה֙ וְלִשְׁמֹ֨ר מִצְוֺתָ֜יו וְאֶת־עֵדְוֺתָ֤יו וְאֶת־חֻקֹּתָיו֙ בְּכׇל־לֵ֣ב וּבְכׇל־נֶ֔פֶשׁ לְהָקִ֗ים אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את הַכְּתֻבִ֖ים עַל־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וַיַּעֲמֹ֥ד כׇּל־הָעָ֖ם בַּבְּרִֽית׃

    The king stood by the pillar and solemnized the covenant before G OD : that they would follow G OD and observe God’s commandments, injunctions, and laws with all their heart and soul; that they would fulfill all the terms of this covenant as inscribed upon the scroll. And all the people entered into the covenant.

    וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־חִלְקִיָּ֩הוּ֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וְאֶת־כֹּהֲנֵ֣י הַמִּשְׁנֶה֮ וְאֶת־שֹׁמְרֵ֣י הַסַּף֒ לְהוֹצִיא֙ מֵהֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔ה אֵ֣ת כׇּל־הַכֵּלִ֗ים הָֽעֲשׂוּיִם֙ לַבַּ֣עַל וְלָאֲשֵׁרָ֔ה וּלְכֹ֖ל צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם וַֽיִּשְׂרְפֵ֞ם מִח֤וּץ לִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ בְּשַׁדְמ֣וֹת קִדְר֔וֹן וְנָשָׂ֥א אֶת־עֲפָרָ֖ם בֵּֽית־אֵֽל׃

    Then the king ordered the high priest Hilkiah, the priests of the second rank, and the guards of the threshold to bring out of the Temple of G OD all the objects made for Baal and Asherah is rendered “sacred post,” e.g., 2 Kings 17.16. and all the host of heaven. He burned them outside Jerusalem in the fields of Kidron, and he removed the ashes to Bethel.

    וְהִשְׁבִּ֣ית אֶת־הַכְּמָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נָֽתְנוּ֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְקַטֵּ֤ר בַּבָּמוֹת֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּמְסִבֵּ֖י יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְאֶת־הַֽמְקַטְּרִ֣ים לַבַּ֗עַל לַשֶּׁ֤מֶשׁ וְלַיָּרֵ֙חַ֙ וְלַמַּזָּל֔וֹת וּלְכֹ֖ל צְבָ֥א הַשָּׁמָֽיִם׃

    He suppressed the idolatrous priests whom the kings of Judah had appointed to make offerings at the shrines in the towns of Judah and in the environs of Jerusalem, and those who made offerings to Baal, to the sun and moon and constellations—all the host of heaven.

    וַיֹּצֵ֣א אֶת־הָאֲשֵׁרָה֩ מִבֵּ֨ית יְהֹוָ֜ה מִח֤וּץ לִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ אֶל־נַ֣חַל קִדְר֔וֹן וַיִּשְׂרֹ֥ף אֹתָ֛הּ בְּנַ֥חַל קִדְר֖וֹן וַיָּ֣דֶק לְעָפָ֑ר וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶת־עֲפָרָ֔הּ עַל־קֶ֖בֶר בְּנֵ֥י הָעָֽם׃

    He brought out the [image of] Asherah from the House of G OD to the Kidron Valley outside Jerusalem, and burned it in the Kidron Valley; he beat it to dust and scattered its dust over the burial ground of the common people.

    וַיִּתֹּץ֙ אֶת־בָּתֵּ֣י הַקְּדֵשִׁ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הַנָּשִׁ֗ים אֹרְג֥וֹת שָׁ֛ם בָּתִּ֖ים לָאֲשֵׁרָֽה׃

    He tore down the cubicles of the consecrated workers uncertain. in the House of G OD , at the place where the women wove coverings for Asherah.

    וַיָּבֵ֤א אֶת־כׇּל־הַכֹּֽהֲנִים֙ מֵעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְטַמֵּ֣א אֶת־הַבָּמ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר קִטְּרֽוּ־שָׁ֙מָּה֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וְנָתַ֞ץ אֶת־בָּמ֣וֹת הַשְּׁעָרִ֗ים אֲשֶׁר־פֶּ֜תַח שַׁ֤עַר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ שַׂר־הָעִ֔יר אֲשֶֽׁר־עַל־שְׂמֹ֥אול אִ֖ישׁ בְּשַׁ֥עַר הָעִֽיר׃

    He brought all the priests from the towns of Judah [to Jerusalem] and defiled the shrines where the priests had been making offerings—from Geba to Beer-sheba. He also demolished the shrines of the gates that were at the entrance of the gate of Joshua, the city prefect—which were on the left as one [entered] the city gate.

    אַ֗ךְ לֹ֤א יַעֲלוּ֙ כֹּהֲנֵ֣י הַבָּמ֔וֹת אֶל־מִזְבַּ֥ח יְהֹוָ֖ה בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם כִּ֛י אִם־אָכְל֥וּ מַצּ֖וֹת בְּת֥וֹךְ אֲחֵיהֶֽם׃

    The priests of the shrines, however, did not ascend the altar of G OD in Jerusalem, but they ate unleavened bread along with their kinsmen.

    וְטִמֵּ֣א אֶת־הַתֹּ֔פֶת אֲשֶׁ֖ר בְּגֵ֣י (בני) [בֶן־]הִנֹּ֑ם לְבִלְתִּ֗י לְהַעֲבִ֨יר אִ֜ישׁ אֶת־בְּנ֧וֹ וְאֶת־בִּתּ֛וֹ בָּאֵ֖שׁ לַמֹּֽלֶךְ׃

    He also defiled Topheth, which is in the Valley of Ben-hinnom, so that no one might consign their son or daughter to the fire of Molech.

    וַיַּשְׁבֵּ֣ת אֶת־הַסּוּסִ֗ים אֲשֶׁ֣ר נָתְנוּ֩ מַלְכֵ֨י יְהוּדָ֤ה לַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ מִבֹּ֣א בֵית־יְהֹוָ֔ה אֶל־לִשְׁכַּת֙ נְתַן־מֶ֣לֶךְ הַסָּרִ֔יס אֲשֶׁ֖ר בַּפַּרְוָרִ֑ים וְאֶת־מַרְכְּב֥וֹת הַשֶּׁ֖מֶשׁ שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃

    He did away with the horses that the kings of Judah had dedicated to the sun, at the entrance of the House of G OD , near the chamber of the eunuch Nathan-melech, which was in the precincts. He burned the chariots of the sun.

    וְאֶת־הַֽמִּזְבְּח֡וֹת אֲשֶׁ֣ר עַל־הַגָּג֩ עֲלִיַּ֨ת אָחָ֜ז אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ׀ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֗ה וְאֶת־הַֽמִּזְבְּחוֹת֙ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מְנַשֶּׁ֗ה בִּשְׁתֵּ֛י חַצְר֥וֹת בֵּית־יְהֹוָ֖ה נָתַ֣ץ הַמֶּ֑לֶךְ וַיָּ֣רׇץ מִשָּׁ֔ם וְהִשְׁלִ֥יךְ אֶת־עֲפָרָ֖ם אֶל־נַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃

    And the king tore down the altars made by the kings of Judah on the roof by the upper chamber of Ahaz, and the altars made by Manasseh in the two courts of the House of G OD . He removed them quickly from there and scattered their rubble in the Kidron Valley.

    וְֽאֶת־הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם אֲשֶׁר֮ מִימִ֣ין לְהַר־הַמַּשְׁחִית֒ אֲשֶׁ֣ר בָּ֠נָ֠ה שְׁלֹמֹ֨ה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֜ל לְעַשְׁתֹּ֣רֶת׀ שִׁקֻּ֣ץ צִידֹנִ֗ים וְלִכְמוֹשׁ֙ שִׁקֻּ֣ץ מוֹאָ֔ב וּלְמִלְכֹּ֖ם תּוֹעֲבַ֣ת בְּנֵֽי־עַמּ֑וֹן טִמֵּ֖א הַמֶּֽלֶךְ׃

    The king also defiled the shrines facing Jerusalem, to the south of the Mount of the Destroyer,: a derogatory play on har ha-mishḥah (“Mount of Ointment”); Mishnah Middoth 2.4. which King Solomon of Israel had built for Ashtoreth, the abomination of the Sidonians, for Chemosh, the abomination of Moab, and for Milcom, the detestable thing of the Ammonites.

    וְשִׁבַּר֙ אֶת־הַמַּצֵּב֔וֹת וַיִּכְרֹ֖ת אֶת־הָאֲשֵׁרִ֑ים וַיְמַלֵּ֥א אֶת־מְקוֹמָ֖ם עַצְמ֥וֹת אָדָֽם׃

    He shattered their pillars and cut down their sacred posts and covered their sites with human bones.

    וְגַ֨ם אֶת־הַמִּזְבֵּ֜חַ אֲשֶׁ֣ר בְּבֵֽית־אֵ֗ל הַבָּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יָרׇבְעָ֤ם בֶּן־נְבָט֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל גַּ֣ם אֶת־הַמִּזְבֵּ֧חַ הַה֛וּא וְאֶת־הַבָּמָ֖ה נָתָ֑ץ וַיִּשְׂרֹ֧ף אֶת־הַבָּמָ֛ה הֵדַ֥ק לְעָפָ֖ר וְשָׂרַ֥ף אֲשֵׁרָֽה׃

    As for the altar in Bethel [and] the shrine made by Jeroboam son of Nebat who caused Israel to sin—that altar, too, and the shrine as well, he tore down. He burned down the shrine and beat it to dust, and he burned the sacred post.

    וַיִּ֣פֶן יֹאשִׁיָּ֗הוּ וַיַּ֨רְא אֶת־הַקְּבָרִ֤ים אֲשֶׁר־שָׁם֙ בָּהָ֔ר וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָֽעֲצָמוֹת֙ מִן־הַקְּבָרִ֔ים וַיִּשְׂרֹ֥ף עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ וַֽיְטַמְּאֵ֑הוּ כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר קָרָא֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר קָרָ֔א אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

    Josiah turned and saw the graves that were there on the hill; and he had the bones taken out of the graves and burned on the altar. Thus he defiled it, in fulfillment of the word of G OD foretold by the agent of God who foretold these happenings.

    וַיֹּ֕אמֶר מָ֚ה הַצִּיּ֣וּן הַלָּ֔ז אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֣י רֹאֶ֑ה וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אַנְשֵׁ֣י הָעִ֗יר הַקֶּ֤בֶר אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א מִֽיהוּדָ֔ה וַיִּקְרָ֗א אֶת־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתָ עַ֖ל הַמִּזְבַּ֥ח בֵּֽית־אֵֽל׃

    He asked, “What is the marker I see there?” And the townspeople replied, “That is the grave of the agent of God who came from Judah and foretold these things that you have done to the altar of Bethel.”

    וַיֹּ֙אמֶר֙ הַנִּ֣יחוּ ל֔וֹ אִ֖ישׁ אַל־יָנַ֣ע עַצְמוֹתָ֑יו וַֽיְמַלְּטוּ֙ עַצְמוֹתָ֔יו אֵ֚ת עַצְמ֣וֹת הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁר־בָּ֖א מִשֹּׁמְרֽוֹן׃

    “Let him be,” he said, “let no one disturb his bones.” So they left his bones undisturbed together with the bones of the prophet who came from Samaria.

    וְגַם֩ אֶת־כׇּל־בָּתֵּ֨י הַבָּמ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ בְּעָרֵ֣י שֹׁמְר֗וֹן אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְהַכְעִ֔יס הֵסִ֖יר יֹאשִׁיָּ֑הוּ וַיַּ֣עַשׂ לָהֶ֔ם כְּכׇל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּבֵֽית־אֵֽל׃

    Josiah also abolished all the cult places that the kings of Israel had built in the towns of Samaria, vexing [G OD ]. He dealt with them just as he had done to Bethel:

    וַ֠יִּזְבַּ֠ח אֶת־כׇּל־כֹּהֲנֵ֨י הַבָּמ֤וֹת אֲשֶׁר־שָׁם֙ עַל־הַֽמִּזְבְּח֔וֹת וַיִּשְׂרֹ֛ף אֶת־עַצְמ֥וֹת אָדָ֖ם עֲלֵיהֶ֑ם וַיָּ֖שׇׁב יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

    He slew on the altars all the priests of the shrines who were there, and he burned human bones on them. Then he returned to Jerusalem.

    וַיְצַ֤ו הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת־כׇּל־הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר עֲשׂ֣וּ פֶ֔סַח לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כַּכָּת֕וּב עַ֛ל סֵ֥פֶר הַבְּרִ֖ית הַזֶּֽה׃

    The king commanded all the people, “Offer the passover sacrifice to the E TERNAL your God as prescribed in this scroll of the covenant.”

    כִּ֣י לֹ֤א נַֽעֲשָׂה֙ כַּפֶּ֣סַח הַזֶּ֔ה מִימֵי֙ הַשֹּׁ֣פְטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁפְט֖וּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכֹ֗ל יְמֵ֛י מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וּמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃

    Now the passover sacrifice had not been offered in that manner in the days of the chieftains who ruled Israel, or during the days of the kings of Israel and the kings of Judah.

    כִּ֗י אִם־בִּשְׁמֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ נַעֲשָׂ֞ה הַפֶּ֧סַח הַזֶּ֛ה לַיהֹוָ֖ה בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

    Only in the eighteenth year of King Josiah was such a passover sacrifice offered in that manner to G OD in Jerusalem.

    וְגַ֣ם אֶת־הָאֹב֣וֹת וְאֶת־הַ֠יִּדְּעֹנִ֠ים וְאֶת־הַתְּרָפִ֨ים וְאֶת־הַגִּלֻּלִ֜ים וְאֵ֣ת כׇּל־הַשִּׁקֻּצִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נִרְאוּ֙ בְּאֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם בִּעֵ֖ר יֹאשִׁיָּ֑הוּ לְ֠מַ֠עַן הָקִ֞ים אֶת־דִּבְרֵ֤י הַתּוֹרָה֙ הַכְּתֻבִ֣ים עַל־הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר מָצָ֛א חִלְקִיָּ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃

    Josiah also did away with the necromancers and the mediums, the oracle idols and the fetishes—all the detestable things that were to be seen in the land of Judah and Jerusalem. Thus he fulfilled the terms of the Teaching recorded in the scroll that the priest Hilkiah had found in the House of G OD .

    וְכָמֹ֩הוּ֩ לֹא־הָיָ֨ה לְפָנָ֜יו מֶ֗לֶךְ אֲשֶׁר־שָׁ֤ב אֶל־יְהֹוָה֙ בְּכׇל־לְבָב֤וֹ וּבְכׇל־נַפְשׁוֹ֙ וּבְכׇל־מְאֹד֔וֹ כְּכֹ֖ל תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה וְאַחֲרָ֖יו לֹא־קָ֥ם כָּמֹֽהוּ׃

    There was no king like him before who turned back to G OD with all his heart and soul and might, in full accord with the Teaching of Moses; nor did any like him arise after him.

    אַ֣ךְ׀ לֹא־שָׁ֣ב יְהֹוָ֗ה מֵחֲר֤וֹן אַפּוֹ֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁר־חָרָ֥ה אַפּ֖וֹ בִּֽיהוּדָ֑ה עַ֚ל כׇּל־הַכְּעָסִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הִכְעִיס֖וֹ מְנַשֶּֽׁה׃

    However, G OD did not turn away from the awesome wrath that had blazed up against Judah because of all the things Manasseh did to provoke God’s anger.

    וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה גַּ֤ם אֶת־יְהוּדָה֙ אָסִיר֙ מֵעַ֣ל פָּנַ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר הֲסִרֹ֖תִי אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וּ֠מָאַסְתִּ֠י אֶת־הָעִ֨יר הַזֹּ֤את אֲשֶׁר־בָּחַ֙רְתִּי֙ אֶת־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וְאֶ֨ת־הַבַּ֔יִת אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתִּי יִֽהְיֶ֥ה שְׁמִ֖י שָֽׁם׃

    G OD said, “I will also banish Judah from My presence as I banished Israel; and I will reject the city of Jerusalem that I chose and the House where I said My name would abide.”

    וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יֹאשִׁיָּ֖הוּ וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃

    The other events of Josiah’s reign, and all his actions, are recorded in the Annals of the Kings of Judah.

    בְּיָמָ֡יו עָלָה֩ פַרְעֹ֨ה נְכֹ֧ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֛יִם עַל־מֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר עַל־נְהַר־פְּרָ֑ת וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיְמִיתֵ֙הוּ֙ בִּמְגִדּ֔וֹ כִּרְאֹת֖וֹ אֹתֽוֹ׃

    In his days, Pharaoh Neco, king of Egypt, marched against the king of Assyria to the River Euphrates; King Josiah marched toward him, but when he confronted him at Megiddo, [Pharaoh Neco] slew him.

    וַיַּרְכִּבֻ֨הוּ עֲבָדָ֥יו מֵת֙ מִמְּגִדּ֔וֹ וַיְבִאֻ֙הוּ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ בִּקְבֻרָת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח עַם־הָאָ֗רֶץ אֶת־יְהֽוֹאָחָז֙ בֶּן־יֹ֣אשִׁיָּ֔הוּ וַיִּמְשְׁח֥וּ אֹת֛וֹ וַיַּמְלִ֥יכוּ אֹת֖וֹ תַּ֥חַת אָבִֽיו׃ {פ}

    His servants conveyed his body in a chariot from Megiddo to Jerusalem, and they buried him in his tomb. Then the people of the land took Jehoahaz; they anointed him and made him king in place of his father.

    בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְשָׁלֹ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹאָחָ֣ז בְּמׇלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ חֲמוּטַ֥ל בַּֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃

    Jehoahaz was twenty-three years old when he became king, and he reigned three months in Jerusalem; his mother’s name was Hamutal daughter of Jeremiah of Libnah.

    וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו׃

    He did what was displeasing to G OD , just as his predecessors had done.

    וַיַּאַסְרֵ֩הוּ֩ פַרְעֹ֨ה נְכֹ֤ה בְרִבְלָה֙ בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֔ת (במלך) [מִמְּלֹ֖ךְ] בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וַיִּתֶּן־עֹ֙נֶשׁ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ מֵאָ֥ה כִכַּר־כֶּ֖סֶף וְכִכַּ֥ר זָהָֽב׃

    Pharaoh Neco imprisoned him in Riblah in the region of Hamath, to keep him from reigning in Jerusalem. And he imposed on the land an indemnity of one hundred talents of silver and a talent of gold.

    וַיַּמְלֵךְ֩ פַּרְעֹ֨ה נְכֹ֜ה אֶת־אֶלְיָקִ֣ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֗הוּ תַּ֚חַת יֹאשִׁיָּ֣הוּ אָבִ֔יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ יְהוֹיָקִ֑ים וְאֶת־יְהוֹאָחָ֣ז לָקַ֔ח וַיָּבֹ֥א מִצְרַ֖יִם וַיָּ֥מׇת שָֽׁם׃

    Then Pharaoh Neco appointed Eliakim son of Josiah king in place of his father Josiah, changing his name to Jehoiakim. He took Jehoahaz and brought him to Egypt, where he died.

    וְהַכֶּ֣סֶף וְהַזָּהָ֗ב נָתַ֤ן יְהֽוֹיָקִים֙ לְפַרְעֹ֔ה אַ֚ךְ הֶעֱרִ֣יךְ אֶת־הָאָ֔רֶץ לָתֵ֥ת אֶת־הַכֶּ֖סֶף עַל־פִּ֣י פַרְעֹ֑ה אִ֣ישׁ כְּעֶרְכּ֗וֹ נָגַ֞שׂ אֶת־הַכֶּ֤סֶף וְאֶת־הַזָּהָב֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ לָתֵ֖ת לְפַרְעֹ֥ה נְכֹֽה׃ {ס}

    Jehoiakim gave Pharaoh the silver and the gold, and he made an assessment on the land to pay the money demanded by Pharaoh. He exacted from the people of the land the silver and gold to be paid Pharaoh Neco, each [holding] according to its assessment.

    בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹיָקִ֣ים בְּמׇלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ (זבידה) [זְבוּדָּ֥ה] בַת־פְּדָיָ֖ה מִן־רוּמָֽה׃

    Jehoiakim was twenty-five years old when he became king, and he reigned eleven years in Jerusalem; his mother’s name was Zebudah daughter of Pedaiah of Rumah.

    וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו׃

    He did what was displeasing to G OD , just as his ancestors had done.

    English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC