Talmud Builders

    Commentary page

    II Chronicles 15

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Tanakh · chapter reading guide

    II Chronicles Chapter 15

    II Chronicles Chapter 15 presents 19 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.

    Reading lens

    Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    A unit-by-unit map of all 19 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 16 words

      Opens “וַעֲזַרְיָ֙הוּ֙ בֶּן־עוֹדֵ֔ד הָיְתָ֥ה עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃…”

    2. Verse 220 words

      Opens “וַיֵּצֵא֮ לִפְנֵ֣י אָסָא֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ שְׁמָע֕וּנִי אָסָ֖א…”

    3. Verse 311 words

      Opens “וְיָמִ֥ים רַבִּ֖ים לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְלֹ֣א׀ אֱלֹהֵ֣י אֱמֶ֗ת וּלְלֹ֛א…”

    4. Verse 48 words

      Opens “וַיָּ֙שׇׁב֙ בַּצַּר־ל֔וֹ עַל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וַיִּמָּצֵ֥א…”

    5. Verse 512 words

      Opens “וּבָעִתִּ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין שָׁל֖וֹם לַיּוֹצֵ֣א וְלַבָּ֑א כִּ֚י…”

    6. Verse 67 words

      Opens “וְכֻתְּת֥וּ גוֹי־בְּג֖וֹי וְעִ֣יר בְּעִ֑יר כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים הֲמָמָ֖ם בְּכׇל־צָרָֽה׃…”

    7. Verse 79 words

      Opens “וְאַתֶּ֣ם חִזְק֔וּ וְאַל־יִרְפּ֖וּ יְדֵיכֶ֑ם כִּ֛י יֵ֥שׁ שָׂכָ֖ר…”

    8. Verse 825 words

      Opens “וְכִשְׁמֹ֨עַ אָסָ֜א הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְהַנְּבוּאָה֮ עֹדֵ֣ד הַנָּבִיא֒…”

    9. Verse 917 words

      Opens “וַיִּקְבֹּ֗ץ אֶת־כׇּל־יְהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וְהַגָּרִים֙ עִמָּהֶ֔ם מֵאֶפְרַ֥יִם וּמְנַשֶּׁ֖ה…”

    10. Verse 108 words

      Opens “וַיִּקָּבְצ֥וּ יְרוּשָׁלַ֖͏ִם בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁלִשִׁ֑י לִשְׁנַ֥ת חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵ֖ה לְמַלְכ֥וּת…”

    11. Verse 1112 words

      Opens “וַיִּזְבְּח֤וּ לַֽיהֹוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִן־הַשָּׁלָ֖ל הֵבִ֑יאוּ בָּקָר֙…”

    12. Verse 128 words

      Opens “וַיָּבֹ֣אוּ בַבְּרִ֔ית לִדְר֕וֹשׁ אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתֵיהֶ֑ם בְּכׇל־לְבָבָ֖ם…”

    13. Verse 1310 words

      Opens “וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יִדְרֹ֛שׁ לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל יוּמָ֑ת לְמִן־קָטֹן֙…”

    14. Verse 147 words

      Opens “וַיִּשָּֽׁבְעוּ֙ לַֽיהֹוָ֔ה בְּק֥וֹל גָּד֖וֹל וּבִתְרוּעָ֑ה וּבַחֲצֹצְר֖וֹת וּבְשׁוֹפָרֽוֹת׃…”

    15. Verse 1514 words

      Opens “וַיִּשְׂמְח֨וּ כׇל־יְהוּדָ֜ה עַל־הַשְּׁבוּעָ֗ה כִּ֤י בְכׇל־לְבָבָם֙ נִשְׁבָּ֔עוּ וּבְכׇל־רְצוֹנָ֣ם…”

    16. Verse 1616 words

      Opens “וְגַֽם־מַעֲכָ֞ה אֵ֣ם׀ אָסָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ הֱסִירָהּ֙ מִגְּבִירָ֔ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה…”

    17. Verse 178 words

      Opens “וְהַ֨בָּמ֔וֹת לֹא־סָ֖רוּ מִיִּשְׂרָאֵ֑ל רַ֧ק לְבַב־אָסָ֛א הָיָ֥ה שָׁלֵ֖ם…”

    18. Verse 189 words

      Opens “וַיָּבֵ֞א אֶת־קׇדְשֵׁ֥י אָבִ֛יו וְקׇדָשָׁ֖יו בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים כֶּ֥סֶף…”

    19. Verse 199 words

      Opens “וּמִלְחָמָ֖ה לֹ֣א הָיָ֑תָה עַ֛ד שְׁנַת־שְׁלֹשִׁ֥ים וְחָמֵ֖שׁ לְמַלְכ֥וּת…”

    Rashi's commentary

    1. Verse 3

      וימים רבים לישראל ללא אלהי אמתעד שבאת אתה:

      וללא כהן מורהשאין מי ששואל להם שום דבר תורה משום הכי לא יורו אתכם הכהנים:

    2. Verse 4

      וישב בצר לו על ה' אלהי ישראלכלומר עתה כשבאת צרה להם בקשו על ה' אלהי ישראל ויבקשהו לפיכך וימצא להם המצוי והושיעכם בכל אשר הלכתם:

    3. Verse 5

      ובעתים ההם אין שלוםבאותן הימים רבים לישראל ללא אלהי אמת אין שלום ליוצא ולבא וגו', ברחבעם כתיב (לעיל ב' י"ב) עליו עלה שישק מלך מצרים על ירושלים כי מעלו בה' וכל הפרשה ואף לאביה היו מהומות רבות:

    4. Verse 6

      וכתתו גוי בגוידוגמא (מדבר י"ד) ויכתום:

    5. Verse 7

      ואתם חזקולדרוש באלהים:

    6. Verse 11

      ויזבחו לה' ביום ההוא מן השלל הביאופתרון ומן השלל שהביאו זבחו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים ששבו וממנו הביאו כדלמעלה (ב' י"ד) וגם אהלי מקנה הביאו וישבו צאן לרוב וגומר, ד"א נראה לי ויזבחו לה' ביום ההוא שנצחו ובאו בשלום בירושלים מן השלל הביאו כלומר מן השלל אשר הביאו הביאו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים:

    7. Verse 16

      וגם מעכה אם אסא המלך הסירה מגבירהלפי שעשתה לאשרה מפלצת מפליא ליצנותא זכרות עשתה לו לצל' והיתה נבעלת לו:

    8. Verse 17

      והבמות לא סרובמות יחיד שהורגלו להקריב עליהם לשמים משחרבה שילה עד שנבנה הבית והיו עונשים עליהם כרת:

    9. Verse 19

      ומלחמה לא היתה וגו'תניא בסדר עולם בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא אפשר לומר כן והלא מת כבר בעשא בשנת כ"ו למלכות אסא כדכתיב (במלכים א ט״ז:ח׳) בשנת כ"ו לאסא מלך אלה בן בעשא אלא מה ת"ל בשנת ל"ו למלך אסא כנגד ל"ו שנים שנתחתן שלמה לבת פרעה שהרי כתב כן במלכים (א' ב') ויברחו שני עבדים לשמעי (שם) עד ויצו המלך את בניהו וילך ויפגע בו וכתיב בסמוך (שם ג') ויתחתן שלמה בבת פרעה כלו' מיד אחר אותן ג' שנים ובשנת ד' לקחה והוא מלך מ' שני' נמצא שהיתה עמו ל"ו שנים וכנגדן ל"ו שנים נגזר' גזירה על מלכי ארם להיות שוטנים על ישראל ובאחרונה ליפול ביד בני דוד לכך נאמר בשנת ל"ו למלך אסא ובשנת י"ו למלכותו מעת שנפל זרח הכושי בידו היא שנת ל"ו משמת שלמה ובשנת י"ו לאסא כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות ולהתגרות באסא וקלקל אסא שנאמר ויוצא אסא כסף וזהב לאמר כרות ברית ביני ובינך וישמע בן הדד. ולא פסקו מלכי ארם מלהיות שוטנים לישראל עד שמת אחז ובשנת ג' לאחז כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות ולהתגרות באחז ולא הי' זכות באחז שיפלו בידו ונפלו שניהם ביד תגלת פלאסר מלך אשור:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 2

      ה' עמכםההשגחה העליונה נמשכת אחר מעשה התחתונים וכמדתם, אם אתם עם ה', הוא עמכם להשגיח עליכם

      ואם תדרשוהויותר, להוסיף הדרישה והעיון בו והשקידה בעבודתו, אז ימצא לכם יותר, ותרבה השפע והטוב. ובהפך אם תעזבוהו, אז יעזוב אתכם, כי הכל תלוי במעשיכם. והביא להם מופת ע"ז, כי הלא:

    2. Verse 3

      ימים רביםחלפו לישראל

      ללא אלהי אמתר"ל כי ההשגה תהיה, א] ע"י הערת השכל, שיכירו את אלהי אמת מצד דרשם האמתיות והשיגם אותם, ואז יכירו את ה' וידבקו בעבודתו מצד עיון השכל. ב] ע"י הערת התורה, שתלמד דעת איך יעבדו את ה' ותיעד בגמול ועונש לעובד ולממרה, כמ"ש בחוה"ל (שער העבודה) בהבדל שני ההערות האלה. והערה התוריית תהיה או ע"י המורים, או ע"י הלימוד בספר התורה. והנה בימים הרבים שחלפו, היו אצלם ללא, ר"ל לאין ואפס, אלהי אמת. וכן היה אצלם כהן מורה ללא ואין, וכן התורה היתה אצלם ללא, עד שלא דרשו את ה' לא מצד הערת השכל ולא מצד ההערה התוריית. והגם שזה נמשך ימים רבים, מ"מ:

    3. Verse 4

      וישבאחר ששבו לה' אלהי ישראל, הגם שלא שבו מאהבה רק בצר לו, ע"י צרתם, שזו מדרגה קטנה מאד, בכל זה עת שבקשוהו נמצא להם, והאיר פניו אליהם:

    4. Verse 5

      ובעתיםר"ל עתה ראו ההבדל בין הזמן הקודם ובין עתה, כי בעתים ההם שסר מהם השגחת ה' נעזבו אל המקרה

      ולא היה שלוםלא ליוצא חוץ מהמדינה, ולא לבא לביתו. ומבאר, שלא היה שלום לבא כי היו מהומות רבות על כל יושבי הארצות, שבכל ארץ היה מהומה ליושביה, כמו דבר ורעב וחיה רעה. ולא היה שלום ליוצא למדינה אחרת, כי:

    5. Verse 6

      וכתתו גוי בגויע"י מלחמות, ואף עיר בעיר. ולפ"ז נודע בין מריבוי הצרות ובין ממה שהיו ממינים שונים ובין ממה שנתפשטו בכל הארצות, שלא היה מצד הטבע, רק כי האלהים הממם בכל הצרות האלה, והיו עונשים השגחיים:

    6. Verse 7

      ואתםששבתם אל ה' ושב השגחת ה' עליכם להניח לכם ע"י שדרשתם אותו

      חזקובעבודת ה'

      ואל ירפו ידיכםלהוסיף אומץ, כי המלאכה רבה והשכר הרבה

      כי יש שכר לפעולתכםהפעולה הוא העסק בדבר, אף שלא גמר הדבר שזה נקרא מעשה (כמ"ש בהבדל שבין מעשה ובין פעולה בכ"מ), אף שלא תקראו עושים רק פועלים, כי המלאכה אין לה קצבה, בכ"ז תקבלו שכר בעד העסק, כי לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה:

    7. Verse 8

      וכשמועמזה הבין אסא שעוד מוטל עליו לעשות ושהוא צריך להתחזק עדיין להשלים מה שלא עשה עד הנה

      והנבואה עודד הנביאיש בזה כוונה כפולה, א] הנבואה של בן עודד, ב] שראה שנבא זאת ברוח אלהים חזק מאד עד שהנביא התעודד והתחזק ברוח נבואתו (מלשון (תהלים כ, ט) ואנחנו קמנו ונתעודד), ועודד פעל יוצא, הנבואה עודדה וחזקה את הנביא, וזה סימן על שלימות הנבואה הזאת. לכן התחזק, כמ"ש לו חזקו ואל ירפו ידיכם

      ויעבר השקוציםשעוד לא בער אותם

      ומן העריםששם לא בער כלל:

    8. Verse 11

      מן השלל הביאואשר הביאו:

    9. Verse 12

      ויבואו בבריתע"י עגל שכרתו לשנים שכל העובר כן יעשה לו, כמ"ש ירמיה (לד, יח), וז"ש וכל אשר לא ידרוש יומת:

    10. Verse 14

      וישבעוהברית היה לקיים העונש להעובר, והשבועה היה כדי שיירא כל איש מפני השבועה אף לעבור בסתר:

    11. Verse 15

      וישמחושלא היה ע"י כפיה רק בשמחה, כי, א] בכל לבבם נשבעו, לא כשבועת אונס שאין פיו ולבו שוים. ב] ובכל רצונם בקשוהו, שגדר הרצון והבדלו מן חפץ שעושה זה מצד שמשיג טוב הדבר בעצמותו, לא ע"י פניות אחרות מתקות גמול ויראת עונש שזה בכלל חפץ (כמ"ש בחבורי התו"ה על ונרצה לו לכפר עליו), ולכן וימצא להם וינח להם:

    12. Verse 16

      וגם מעכה אם אסאיל"פ אם אביו וקראה אמו על שגדלתו, או שגם אביה הי"ל אשה שמה מעכה, ובמלכים כתב וישרוף, והוסיף פה וידק וישרוף:

    13. Verse 17

      והבמותכי לבב העם לא היה שלם כראוי, אבל לבב אסא היה שלם. והוא לא הקריב בבמה, בהפך כי הביא קדשי אביו וקדשיו לבית ה' לחזק את ביתו, וזה הפך ממקריבים בבמות שהיו מניחים קדשיהם בבתי הבמות:

    14. Verse 19

      ומלחמה, עד שנת שלשים וחמשכבר פי' חז"ל שמ"ש אח"ז שבשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא על יהודה א"א לפרש כפשוטו, שבעת ההיא כבר מת בעשא כמבואר במלכים, רק שר"ל למלכות של עתה שהתחיל החשבון מיום שנחלקה מלכות ב"ד שהיה מלכות משונה מהקודם, שהיה מלך על יהודה לבדו, ונשלמו ל"ו שנים בשנת ט"ז לאסא (והם י"ז של ירבעם ושלש של אביה בנו וט"ז של אסא). וממ"ש למעלה פסוק י' ויקבצו ירושלים בשנת חמש עשרה למלכות אסא שזה היה בעת שלחם עם זרח הכושי, כמש"ש ויזבחו מן השלל הביאו, מבואר שמלחמתו עם הכושים היה בשנת ל"ה למלכות הכולל מימי רחבעם, ועז"א כאן שעד עת ההיא לא היתה מלחמה, ור"ל מלחמה גדולה, כי מלחמות קטנות היו שם קודם, כמ"ש (יג, כג) בימיו שקטה הארץ עשר שנים, משמע שאחר כך לא שקטה ממלחמות קטנות:

    Edition: Malbim on II Chronicles -- Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.

    Original text

    וַעֲזַרְיָ֙הוּ֙ בֶּן־עוֹדֵ֔ד הָיְתָ֥ה עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃

    The spirit of God came upon Azariah son of Oded.

    וַיֵּצֵא֮ לִפְנֵ֣י אָסָא֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ שְׁמָע֕וּנִי אָסָ֖א וְכׇל־יְהוּדָ֣ה וּבִנְיָמִ֑ן יְהֹוָ֤ה עִמָּכֶם֙ בִּֽהְיוֹתְכֶ֣ם עִמּ֔וֹ וְאִֽם־תִּדְרְשֻׁ֙הוּ֙ יִמָּצֵ֣א לָכֶ֔ם וְאִם־תַּעַזְבֻ֖הוּ יַעֲזֹ֥ב אֶתְכֶֽם׃ {ס}

    He came to Asa and said to him, “Listen to me, Asa and all Judah and Benjamin; G OD is with you as long as you act faithfully. If it is [God] whom you seek, you will be answered, but if you forsake [God], you will be forsaken.

    וְיָמִ֥ים רַבִּ֖ים לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְלֹ֣א׀ אֱלֹהֵ֣י אֱמֶ֗ת וּלְלֹ֛א כֹּהֵ֥ן מוֹרֶ֖ה וּלְלֹ֥א תוֹרָֽה׃

    Israel has gone many days without the true God, without a priest to give instruction and without Teaching.

    וַיָּ֙שׇׁב֙ בַּצַּר־ל֔וֹ עַל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וַיִּמָּצֵ֥א לָהֶֽם׃

    But in distress it returned to the E TERNAL God of Israel, whom it sought—and who, in turn, responded.

    וּבָעִתִּ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין שָׁל֖וֹם לַיּוֹצֵ֣א וְלַבָּ֑א כִּ֚י מְהוּמֹ֣ת רַבּ֔וֹת עַ֥ל כׇּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאֲרָצֽוֹת׃

    At those times, no wayfarer was safe, for there was much tumult among all the inhabitants of the lands.

    וְכֻתְּת֥וּ גוֹי־בְּג֖וֹי וְעִ֣יר בְּעִ֑יר כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים הֲמָמָ֖ם בְּכׇל־צָרָֽה׃

    Nation was crushed by nation and city by city, for God threw them into panic with every kind of trouble.

    וְאַתֶּ֣ם חִזְק֔וּ וְאַל־יִרְפּ֖וּ יְדֵיכֶ֑ם כִּ֛י יֵ֥שׁ שָׂכָ֖ר לִפְעֻלַּתְכֶֽם׃ {ס}

    As for you, be strong, do not be disheartened, for there is reward for your labor.”

    וְכִשְׁמֹ֨עַ אָסָ֜א הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְהַנְּבוּאָה֮ עֹדֵ֣ד הַנָּבִיא֒ הִתְחַזַּ֗ק וַיַּעֲבֵ֤ר הַשִּׁקּוּצִים֙ מִכׇּל־אֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וּמִן־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לָכַ֖ד מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיְחַדֵּשׁ֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֕ר לִפְנֵ֖י אוּלָ֥ם יְהֹוָֽה׃

    When Asa heard these words, the prophecy of Oded the prophet, he took courage and removed the abominations from the entire land of Judah and Benjamin and from the cities that he had captured in the hill country of Ephraim. He restored the altar of G OD in front of the porch of G OD .

    וַיִּקְבֹּ֗ץ אֶת־כׇּל־יְהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וְהַגָּרִים֙ עִמָּהֶ֔ם מֵאֶפְרַ֥יִם וּמְנַשֶּׁ֖ה וּמִשִּׁמְע֑וֹן כִּֽי־נָפְל֨וּ עָלָ֤יו מִיִּשְׂרָאֵל֙ לָרֹ֔ב בִּרְאֹתָ֕ם כִּֽי־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָ֖יו עִמּֽוֹ׃ {פ}

    He assembled all the people of Judah and Benjamin and those people of Ephraim, Manasseh, and Simeon who sojourned among them, for many in Israel had thrown in their lot with him when they saw that the E TERNAL his God was with him.

    וַיִּקָּבְצ֥וּ יְרוּשָׁלַ֖͏ִם בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁלִשִׁ֑י לִשְׁנַ֥ת חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵ֖ה לְמַלְכ֥וּת אָסָֽא׃

    They were assembled in Jerusalem in the third month of the fifteenth year of the reign of Asa.

    וַיִּזְבְּח֤וּ לַֽיהֹוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִן־הַשָּׁלָ֖ל הֵבִ֑יאוּ בָּקָר֙ שְׁבַ֣ע מֵא֔וֹת וְצֹ֖אן שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִֽים׃

    They brought sacrifices to G OD on that day; they brought 700 oxen and 7,000 sheep of the spoil.

    וַיָּבֹ֣אוּ בַבְּרִ֔ית לִדְר֕וֹשׁ אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתֵיהֶ֑ם בְּכׇל־לְבָבָ֖ם וּבְכׇל־נַפְשָֽׁם׃

    They entered into a covenant to worship the E TERNAL God of their ancestors with all their heart and with all their soul.

    וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יִדְרֹ֛שׁ לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל יוּמָ֑ת לְמִן־קָטֹן֙ וְעַד־גָּד֔וֹל לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־אִשָּֽׁה׃

    Whoever would not worship the E TERNAL God of Israel would be put to death, whether small or great, whether man or woman.

    וַיִּשָּֽׁבְעוּ֙ לַֽיהֹוָ֔ה בְּק֥וֹל גָּד֖וֹל וּבִתְרוּעָ֑ה וּבַחֲצֹצְר֖וֹת וּבְשׁוֹפָרֽוֹת׃

    So they took an oath to G OD in a loud voice and with shouts, with trumpeting and blasts of the horn.

    וַיִּשְׂמְח֨וּ כׇל־יְהוּדָ֜ה עַל־הַשְּׁבוּעָ֗ה כִּ֤י בְכׇל־לְבָבָם֙ נִשְׁבָּ֔עוּ וּבְכׇל־רְצוֹנָ֣ם בִּקְשֻׁ֔הוּ וַיִּמָּצֵ֖א לָהֶ֑ם וַיָּ֧נַח יְהֹוָ֛ה לָהֶ֖ם מִסָּבִֽיב׃

    All Judah rejoiced over the oath, for they swore with all their heart and sought [God] with all their will. In response, they were given respite on every side.

    וְגַֽם־מַעֲכָ֞ה אֵ֣ם׀ אָסָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ הֱסִירָהּ֙ מִגְּבִירָ֔ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה לָאֲשֵׁרָ֖ה מִפְלָ֑צֶת וַיִּכְרֹ֤ת אָסָא֙ אֶת־מִפְלַצְתָּ֔הּ וַיָּ֕דֶק וַיִּשְׂרֹ֖ף בְּנַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃

    King Asa also deposed his mother Maacah from the rank of queen mother, because she had made an abominable thing for [the goddess] Asherah. Asa cut down her abominable thing, reduced it to dust, and burned it in the Wadi Kidron.

    וְהַ֨בָּמ֔וֹת לֹא־סָ֖רוּ מִיִּשְׂרָאֵ֑ל רַ֧ק לְבַב־אָסָ֛א הָיָ֥ה שָׁלֵ֖ם כׇּל־יָמָֽיו׃

    The shrines, indeed, were not abolished in Israel; however, Asa was wholehearted [with G OD ] all his life.

    וַיָּבֵ֞א אֶת־קׇדְשֵׁ֥י אָבִ֛יו וְקׇדָשָׁ֖יו בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב וְכֵלִֽים׃

    He brought into the House of God the things that he and his father had consecrated—silver, gold, and utensils.

    וּמִלְחָמָ֖ה לֹ֣א הָיָ֑תָה עַ֛ד שְׁנַת־שְׁלֹשִׁ֥ים וְחָמֵ֖שׁ לְמַלְכ֥וּת אָסָֽא׃ {פ}

    There was no war until the thirty-fifth year of the reign of Asa.

    English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC