Genesis 10

ותירס AND TIRAS — This is Persia (Yoma 10a).

להיות גבור TO BE A MIGHTY ONE — Mighty in causing the whole world to rebel against the Holy One, blessed be He, by the plan he devised for the generation that witnessed the separation of the races (דור הפלגה) to build the Tower of Babel (Genesis Rabbah 23:7).

גבור ציד A MIGHTY HUNTER — He ensnared the minds of people by his words, misleading them to rebel against the Omnipresent (Genesis Rabbah 37:2).

‘לפני ה BEFORE THE LORD — intending purposely to provoke Him to His face

על כן יאמר WHEREFORE IT IS SAID — Regarding any man who brazenly acts wickedly — knowing his Master and yet of set purpose rebelling against Him — it is said. “This man is like Nimrod a mighty hunter” (Sifra, Bechukotai, Section 2 1-2).

‘מן הארץ וגו OUT OF THAT LAND WENT FORTH ASSHUR — As soon as Asshur saw that his sons listened to Nimrod, rebelling against the Omnipresent by building the Tower, he went forth out of their midst (Genesis Rabbah 37:4).

העיר הגדלה THE GREAT CITY — This refers to Nineveh (not to Calah the last mentioned city nor to Resen), as it is said (Jonah 3:3) “Now Nineveh was an exceeding great city” (Yoma 10a).

להבים LEHABIM — So called because their faces were fiery as a flame.

ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים AND PATHRUSIM AND CASLUHIM OUT OF WHOM CAME PHILISTIM — They (the Philistines) were descended from both of them for the Pathrusim and the Casluhim used to live together in promiscuous intercourse, and the Philistines were their offspring (Genesis Rabbah 37:5).

ואחר נפוצו AND AFTERWARDS WERE SPREAD ABROAD — From these many families were spread abroad (besides those already mentioned. 5:15—18).

גבול הכנעני THE BOUNDARY OF THE CANAANITE means the end of his land: wherever גבול occurs it signifies end and extremity.

באכה AS THOU COMEST — This word is a noun. I think it is a colloquial expression like that used by a person who says to another: This boundary stretches until you come to such and such a boundary.

ללשנתם בארצתם AFTER THEIR TONGUES, IN THEIR LANDS — Although these were of different tongues and lands they are nevertheless all sons of Ham.

אבי כל בני עבר THE FATHER OF ALL THE CHILDREN OF EBER — (עבר means the “side” or “ other side” of a river) — The father of all the children of עבר הנהר, the other side of the River (Euphrates), was Shem.

אחי יפת הגדול [SHEM …] THE BROTHER OF JAPHETH, THE ELDER — (The Hebrew is ambiguous: “the elder” may refer either to Shem or to Japheth). One cannot from here determine whether Japheth was the elder or Shem. Since, however, it states (10:10) “Shem was a hundred years old … two years after the flood” you must admit that Japheth was the elder. Because Noah was 500 years old when he first had children (5:32), and the Flood happened in the six hundredth year of his life (7:11), consequently the eldest of his sons was then one hundred years old, whereas Shem reached his hundredth year only two years after the Flood (and therefore Japheth was the elder of the two) (Genesis Rabbah 37:7).

אחי יפת THE BROTHER OF JAPHETH — It does not state “brother of Ham”, because those two honoured their father whereas Ham put him to shame.

נפלגה [THE EARTH] WAS DIVIDED — The languages became confounded and they (the peoples) were scattered abroad from the plain of Shinar, and were dispersed throughout the whole world. We may learn from this that Eber was a prophet, for he gave his son the name פלג, “division” after an event which was to happen in the future (Genesis Rabbah 37:7). For we learn in Seder Olam that it was during the last of his days that they were dispersed abroad. For if you argue that this happened early in his life (and that therefore he was not anticipating the future in so naming his son, but that the name referred to an event that had already happened), behold, his brother Joktan was younger than he and he had begotten many families previous to the dispersion, as it is said (10:26) “And Joktan begot etc.” and only afterwards is it stated “And the whole earth was etc.” (with reference to the dispersion). If, on the other hand, you argue that the dispersal happened in the middle period of his life, then I reply that the verse surely does not intend to refer to the time when the dispersion took place in an indefinite manner, but to state quite definitely when it was. Hence you may learn that it was in the year of Peleg’s death that they were dispersed.

יקטן JOKTAN — He was so called (“the little one”) because he was so humble and thought little (ומקטין) of himself; therefore he merited the privilege of rearing all these families (Genesis Rabbah 37:7).

חצרמות He was so called (Court of Death) after his city — So is the statement of the Agada (Genesis Rabbah 37:8).

שם חם ויפת — בב"ר (פכ"ו) והלא יפת הוא הגדול (ר"ל דכתיב אחי יפת הגדול וכ"מ ממ"ש ששם היה בן מאה שנתים אחר המבול), אלא בתחלה אתה דורש שהוא צדיק ונולד מהול והקב"ה יחד שמו עליו ואברהם עתיד לצאת ממנו וששמש בכהונה גדולה ונבנה בהמ"ק בתחומו, חשב ששה דברים נגד מה שסדר שם חם ויפת חמשה פעמים בתורה ופעם אחד בד"ה. ויולדו להם בנים אחר המבול, דאף שחם הוליד בתיבה י"ל שהיה אחר שכלה המבול:

שאלות — למה חשב בני גומר ובני יון ולא חשב בני יתר הבנים. וכן נהג בחשבון בני חם ושם שחשב מקצת והניח מקצת. למה אמר מאלה נפרדו וגו' ולא אמר כן ביתר הבנים. מ"ש ואחר נפוצו משפחות הכנעני אין לו באור, ולמה חשב גבול הכנעני ולא גבול יתר הבנים. מ"ש ולשם יולד גם הוא ולא אמר בני שם. כמ"ש בני חם. ולמה הזכירו שהוא אבי כל בני עבר ואחי יפת:

בני יפת — חשב ראשי אומות, וגומר הוליד בנים הרבה חוץ מהנחשבים כאן וכולם נעשו אומה אחת תחת שם גומר, ואשכנז וריפת וכו' היו אומות בפ"ע, וכן היה ביון, והיו מבני יפת י"ד ראשי אומות:

מאלה נפרדו איי הגוים — ר"ל מן האומות הגדולות התפרדו מחוזות קטנות שהיו לבדנה (שאי שם המחוז כמ"ש (ישעיהו כ׳:ו׳) ואמרו יושבי האי הזה) ולא נחשבו כי היו קטנות, ונעשו מפורדים ע"י ד' דברים. א] ע"י הארץ. ב] ע"י שנוי הלשון. ג] ע"י המשפחות. ד] ע"י הקבוץ, לז"א בגויהם, פירוש בקובציהם, שכל לשון היה בפ"ע וכן כל משפחה וכו':

ובני חם — היו שלשים ראשי אומות, כי בני כוש היו אומה מפורדת תחת שם כוש חוץ מסבא וחוילה שהיו אומות בפ"ע, וכן בני רעמה בפ"ע ושבא ודדן בפ"ע וכן כולם, וכסלוחים אומה בפ"ע ונפרדו מהם פלשתים וכפתורים:

וכוש ילד את נמרוד — לא היה אומה בפ"ע, רק נזכר מצד שהחל להיות גבור בארץ, שהוא היה הראשון שקבץ אליו מחנות וילחם מלחמות ויתגבר על יתר בני אדם וימלוך עליהם, שעד עתה חיה כל משפחה תחת אביהם הראשון שהיה ראש המשפחה:

הוא — גבורתו התחילה בציד החיות שהיו רבים בעת ההיא וכל מי שהיה גבור בצידת החיות היו מיחסים לו אלהות, ועז"א לפני ה', ועי"כ אסף אליו אנשים והתגבר אח"כ על בני אדם:

מן הארץ ההיא יצא נמרוד אל אשור (כמו למלחמה אדרעי) כן פירש הרמב"ן, ובנה גם באשור ערים חזקים שחשב פה, ויתכן שתחלה כאשר התקבצו דור הפלגה בשנער היה מלך עליהם, וכשנשבת בנין העיר והמגדל בנה את בבל וארך וכו', וכאשר נפוצו אנשים עוד הלאה, ורבים נסעו לאשור, יצא אליהם ובנה גם שם ערים ובירניות. ויל"פ מ"ש את רחובות עיר, שכאשר רבו האנשים בנינוה בנה רחובות השייכים לעיר נינוה, והרחובות האלה היו ג"כ מלאות צאן אדם ונקראים רחובות של העיר, וכאשר צר להם המקום הוסיף לבנות את כלח:

ואת — ואח"כ בנה בין נינוה ובין כלח את העיר רסן, וחשב שגם שם יתקבצו המון רב ותהיה גדולה יותר מנינוה, ולא היה כן, כי נינוה נשארה העיר הגדולה, שלכן ישבו בה מלכי אשור תמיד:

ואחר נפוצו משפחות הכנעני — ספר כי רבים ממשפחות הכנעני נפוצו וגלו ממקומם (כי פעל פוץ מנחי ע"ו מורה שנפוץ ע"י הכרח וגלות כמ"ש בפי' הנ"ך), והוא מ"ש (דברים כ"ג) והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם, והעוים היו כנענים, וכן הפלשתים הורישו את הכנעני, כמ"ש (יהושע י״ג:ג׳) מן השיחור אשר על פני מצרים ועד גבול עקרון צפונה לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים העזתי וגו' והעוים, וכן צידון היה לכנעני והפלשתים לקחו מידם, ושם ישבו משפחות הכנעני שנזכר פה ולא נחשבו במתנת הארץ שנתנה לאברהם (לקמן טו), ובזה נתקיימה קללת נח הראשונה עבד עבדים יהיה לאחיו שהוא לבני חם:

ויהי גבול הכנעני — ואז נתקצר גבול הכנעני, שמצידון עד עזה (שצידון בצפונית מערבית ועזה בדרומית מערבית וגרר הוא בינתים) שהיה לכנעני לקחום הפלשתים, כמ"ש (יואל ד') צור וצידון וכל גלילות פלשת, וגבולם היה עתה מצידון עד עזה וצידון וגרר ועזה יצאו עתה מגבולם, וכן בדרום היה להם סדום ועמורה וגם משם נגרשו ע"י בני חם, ושם נעשה גבולם, כי ארץ סדום ועמורה עד לשע יצא מהם, וע"כ תמצא בגבולי העתיד שנאמר ליחזקאל יכנסו כל אלה המקומות בגבולי הארץ, כמ"ש בפי' יחזקאל (סי' מ"ז) באורך:

ולשם יולד — כבר כתב בכוזרי כי בדורות הראשונים היה הלב והסגולה אצור רק ביחידי הדורות, שלפעמים היו בעצמם סגולה ולפעמים היו מוכנים להוליד בן שיהי' סגולה, שאדם ושת ואנוש היו בעצמם סגולה, שע"כ אמר במדרש אדם שת אנוש ע"כ בצלם ובדמות כמש"ש, והדורות אחריו היה טמון בהם סגולה, שחנוך ומתושלח ולמך ונח היו בעצמם סגולה, וע"כ כתיב שם ולשת יולד גם הוא, ר"ל שגם הוא נולד, כי אנוש היה סגולה כמוהו, ובבני נח היה שם הסגולה, אבל בבני שם לא נמצא הלב והסגולה, כי ארפכשד ושלח לא היו סגולה רק שהיה טמון בם הכח שעבר בן בנו של ארפכשד היה סגולה, ועז"א ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר, שבזה שהיה אבי כל בני עבר יולד לו גם הוא סגולה כמוהו, כי יתר בניו היו קליפות, ורק שהיה שמור הסגולה לדור רביעי. ואמר שהיה אחי יפת, כי שם ויפת היתה ביניהם אהבת אחים, שכן הם נהגו כבוד באביהם, וחם נפרד מהם בבזותו את אביו ובתאות בשרים:

ובני ארם — ר"ל הבנים שהיו לאומות בפ"ע, כי יתר בני אדם היו כולם אומה אחת תחת שם ארם. וכן ארפכשד הוליד כמה בנים, והיו לאומה בשם ארפכשד, ושלח נעשה אומה בפ"ע. ומבניו יצא עבר שהיה לאומה בפ"ע, כי בנים רבים היו לו כמ"ש ויולד בנים ובנות והיו לאומה אחת בשם עבר:

ולעבר — וחוץ מזה הוליד עבר שני בנים שכ"א היה אומה בפ"ע, כי בימיו נפלגה הארץ, היינו שאז היה דור הפלגה שאחזו לשונות אחרות ומנהגים ואמונות זרים והוא נשאר בלשונו ובאמונתו להאמין בה' כמ"ש אלהי העברים נקרא עלינו, וקראוהו פלג שהוא נפלג מיתר הדור, וכבר בארו חז"ל שהיה מדרשו של שם ועבר, שהיו נביאים ובעלי הרוח, ושם אחיו יקטן שהיה קטן ממנו במעלה ומבניו עמדה אומה אחת תחת שם יקטן, וחוץ מזה הוליד י"ג בנים שהיו ראשי אומות שחשב בפסוקים הבאים, וסיים כל אלה בני יקטן, ר"ל חוץ מבנים הקודמים שלא היו ראשי אומות רק אומה אחת בשם יקטן, צא וחשוב היו מבני שם כ"ו אומות ושלשים מחם וי"ד מיפת הם שבעים אומות, עד שבא אברהם ונעשה ראש אומות בפ"ע וכמ"ש כי אב המון גוים נתתיך: והנה האריכה התורה ביחוס האומות והסתעפותיהם שזה אות או מופת על אמתת הדברים שספר מענין המבול, שמימי המבול עד ימי משה לא היו רק שמונה מאות שנה, ומשה הודיע יחוס כל האומות והסתעפותם בזמן המועט הזה, שא"א שיגיד בזה איזה דבר שאינו אמת שאז היו כולם מבררים שקרות דבריו ח"ו ע"י ד"ה אשר לאומות, מזה התבררו אמתת דברי תוה"ק, וכמו שנבאר עוד בספור ענין דור הפלגה עיי"ש: