II Kings 12

כל ימיו אשר הורהו יהוידע — אבל משמת יהוידע, אז באו שרי יהודה להשתחות למלך, ועשאוהו אלוה, אמרו לו: הנכנס לבית קדש הקדשים שעה אחת מסוכן למות, ואתה נחבאת בו שש שנים, כדאי אתה להיות אלוה, אז שמע המלך אליהם (בדברי הימים ב כד יז, שמות רבה ח ב):

כסף עובר איש כסף נפשות ערכו — שני כספים יש כאן, כסף עובר, הוא כסף השקלים שבכל שנה, הנאמר בו (שמות ל יג): כל העובר על הפקודים, ואיש שיתנדב ערכת נפשו, האומר ערכי עלי:

כל כסף אשר יעלה וגו' — כגון האומר הרי עלי מנה לבדק הבית:

יקחו להס הכהנים — יהיה שלהם, והם יקבלו עליהם לחזק את בדק הבית משלהם:

מאת מכרו — מאת מכירו הרגיל אצלו:

בדק — בקיעה וסדק החומה:

ועתה אל תקחו כסף — עוד, ואל תחזקו הבית משלכם:

כי לבדק הבית תתנוהו — אם יפחות יפחות, ואם יותיר יותיר:

אצל המזבח — בעזרה:

מימין בבוא איש — מימין ביאת האנשים:

שומרי הסף — ספי העזרה, הממונים על מפתחות העזרה, שהרי תרגמו יונתן: אמרכליא. והאמרכלים שבעה היו, לשבעה שערי העזרה, בתוספתא דשקלים (ב טו):

ויהי — מיום אל יום (תמיד): כראותם כי רב הכסף בארון ויעל סופר המלך וגו':

ונתנו את הכסף המתכן — היו נותנין אותו הכסף המנוי, לאחר שהוציא מן הארון ושקלוהו ומנאוהו, היו נותנין אותו על ידי הגזברין הממונים על עושי המלאכה:

המתכן — לשון מנין, כמו (שמות ה יח): ותוכן לבנים תתנו:

המפקדים — הממונים:

ויוציאהו — לשון הוצאה, לשכור חרשי העץ:

ולבונים — הם הארדכלין חרשי האבן, שחבריהם עושים על פיהם ראשי האומנות:

ולגדרים — לבוני החומה, תלמידי ארדכלין:

ולחצבי האבן — מן ההר:

ספות כסף מזמרות — והם כלי שיר:

ולא יחשבו את האנשים — לא היו האמרכלין באין לחשבון עם האנשים הגזברין, אשר יתנו האמרכלין את הכסף תמיד על ידם לתתו לעושי המלאכה, לפי שלא היו חשודים בעיניהם, כי באמונה הם עושים:

כסף אשם וכסף חטאות — המפריש מעות לחטאתו ולאשמו, ולקח את הבהמה ונותר מן המעות:

לא יובא בית ה' — לבדק הבית:

לכהנים יהיו — והם לוקחים מהם עולות קיץ למזבח, הבשר לעולה, והעורות שלהם, כך שנינו בתמורה (כג ב): זה מדרש דרש יהוידע הכהן, כל הבא ממותר חטאת וממותר אשם, ילקח בהן עולות:

אז יעלה חזאל — אחר מות יהוידע, ועשה יואש את עצמו אלוה:

בית מלא — באותו מקום:

מלא — שם מקום:

סלא — שם מקום:

ויוזכר בן שמעת ויהוזבד בן שמר — כתוב בדברי הימים (ב כד כו) - שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית, ולמה פירשו הכתוב, ללמד שנפרע ממנו הקב"ה על ידי אנשים כיוצא בו, יבאו עמונים ומואבים כפויי טובה, שכפו בטובתו של אברהם אבינו שעשה ללוט שנלחם עם המלכים להצילו, והם שכרו את בלעם לקלל את בניו, ויפרע מיואש, שכפה בטובתו של יהוידע, והרג את זכריהו בנו, כמו שמפרש בדברי הימים (שם פסוק כא) ומדרש זה בספרי:

כל ימיו אשר הורהו רצה לומר כ"ז שהורה יהוידע, כי אחרי מותו חטא, ובדברי הימים פי' כל ימי יהוידע הכהן, ויש הבדל אצלי בין הוראה ובין לימוד כמ"ש בפי' התוה"מ, ורצה לומר שלא למד היטב רק שהורה, והראה לו, ובמות המורה נטה מן הדרך מה שלא היה כן אם היה לומד להשכיל להטיב בדרך לימוד:

(ה-ו) השאלות — יש שנוים רבים מן הספור הנזכר כאן אל המסופר בדברי הימים כמו שתראה בפנים, וצריך להשוות ספורי עזרא עם ספורי וכתב ספר מלכים: (ה-ו) ויאמר יהואש, פה נזכר שצוה לכהנים שיקחו קדשי בני ישראל לעצמם, ובעד זה הוטל עליהם לחזק את בדק הבית, וזכר שצוה להם לקחת שלשה מיני הקדש, א. כסף מחצית השקל, וזה כסף עובר על הפקודים, ב. כסף ערכין, ג. כסף נו"נ והקדשים והחרמים, ובדברי הימים נזכר שהיה עם לב יואש לחדש את בית ה' ויקבץ את הכהנים והלוים ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית אלהיכם מדי שנה בשנה ואתם תמהרו לדבר, ולא מהרו הלוים ויקרא המלך ליהוידע הראש ויאמר לו מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלים את משאת משה עבד ה' והקהל לישראל לאהל העדות, כי עתליה המרשעת בניה פרצו את בית האלהים וגם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים, נראה שהם שני ספורים, כי יואש רצה לחדש את בית ה', היינו להעמידו ביופיו ובמתכונתו כמו שהיה בעת חדושו, ולזה לא היה מספיק הנו"נ וכסף עובר שזה היה מספיק רק לבדק הבית לא לחדושו, וזה נזכר בדברי הימים, ושלתכלית זה צוה שהלוים יצאו לערי יהודה ויקבצו כסף לתכלית זה, וצוה שימהרו ויעשו זאת, והלוים לא מהרו, והיה עוד ציוי אחר לתקן בבהמ"ק בדק הבית הרגיל שהיה נוהג תמיד, ולזה היה מספיק מותר שירי הלשכה ומעות ההולכים לבדק הבית וזה נזכר במלכים, והמלך צוה שזה יקחו הכהנים מאת מכריהם ותחת זה הוטל עליהם לתקן בדק הבית, וכבר נזכר כי תיכף במלוך יואש שם יהוידע פקודות על בית ה' להעלות עולות ה' ככתוב בתורת ה', רצה לומר עולת תמיד, וזה היה בא מתרומת הלשכה שהם ממחצית השקל שהיו תורמין ובודאי היו גובין מחצית השקלים תיכף מעת שמלך יואש והוקם פקודת בית ה' על מכונו, ושירי הלשכה היה הולך לבדק הבית, ולא חדש יואש רק שהכהנים יקחו אותו מאת העם והם יחזקו בדק הבית משירי מעות עובר ומן כסף ערכין וכסף נו"נ:

(ז-ט) ובשנת עשרים ושלש ליואש, אז ראה שהכהנים לא חזקו את בית ה', וחשדם שלקחו המעות לעצמם, ובדברי הימים נזכר שעל הציוי שצוה שיסובו ביהודה ויקבצו כסף אמר ליהוידע למה לא דרש על הלוים וכו', ונראה שבזה רצה שיקבצו כסף השקלים של השנים שמלכה עתליה כיון שכסף הזה נלקח לבעלים הרי כאלו לא נתנוהו, וזה שכתוב כי עתליה וכו' וגם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים, ולכן נזכר בדברי הימים שנתנו קול ביהודה ובירושלים להביא לה' משאת משה וכו' רצה לומר מחצית השקל של שנים שעברו:

השאלות — פה אמר שנתן הארון אצל המזבח, ובדברי הימים אמר שנתנו בחוץ:

ויקח יהוידע הכהן ארון אחד, ובדברי הימים נזכר שצוה המלך ויעשו ארון אחד ויתנוהו בשער בית ה' חוצה, ולמ"ש למעלה שם נזכר הארון שנעשה לתקלין עתיקין דהיינו לשקלי שנה העברה וזה נעשה בפקודת המלך, שצוה שיביאו שקלי השנים שעברו שנית, וזה נתנו בחוץ, ופה נזכר הארון של תקלין חדתין, וזה ניתן בפנים, ומבואר בפ"ו דשקלים כי י"ג שופרות היו במקדש וכתוב עליהם תקלין חדתין תקלין עתיקין קינים וגוזלים עולות עצים ולבונה וכו', וי"ל שרמז זה במ"ש ארון אחד, מלת ארון בחטף, והרד"ק נדחק ארון של איש אחד, (וי"ל שרמז שכל הי"ג ארונות נקראו בשם ארון אחד שאחד מספרו י"ג, ולקח ארון של אחד רצה לומר מן הי"ג ארונות ששם הכולל שלהם היה שם אחד):

השאלות — בדברי הימים ספר זה בענין אחר:

ויהי בראותם כי רב הכסף זה היה מתרומת הלשכה, אחר שהספיק לעולות תמידים לקחו המותר לבדק הבית וזה היה על ידי סופר המלך והכהן גדול, ובדברי הימים אמר ויהי בעת יביא את הארון אל פקודת המלך ביד הלוים וכו', זה היה מארון של תקלין עתיקין שהיה כולו לבדק הבית, ועל זה אמר שם כה עשו ליום ביום, כי בזה לא היה זמן קבוע, מה שאין כן לתרומת הלשכה שהיה רק ג' פעמים בשנה, ושם אמר ויתנהו המלך ויהוידע הכהן אל עושי מלאכת עבודת בית ה', ויהיו שוכרים חוצבים וחרשים לחדש בית ה' וגם לחרשי ברזל ונחשת לחזק בית ה', זה היה מתקלין עתיקין שהיה כסף רב והיה מספיק לחדש בית ה' רצה לומר לבנות מחדש את המקומות שפרצה עתליה, וכאן מדבר מתרומת שירי הלשכה שהיה מיוחד לחזק את בית ה' לא לחדשו, וכסף הזה צרו ומנו ונתנוהו על ידי עושי המלאכה המופקדים רצה לומר הממונים על בדק הבית, ומ"ש ויוציאהו לחרשי העץ ולבונים היינו האומנים האמרכולין הממונים על מלאכת חרשי עצים ועל מלאכת בונים באבנים:

ולגדרים הם הפועלים עצמם הבונים גדרות של עצים ולחוצבי האבן וגם לקנות עצים ואבני מחצב:

השאלות — בדברי הימים אמר שעשו כלים מכסף זה והכתובים סותרים א"ע:

אך לא יעשה וכו', ובדברי הימים אמר וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף ויעשהו כלים וכו', ולמ"ש אין סתירה בין הכתובים כי שם דבר מכסף הארון שהביאו את השקלים משנים שעברו והיו מיוחדים מראש לבדק הבית, וכבר פסק הרמב"ם פ"ד מהלכות שקלים כר"ע בכתובות (דף ק"ו ע"ב) דכלי שרת באים ממותר נסכים לא מתרומת הלשכה ולכן כאן שמדבר מתרומת הלשכה אמר שלא יעשה כלי שרת מהם, ושם שמדבר מקדשי בדק הבית אמר שהמותר עשו ממנו כלי שרת, וכמ"ש המשנה למלך שם שבזה כ"ע מודו עכ"ל:

כסף אשם כי היה גם כן ארון מיוחד למותר חטאת ומותר אשם, ודרש יהוידע הכהן שזה אינו מיוחד לה' לבד, כי מצא שני כתובים באחד כתוב אשם לה' ובאחד כתוב לכהן וכתוב מכריע, והוא שיקחו בהם עולות לקיץ המזבח והעור לכהן ויקוים שניהם, וכמו שבארתי בחבורי התו"ה (ויקרא סי' שס"ט):

אז יעלה חזאל זה היה אחרי מות יהוידע שהמלך עזב תורת ה' ויעבדו אשרים ועצבים והיה קצף עליהם, וכשלקח חזאל גת שהיה למלכי יהודה מימי דוד, שם פניו על ירושלים:

ויקח ספר מה החטא גורם, שהגם שהיה לו זכות במה שהשתדל להרבות קדשי הבית, עבירה מכבה מצוה והוצרך לבזבז כל אוצרות ההקדש וגם אוצרות אבותיו ולתתם שוחד למלך ארם:

ויתר דברי יואש בדברי הימים נזכר שאחר כך הוכיחם זכריה בן יהוידע הכהן והרגוהו בחצר בית ה' במצות המלך, ולתקופת השנה עלו עליו חיל ארם במתי מספר והשחיתו את כל שריו, ואת יואש עשו שפטים ועזבו אותו במחליים רבים, ואז התקשרו עליו עבדיו כנזכר, וזה היה הפעם השנית שבאו עליו חיל ארם בלא חזאל, וזה היה עונש מיוחד על הריגת זכריה, וירמיה כותב הספר לא הזכיר זה כי היה נודע בימיו, ודם זכריה היה תוסס ומעלה קצף:

ויקומו עבדיו מפרש בדברי הימים שהתקשרו עליו בדמי בני יהוידע הכהן, ושם אומר שהרגוהו על מטתו, רצה לומר ששכב על ערש דוי במקום שעזבו אותו חיל ארם, והיה שם המקום בית מלא ומפני שהיה עוד בית מלא הנזכר בשופטים ט' שהיה אצל שכם, אמר שהיה זה בית מלא היורד סלוא אצל ירושלים עם אבתיו פי' בעיר ציון ששם שוכבים אבותיו, אבל לא נקבר בהמערה שהמלכים שוכבים שם כמו שכתוב בדברי הימים, ששם לא קברו רק הצדיקים: