Genesis 20

ויסע משם אברהם AND ABRAHAM JOURNEYED FROM THENCE—When he observed that the cities had been destroyed and travellers ceased to pass to and fro, he went away from there. Another explanation is: he journeyed from there to get away from Lot who had gained an evil reputation because of his intercourse with his daughters (Genesis Rabbah 52:3-4).

ויאמר אברהם AND ABRAHAM SAID — This time he did not ask her consent but forcibly and against her inclination he stated that she was his sister, because she had already been taken once to Pharaoh’s house on account of this (Genesis Rabbah 52:4).

אל שרה אשתו OF SARAH HIS WIFE — means in reference to (אֶל in sense of עַל) just as (1 Samuel 4:21) “in reference to (אל) the ark of God being taken, and in reference to (אל) her father-in-law”, where the word אל, in both cases, has the same meaning as על.

לא קרב אליה HE HAD NOT COME NEAR HER — The Angel prevented him, as it is said (v. 6) “I have not permitted thee to touch her” (cf. Genesis Rabbah 52).

הגוי גם צדיק תהרוג WILT THOU SLAY ALSO A RIGHTEOUS NATION? — Even though it be righteous will you slay it? Is such perhaps Your usual way— to destroy nations without cause? That is what you did to the generation of the Flood and to the generation of the Dispersal. I may indeed say that you slew them without proper cause, just as you think to kill me without cause (Genesis Rabbah 52:6).

גם הוא ALSO SHE HERSELF — The word “also” presupposes that others also said the same: it serves to include her servants, cameldrivers and assdrivers — all these I asked and they told me, “He is her brother” (Genesis Rabbah 52:6).

בתם לבבי IN THE INTEGRITY OF MY HEART —I did not intend to sin.

ובנקיון כפי AND IN THE INNOCENCY OF MY HANDS —I am innocent of this sin because I have not touched her.

'ידעתי כי בתם לבבך וגו I KNOW THAT IN THE INTEGRITY OF THY HEART etc. — It is true that at first you had no intention of sinning, but you cannot claim innocency of hands (Genesis Rabbah 52:6) —

because לא נתתיך I PERMITTED THEE NOT — It was not of your own will that you did not touch her, but it was “I” who withheld you from sinning, and “I” did not permit you the possibility to touch her (Genesis Rabbah 52:7). Similar examples of נתן in sense of permitting are, (31:7) “God permitted him not (לא נתנו)” and (Judges 15:1) “But her father did not permit him (ולא נתנו) to go in”.

השב אשת האיש RESTORE THE MAN’S WIFE and do not think that she will be repulsive in his eyes and that he will not take her back or that he will hate you and will not pray for you

כי נביא הוא FOR HE IS A PROPHET and he knows that you have not touched her (Genesis Rabbah 52:8); therefore—ויתפלל בעדך HE WILL PRAY FOR THEE.

מעשים אשר לא יעשו THINGS THAT OUGHT NOT TO BE DONE — A plague such as does not ordinarily fall upon human beings has come upon us through you, viz, the closing up of all the secretory channels — those of semen, urine, excrement, of the ears and the nose (cf. Bava Kamma 92a).

רק אין יראת אלהים SURELY THERE IS NO FEAR OF GOD — When a stranger arrives in a city do people ask him about what he would like to eat or to drink, or do they ask him about his wife—“Is this your wife?” or “Is this your sister?” (Bava Kamma 92a) (Surely if they ask at all, it is about his needs; if they ask regarding his relationship to the lady accompanying him, it is evidence that they are not God-fearing people!)

אחותי בת אבי היא SHE IS MY SISTER, THE DAUGHTER OF MY FATHER — And the daughter of the same father is permitted to be married to a descendant of Noah, for the paternal relationship is not taken into consideration in the case of the marriages between idolators (i.e. the “Sons of Noah”). He answered them in this way in order to bear out his former statement that she was his sister. If, however, you ask, “But was she not his brother’s daughter? (see chapter 11:29, and so she was granddaughter of Terah, Abraham’s father), then I reply, one’s children’s children are considered as one’s own children. Thus, too, did he say to Lot, (13:8) “For we are brethren” (although the relationship was that of uncle and nephew, as here it was that of uncle and niece).

אך לא בת אמי BUT NOT THE DAUGHTER OF MY MOTHER — For Haran (her father was born of a different mother than Abraham (Bava Kamma 92a).

'ויהי כאשר התעו אותי וגו AND IT CAME TO PASS WHEN GOD CAUSED ME TO WANDER etc. — Onkelos translates it in his own way, but it can be explained in another manner that is also appropriate: When the Holy One, blessed be He, brought me forth from my father’s house to be a nomad, wandering from place to place, I knew that I would traverse places where there are wicked people ואמר לה זה חסדך AND so I SAID UNTO HER THIS IS THY LOVINGKINDNESS [WHICH THOU SHALT SHOW UNTO ME].

כאשר התעו WHEN GOD (CAUSED ME TO WANDER — The verb is in the plural. Do not be surprised at this for in many passages words denoting Godship or denoting Authority are grammatically treated as plural, e. g., (2 Samuel 7:23) “Whom God went (הלכו plural) to redeem”; (Deuteronomy 5:23) “the living (חיים adjective, plural) God”; (Joshua 24:19) “a Holy (קדושים adjective, plural) God”. So, too, the idea of Authority is expressed by the plural form, as (39:20) “And the master of (אדני construct plural) Joseph took him” and as (Deuteronomy 10:17) “Lord of (אדני) lords (האדנים)”, and (42:30) “the lord of (אדני) the land”; as well as (Exodus 22:14) “if its owner (בעליו) be with it”, and (Exodus 21:29) “and warning has been given to its master (בעליו)”. If you ask why does it here use the term התעו, I reply, anyone who is exiled from his home and has no settled abode may be styled תועה a wanderer (or “one moving about aimlessly”), as (21:14) “And she, Hagar, went and strayed about (ותתע) in the wilderness”; (Psalms 119:176) “I have gone astray (תעיתי) like a lost sheep”, and (Job 38:41) “they wander (יתעו) through lack of food”, i.e. they go out and wander about to seek their food.

אמרי לי means say regarding me (the ל of לי signifies על); similar are: (26:7) “And the men of the place asked לאשתו” where לאשתו is the same as על אשתו regarding his wife; (Exodus 14:3) “And Pharaoh will say לבני ישראל” where לבני is the same as על בני ישראל; (Judges 9:54) “That men say not (לי) regarding me, a woman slew him”.

ויתן לאברהם AND GAVE THEM UNTO ABRAHAM, so that he might he mollified and pray for him.

הנה ארצי לפניך BEHOLD MY LAND IS BEFORE THEE — But Pharaoh had said to him (12:19) “Behold thy wife, take her and go”, because he feared for Sarah’s safety since the Egyptians were addicted to lewd practices (see Rashi on this passage).

ולשרה אמר AND UNTO SARAH HE SAID — Abimelech said — out of respect for her and to mollify her: “Behold I have shown you this mark of respect, viz., I have given money to your brother — to him of whom thou didst say “he is my brother”. הנה BEHOLD, this money and this evidence of respect

לך כסות עינים לכל אשר אתך SHALL BE UNTO THEE A COVERING OF THY EYES TO ALL WHO ARE WITH THEE — these will put a covering over the eyes of all who are with thee so that they shall not hold you in light esteem. But had I sent you back empty-handed, they might have said, “After he abused her he sent her back”; now, however, that I have had to lavish money and to mollify you they will understand that I have sent you back against my own will forced to do so by a miracle.

ואת כל AND WITH ALL — means and with all people in the world.

ונכחת AND THOU MAYEST FACE EVERY ONE — You will have an opening of the mouth (an opportunity) to defend yourself (להתוכח) and to point to these evident facts. This expression יכח in the Hiphil means everywhere making a thing plain; in old French éprouver; English to prove. Onkelos translated in a different manner, and the words of the text fit in with the Targum in the following way: Behold this shall be to you as a veil of honour on account of my eyes which have gazed upon (literally, ruled over) you and upon all who are with you; and that is why he translates it by: “because that I saw you and your people that are with you”. There are Midrashic explanations, but I have given the more exact meaning of the text.

וילדו AND THEY BROUGHT FORTH — Explain it as the Targum takes it: “and they were relieved” — their channels were opened (cf. 5:9) and they brought forth their secretions — and this is לידה “bringing forth”, as far as they are concerned.

בעד כל רחם GOD HAD CLOSED UP EVERY רחם — means had closed up every opening (of the body)

'על דבר שרה וגו BECAUSE OF (literally, by the word of) SARAH — at Sarah’s bidding (Genesis Rabbah 52:13).

שאלות — למה נסע משם. מ"ש הגוי תהרג והשם לא אמר לו רק שהוא ימות לא הגוי כולו. למה כפל והיא גם היא, למה כפל בתם לבבי ובנקיון כפי וה' א"ל בתם לבבך ולא אמר בנקיון כפך. למה א"ל כי נביא הוא ולמה הוצרך שיתפלל בעדו אחר שלא נגע בה, ולמה עצר כל פטר רחם אחר שלא חטא:

למה חלק אבימלך טענותיו לשתי אמירות, ומ"ש אברהם רק אין יראת אלהים מלת רק אין לו באור, פסוק ולשרה אמר וכו' נלחצו בו המבארים, מנין ידעו שעצר בעד כל רחם, אחר שתיכף השיב את שרה:

ויסע משם, התורה לא בארה סבת הנסיעה, וחז"ל נתנו בו טעם מפני שם רע של לוט, או כמ"ש המדרש שחדלו עוברי דרכים ע"י חורבן סדום ולא יכול לקיים הכנסת אורחים, או כמ"ש הע"י ששם קראו אותו הכל אברם ושרי, ובמקום שלא הכירוהו החזיק שמו אברהם ושרה במצות השם, והעיקר כי ידע רצון ה' שלא ישב במק"א רק הלוך ונסוע לפרסם אמונת ה', ולהיות גר בארץ כאורח נטה ללון, ולאות כי חיי העוה"ז אינם עקרים וימי האדם כצל, ואל מקומו ישאף לאור באור החיים כמ"ש כי גרים אנחנו לפניך, ונסיעתו היה הנגבה, וישב תחלה בין קדש ובין ברד עם באר לחי ראי ואח"כ גר בגרר:

ויאמר אברהם אל שרה אשתו, יודיע כי שרה אחרי בלותה היתה לה עדנה עד שירא לאמר אשתי הגם שהיתה בת תשעים, ושאבימלך לקח אותה, כי היה מחוקי המלכים אז שיכול לקחת נשים פנויות בחזקה כמ"ש את בנותיכם יקח:

ויבא אלהים, החלום שראה היה מאת ה' ומציין זה במ"ש ויבא אלהים, כמו בלבן ובלעם, ואינו מענין נבואה, רק ציון לחלומות הצודקים, ויאמר לו הנך מת, שהיה חייב מיתה משני טעמים. א) מדין גזל כמ"ש הרמב"ם בפ"י מה' מלכים, שכולל גם גונב נפש, שלכן נתחייבו אנשי שכם הריגה וזה אפילו בפנויה. ב) מצד שהיא א"א, וז"ש על האשה אשר לקחת, ר"ל שלקחת בחזקה והיא גזל, ועוד שהיא בעולת בעל:

ואבימלך, אבל מצד שלא קרב אליה, טען, הגוי [תהרג] גם צדיק תהרג, שעל גזל קרא א"ע שהוא הגוי, כי המלך כחו ככח כל הגוי כולו וכל קניני הגוי ובנותיהם הפנויות שייכים לו מחוקי המלוכה ואינו גזל, ומצד שהיא א"א טען שהוא צדיק בזה, כי

הלא הוא אמר לי אחותי היא, וב"נ אינו חייב על השוגג כמ"ש הרמב"ם, והגם ששרה גלתה לו שהיא א"א, וז"ש והיא, ר"ל גם היא שאמרה לו שהיא א"א, הלא תחלה גם היא אמרה אחי הוא, והוחזקה לפנויה, ואינה נאמנת להחזיק עצמה לא"א, וגם שלפי הדין בב"נ כשאחד מהם אמר אין את אשתי נעשית פנויה כי א"צ גט כריתות, וכשאמר אחותי היא נעשית פנויה, וא"כ בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת, שלא חטאתי לא במחשבה כי חשבתי שהיא פנויה, ולא במעשה אחר שלא באתי עליה:

ויאמר אליו גם אנכי ידעתי, מה שאתה אומר שהיה בתם לבבך שהיית שוגג, זאת ידעתי גם אני, ולכן ואחשך, ר"ל כי הבחירה חפשיית, ובכ"ז אם האדם מתכוין לטובה יעזרהו ה' בל יכשל, כי לעומת מחשבתו הטובה תבא לו עזר ממרום למנוע אותו מחטא, אמנם לא היה בנקיון כפים, כי אתה היית מוכן לחטוא רק אנכי חשכתי בעדך, ולא עכבתי רק מחטוא לי, שהוא מאיסור א"א שהוא חטא נגד המקום, אמנם מחטא גזל שהוא נגד אברהם לא נקית, כי תיכף שלקחת אותה בחזקה נתחייבת מיתה, ואין היתר למלך לקחת נשים בחזקה, וא"כ לא נקית לא מאיסור גזל, שמה שאתה חושב שהמלך רשות בידו לעשות זאת הוא טעות, ולא מאיסור א"א כי היית מוכן לחטוא, לפ"ז היה בתם לבבך לא בנקיון כפיך:

ועתה השב אשת האיש, כי אינה פנויה, ואל תחשוב שלא ירצה לקחתה בחזרה אחרי אשר הוטמאה, כי נביא הוא ויודע האמת, וגם הוא טעם על שהיא א"א כי נביא הוא ולו דין אחר מדין ב"נ. ובמ"ש אחותי היא לא נתגרשה ממנו, ויתפלל בעדך וחיה, אחר שבאמת חטאת רק אני עצרתי בעדך ע"י עצירת הנקבים ולולא זה היית חוטא א"א שתחיה מחולי זאת רק ע"י תפלתו, ואם אינך משיב דע כי מות תמות. נתחייבת שתי מיתות על גזל ועל א"א, וגם אתה וכל אשר לך. כי מצד הגזל נתחייבו כל העם כי ב"נ מצווים על הדינים, שלכן נתחייבו כל בעלי שכם מיתה מפני שלא מיחו בשכם כמ"ש הרמב"ם:

מה עשית לנו — ר"ל כי העושה מעשה כזה לא ימלט מאחד משנים, או שיעשה זה לנקמה, או שיעשהו לצורך עצמו, והוא או לתועלת, או להנצל מאיזה נזק. ותחלה דן עמו אם עשה זה לנקמה, ועז"א מה עשית לנו ומה חטאתי לך. שמי שירצה להנקם מחברו ע"כ שחברו עשה לו איזה רעה, וגם כשעשה לו רעה ע"כ יעריך הנקמה לערך הרעה שעשה לו. שאם הרע לו בדבר קטן, לא ינקום ממנו נקמה גדולה, וכ"ש שאם הרע לו איש אחד, לא יעשה נקמה להרע בעבור זה לאנשים רבים, עז"א בוא ונעשה חשבון מה עשית לנו ומה חטאתי לך. נחשוב מה שעשית לנו לעומת מה שחטאתי לך, הנה אני לא חטאתי לך כל מאומה, אבל לעומת זה הנקמה גדולה מאד. א) מצד שכולל אנשים רבים, שעז"א כי הבאת עלי ועל ממלכתי, שחטא המלך וענשו נוגע לכל הממלכה. ב) מצד החטא בעצמו שהוא חטאה גדולה. ג) מצד שהוא עצמו נלכד בחטא זה, אם במה שהיה סבה לו שבהכרח יענש גם הוא כמחטיא את הרבים, אם במה שמסר את אשתו לקלון. וז"ש מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי, שגם אתה עשית מעשי זרה ורעה ואתה שותף ברעה, וזה לא יעשה אלא מי שעשו לו רעה גדולה, אשר יאמר תמות נפשי עם פלשתים:

ויאמר אבימלך — עתה אמר אליו אמירה שניה, על הצד שעשית זאת בעבור תועלת או מניעת ההיזק, אני שואל אותך מה ראית כי עשית את הדבר הזה. וגם שלעומת שי"ל שיראת לומר אשתי פן יהרגוך על דבר אשתך, מה ראית פה במדינה שעלה מורא כזו על לבבך, וכי ראית שהם שופכי דמים או גוזלים נשים מבעליהם:

ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, הודיע לו שגם אם נראה איש או עם שהוא פילוסוף גדול וחקק לו נמוסים ישרים, והרגיל א"ע במדות טובות ע"פ עצת שכלו, והוא עושה משפט וצדקה הכל עפ"י עצת שכלו, בכ"ז לא נוכל לבטוח על האיש ההוא או העם ההוא, שבעת תסיתהו תאותו לעשות רע שתמיד יגבר שכלו על תאותו, כי בהפך עת תבער בו אש תאותו אל אשת חן או הון רעהו באין רואה, אז גם שכלו ילך שולל לרצוח ולנאוף ולעשות כל רע, רק כח אחד נמצא בנפש האדם אשר בו נוכל לבטוח שלא נחטא, והיא מדת היראה השתולה בנפש, עד שממנה יסתעף סעיף אחד שהיא יראת אלהים, עת תמלא הנפש מיראת אלהים המשקיף על נגלהו ונסתריו והצופה אל כל מעשיו, אז גם עת יגבר עליו יצרו יירא ויבוש מהמלך הגדול הרואה את כל מעשיו ויזהר מעשות רע, וכמ"ש יראת ה' מוסר חכמה, יראת ה' ראשית דעת, וכמו שהתבאר אצלי בפרטות בספר משלי, ועז"א, כי אמרתי הגם שראיתי עמך שהם בעלי מדות טובות עושים משפט וצדקה, ולא ראיתי בם שום דופי, רק חסרון אחד שאין יראת אלהים במקום הזה [כי א"א שיהיה בם יראת אלהים, רק אם מאמינים בהשגחה פרטית, שה' רואה ויודע ומשגיח על כל עלילות מצעדי גבר, לא אם יאמרו שהעולם קדמון ומתנהג בדרך הטבע]. והרגוני על דבר אשתי. לא אוכל לבטוח בם, שעת יראו אשה יפה ותבער בם אש התאוה, לא יוכלו לכבוש את יצרם ויהרגו אותי, אחר שלא יראו אלהים, השכל לבדו ונמוסים השכליים לא יעמדו בפני זרועות התאוה:

וגם אמנה — זאת שנית שמה שאמרתי שהיא אחותי לא אמרתי בזה שאינה אשתי, כי היא גם אשתי גם אחותי, ולא תשאל איך לקחתי אותה לאשה, כי היא אחותי בת אבי אך לא בת אמי. לכן ותהי לי לאשה, כי אחותו מן האב מותרת לב"נ:

ויהי — זאת שלישית, שלא תחשוב שעשיתי זאת רק במקום הזה מפני שחשבתים לאנשים רעים וחטאים, כי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי, שה' צוני לצאת מבית אבי וצוני שאתהלך בארץ ממקום למקום, כתועה בדרך שאין לו מקום מיוחד, כן אני מוכן תמיד לשנות מקומי ע"פ פקודת ה', ובאשר יש גם מקומות שאנשיהם רעים וחטאים אמרתי לה, שבכל מקום אשר נבוא שמה, בעת שנבוא במקום חדש, טרם נכיר תכונת אנשי המקום ומדותיהם, תאמרי עלי אחי הוא, נמצא שבזה לא נתתי מגרעת לארץ הזאת מזולתה, כי כן אני נוהג תמיד:

ויקח — השיב את הגזלה שהיא שרה אשתו, וגם פייסו במתנות רבות, שימחול לו על צערו ובשתו וכדי שיתפלל בעדו:

ויאמר אבימלך — כבר באר הרי"א, שבזה הראה לכל שלא נגע בה, כי האשה שהשתמש בה המלך יזהרו משישתמש בה הדיוט, וכמו שנראה ממעשה דאבישג, ופרעה שלקחה אל ביתו ע"מ שיקחנה לאשה אמר קח ולך, צוה שילך מארצו, וממ"ש הנה ארצי לפניך, ידעו כלם שלא נגע בה:

ולשרה אמר — שחוץ מזה נתתי אלף כסף לאחיך, הרי פייסתי אותו בהון רב ועצום, וזה לך כסות עינים ונוכחת, פי' שהדבר שיש עליו חשד ולזות שפתים ורוצים להסיר החשד והלזות, הנה ההמון הבלתי משכילים יסירו החשד מלבם ע"י כסות עינים, היינו ע"י שיראו בעיניהם דברים שהם הפך החשד, כמ"ש כי האדם יראה לעינים, וצריך לכסות עיניהם באיזה דבר שלא יראו את החשד, ולהמשכילים צריך להביא הוכחה עפ"י השכל להסיר הדבר מלבם. והמתנות הגדולות שנתתי לאחיך, יהיו בין כסות עינים לפני ההמון הרואים לעינים, בין נוכחת שהיא הוכחה וברור לפני המשכילים, שממה שהתרפסתי בהון עצום עד שמחל לי, נודע כי אלהים רב ריבו ולא נתנני לנגוע בה, ושהוא איש אלהים. וזה בין לכל אשר אתך בין את כל, ר"ל שיועיל בין נגד האנשים אשר אתך שהם בני ביתך, בין את כל, שהוא לכל בני העולם:

ויתפלל כי עצר עצר — חז"ל פי' שנסתמו נקביהם, בין לאבימלך, שעם סתימת נקבי הזרע נסתם נקבי השתן, וכן להנקבה נעצר ונסתם נקבי השתן, והיה כדי שיסתם גם הרחם מלקבל זרע ומלהוליד, וע"י תפלת אברהם נרפאו, לא לבד שנפתחו נקבי השתן, כי גם לא נשאר רושם כלל, והיו ראוים גם להולדה וילדו :