Commentary page

I Kings 9

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Tanakh · chapter reading guide

I Kings Chapter 9

I Kings Chapter 9 presents 28 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

Rashi's commentary

Verse 3
והיו עיני ולבי — תרגום יונתן: ותהי שכנתי שריא ביה אם רעותי מתעבדא. יהא עיני שם, אם לבי וחפצי שם:
Verse 7
ואת הבית אשר הקדשתי לשמי — תנאי הוא ביני וביניכם, ואם לא תשמעו, מה נאמר שם (ויקרא כו לא): והשמותי את מקדשיכם:
ולשנינה — כתרגום: ולשועי, יספרו את הרעות הבאות עליו ויתלעגו בו, כמו (בראשית לז ט): ויספר, ואשתעי. ולשון 'שנינה' אף הוא לשון 'דבור', דכתיב (דברים ו ז): ושננתם לבניך:
Verse 8
והבית הזה יהיה עליון — כל זמן שלא חטאתם, ומשתחטאו כל עובר עליו ישום וישרוק וכן כתוב בדברי הימים (ב ז כא): והבית הזה אשר היה עליון כל עובר עליו וגו'. וכה פתרונו: והבית הזה אשר היה עליון ונורא אף לעובדי כוכבים, כמו שאמר למעלה (ח מא): וגם אל הנכרי אשר לא מעמך וגו', ועכשיו בחרבנו, כל העובר עליו, אף עובד כוכבים, ישום וישרוק, ויאמר כי חטאו של ישראל גורם:
ישום — יתמה, כמו (ויקרא כו לב): ושממו עליה אויביכם, (איוב יח כ): על יומו נשמו אחרונים:
ושרק — שופילי"ר בלע"ז, וכן דרך כל הרואה חורבן פתאום, לשרוק:
Verse 10
עשרים שנה — שבע שנים לבית ה', ואת ביתו שלש עשרה שנה, כמו שאמר למעלה:
Verse 11
נשא את שלמה — ענין עמס, כלכל את משאו בדבר זה:
Verse 13
ארץ כבול — ארץ כבלים, ארץ טיט, שהרגל משתקע ונכבלת בה:
Verse 15
וזה דבר המס — מה שמפרש בסוף הענין (פסוק כ): כל העם הנותר וגו', ויעלם שלמה למס עובד, אותו המס היה לבנות בו את כל אלה:
ואת המלוא — מקום היה בירושלים בעיר דוד, ונקרא מלוא, על שם שמוקף חומה נמוכה, ומלאו לתוכה עפר:
Verse 16
שלוחים — נדוניא:
Verse 18
ואת תדמור במדבר בארץ — אצל הישוב:
Verse 19
ערי המסכנות — קרוי בית אוצריא:
Verse 23
שרי הנצבים — ממונים על הממונים:
חמשים וחמש מאות — שלש מאות מהם היו גרים הממונים על שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר, ושלשת אלפים ושלש מאות הרודים בעם, שאמר למעלה (ה ל): לבד משרי הנצבים לשלמה וגו' שלשת אלפים ושלש מאות. ובדברי הימים (ב ב טז) הוא אומר: שש מאות, אלו שלש מאות שחסר שם, מנה כאן, שהיו ממונים על כולן, ומאתים וחמשים הנותרים, היו ישראל, ממונים על שאר עושי המלאכה. ובדברי הימים (ב ח י) מנאן לעצמן: ואלה שרי הנצבים לשלמה חמשים ומאתים הרדים בעם, עושי המלאכה:
Verse 24
אך בת פרעה — שהיתה מתחלה בעיר דוד, כמה שנאמר בראש הספר (ג א): ויביאה אל עיר דוד:
עלתה מעיר דוד וגו' — ובדברי הימים (ב ח יא) מפרש: כי אמר לא תשב אשה לי בעיר דוד כי קדש המה אשר באה אליהם ארון ה':
אז בנה — שלמה:
את המלוא — לבנות לתוכו בתים, לעבדיה ולשפחותיה, וזה שהוכיחו ירבעם (לקמן יא כז): אביך הניחו פרוץ לעולי רגלים, ואתה בנית אותו לעשות אנגריא לבת פרעה (סנהדרין קא ב), וזהו 'אך' האמור כאן, אך בזו העוה שלמה, שבנה לה את המלוא, כך שמעתי. ואני אומר, אך בת פרעה וגו', כלומר הערים האמורות למעלה, הוצרך לבנות למסכנות לרכב ולפרשים ולגדולה, אך את המלוא, לא היה בונה לשום גדולה, כי אביו הניחו לפרוש בו עולי רגלים אהלים, אלא שבת פרעה עלתה אל ביתה, והמלוא סמוך לאותו בית, אז בנה את המלוא:
Verse 25
על המזבח — של בית עולמים:
והקטיר אתו — ואותו מזבח הקטורת אשר לפני ה' לקטרת הסמים:
Verse 26
ואני — אניה:

Edition: On Your Way -- new. License: Public Domain. Sefaria.

Malbim's commentary

Verse 1
ואת כל חשק כי בית ה' ובית המלך היו דברים נצרכים, וזולת זה בנה בנינים שלא היה צריך להם רק שחפץ לעשות לבנות ולנטוע ולהגדיל מעשיו אף שלא לצורך הדברים רק כדי שיעשה מעשים הרבה כמ"ש הגדלתי מעשי בניתי לי בתים:
Verse 2
וירא ה' שנית והגם שהיתה זאת הפעם השלישית, המראה שראה בתחילת הבנין אינה מן החשבון שלא היתה נבואה גמורה שלכן כתוב שם (למעלה ו' י"א) ויהי דבר ה' אל שלמה שזה מדרגה קטנה כמו שכתב הרמב"ם במו"נ (ח"ג) ולכן לא חשיב מחזה זאת בד"ה, וז"ש שנראה אליו שנית כאשר נראה אליו בגבעון ששם היה נבואה גמורה, וכבר בארתי זה בהקדמת ספרי שירי הנפש בפרטות:
Verse 3
שמעתי את תפלתך הנה בתפלתו התפלל על שני דברים, א — שישכן ה' שכינתו בבית בתמידות וישמע תפלות המתפללים שם, ב. על התמדת מלכות בית דוד א"ל ששמע תפלתו בשני אלה, אם בענין המקדש הקדשתי את הבית וא"ל שהקדישו לשני ענינים, א. לשום את שמי שם היינו שיקרא תמיד בית ה' ויהיה שם ה' נקרא עליו, ב. שעיני ולבי יהיו שם שישגיח עליו בהשגחה נסיית מיוחדת שזה הוראת העינים, ושיהיה באהבה רבה שזה ענין הלב, וזה בשני זמנים שבעת שיעמד המקדש ויהיו ישראל ראוים יהיו שם עיניו ולבו, וגם בעת שיוחרב יקרא שם ה' עליו וכולם יחזיקו את המקום למקודש לשם ה', ויש הבדל בין עד עולם ובין כל הימים, שכל הימים מציין הימים המיוחדים להמשך איזה דבר, (כמו כל הימים אשר בן ישי חי, כל הימים אשר אתם חיים על האדמה), ור"ל כל הימים, שיהיה בנוי יהיו עיני ולבי שם, אבל שמי אשים שם עד עולם שזה לא יופסק בשום פעם אף בחורבנו:
Verse 4
ואתה אולם מה שנוגע לענין השני של התמדת מלכות ב"ד זה תלוי בתנאי אם תלך לפני וכו' בתם לב הוא שיהיה המעשה בתמימות בלי פניות חצוניות וביושר באמונות ודעות, עד שעי"כ תלך לפני לעשות ככל אשר צויתיך במצות עשה וחוקי ומשפטי תשמור במצות לא תעשה, שהשמירה הוא בשב ואל תעשה:
Verse 5
והקימותי אז אקים מלכות בית דוד לעולם, כאשר דברתי וכו' ר"ל שהיה הדבור בתנאי, אם ישמרו תורת ה':
Verse 6
אם שוב תשובון מבואר אצלי שהבטחת המלכות לבנו של דוד היה בלי תנאי, רק ההבטחה לדור שלישי היה בתנאי כמ"ש נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך (וזה היה בלי תנאי), אם ישמרו בניך בריתי וכו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך (וזה היה בתנאי), וז"ש אם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי, אז:
Verse 7
והכרתי אז יכרית את ישראל שהם יומשכו אחרי המלך במעשיהם וממילא תבוטל המלוכה:
ואת הבית אשלח מעל פני, ר"ל שלא תהיה השגחתי עליו וממילא תמצאנה אותם רעות רבות וצרות, בין ישראל שיהיו למשל ובין הבית, כי:
Verse 8
והבית הזה מצד שיהיה עליון, וכולם יחזיקו אותם כמקום קדוש ועליון בחשיבות ומצד זה בעצמו כל עובר עליו ישום ושרק על חורבנו, שלפי שיהיה המקום קדוש ביותר יגדל ההשתוממות על חורבנו, וגם ירמוז בזה מ"ש חז"ל שכל המקודש יותר שמם יותר, ומצד זה עצמו שיהיה עליון תגדל השמה והשריקה (ובדברי הימים כתוב והבית הזה היה עליון) ועל ידי כן יאמרו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ולבית הזה אחר שכולם ידעו שהארץ והבית מיוחד לה' ידעו שחורבנו בהשגחת ה' וישאלו על סבתו:
Verse 9
ואמרו על אשר עזבו את ה' אלהיהם אשר הוציא את אבותם מארץ מצרים שעל ידי כן הפלם לחלקו ושלא יהיו תחת משטר הכוכבים והמזלות, והם החזיקו באלהים אחרים, ע"כ הביא ה' עליהם את כל הרעה הזאת מה שלא עשה כן לכל גוי, שלא הפלם להיות תחת השגחתו ולא יגדל חרונו עליהם על שעובדים לככבים, כמ"ש אשר חלק ה' לכל העמים:
Verse 10
(י-טו) השאלות — איך יתכן שנתן שלמה לחירם ערים מא"י להפקיע מהם קדושת הארץ שזה נגד חוקי התורה, ולמה התעורר עתה לתת לו מתנה זאת, ואיך א"ל מה הערים אשר נתת לי כמבזה מתנתו, ובד"ה נאמר שחירם נתן ערים לשלמה, ושלמה בנה אותן וזה לא נזכר בכאן ולמה שלח לו עתה מאה ועשרים ככרי זהב, מ"ש וזה דבר המס, וספר מהבנינים שבנה שזה אינו מענין המס, והיה לו לספר ענין המס: (י-יא) ויהי מקצה הנכון כמ"ש הרי"א ששלמה לא נתן לחירם הערים לחלוטין להוציאם מקדושת הארץ, רק באשר התחייב לתת לחירם מדי שנה בשנה עשרים אלף כור חטים ועשרים אלף כור שמן, וכן נתן לו כל העשרים שנה בעבור שנתן לו עצי ארזים כל חפצו, כאשר כלה את הבנינים רצה שלמה שישאר זה ביניהם לעולם שהוא יתן לו צרכיו בזהב ועצי ארזים ותחת חיובו נתן לו עשרים עיר בארץ הגליל ששם ארץ מבורכת, שהשדות וכרמי הזיתים יהיו משועבדים לחירם להוציא מכל עיר אלף כור חטין ואלף כור שמן, וז"ש ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים בית ה' ובית המלך ר"ל כל הבנינים שבנה לצורך ביתו יען שחירם נשא את שלמה (ר"ל שנתן לו משאת ומנחה בכל עת) בעצי ארזים וכו' ובזהב לכל חפצו, לכן אז יתן (ר"ל גמר בדעתו לתת לו) עשרים עיר שיוציא משם החטים והשמן:
Verse 12
ויצא לראות את הערים אם יוכל להוציא משם החטים והשמן ולא ישרו בעיניו:
Verse 13
ויאמר מה הערים, ר"ל הלא לא יוציאו פרי תבואה כפי הצורך ויקרא להם ארץ כבול ר"ל ארץ חול שאינו עושה פירות, ונתן לו את הערים בחזרה, וזה שנזכר בדברי הימים שהערים אשר נתן חירם לשלמה (ר"ל שנתן לו בחזרה) בנה שלמה אותם ויושב שם את בני ישראל שהם יעבדו אדמתה ויתנו העשרים אלף כורים לחירם ועי"כ נשאר ביניהם ההתקשרות להבא, ואז:
Verse 14
וישלח חירם למלך מאה ועשרים ככר זהב, שהגם שלא הוצרך לשלמה ארזים הוסיף לתת לו זהב יותר ממה שנתן לו תחלה:
Verse 15
וזה דבר המס, ר"ל זה היה הסבה שבעבורו העלה שלמה מס מישראל (כמו וזה הדבר אשר מל יהושע) מפני שהיה צריך לבנות את בית ה' וכו':
Verse 16
פרעה מלך מצרים מכאן עד ואת בית חורן תחתון הוא מאמר מוסגר ושיעור הכתוב שבנה את מגידו ואת גזר ואת בית חורן תחתון וספר איך בנה את גזר והיא היתה מיושבת מן הכנעני כמ"ש (יהושע ט"ז י' שופטים א' כ"ט) מפני שפרעה לכדה ושרפה באש ונתנה לנדוניא לבתו ולכן בנה שלמה את גזר:
Verse 17
ואת בית חרן תחתון ובד"ה נזכר שבנה בית חרן העליון ובית חרן התחתון ערי מצור חומות דלתים ובריח, נראה שבית חרן התחתון בנה שתי פעמים, שהיתה חרבה ובנה לעיר מושב וזה הנזכר פה, ואח"כ בנה אותה ואת בית חורן העליון להיות ערי מבצר וזה הנזכר בד"ה:
Verse 18
ואת תדמר במדבר כי המקום היה מדבר חול (כמ"ש בשבת דף ל') שהתרמודים דרים בין החולות, והיתה בארץ ר"ל בארץ ישראל:
Verse 19
אשר היו לשלמה כי בד"ה נזכר עוד שבנה ערי מסכנות (היינו ערי אוצרות) בחמת, רק אלה שבחמת היו מיוחדים אל הסוחרים להניח שם מסחרם, ופה מדבר מערי המסכנות שהיו מיוחדים לשלמה עצמו:
Verse 22
לא נתן שלמה עבד, הגם שהעלה מהם מס כמ"ש וזה דבר המס אשר העלה שלמה, וכבר נזכר למעלה (ה' כ"ז) שהיה המס שלשים אלף איש, לא היו עבדים, רק היו עושים במלאכה לכרות העצים בלבנון והיו חדש בלבנון ושני חדשים בביתו, שזה אין קרוי עבדות:
Verse 23
השאלות — למה חזר זה שנית וכבר אמר זה למעלה (ה' ל') ושם אמר שהיו ג' אלפים ושלש מאות והוא סותר להנאמר בכאן ובד"ה אומר שהיו מאתים וחמשים:
אלה שרי הנצבים חמשים וחמש מאות וזה סותר למ"ש למעלה (ה' ל') ששרי הנצבים היו שלשת אלפים ושלש מאות, וזה יבואר לך ע"פ פי' שם שהג' אלף היו שרי חמשים לק"נ אלף נושא סבל וחוצבים בהר, והשלש מאות היו שרי חמש מאות, (ובד"ה ב' ב' ט"ז) כתוב ויספור שלמה כל האנשים הגרים אשר בא"י אחרי הספר אשר ספרם דוד וימצאו מאה וחמשים אלף וכו', מבואר שזה היה מספר אחר חוץ מהמספר שספר דוד כמו שכתוב (בדברי הימים א כ״ב:ב׳) ויאמר דוד לכנוס את הגרים אשר בארץ ישראל ויעמד חוצבים לחצוב אבני גזית, ושלמה ספר את הגרים שנוספו אחרי מספר של דוד והיו ק"נ אלף, והיו עליהם ממונים ג' אלפים וג' מאות, חוץ מזה היו הגרים של ימי דוד שהיו מכבר, והיו כ"ה אלף, והיו עליהם חמש מאות שרי חמשים וחמשים שרי חמש מאות, ובד"ה כתוב ואלה שרי הנצבים חמשים ומאתים הרודים בעם, שם לא כתוב שרי הנצבים אשר על המלאכה, ולא היו הממונים על הגרים רק הממונים על ישראל שהיו תמיד עשרת אלפים בלבנון, והיו עליהם מאתים שרי חמשים ועשרים שרי חמש מאות, וכבר הזכרתי למעלה לישב הסתירה מה שבד"ה כתוב ג' אלפים ושש מאות שבד"ה חושב ממונים על הממונים שהיה כ"א ממונה על עשר וה"ה כאן חשיב כן והיו עשרים ממונים על הממונים ועשר שרי אלף הרי חמשים:
Verse 24
אך בת פרעה עלתה, ובד"ה כתיב ואת בת פרעה העלה שלמה מעיר דוד כי אמר לא תשב אשה לי בבית דוד, שם באר הטעם מה שבנה לה בית בפ"ע שהוא כדי שלא תשב בבית דוד, ופה ספר שאחר שבנה לה בית עלתה היא מעצמה ברצונה אל ביתה, (כי לה לא גלה שהוא מפני שאינו רוצה שתשב בבית דוד, כי בהפך לה אמר שהוא לכבודה שיהיה לה בית בפ"ע) ולצורך ביתה בנה את המלוא (שהיה מקום פתוח רחב ידים) להיות מוגדר בשבילה לצניעות ובתים לעבדיה ומשרתיה, ושם אמר אז העלה שלמה עולות לה', משמע שזה היה בגמר בנין בית ה' שאז כבר נגמר בנין בת פרעה ובנה ג"כ את המלוא, ואח"כ העלה עולות, וכן משמע מסדור הדברים פה שכ"ז שישבה שם בת פרעה לא היה ענין הבית נשלם כי ישבה אשה בת נכר שם:
Verse 25
והעלה שלמה שלש פעמים ר"ל העולות של שלש רגלים העלו מקופת המלך על הוצאותיו, וכן הקטיר אתו ר"ל עם מזבח החצון הקטירו על המזבח אשר לפני ה' שהוא מזבח הפנימי את הקטורת, שזה היה ג"כ מקופת המלך, ובד"ה מבואר שה"ה יתר קרבנות הצבור, וזה רמז פה במ"ש ושלם את הבית, שכמו שבנה את הבית כן השלים אותו במה שנתן כל צרכי הבית והקרבנות, שבזה נשלם ענין הבית ועבודתו:
Verse 26
ואני הוא שם הכלל אניות, כמו ויהי לי שור וחמור, בעציון גבר מבואר בד"ה שכבש אז את עציון גבר ואת אילות:
Verse 27
אנשי אניות היודעים מלאכת האניות ואיך להנהיג אותם, ויודעי הים, הם היודעים דרך הים והרוחות וכדומה, שהם מלחים וחובלים:
Verse 28
ארבע מאות ועשרים ובד"ה כתוב וחמשים, השלשים היתרים שם נתן לעבדי חירם בשכרם:

Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

Original text

Verse 1

וַֽיְהִי֙ כְּכַלּ֣וֹת שְׁלֹמֹ֔ה לִבְנ֥וֹת אֶת־בֵּית־יְהֹוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵת֙ כׇּל־חֵ֣שֶׁק שְׁלֹמֹ֔ה אֲשֶׁ֥ר חָפֵ֖ץ לַעֲשֽׂוֹת׃ {פ}

When Solomon had finished building the House of G OD and the royal palace and everything that Solomon had set his heart on constructing,

Verse 2

וַיֵּרָ֧א יְהֹוָ֛ה אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה שֵׁנִ֑ית כַּאֲשֶׁ֛ר נִרְאָ֥ה אֵלָ֖יו בְּגִבְעֽוֹן׃

G OD appeared to Solomon a second time, as before, at Gibeon.

Verse 3

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלָ֗יו שָׁ֠מַ֠עְתִּי אֶת־תְּפִלָּתְךָ֣ וְאֶת־תְּחִנָּתְךָ֮ אֲשֶׁ֣ר הִתְחַנַּ֣נְתָּה לְפָנַי֒ הִקְדַּ֗שְׁתִּי אֶת־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנִ֔תָה לָשׂוּם־שְׁמִ֥י שָׁ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְהָי֨וּ עֵינַ֧י וְלִבִּ֛י שָׁ֖ם כׇּל־הַיָּמִֽים׃

G OD said to him, “I have heard the prayer and the supplication that you have offered to Me. I consecrate this House that you have built and I set My name there forever. My eyes and My heart shall ever be there.

Verse 4

וְאַתָּ֞ה אִם־תֵּלֵ֣ךְ לְפָנַ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר הָלַ֜ךְ דָּוִ֤ד אָבִ֙יךָ֙ בְּתׇם־לֵבָ֣ב וּבְיֹ֔שֶׁר לַעֲשׂ֕וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑יךָ חֻקַּ֥י וּמִשְׁפָּטַ֖י תִּשְׁמֹֽר׃

As for you, if you walk before Me as your father David walked before Me, wholeheartedly and with uprightness, doing all that I have commanded you [and] keeping My laws and My rules,

Verse 5

וַהֲקִ֨מֹתִ֜י אֶת־כִּסֵּ֧א מַֽמְלַכְתְּךָ֛ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְעֹלָ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי עַל־דָּוִ֤ד אָבִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יִכָּרֵ֤ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מֵעַ֖ל כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל׃

then I will establish your throne of kingship over Israel forever, as I promised your father David, saying, ‘Your line on the throne of Israel shall never end.’

Verse 6

אִם־שׁ֨וֹב תְּשֻׁב֜וּן אַתֶּ֤ם וּבְנֵיכֶם֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְלֹ֤א תִשְׁמְרוּ֙ מִצְוֺתַ֣י חֻקֹּתַ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיכֶ֑ם וַהֲלַכְתֶּ֗ם וַֽעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃

[But] if you and your descendants turn away from Me and do not keep the commandments [and] the laws that I have set before you, and go and serve other gods and worship them,

Verse 7

וְהִכְרַתִּ֣י אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל מֵעַ֨ל פְּנֵ֤י הָאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם וְאֶת־הַבַּ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדַּ֣שְׁתִּי לִשְׁמִ֔י אֲשַׁלַּ֖ח מֵעַ֣ל פָּנָ֑י וְהָיָ֧ה יִשְׂרָאֵ֛ל לְמָשָׁ֥ל וְלִשְׁנִינָ֖ה בְּכׇל־הָעַמִּֽים׃

then I will sweep Israel off the land that I gave them; I will reject the House that I have consecrated to My name; and Israel shall become a proverb and a byword among all peoples.

Verse 8

וְהַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ יִהְיֶ֣ה עֶלְי֔וֹן כׇּל־עֹבֵ֥ר עָלָ֖יו יִשֹּׁ֣ם וְשָׁרָ֑ק וְאָמְר֗וּ עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ כָּ֔כָה לָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְלַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃

And as for this House, once so exalted, everyone passing by it shall be appalled and shall hiss. And when they ask, ‘Why did G OD do thus to the land and to this House?’

Verse 9

וְאָמְר֗וּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר עָזְב֜וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֣יא אֶת־אֲבֹתָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ וַֽיַּחֲזִ֙קוּ֙ בֵּאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים (וישתחו) [וַיִּשְׁתַּחֲו֥וּ] לָהֶ֖ם וַיַּעַבְדֻ֑ם עַל־כֵּ֗ן הֵבִ֤יא יְהֹוָה֙ עֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כׇּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּֽאת׃ {פ}

they shall be told, ‘It is because they forsook the E TERNAL their God who freed them from the land of Egypt, and they embraced other gods and worshiped them and served them; therefore G OD has brought all this calamity upon them.’”

Verse 10

וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה אֲשֶׁר־בָּנָ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה אֶת־שְׁנֵ֣י הַבָּתִּ֑ים אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃

At the end of the twenty years during which Solomon constructed the two buildings, G OD ’s House and the royal palace—

Verse 11

חִירָ֣ם מֶֽלֶךְ־צֹ֠ר נִשָּׂ֨א אֶת־שְׁלֹמֹ֜ה בַּעֲצֵי֩ אֲרָזִ֨ים וּבַעֲצֵ֧י בְרוֹשִׁ֛ים וּבַזָּהָ֖ב לְכׇל־חֶפְצ֑וֹ אָ֡ז יִתֵּן֩ הַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֤ה לְחִירָם֙ עֶשְׂרִ֣ים עִ֔יר בְּאֶ֖רֶץ הַגָּלִֽיל׃

since King Hiram of Tyre had supplied Solomon with all the cedar and cypress timber and gold that he required—King Solomon in turn gave Hiram twenty towns in the region of Galilee.

Verse 12

וַיֵּצֵ֤א חִירָם֙ מִצֹּ֔ר לִרְאוֹת֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָתַן־ל֖וֹ שְׁלֹמֹ֑ה וְלֹ֥א יָשְׁר֖וּ בְּעֵינָֽיו׃

But when Hiram came from Tyre to inspect the towns that Solomon had given him, he was not pleased with them.

Verse 13

וַיֹּ֕אמֶר מָ֚ה הֶעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לִּ֖י אָחִ֑י וַיִּקְרָ֤א לָהֶם֙ אֶ֣רֶץ כָּב֔וּל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {פ}

“My brother,” he said, “what sort of towns are these you have given me?” So they were named the land of Cabul, as is still the case.

Verse 14

וַיִּשְׁלַ֥ח חִירָ֖ם לַמֶּ֑לֶךְ מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים כִּכַּ֥ר זָהָֽב׃

However, Hiram sent the king one hundred and twenty talents of gold.

Verse 15

וְזֶ֨ה דְבַר־הַמַּ֜ס אֲשֶֽׁר־הֶעֱלָ֣ה׀ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנוֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יְהֹוָ֤ה וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ וְאֶת־הַמִּלּ֔וֹא וְאֵ֖ת חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְאֶת־חָצֹ֥ר וְאֶת־מְגִדּ֖וֹ וְאֶת־גָּֽזֶר׃

This was the purpose of the forced labor that Solomon imposed: It was to build the House of G OD , his own palace, the Millo, and the wall of Jerusalem, and [to fortify] Hazor, Megiddo, and Gezer.

Verse 16

פַּרְעֹ֨ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֜יִם עָלָ֗ה וַיִּלְכֹּ֤ד אֶת־גֶּ֙זֶר֙ וַיִּשְׂרְפָ֣הּ בָּאֵ֔שׁ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֛י הַיֹּשֵׁ֥ב בָּעִ֖יר הָרָ֑ג וַֽיִּתְּנָהּ֙ שִׁלֻּחִ֔ים לְבִתּ֖וֹ אֵ֥שֶׁת שְׁלֹמֹֽה׃

(Pharaoh king of Egypt had come up and captured Gezer; he destroyed it by fire, killed the Canaanites who dwelt in the town, and gave it as dowry to his daughter, Solomon’s wife.)

Verse 17

וַיִּ֤בֶן שְׁלֹמֹה֙ אֶת־גָּ֔זֶר וְאֶת־בֵּ֥ית חֹרֹ֖ן תַּחְתּֽוֹן׃

So Solomon fortified Gezer, lower Beth-horon,

Verse 18

וְאֶֽת־בַּעֲלָ֛ת וְאֶת־[תַּדְמֹ֥ר] (תמר) בַּמִּדְבָּ֖ר בָּאָֽרֶץ׃

Baalith, and Tamar, cf. Ezek. 47.19; 48.28; qere Tadmor. in the wilderness, in the land [of Judah],

Verse 19

וְאֵ֨ת כׇּל־עָרֵ֤י הַֽמִּסְכְּנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ לִשְׁלֹמֹ֔ה וְאֵת֙ עָרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וְאֵ֖ת עָרֵ֣י הַפָּרָשִׁ֑ים וְאֵ֣ת׀ חֵ֣שֶׁק שְׁלֹמֹ֗ה אֲשֶׁ֤ר חָשַׁק֙ לִבְנ֤וֹת בִּירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וּבַלְּבָנ֔וֹן וּבְכֹ֖ל אֶ֥רֶץ מֶמְשַׁלְתּֽוֹ׃

and all of Solomon’s garrison towns, chariot towns, and towns for his riders—everything that Solomon set his heart on building in Jerusalem and in the Lebanon, and throughout the territory that he ruled.

Verse 20

כׇּל־הָ֠עָ֠ם הַנּוֹתָ֨ר מִן־הָאֱמֹרִ֜י הַחִתִּ֤י הַפְּרִזִּי֙ הַחִוִּ֣י וְהַיְבוּסִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹא־מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה׃

All the people that were left of the Amorites, Hittites, Perizzites, Hivites, and Jebusites who were not of the Israelite stock—

Verse 21

בְּנֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר נֹתְר֤וּ אַֽחֲרֵיהֶם֙ בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר לֹא־יָכְל֛וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַחֲרִימָ֑ם וַיַּעֲלֵ֤ם שְׁלֹמֹה֙ לְמַס־עֹבֵ֔ד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

those of their descendants who remained in the land and whom the Israelites were not able to annihilate—of these Solomon made a slave force, as is still the case.

Verse 22

וּמִבְּנֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־נָתַ֥ן שְׁלֹמֹ֖ה עָ֑בֶד כִּי־הֵ֞ם אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַֽעֲבָדָיו֙ וְשָׂרָ֣יו וְשָׁלִישָׁ֔יו וְשָׂרֵ֥י רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָֽׁיו׃ {ס}

But he did not reduce any Israelites to slavery; they served, rather, as warriors and as his attendants, officials, and officers, and as commanders of his chariots and riders.

Verse 23

אֵ֣לֶּה׀ שָׂרֵ֣י הַנִּצָּבִ֗ים אֲשֶׁ֤ר עַל־הַמְּלָאכָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה חֲמִשִּׁ֖ים וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה׃

These were the prefects that were in charge of Solomon’s works and were supervising the people engaged in the work, who numbered 550.

Verse 24

אַ֣ךְ בַּת־פַּרְעֹ֗ה עָֽלְתָה֙ מֵעִ֣יר דָּוִ֔ד אֶל־בֵּיתָ֖הּ אֲשֶׁ֣ר בָּֽנָה־לָ֑הּ אָ֖ז בָּנָ֥ה אֶת־הַמִּלּֽוֹא׃

As soon as Pharaoh’s daughter went up from the City of David to the palace that he had built for her, he built the Millo.

Verse 25

וְהֶעֱלָ֣ה שְׁלֹמֹ֡ה שָׁלֹשׁ֩ פְּעָמִ֨ים בַּשָּׁנָ֜ה עֹל֣וֹת וּשְׁלָמִ֗ים עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֣ה לַֽיהֹוָ֔ה וְהַקְטֵ֣יר אִתּ֔וֹ אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְשִׁלַּ֖ם אֶת־הַבָּֽיִת׃

Solomon used to offer burnt offerings and sacrifices of well-being three times a year on the altar that he had built for G OD , and he used to offer incense on the one that was before G OD . And he kept the House in repair.

Verse 26

וׇאֳנִ֡י עָשָׂה֩ הַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֜ה בְּעֶצְיֽוֹן־גֶּ֨בֶר אֲשֶׁ֧ר אֶת־אֵל֛וֹת עַל־שְׂפַ֥ת יַם־ס֖וּף בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃

King Solomon also built a fleet of ships at Ezion-geber, which is near Eloth on the shore of the Sea of Reeds in the land of Edom.

Verse 27

וַיִּשְׁלַ֨ח חִירָ֤ם בׇּֽאֳנִי֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו אַנְשֵׁ֣י אֳנִיּ֔וֹת יֹדְעֵ֖י הַיָּ֑ם עִ֖ם עַבְדֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃

Hiram sent servants of his with the fleet, mariners who were experienced on the sea, to serve with Solomon’s men.

Verse 28

וַיָּבֹ֣אוּ אוֹפִ֔ירָה וַיִּקְח֤וּ מִשָּׁם֙ זָהָ֔ב אַרְבַּע־מֵא֥וֹת וְעֶשְׂרִ֖ים כִּכָּ֑ר וַיָּבִ֖אוּ אֶל־הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה׃ {פ}

They came to Ophir; there they obtained gold in the amount of four hundred and twenty talents, which they delivered to King Solomon.

English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC

I Kings 9

I Kings Chapter 9

Text map

Reading lens

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Rashi's commentary

Malbim's commentary

Original text