Genesis 16

שפחה מצרית A HANDMAID, AN EGYPTIAN — She was a daughter of Pharaoh; when he saw the miracles which had been performed for Sarah’s take he said, “It is better for my daughter to be a handmaid in this man’s house than be mistress in another man’s house” (Genesis Rabbah 45:1).

אולי אבנה ממנה IT MAY BE THAT I SHALL BE BUILDED UP THROUGH HER — This statement of Sarah teaches that a person who has no children is not firmly established (literally, built up: his name and future are not perpetuated) but is unstable (lit, demolished) (Genesis Rabbah 45:2).

אבנה ממנה I SHALL BE BUILDED UP THROUGH HER— through the merit that I admit her as a rival into my house.

לקול שרי TO THE VOICE OF SARAI— to the Holy (prophetic) Spirit that was in her (Genesis Rabbah 45:2).

ותקח שרי AND (SARAI TOOK [HAGAR] — She took (won her over) by kindly speech saying, “Happy are you in that you will be privileged to consort with so holy a person as this” (Genesis Rabbah 45:3).

מקץ עשר שנים AFTER [ABRAM HAD DWELT] TEN YEARS — the period appointed for a woman who has lived with her husband for ten years without having borne children to him when he is bound to take another.

'לשבת אברם וגו [TEN YEARS] AFTER ABRAHAM HAD DWELT IN THE LAND OF CANAAN — As Abraham had been married to Sarah before he entered Canaan this statement virtually informs us that the period he dwelt outside the land was not to be included in the number of these ten years (Yevamot 64a), for the promise, “And I will make of thee a great nation” was made to him with the intention of being fulfilled only after he had come into the land of Israel.

ויבא אל הגר ותהר AND HE CAME UNTO HAGAR AND SHE CONCEIVED from the first union (Genesis Rabbah 45:4).

ותקל גברתה בעיניה HER MISTRESS WAS SLIGHTED IN HER EYES — She said, “As regards this woman Sarai, her conduct in private can certainly not be like that in public: she pretends to be a righteous woman, but she cannot really be righteous since all these years she has not been privileged to have children, whilst I have had that blessing from the first union” (Genesis Rabbah 45:4).

חמסי עליך MY WRONG BE UPON THEE — The wrong done to me (חמסי)— the punishment for it I call down on you (עליך). “When you prayed to the Holy One, blessed be He, (15:2) ‘what wilt Thou give me, seeing that I go childless’, you prayed only on behalf of yourself whereas you should have prayed on behalf of both of us — then would I have been borne in mind (by God) together with you” (i.e. when you had the gift of a child it would have been “my” child also — not that of a strange woman). Besides this, you deprive me (חומס) of your protecting words since you hear how I am despised and yet you keep silent (Genesis Rabbah 45:5).

'אנכי נתתי שפחתי וגו ביני וביניך I HAVE GIVEN MY HANDMAID etc… [MAY THE LORD JUDGE] BETWEEN ME AND THEE — Wherever this word “between thee” (masc.) occurs in Scripture it is written defective (i.e. without the second yod) whilst here it is written plene, therefore read it as וּבֵינָיִךְ (the fem form that corresponds to ביניך in our text — as though Sarah turned to Hagar saying “May God judge between me and thee”). Thus she cast the evil eye on Hagar so that she miscarried on this occasion. This explains what the angel said to Hagar, (16:11) הנך הרה “behold, thou wilt conceive”; but had she not already conceived and yet he announces to her that she would conceive? This therefore informs us that she miscarried in this, her first conception (cf. verse 11) (Genesis Rabbah 45:5).

ותענה שרי AND SARAI AFFLICTED HER — She compelled her to work hard (Genesis Rabbah 45:6).

אי מזה באת WHENCE CAMEST THOU? — He knew it, but he asked this in order to give her a starting-point so that he might converse with her. The expression אי מזה is to be explained thus: Where is (אי) that place of which thou canst say, “From this (מזה) have I come”.

'ויאמר לה מלאך ה' וגו AND THE ANGEL OF THE LORD SAID UNTO HER etc. (see also Genesis 16:10 & Genesis 16:11). For each statement (in these three verses) a different angel was sent to her, and this explains why in reference to each statement the phrase is used, “and an angel said to her” (Genesis Rabbah 45:7).

הנך הרה BEHOLD THOU WILT BE WITH CHILD — when you return you will conceive, just as the same phrase הנך הרה (Judges 13:7) spoken of the wife of Manoah (where it certainly appears to be thou wilt conceive in the future).

וְיֹלַדְתְּ בן AND THOU SHALT BEAR A SON — The word appears to be grammatically a combination of the perfect tense וְיָלַדְתְּ and the participle וְיֹלֶדֶת but it is similar in sense to וְיֹלֶדֶת (the participle); so, also, (Jeremiah 22:23) “O thou that dwellest יֹשַׁבְתְּ) in Lebanon, and art nestled (מְקֻנַּנְתְּ) in the cedars.”

וקראת שמו AND THOU SHALT CALL — This is a command, just as one would say to a man (וְקָרָאתָ), as (Genesis 17:19) “And thou shalt call his name Isaac”.

פרא אדם A WILD MAN — One who loves the open spaces to hunt wild animals, as it is written of him (Genesis 21:20) “And he dwelt in the wilderness and became an archer.”

ידו בכל HIS HAND SHALL BE AGAINST EVERY ONE — a highwayman.

ויד כל בו AND EVERYONE’S HAND AGAINST HIM — everyone will hate him and attack him.

ועל פני כל אחיו ישכון AND HE SHALL DWELL IN THE PRESENCE OF ALL HIS BRETHREN — his descendants will be numerous, (so that his territory must extend over that which his brethren have; cf. Genesis 25:18).

אתה אל ראי THOU ART A GOD OF SEEING — The word is punctuated with a Chataph Kametz because it is a noun, and the meaning is “a God of seeing” — One who sees the humiliation to which people are subjected by others (Genesis Rabbah 45:10)

הגם הלום HAVE I ALSO [SEEN] HERE — This is an exclamation of surprise: “could I have ever imagined that here also — in the wilderness — I would see the messengers of the Omnipresent after I have seen them in Abraham’s house, where I saw them regularly!” You may know that she used to see them there regularly from this: That Manoah saw the angel only once and exclaimed, (Judges 13:22) “We shall surely die”, and she saw angels four times, one after the other, and she showed no fear (Genesis Rabbah 45:7).

באר לחי ראי As the Targum takes it — the well at which the living angel had appeared to her.

'ויקרא אברם שם וגו AND ABRAM CALLED THE NAME [OF HIS SON] etc. — Although Abram had not heard the words of the angel when he said to Hagar “and thou shalt call his name Ishmael”, yet the Holy Spirit rested upon him and he called him Ishmael.

'ואברם בן שמנים שנה וגו AND ABRAM WAS FOURSCORE AND SIX YEARS OLD etc. — This is written to Ishmael’s credit, pointing out that he was thirteen years old when he was circumcised (see Genesis 17:25) and yet he raised no objection.

שאלות — מה רצה בדיוק שרי אשת אברם שני פעמים. מ"ש שרה חמסי עליך והלא היא נתנה שפחתה בחיקו. מ"ש וימצאה מלאך ה' כאלו בקש אותה עד שמצאה. ולמה שאל אי מזה באת וכי לא ידע זאת. ולמה הבדיל דבריו בג' אמירות. ומאמר הנך הרה ראוי שיוקדם למאמר הרבה ארבה את זרעך. ומהו הבשורה שיהיה פרא אדם. ומ"ש אתה אל ראי וכו' נלחצו המפרשים בבאורו:

ושרי אשת אברם קדימת השם אל הפעל מורה הפך וסתירה — ר"ל שגם אחר שהבטיחו ה' כל האמור עדן לא ילדה לו, כי היה צריך שיקדם לו לידת ישמעאל שהוא שאב הזוהמא הגו סגים מכסף ויוצא לצורף כלי שעל ידו נזדקקה הטפה ויצא יצחק בקדושה כמ"ש בבאורי על יהושע וכן היה צריך להקדים המילה ושיזקן אברהם עוד יותר, עד שיחלש הכח החומרי ויגבר הענין הרוחני, וכדי שתהיה הלידה שלא עפ"י טבע רק בדרך נס, ועז"א שמצד ששרי היא אשת אברם, וראוי שהזרע שיולד ממנה יהיה מיוחס לאברהם, שהיה זרע קודש מרחם משחר בענין שתלד לו, ולא היה עדיין הזמן לזה, עז"א לא ילדה לו, ובמדרש אם היתה נשאת לאחר ילדה, ולה אבל הגר היתה מוכנת שבנה ישאב הזוהמא, מצד שהיא שפחה, ומצד שהיא מצרית שעתידה תורה לאסור. ושמה הגר, ר"ל שלא נתגיירה כי לא נשתנה שמה, שבעת הגרות היו משנים את השם:

ותאמר שרי, באשר שרה ידעה מן היעודים שיעד ה' לאברהם שבהכרח יתקיימו, ואחר שראתה שעצר ה' אותה מלדת, התיראה שבהכרח ישא אברם אשה אחרת שיוליד עמה, וזה או שהיא תמות או שיקח צרה עליה בחייה, וטוב לה שיקח את שפחתה שבן הנולד לה הוא עבד של שרה וקנינה ונחשב כאלו הוא בן שלה, ועז"א אבנה ממנה, וגם חשבה שעי"כ ישתנה מזלה, וישמע אברם לקול. מבואר אצלי ששמיעת קול שנקשר בלמ"ד, מורה שעצתה יפה בעיניו, ובמדרש לקול רוח הקודש:

ותקח שרה, באר שבזה לא ויתרה דבר מן האישות שלה, כי לא הוציאה לחירות בזה, כי עדיין היתה שפחתה קנין כספה, והיא נשארה אשת אברם לבדו ובמדרש לו לאשה ולא לאחר, ר"ל שלא היה יכול למכרה כי נשארה קנין שרה, וזה עשתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, כפי הדין שצריך להמתין עשר שנים כמ"ש חז"ל:

ותקל גברתה בעיניה — כי חשבה שאחר שהרתה יצאה מרשותה וגם נדמה לה שהיא צדקת יותר משרה אחר שהרתה תיכף:

חמסי עליך, שרה חשבה שאברם הוציא אותה לחירות וע"כ היא מקילה בכבודה, וזה חמס כי היתה שפחה מנכסי מלוג שלה שאין הבעל יכול לשחררה, כי הקרן שלה והוא אוכל פירות כנודע, וע"כ צעקה על החמס, ובררה זה הלא אנכי נתתי שפחתי בחיקך שלא הוצאתיה לחירות רק שתשאר שפחתי, וא"כ איך ואקל בעיניה. שזה מורה שהיא עתה בת חורין, וא"כ ישפט ה' ביני וביניך, על החמס והגזל:

ויאמר אברם, אני לא הוצאתיה לחירות והיא עדיין שפחתך, והיא בידך שתעשי לה הטוב בעיניך, כמו שיעשה במקנת כספו:

וימצאה — שכ"ז שהלכה עיפה ויגעה במדבר, לא היתה מוכנת אל שיגלה אליה מלאך ה', רק כאשר הגיעה אל עין המים ששם ישבה לנוח ולהשיב נפשה. בשגם שהיה העין אשר בדרך שור שהוא קרוב לארץ מצרים, כמ"ש עד שור אשר על פני מצרים, שם מצא אותה המלאך מוכנת אל הדבור:

הגר שפחת שרי, העיר אזנה שהיא עדיין שפחה לשרי וחפשה לא נתן לה. ע"כ שימי אל לבך אי מזה באת ממקום קדוש כזה, ואנה תלכי למצרים מקום הטומאה והזמה, ורצה שתתעורר לשוב מצד אושר הנפש, והיא לא שמה לב על זה ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת שהענוי מספיק אצלה שתברח ולא תחוש על אושר נפשה:

ויאמר — עתה בא בג' דברות אחרות, דבור א' מצד המשפט והצדק, שעז"א שובי אל גברתך והתעני, כי מן הדין והמשפט את מחוייבת לעבוד ולסבול, וזה הערה מצד הטוב והיושר:

ויאמר, אחר שראה שלא שמה לב ע"ז בא דבור אחר מצד המועיל, שיסבול אדם ויעונה עתה אם יקנה עי"ז טוב בעתיד, ע"כ יעדה שירבה את זרעה בעבור זה:

ויאמר, אחר שגם ע"ז לא שתה לבה הבטיח לה שלא תעונה עוד, ועז"א שתקרא שם הנולד ישמעאל כי שמע ה' אל עניה, ויתן בלב שרה שלא לענותה עוד:

והוא, אולם בעבור שלא שמעה לקול המלאך לשוב בעבור הצלחת הנפש ולא בעבור הצדק ואף לא בעבור המועיל, ע"כ גם זרעה לא יצלח להיות אדם מאושר רוצה בטוב או במועיל ככל תורת האדם, רק יהיה פרא אדם, ר"ל אדם פראי, בצד א' יהיה פרא למוד מדבר, ובצד א' יהיה אדם מדיני, ויפרש שיהיה פרא כי ידו בכל ויד כל בו, כאיש פראי עושה מריבה עם הכל, ובצד א' יהיה אדם, כי על פני כל אחיו ישכון, ועי"כ יהיה ג"כ אדם מדיני עם אחיו ושכניו:

ותקרא שם ה', עפ"ז הבינה שהיא אין לה זכות וכשרון אל מה שזכתה שידבר מלאך ה' עמה, ותקרא שם ה' הדבר אליה אתה אל ראי, ר"ל ראי את המראה הזאת לא היה בזכותי ועפ"י כחי, רק ע"י חסד אל בלי שום הכנה וזכות מאתי, כי אמרה ובררה זאת משני טעמים. א) שאם היה זה בהיותי בבית אברהם הייתי אומר שהיה זה ע"י שאני בבית איש האלהים, שמי שהוא קרוב אל הנביא ושוכן בביתו יחול גם עליו רוח אלהים, כמו שהיה בשמואל שחל הרוח האלהי על תלמידיו ע"י שפעו, אבל הגם הלום ראיתי, איך ראיתי הלום במדבר שאני רחוק מבית אברהם ב) שאם היה זה רק דבור א' קצר, הייתי תולה אותו בכחי, אבל איך ראיתי אחרי ראי, שראיתי המראה ארבעה פעמים זאח"ז, וא"כ זה אינו בכחי רק ע"י חסד אל שהוא אל ראי, ר"ל אל שסבב ראיתי את המלאך:

על כן קרא לבאר — יש הבדל בין עין ובין באר, העין נובע מן התהום בבקעה או בהר, ואם חופרים סביבו באורך ורוחב ועומק שיתקבצו שם המים, נקרא באר, ועל הבאר בא לשון חפירה וכריה לא על העין שנולד בטבע, ותחלה היה רק עין המים ואח"כ חפרו סביבו באר, וקראו לו ע"ש המאורע לחי רואי, רואי הוא מיוחס לאל חי, לא להגר בן אדם תמותה רק לחי העולם, והיה הבאר ההוא מקום מיועד להישמעאלים להתפלל שם ע"כ מציין מקומו שהוא בין קדש ובין ברד:

ואברם, להודיע כי הרתה תיכף בשנה ההיא, ושמאז לא קרב אליה אלא עשה זה רק בששמע לקול שרה: